נדמה שכולנו מכירים מהי ‘עבודת הבירורים’, אבל מהי ‘עבודת הנסיונות’? ומה ההבדל בין

נדמה שכולנו מכירים מהי ‘עבודת הבירורים’, אבל מהי ‘עבודת הנסיונות’? ומה ההבדל בין השניים? ומה מבין השניים נשאר לנו כדי לסיים את העבודה ואת הגלות ולהביא את משיח צדקנו? • מאמר מרתק בגובה העיניים שנותן כלים פשוטים להביא את משיח צדקנו

מאת הרב נדב כהן

בירורים - מה זה?

בתורת החסידות מוסבר כי אחד התפקידים המרכזיים של יהודי בעולם הוא ‘עבודת הבירורים’ - לברר את העולם.

מה הכוונה ‘לברר’ את העולם?

בשבת ישנו איסור ‘בורר’, אסור לברור בשבת פסולת מתוך אוכל, כלומר שפעולת הברירה היא פעולת מיון, להפריד בין הטוב והרע. זו אפוא עבודת הבירורים - להפריד בין הטוב והרע שבעולם. העולם מעלים על האמת ועל ניצוצות האלוקות שנותנים לו חיות. בתוך כל דבר גשמי יש ניצוץ של קדושה אלוקית שמחיה אותו, והתפקיד שלנו הוא לגלות את אותו ניצוץ, לעשות בירור בין הטוב והרע שבתוך אותו חפץ גשמי.

הטוב שבכל דבר הוא המטרה לשמה הוא נברא; ביכולת שלו להוסיף בכבודו של הבורא, ביכולת שלנו להשתמש באותו דבר למען מטרה נעלית וקדושה. כאשר אנחנו משתמשים באותו דבר על פי רצון השם, אנחנו מבררים אותו ומגלים את הניצוץ האלוקי שבו.

לדוגמה, כאשר לוקחים כוס מים ושותים כדי שיהיה לנו כוח ללמוד תורה, או כדי להתפלל ולעבוד את השם, אנחנו מברכים על אותה כוס ‘שהכל נהיה בדברו’ ומגלים כיצד באמת הכל נהיה בדברו, ובזה אנו מבררים את המים.

כך גם לגבי סיטואציות בחיים או לגבי היחסים שלנו עם הסובבים אותנו, כאשר אנו מתנהגים בקדושה לפי רצון הבורא, אנחנו מבררים את אותו עניין, מגלים את המטרה שלמענה הוא נברא ובכך מפרידים בין הטוב לרע שבו.

כיום העולם כבר מבורר! הרבי כבר הודיע שעבודת הבירורים הסתיימה.

אך יש לנו עבודה נוספת, ‘עבודת הניסיונות’. גם עבודת הניסיונות מטרתה לגלות את הניצוץ שבכל נברא בכל סיטואציה שנקראת בדרכנו, אך בכל זאת יש הבדל גדול.

עבודת הנסיונות מול עבודת הבירורים

בכל דבר ישנו העצם שבו - הדבר עצמו, וישנו הגילוי שלו, האופן שבו הוא מתגלה כלפי חוץ. באדם יש את עצם הנשמה - הנשמה עצמה, ויש את האור של הנשמה, הכוחות השונים שלה, למשל השכל והרגש. גם בניצוץ האלוקי החבוי בעולם הגשמי יש את שני העניינים האלו, יש אותו בעצמו - העצם שלו, ויש את האור שלו, הביטוי שלו כלפי חוץ.

בעבודת הבירורים אנחנו מתעסקים עם ההתפשטות של הניצוץ, כיוון שמבררים את ההתפשטות (האור) של הניצוץ, אז גם העבודה היא עם ההתפשטות (אור) של הנשמה, מפעילים את כוחות השכל והרגש כדי להתייחס כראוי לאותו חפץ או לאותה סיטואציה, לבחון מה הטוב שבה ומה הרע שבה, להשתמש בטוב שבה ולברר אותה.

אך בעבודת הניסיונות אין לניצוץ התפשטות, יש רק את עצם הניצוץ, ולכן אין כאן עם מה לעבוד. אין לנו את מה לברר, הניצוץ עצמו כל כך מוסתר ונעלם שאין לנו דרך כיצד לגלות אותו. כאן נדרשת עבודה אחרת לגמרי.

עבודת הבירורים נועדה אפוא לברר את האור של הניצוץ ולכן אפשר להסתפק בעבודה עם האור של הנשמה (כוחות השכל והרגש), אך עבודת הניסיונות היא עם העצם של הניצוץ האלוקי ולכן כאן חייבת להיות עבודה עם העצם של הנשמה (היחידה).

כאן לא מדובר על עבודה שהיא כלפי חוץ, אלא על עבודה שהיא כלפי פנים!

מנסה. נסיון. נס

כאשר אנו נתקלים בניסיון, מכיוון שיש בו רק את העצם של הניצוץ ללא התפשטות של אור, מצדנו אין בו ממשות וממילא אין לנו איך לעבוד איתו או איך להתייחס אליו. במקרה הזה, העבודה היא עם עצמנו. כאשר נעבוד עם עצמנו, נסיר את כל המעטפות החיצוניות ואת כל הרצונות והתענוגות העצמיים, נתעלה מעל כוחות הרגש והשכל ונגלה את עצם הנשמה שלנו, אז בדרך ממילא יתגלה גם העצם של אותו ניצוץ, נברר את הניצוץ האלוקי שבאותו מצב המוגדר כניסיון.

ברגע שנגלה את זה בעצמנו ויתגלה הניצוץ האלוקי, נראה מיד כיצד כל המצב היה בבחינת ניסיון בלבד, כי “מנסה ה’ אתכם לדעת”, ניסיון שהקב”ה סידר לנו כדי לבדוק האם אנחנו עומדים בו או לא, בודק עד כמה אנחנו מאמינים בו.

זהו הסוד לעמידה בניסיונות, ההבנה כי אותה מציאות אינה אמיתית כלל, הקב”ה יצר את אותו מצב במיוחד בשבילנו רק כדי לבדוק אותנו.

‘מנסה’ (“כי מנסה השם אתכם לדעת”) גם מלשון ‘הרמה’, על ידי עמידה בניסיון האדם מתרומם מעלה מעלה, מגלה את הכוחות הפנימיים העמוקים שבו, מגלה את עצם הנשמה שלו.

אדם שניצב בפני ניסיון צריך לחזק בעצמו את ההכרה שהוא לא מוכן להיפרד מהקב”ה בשום פנים ואופן ומוכן לוותר על הכל בשבילו. בכך שהוא מגלה את העצם שלו, מתגלה עצם הניצוץ של הניסיון, וכך הוא מגלה את האמת שכל הניסיון היה רק דמיון.

כשאברהם אבינו היה בדרך לעקידה הוא היה צריך לחצות נהר, הנהר היה הניסיון שלו, לבדוק אם הוא נחוש בדעתו להמשיך לעקידה או לא. הוא כמובן עמד בניסיון, לא התפעל מהעולם והנהר נעלם כלא היה. כשבני ישראל יצאו ממצרים, אחרי שבעה ימים הם הגיעו לים סוף, המצרים בעקבותיהם, ההרים מהצדדים והים לפניהם. הקב”ה הבטיח שיגיעו להר סיני לקבל את התורה, והנה פתאום נראה שהכל נגמר חס ושלום, נחשון בן עמינדב עמד בניסיון, לא התפעל מהעולם וקפץ לתוך הים עד שהוא נפתח ובני ישראל חצו את הים.

כאז גם היום. קיבלנו הבטחה מהרבי שמשיח כבר בפתח, שמענו מהרבי נבואה שדורנו הוא דור הגאולה, והנה זה משיח בא, ופתאום המציאות נראית אחרת, סוגרת מכל כיוון. ברגע שמבינים שזה ניסיון והמבחן הוא רק אם אנחנו מתפעלים מהעולם או לא, הכל נראה אחרת וההתמודדות הופכת להיות קלה יותר.

התפקיד שלנו כיום הוא בעיקר בעבודה עם עצמנו, להגיע לביטול עצמי שעל ידו נגלה את התוקף הפנימי שבתוכנו, את היחידה בנפש, האיתן שבנשמה, עצם הנשמה.