פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק ארבעים

פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק ארבעים ושלושה • הביא לדפוס: אברהם רייניץ

באוסטרליה מתחילה שנת הלימודים בחודש פברואר (שבט–אדר), כך שמיד לאחר חודש החגים תשי”ז, החל ר’ זלמן לתכנן את שנת הלימודים הבאה, ואף חשב קדימה - על בניין מתאים לבית רבקה בעוד שנתיים.

כזכור, הרבי ביקש מר’ זלמן למהר בפתיחת בית הספר לנערות, וכאשר היה נראה שעקב חוסר מקום מתאים תתעכב פתיחת המוסד, כתב הרבי “שלא יחכו ביסוד ביה״ס לנערות עד שימצאו בנין ובית ופשיטא שלא עד שיבנו בנין, אלא שכיון שע״פ השמועה ישנו חדר פנוי בבנין הישיבה או עזרת נשים וכיו״ב יעשו פתח לכניסה ויציאה מובדל בשביל הנערות (וגם גדר בחצר בכדי שלא תהי׳ תערובת)”.

לפועל, הצליח ר’ זלמן לסכם עם גב’ הערץ שהמוסד יפעל בשנה הראשונה בביתה, ואחר–כך יעבור לבניין אחר, וכך הצליח להודיע על פתיחת המוסד לפני ראש השנה, כרצונו של הרבי. כפי שסופר בפרקים הקודמים, ר’ זלמן חשב בתחילה שהרבי העדיף שהמוסד ייפתח בשטח הישיבה, והצטער על כך שלא עלה בידו למלא בשלימות את רצונו הק’ של הרבי. אולם הרבי הבהיר ש”אף שמתחלה כתבתי שתהי’ הבית רבקה בחצר ישיבת אהלי”י, אבל כנראה שאותם שציירו לפני החצר והבית לא מסרו הענין כמו שהוא, וכפי הידיעות שקבלתי עתה סידור האמור הי’ נותן מקום לתערובות, שאין זה רצוי כלל וכלל (נוסף על זה שסידור האמור הי’ דורש דיחוי הפתיחה לכמה זמן שמופרך הוא). מובן שכל האמור אינו שולל ההתבוננות אודות בנין מתאים משלהם סמוך להישיבה, ולא הלימוד בבית ששוכרים אותו”.

ר’ זלמן הבין מתשובת הרבי, שאמנם אי–אפשר לפתוח את המוסד לבנות באותו בניין ממש עם בית הספר לבנים - אבל עדיין אפשר לבנות בניין נפרד בחצר הישיבה, עם חומה גבוהה בין שני הבניינים, ואף יציאה נפרדת לרחוב.

בהתאם לכך כתב לרבי (בט”ז חשון תשי”ז) שחצר הישיבה גדול מאוד, בערך אקר וחצי (קרוב ל–6,000 מ”ר), ומכיוון שכך - אפשר במהלך השנה לבנות בחצר בניין גדול, ולהעביר לשם את בית הספר של הבנים, ואילו את הבנות להעביר לבניין הנוכחי. באמצע החצר תוקם חומה גבוהה, ואף הכניסה תהיה נפרדת.

המעלה בתוכנית זו, שאין צורך לרכוש בית ושטח חדש, אלא רק לממן את עלויות הבנייה, שהן נמוכות באופן יחסי. אך יש בתוכנית זו גם חיסרון, כי לפי קצב ההתפתחות של בית הספר לבנים, נראה כי בתוך זמן לא רב לא יהיה מקום בבניין אחד, ויהיו חייבים לבנות בניין נוסף בחצר עבור בית הספר לבנים…

מכיוון שמתשובת הרבי “שכל האמור אינו שולל ההתבוננות אודות בנין מתאים משלהם סמוך להישיבה, ולא הלימוד בבית ששוכרים אותו”, הבין ר’ זלמן שבכל מקרה עדיף שהמוסד יפעל בבניין ששייך לישיבה - העלה ר’ זלמן במכתבו אפשרות נוספת, שגב’ הערץ תסכים למכור את הבית שלה לטובת הישיבה. הוא שאל על כך את הרבי תוך שהוא מציין, שביתה של גב’ הערץ רחוק מהישיבה בערך חצי שעת הליכה ברגל.

הרבי השיב על כך במכתב מכ”ו מר חשון תשי”ז:

לאחרי הפסק הארוך נתקבל מכתבו מט”ז חשון, ובשאלתו לברר כוונתי בהנוגע לבנינים חדשים וקניית בתים ובפרט הבית של מרת הערץ תחי’ אשר הוא לערך חצי שעה הילוך מבנין ישיבת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש במעלבורן.

מובן, שבכלל, מהנכון שיהי’ ביה”ס [= בית הספר] לנערות בסמיכות יותר לביה”ס [= לבית הספר] לנערים (אבל לא באותו הבנין. שאפילו אם תהי’ כניסה מיוחדה רק בדוחק יש להכשיר, כי סו”ס [= סוף סוף] גם אז יש תערובות קודם התחלת הלימוד ובגמר שלהם אלא שבשעת הדחק יש להתיר. משא”כ [= מה שאין כן] אם יהי’ ברחוב אחר, זאת אומרת שלא יראו זא”ז [= זה את זה] בשעות האמורות זהו ענין דלכתחלה), ומעלת קירוב המקום הוא שכמה ישנם ענינים שהוא בגדר נר לאחד נר למאה, וכמו עבודת המשרד, בחינות, השגחה ועוד ועוד. אבל מובן שבשעת הדחק גם על זה יש לוותר, ובפרט שבודאי ישנו תלפון שאז אין הריחוק במקום מונע כ”כ [= כל כך].

למעשה במכתב זה מבהיר הרבי ששתי האפשרויות שהעלה ר’ זלמן הן רק בדוחק, אך לא לכתחילה, מכיוון שלכל אחת מהן חיסרון: בחצר הישיבה לא כדאי, מכיוון שלפני ואחרי הלימודים עלולים התלמידים והתלמידות להפגש. ובביתה של גב’ הערץ לא כדאי, כיוון שזה רחוק מידי, ולא מאפשר לשתף את עובדי ההנהלה והמזכירות של שני המוסדות.

בית ספר יסודי, או גם תיכון?

שאלה נוספת שעלתה על הפרק יחד עם התוכניות לבניין בניין חדש - הייתה: עד כמה צריכים להרחיב את בית הספר לבנים? האם להשאר במסגרת של בית ספר יסודי, עד כיתה ו’, או שצריכים לחשוב גם על מסגרת המשך של בית ספר תיכון?

בסידני, למשל, הוקם באותן שנים בית ספר על ידי הרב אשר אברמסון ומר רבינוביץ, והם הסתפקו בבית ספר יסודי בלבד. השיקול היה כלכלי: בבית ספר תיכון צריכים יותר מורים מקצועיים, שמשכורתם כפולה ממשכורת המורים הרגילים…

ר’ זלמן חשב שכדאי להרחיב את בית הספר לפחות עד כיתה ח’, למרות שבכיתות אלו יש צורך להוסיף במורים מקצועיים, אבל לא כל כך הרבה כמו בכיתות ט–י”ב. הוא כתב לרבי, שלמרות ששאלה זו תהיה אקטואלית רק בעוד שלוש שנים - אך מכיוון שהוא מעוניין לממש במהלך השנה הקרובה את תוכנית הבנייה עבור בית הספר לבנים, עליו לדעת כמה כיתות להכין בבניין.

על כך השיב לו הרבי במכתב הנ”ל מכ”ו מר חשון תשי”ז:

במ”ש [= במה שכתב] אודות כתות נוספות בהנוגע להיי סקול, הרי בעצמו מסיים שתעמוד על סדר היום בעוד שלש שנים. ובכללות - הגישה שלו נכונה היא, ז.א. להוסיף רק כתות אלו שבהם מסתיים הלימוד ההכרחי ע”פ [= על פי] חוקי המדינה, משא”כ [= מה שאין כן] הכתות שלאחרי זה, ושכפי כתבו קשור זה בהוצאות גדולות. ובפרט שאין ידוע כמה ירצו להמשיך לימודים אלו כשאין החוק מכריחם על זה.

בודאי עושים תכנית איך לנצל חדש כסלו והמועדים אשר בו - כדבעי להחזקת והפצת עניני חב”ד אשר במעלבורן ומוסדות חינוך חב”ד ביחוד.

בברכה לבשו”ט [= לבשורות טובות]

מ. שניאורסאהן