הוו”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ מוה”ר חיים שי’

לצד פעילותו לצד אביו, בהקמת מוסדות חב”ד באוסטרליה, ניצל ר’ חיים סרברנסקי ע”ה את נסיעותיו העסקיות — לפעילויות שונות בשליחות הרבי * כך היה השליח הראשון של הרבי באתונה, וכך פעל גם כאשר התבקש להשתתף במשלחת האוסטרלית למוסקבה: לאחר שקיבל את ברכת הרבי, הסתובב במראהו החסידי הבולט במסדרונות הקרמלין, כשהוא ממלמל פרקי תניא ופרקי תהלים לברר את המקום, ולא היסס לומר לרוסים: אילו הייתם מאמינים באלוקים, הייצוא שלכם היה גובר… * לפני חצי יובל עבר לגור בשכונת קראון הייטס, ומהר מאוד הפך להיות אחד * פרק שני על חסיד שכל חייו היו פרק אחד של התקשרות

ר’ חיים ביום חופתו | ר’ חיים עם אביו ודודו ר’ מענדל פוטרופסבחור צעיר היה ר’ חיים בשנות היו”דים, ולמרות שטרם ראה את הרבי מלך המשיח — התקשר אליו בכל נימי נפשו, ואף פעל לקשר את יודעיו ומכיריו אל הרבי. כאשר אביו הקים בהוראת הרבי את רשת מוסדות חב”ד במלבורן — נרתם ר’ חיים לגיוס המשאבים הכלכליים. הבחור העדין, שכל שנות לימודיו בישיבה היה מונח אך ורק בלימוד, התגלה לפתע כעסקן ציבורי מוכשר, ומגייס כספים בחסד עליון.

בכל יום ראשון היה ר’ חיים מסתובב ברובע בו התגוררו מרבית בעלי העסקים של מלבורן, ומתרים גבירים יהודיים עבור הישיבה. תוך זמן קצר הגיע למצב שהתרומות שגייס כיסו את כל הוצאות הישיבה.

במקביל, התעסק ר’ חיים ברישום התלמידים לבית הספר החב”די. הוא עמל קשות לשכנע הורים כי לטובת ילדיהם עליהם להוציאם מבית הספר העממי, ולהכניסם לבית הספר החב”די. כאשר הורים בעלי רקע סוציו–אקונומי נמוך, אמרו כי הם מעדיפים את בית הספר העממי, כדי לחסוך את שכר הלימוד — לא חשב ר’ חיים פעמיים, והודיע להם שאין צורך בתשלום. בלבו החליט להשקיע זמן נוסף בגיוס כספים, ובלבד שעוד ילד יהודי ילמד בבית ספר החב”די.

כאשר כתב לרבי על פעילותו, נענה במכתב מג’ אדר תשט”ו:

הוו”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ מוה”ר חיים שי’

שלום וברכה!

נתקבל מכתבו מכ”ו טבת — אשר הלך בדרכו יתר על הרגיל — נהניתי לקרות בו אודות עבודתו בהתפתחות ישיבת אהלי יוסף יצחק אשר במעלבורן, ובודאי גם להבא יעשה בזה ועוד יוסיף אומץ, כי בעזה”י יש לקוות שישיבה הנ”ל תצליח לשנות ענינים עיקרים בהנהגת העיר וגם המדינה, וע”פ מאמר רבותינו הק’ ווי מען שטעלט זיך אוועק אזוי גייט דאס, הנה נוגע ביותר ההתחלה הזה בראשית התיסדותה, ואשרי חלקו של כל אחד ואחת העושה בזה ככל יכולתו, ובודאי יקוים בכל או”א מהם פסק רבנו הזקן בתחלת ספרו תורה אור בפירוש הכתוב וצדקה תרומם גוי שהוא הן בגשמיות והן ברוחניות.

נסיעה ראשונה לרבי, ובעיית קו התאריך

כאמור בפרק הראשון של הכתבה, במשך כמה וכמה שנים ביקש ר’ חיים לבוא לרבי, אולם קיבל מענה שלילי. רק בערב פסח תשי”ח קיבל סוף סוף מענה חיובי לבקשתו. בשמחתו הרבה, הזמין מיד כרטיס טיסה לימי חול המועד, ולא שם לב כי בטיסה זו הוא עובר את קו התאריך…

רק לאחר שהגיע לניו–יורק, שם לב שמכיוון שעבר את קו התאריך ממזרח למערב, הוא הרוויח למעשה יום נוסף, כך שכאשר הציבור ספרו יום שלישי של ספירת העומר, הוא אחז כבר ביום הרביעי. לאחר ששאל את הרבי מה עליו לעשות, ענהו הרבי:

1)  בהנוגע להבא — ישמע מאחר.

2) יספור ע”פ מה שהתחיל (שלדעתי זוהי העיקרית אצלו) וליתר שאת גם כפי שסופרים כאן, ובהפסק ביניהם ולא בסמיכות (דמחזי כשיקרא, וגם שזהו היפך לענין הספירה — היינו בירור ולא ספק, שלכן צ”ע אם הי’ יכול לברך אפילו אם כל הימים הי’ סופר ב’ ספירות).

יבקש הרבנים לפס”ד בהנוגע לחגה”ש, כי ע”פ הנ”ל חגה”ש (הנקבע רק ע”י ספירת כאו”א ולא דב”ד) צ”ל אצלו מוקדם יום אחד (ש”ק ויום א’).

הרבי, שעשר שנים קודם לכן כבר כתב בעניין זה באריכות גדולה לרה”ח ר’ בצלאל ווילשנסקי — דן שוב באריכות בסוגיה זו, ואף הזכיר על כך במכתבו אל הרש”י זוין: נזדמנה לידי שנה זו שאלת אחד שעבר קו התאריך באמצע ימי הספירה ובמילא נתוסף לו יום במספרו, ונסתפק בהנוגע למנין ולברכה — במשך ימות הספירה לאחרי עברו קו התאריך.

ועוררתי אותו שנוגעת עוד יותר השאלה — בהנוגע לחג שבועות שלו. ולפע”ד נראה בהנוגע למינינו ולברכה, שאף שאין ספק שצריך להמשיך דוקא בספירתו שלו, שהרי מופרך לכפול ספירה אחת פעמים, ויכול ג”כ לברך, הנה מהיות טוב אל וכו’ — וישמע הברכה מאחד שבכאן ויכוין לצאת בה [שהרי הברכה היא על עצם המצוה, ולא על מספר היום, שלכן אין סתירה במה שלהמברך הוא יום שלשים ולהשומע ל”א יום].

ובהנוגע לחה”ש, הרי כיון שאינו תלוי בימי החדש ואינו תלוי בבית דין, אלא — תיכף לאחרי שכלה ספירת שבע שבועות, והנ”ל ספר מ”ט יום ע”פ התורה ותמימות הם אצלו, עליו לחוג חה”ש למספרו, ז.א. יום אחד קודם לבני המקום, כאן. אלא שמפני התמי’ בעיני “העולם”, הוריתיו למצוא עכ”פ עוד שנים — מורי הוראה, שגם דעתם יהי’ כנ”ל.

מלמעלה הכניסו אותך בעניינים הפנימיים

לאחר חג הפסח, לקראת יום הולדתו בו’ אייר, נכנס ר’ חיים ליחידות, לראשונה בחייו. לפני היחידות כתב לרבי, שבתוכניתו לנסוע לארץ ישראל לחפש שם שידוך, אולם הרבי אמר לו שיישאר בארצות הברית, ובינתיים שילמד בישיבה.

ר’ חיים, שהיה מוכשר לגייס כספים עבור הישיבה, לא לקח לעצמו פרוטה עבור עבודתו זו, ובהגיעו לארצות הברית היה כמעט ללא פרוטה בכיסו. אולם הרגיע אותו הרבי ואמר: “וויבאלד אז מלמעלה האט מען דיר אריינגענומען אין עניינים הפנימיים, האסט נישט וואס צו זארגן” [= מכיוון שמלמעלה הכניסו אותך בעניינים הפנימיים — אין לך מה לדאוג].

ר’ חיים, שכל חייו היו בהצנע–לכת, לא סיפר לאף אחד על התבטאות נפלאה זו, שמורה על הקירוב המיוחד שרחש לו הרבי, ורק ביו”ד שבט האחרון סיפר על כך לבנו מנחם מענדל, וסיים שמאז והלאה ראה במוחש כיצד דואגים ‘מלמעלה’ לפרנסתו, וכל השנים הייתה לו פרנסה בשפע ולא חסר לו דבר. כאשר בני משפחתו ביקשו לברר אצלו שוב מה בדיוק אמר לו הרבי, סירב לחזור על הדברים…

באותה יחידות שאל כיצד יוכל להתקשר לרבי, וענהו הרבי בביטוי נדיר: קוק [זע] וואס איך טו, און טו מיר נאך [= ראה מה שאני עושה, ותעשה כמוני]. בחג הסוכות האחרון, כאשר התוועד עם בחורים מאוסטרליה, סיפר להם על כך, ואמר שהונח אצלו שעליו להתנהג באהבת ישראל ולעזור לזולת כפי שרואים אצל הרבי.

ואכן, יודעיו ומכיריו מעידים שכל חייו היו מוקדשים לטובת הזולת. כל כך היה חדור באהבת ישראל, שאפילו ביומו האחרון, כאשר שכב בבית הרפואה באפיסת כוחות, עד כדי כך שלא יכל להתפלל את כל התפילה — אבל כאשר נכנס אחד מידידיו לבקרו, פקח את עיניו ואמר לו בכוחותיו האחרונים: בשנה שעברה העברת לי סכום כסף לקמחא דפסחא עבור משפחה בארץ ישראל. בבקשה תן שוב. הידיד התרגש כל–כך ומיהר לתת סכום יפה, ובנו של ר’ חיים הספיק לשגר את הכסף לארץ ישראל לפני חג הפסח.

השידוך של הרבי

תקופה קצרה לאחר שהגיע לניו–יורק הציעו לו את השידוך עם רעייתו אסתר, בתו של הרב משה מרדכי מגנס. כאשר בירר על המיועדת, שמע שמדובר בנערה איכותית מאוד, שגם אביה וגם אמה נחשבים למחנכים בחסד עליון. לאביה הציע הרבי פעם לנהל את בית רבקה, ואמה הייתה ממייסדות ‘בית יעקב’ בשנות הצ’ בוויליאמסבורג. אבל לצד כל המעלות, שמע גם שכאמריקאית טיפוסית הלכה לקולג’ — ומשום כך היסס אם היא מתאימה לו. הוא כתב על כך לרבי, ולאחר שלא קיבל מענה, הסיק שעליו להמשיך הלאה.

באותם ימים נכנסה אחת מחברותיה ליחידות אצל הרבי, ובמהלך היחידות הזכירה את אסתר מגנס, שזקוקה לשידוך. אמר לה הרבי: הרי יש לה שידוך… השידוך שלה, זה חיים סרברנסקי!

הדברים הועברו לר’ חיים, והוא הכניס שאלה אל הרבי, מה עליו לעשות בפועל? תשובת הרבי הייתה, שאם תסכים לשני תנאים — לגור באוסטרליה ולחבוש פאה — שישתדך איתה. הם נפגשו, ולאחר שהסכימה לשני התנאים, יצא השידוך לפועל.

כאשר נכנסו ליחידות לפני החתונה, דיבר איתם הרבי בקשר לסעודת החתונה, ואמר שאין צורך לבזבז כסף על אולם. הם סברו וקיבלו, וערכו את סעודת החתונה בביתו של הרה”ח מענדל שם–טוב, בן דודו של ר’ חיים, בקראון הייטס. החתונה נערכה ביום שישי, והכל היה בצניעות מירבית ללא בזבוז. הרבי נהנה מאוד לשמוע על כך, ואמר שהלוואי ואחרים יעשו כמותם.

שליחות קשה, אך נעימה

לאחר החתונה הורה הרבי לזוג הצעיר לחזור לאוסטרליה, כדי שר’ חיים יוכל להמשיך לסייע לאביו בהקמת המוסדות. במהלך היחידות אמר לו הרבי: איך שיק דיר אויף א שווערע שליחות, אבער איינגענומען [= אני שולח אותך לשליחות קשה, אבל נעימה].

לקראת סיום היחידות נתן הרבי לרעייתו סידור, ולר’ חיים נתן תניא, באומרו: את התניא תתן למישהו. ר’ חיים חשב לעצמו שיתן את התניא לאחיו, ר’ אהרן, שהיה באוסטרליה. אך תוך כדי שהוא חושב על כך, הוסיף הרבי ואמר: את התניא עליך לתת למישהו באונייה, בדרך לאוסטרליה.

באונייה פגש ר’ חיים מוזיקאי יהודי, בן למשפחת מנוחין הידועה, שהיה קרוב משפחה של הרבי ומצאצאי אדמו”ר הזקן. לאחר שהסבירו לו את חשיבות ספר התניא, שחיבר סב–סבו, וסיפרו לו שכרך זה התקבל מידיו הק’ של הרבי — העניקו לו את התניא. הוא התרגש מאוד, והודה להם על כך מקרב לב.

הרב חדקוב העביר לו חצי מהוצאות הנסיעה. כנראה שהיה זה בהוראת הרבי.

להרגיש את הרבי באוסטרליה

כמה שנים חלפו מאז הגיעו לאוסטרליה, ובכל פעם שר’ חיים כתב על רצונו לנסוע לרבי, נענה בשלילה, כיוון שתפקידו בשליחות לא איפשר לו לעזוב את המקום לתקופה. אחרי 5–6 שנים, כתב ר’ חיים לרבי שיש לו אפשרות ללוות כסף עבור הנסיעה, ומבקש את ברכת הרבי. ענה לו הרבי, שיתן לצדקה את הכסף שביקש להוציא עבור הנסיעה, וזה יהיה הנסיעה לרבי. ר’ חיים עשה כהוראת הרבי, וברבות הימים סיפר לבנו שבאותם ימים הרגיש כאילו הוא נמצא אצל הרבי בפועל ממש. ר’ חיים היה ידוע כאדם שרחוק מגוזמאות, ואם הוא התבטא כך, הרי שכך באמת הייתה תחושתו.

במהלך השנים המשיך לעמוד לצד אביו בניהול מוסדות חב”ד, ייסד את הקעמפים בחודשי הקיץ ובשנת תשכ”ו היה מעורב בהקמת הישיבה גדולה, כפי שיתואר בהרחבה בסדרת הפרקים אודות אביו הרב שניאור זלמן, ועוד חזון למועד. הוא גם ייסד את המוסד ‘פר”י’, שהיה בית חב”ד הראשון באוסטרליה, והתמקד בפעילות עם יוצאי רוסיה.

11 שנים נשאר ר’ חיים באוסטרליה, ורק לקראת יו”ד שבט תש”ל, הרשה לו הרבי להגיע לחצרות קודשנו, וכך זכה להשתתף במעמד סיום ספר תורה של משיח. במהלך ביקורו זה נכנס ליחידות, ובענוותנותו הרבה אמר לרבי שהוא מרגיש שאינו עושה מספיק עבור הרבי, ומבקש לעשות משהו במיוחד עבור הרבי. אמר לו הרבי: כאשר אתה רואה שחסר משהו, ואנשים אחרים לא עושים — עליך לעשות את זה.

ואכן במהלך השנים קיים ר’ חיים את הוראת הרבי בהידור, בבחינת “במקום שאין אנשים — השתדל להיות איש”, וכאשר ראה דבר הדורש תיקון, ואף אחד לא מטפל בו, לקח זאת על עצמו. כך נהג באוסטרליה, וכך כאשר היגר לארצות הברית.

בשנות הכ”פים, ביקר הרה”ח ר’ אהרן מרדכי רובשקין באוסטרליה, ור’ חיים סייע לו רבות ככל יכולתו. כאשר חזר לארצות הברית ונכנס ליחידות, סיפר לרבי על הסיוע הרב שקיבל מר’ חיים. נענה הרבי ואמר: אין הרבה כמו חיים.

אותו ‘ציור’ כמו בסמרקנד

מכיוון שלא רצה ליהנות מעבודת הקודש — נכנס לעולם העסקים בברכת הרבי. הוא החל לסחור בסוכריות שוקולד, ואחר–כך הרחיב את עסקיו למכירת דגים וכן יין ומשקאות חריפים. עם השנים פתח כמה מפעלים באוסטרליה, והיה לאחד היבואנים הגדולים באוסטרליה. בתוקף מעמדו, היה חבר במועצת המסחר המשותפת לרוסיה ואוסטרליה (USSR –Australia Business Council).

עולם העסקים לא סנוור את עיניו של ר’ חיים, והוא המשיך לשמור על מידותיו החסידיות. שמעתי פעם מאחד מאנ”ש באוסטרליה, שפעם חלף ביום חול ליד משרדו של ר’ חיים, והנה ר’ חיים ירד מהמשרד, רדף אחריו עד שהשיגו, ושאל אותו אם יוכל לחזור מאמר חסידות בשבת קודש… ‘הוא ישב במשרדו, באמצע יום עסקים, אבל מה שהיה לו בראש — זה חזרת המאמר ברעווא דרעווין’ סיפר בהתפעלות.

הרה”ח ר’ מרדכי קוזלינר אמר עליו, שלמרות שהיו לו עסקים גדולים, הוא נשאר באותו ‘ציור’ כמו שהיה בהיותו תמים בישיבה בסמרקנד, והעניינים הגשמיים לא תפסו אצלו מקום.

כחלק מעבודתו לשבור את ה’גשמיות’, נהג ר’ חיים להתענות פעמים רבות. הוא עשה זאת כמובן בהצנע לכת, ואף אחד לא ידע על כך. אבל הרבי ידע על כך, ובאחת היחידויות הורה לו הרבי לחדול מתעניותיו. הרבי נימק זאת בכך, מכיוון שלצורך עסקיו הוא צריך לדבר עם סוחרים, ואם יאכל — ידבר טוב יותר…

ביקור בגוב האריות — בברכת הרבי

בשנת תשמ”ב, הרוסים ביקשו לפתח את הסחר עם אוסטרליה, והזמינו את חברי “USSR –Australia Business Council” לביקור רשמי במוסקבה. ר’ חיים פחד לנסוע לרוסיה, מאחר שיצא מרוסיה בדרכונים מזוייפים, ואף לקח בעצמו חלק בתעשיית זיוף המסמכים. הוא היה בטוח שהק.ג.ב. יודע הכל אודותיו, ואם כך הנסיעה למוסקבה היא ממש כניסה לגוב האריות.

אלא שכחסיד שאינו עושה צעדים משמעותיים בחייו בלי לשאול את הרבי, הפנה ר’ חיים את השאלה אל הרבי, ולמרבה הפתעתו הורה לו הרבי לנסוע למוסקבה. לאחר שקיבל את מענה הרבי, התעלה ר’ חיים מעל כל הפחדים, ונסע בביטחון מלא ששום דבר רע לא יאונה לו במהלך הנסיעה.

כאשר הגיע למוסקבה, קיבל אותו נציג של משרד הכלכלה הרוסי, שמאותו רגע ואילך היה צמוד אליו, והיה נהגו האישי. היה ברור לו שנהג זה הינו מאנשי הק.ג.ב., אך הוא היה בטוח בברכתו של הרבי, ולא התפעל מהם כלל. לבקשתו, הסיע אותו הנהג לבית הכנסת הראשי, שם התפלל. במהלך התפילה הסתודד הנהג עם גבאי בית הכנסת, שכידוע היה ממשתפי הפעולה עם השלטונות. ולאחר שיצאו מבית הכנסת, ‘זרק’ לו הנהג, כאילו בדרך אגב, שגבאי בית הכנסת אמר לו שהאידיש שלו אינה אידיש פולנית, אלא אידיש אוקראינית… ר’ חיים היה בטוח שהדברים נאמרים לו כדי לרמז שלמרות שבניירות הרשמיים הוא רשום כאזרח פולני, בק.ג.ב. יודעים היטב מיהו, ומהיכן הוא מגיע…

ר’ חיים נסע לקרמלין, שם נועד עם ראשי משרד הכלכלה הרוסי. מכיוון שנסע בברכת הרבי, הוא חש כאילו הוא בשליחות הרבי, ולכן ניצל כל רגע פנוי לחזרת תהלים ותניא בעל–פה. כך הסתובב במסדרונות הקרמלין, וחזר עוד פרק ועוד פרק.

בפגישה עם הבכירים הרוסים, ביקשו חברי המשלחת האוסטרלית מעמיתיהם שימכרו לאוסטרליה יותר מחצבים מסוג מסויים שהיה חסר באוסטרליה. כאשר הרוסים התחמקו בטענה שאין להם כמויות גדולות ממחצבים אלו — נעמד ר’ חיים, בלבושו ומראה החסידי הבולט, והטיח בפני הרוסים: אתם יודעים, אילו הייתה לכם אמונה בקב”ה, היה לכם הרבה יותר מחצבים, והייתם יכולים למכור לנו!

הנציגים הרוסים היו המומים מדבריו, ופשוט ישבו ושתקו.

לכתוב לרבי, כמו כניסה ליחידות

רוב עסקיו של ר’ חיים היו עם מפעלים בדרום אפריקה. בשנים תשמ”ו–מ”ז, הצטרפה אוסטרליה לרוב מדינות העולם המערבי, שהטילו אמברגו בינלאומי וסנקציות כלכליות נגד דרום אפריקה בגלל משטר האפרטהייד, ובכך נגדעו בבת אחת רוב עסקיו. הוא הפסיד את רוב הונו, ועבר לגור בניו–יורק.

למרות היותו ‘איש עסקים’, ידעו מכיריו כי ר’ חיים מונח ראשו ורובו בלימוד התורה, נגלה וחסידות. וכך, לאחר שפרש מעסקים באוסטרליה והגיע לניו–יורק, פנו אליו כמה מוסדות בבקשה שיואיל להיות ‘משפיע’ בישיבה.

ר’ חיים, שכל ימיו השתוקק לחזור לספסל הלימודים, חשב שכעת סוף סוף יתיר לו הרבי להשקיע את כל כולו בלימודים, אולם במענה לשאלתו הורה לו הרבי: להמשיך בעסק, טראכט גוט וועט זיין גוט וכו’. אזכיר על הציון.

הוא עסק בתחילה בשיווק דגים, אולם לאחר תקופה קצרה קיבל עבודה במפעלי היין ‘קדם’, ומזה התפרנס עד יומו האחרון. בשנים האחרונות, יכל לנסוע לעבודה רק פעמיים בשבוע, אולם בעלי המפעל שהכירו באישיותו המיוחדת, המשיכו לשלם את משכורתו במלואה.

כמו באוסטרליה, כך גם בקראון הייטס, ניצל ר’ חיים כל רגע פנוי לארגן או למסור עוד שיעור בגמרא ובחסידות. תוך זמן קצר הפך להיות אחד המשפיעים הפעילים בשכונה, ורבים פנו אליו להתייעצות בענייניהם הרוחניים.

ר’ חיים הדגיש בפני מושפעיו את הוראות הרבי להתייעץ עם רבנים ומשפיעים. במכתב שכתב בנושא, הוא מבהיר שגם כיום, כאשר רבים כותבים לרבי באגרות הקודש ורואים ניסים ונפלאות — צריכים לזכור שקודם כל צריכים לקיים את הוראת הרבי להתייעץ עם המשפיע, או עם הרב, ידידים מבינים או רופא ידיד (בהתאם לסוג הבעייה), מתוך אמונה שכיוון שפונים אליהם בהוראת הרבי, הרי הרבי מעביר את התשובה הנכונה דרכם. ורק אם לאחר השיחה עם המשפיע עדיין נותר ספק, אזי בהוראת המשפיע יש לכתוב לרבי על הבעייה ולקבל את התשובה באגרות הקודש.

במקביל, עורר ר’ חיים על הצורך לכתוב לרבי דוח מפורט מזמן לזמן, כפי שהרבי דורש. כאשר ר’ חיים דיבר עם מושפעיו על כתיבה לרבי, הוא הדגיש שלפני שמכניסים את המכתב לאגרות הקודש, צריכים לעשות הכנה ראויה, כפי שהיו מתכוננים לפני הכניסה ליחידות.

•

בשלהי חודש אדר חלה את חוליו האחרון, ובו’ ניסן נלקח לבית עולמו. הלווייתו עברה ליד 770, ומאות מאנ”ש והתמימים ליוו אותו למנוחות. הותיר אחריו את אשתו אסתר, וצאצאים רבים שממשיכים בדרכו ועוסקים בשליחות הרבי, בארצות הברית ובאוסטרליה.

 

 

שליחות באתונה

במשך 20 שנה, מתשכ”ט ועד תשמ”ט, היה ר’ חיים מנצל את חודשי הקיץ של אוסטרליה, בסביבות חג החנוכה, לנסיעת עסקים לארץ ישראל. מסלול הנסיעה היה מלבורן–אתונה–תל–אביב. בשנת תשמ”ב, בעקבות מזג אוויר סוער, הגיע המטוס לאתונה באיחור, ור’ חיים הפסיד את טיסת ההמשך לתל–אביב ונאלץ להעביר את השבת באתונה.

השעה הייתה 2 בצהריים, והשבת נכנסת בשעה 4. הוא מיהר לצאת עם נהג מונית לחפש את בית הכנסת. כאשר הגיעו לבית הכנסת, המקום היה סגור, אבל היה שילוט לעבור בית הקהילה מעבר לרחוב. שם היו כמה פקידים. ר’ חיים שאל אותם היכן יוכל לרכוש אוכל כשר, ונענה שבכל אתונה אין חנות כשירה. אבל הם חיפשו עבורו בחדרו של הרב, ומצאו חבילת מצות מפסח שעבר… הוא מיהר לשכור חדר בבית מלון סמוך, והספיק לקנות מעט ירקות לשבת.

כאשר הגיע לבית הכנסת, רב הקהילה, הרב יעקב ארר ע”ה, קיבל את פניו בסבר פנים יפות. ר’ חיים התעניין אצלו למצב היהדות, ולבו נחמץ בקרבו כאשר שמע כי בכל הקהילה יש רק 3 משפחות שמקפידות על כשרות — הרב, השוחט, ועוד אשה גיורת.

בתפילת מנחה וקבלת שבת היו רק עשרים אנשים, אבל למחרת בשחרית הגיעו מתפללים רבים, מכיוון שהיה נער בר–מצווה שעלה לתורה. כאשר ראו את האורח, הזמינו אותו לבוא במוצאי שבת למועדון, לחגיגת הבר–מצווה.

ר’ חיים הגיע למועדון, וכאשר שאל את הרב אם אפשר לאכול שם משהו, אמר לו הרב שהכל טרף, ואפילו מים אי אפשר לשתות שם… ר’ חיים ראה בכאב לב את השולחנות מלאים במאכלי טריפה, ושאל את עצמו: בשביל מה הגעתי לכאן?

הוא נזכר בפתגם הבעל שם טוב, שמה’ מצעדי גבר כוננו, והחליט שעליו לבצע במקום שליחות. הוא החל לשוחח עם הנערים הצעירים, והתברר כי הם שולטים בשפה האנגלית. הצעירים מצאו עניין באורח המזוקן שהגיע מאוסטרליה, והוא הרצה לפניהם שעה ארוכה על חשיבות שמירת התורה והמצוות.

אחר–כך המשיך לשוחח עם הצעירים, והתברר לו שצעירי הקהילה, עד גיל 13, לומדים בבית הספר היהודי. מנהלת בית הספר הייתה גויה, אבל למרבה האבסורד דווקא היא זו שהקפידה עם התלמידים שיתפללו ויברכו…

מכיוון שכמה חודשים קודם לכן, בי”א ניסן תשמ”א, יצא הרבי בקריאה לכתוב ספר תורה לילדי ישראל, החליט ר’ חיים להתעכב עוד כמה שעות באתונה, ולדאוג שכל הילדים ירכשו אותו בספר התורה.

ביום ראשון בבוקר הצליח למצוא בנק מקומי פתוח, שם המיר 120 דולרים אוסטרלים ל120 שטרות של הכסף המקומי בשנים ההן, דראכמה. משם הלך לבית הספר, ונתן במתנה לכל ילד שטר של דראכמה, וכך יכלו הילדים לרכוש את האותיות בספר התורה מכסף שלהם. כל ילד כתב את שמו ושם אמו, וכן את הכתובת שלו, ובמשך החורף קיבלו כולם את התעודה המיוחדת של אות בספר התורה.

מאז תשמ”ב והלאה, במשך יותר מעשר שנים, המשך ר’ חיים לעמוד בקשר מתמיד עם בני הקהילה, ולספק להם צורכי יהדות שונים. הוא גם תרגם עבורם ליוונית את 12 הפסוקים. בלי לקבל מינוי רשמי, הוא הפך להיות השליח של הרבי לאתונה. אנשי הקהילה החלו לכתוב לרבי בהשפעתו, והיו כמה מענות מהרבי שעברו דרכו.