הרבי: “לעסוק בשבע מצוות בני נח – מצוות עשה שהזמן גרמא”

שוב אני נוטל את מקל הנדודים ויוצא לסייר בקרב “בתי חב”ד למטיילים” הפרושים ברחבי הארץ, ומיועדים עבור מקומיים מטיילים או עבור תיירים שמגיעים בהמוניהם לארץ הקודש. הפעם אני מבקר ב”בית חב”ד לתיירים – המושבה הגרמנית חיפה” המשמש גם כ”מרכז העולמי לשבע מצוות בני נח”. במקום הזה, בלב שכונה ערבית מובהקת, פועל לו מדי יום ביומו בית חב”ד שנותן שירות לאלפי מטיילים יהודים ושאינם יהודים, ומכין את העולם לקראת יעודו הסופי • אתם מוזמנים להצטרף לסיור

שיעור תורה עם ר’ משה פרסקרניים ראשונות של בוקר חיפאי. השמש שוטפת בהדרגה את רחוב בן גוריון מראשו ועד רגליו המגיעות עד לקו האופק של הנמל החיפאי. במעלה שדרות בן גוריון  בו פוסעות רגליי צועדים מיליוני תיירים בשנה. זהו הרחוב המתוייר ביותר בחיפה. הרחוב מלא בבתי קפה, מסעדות וגלריות, מאוכלס ברובו על ידי ערבים חיפאיים. עובדה זו לא מונעת מהמוני התיירים, יהודים ולהבדיל גויים, לפקוד את בתי העסק של הערבים, ולבסס בעקיפין את אחיזתם בארץ הקודש.

אחרי תפילת ותיקין בשטיבל חיפאי החלטתי לחוש את פולחן קפה הבוקר. מנהג קבע, שהביאו התושבים מארצות ערב, משמש כאן כנכס צאן ברזל בפתיחת יום. חרף השעה המאוחרת בה הסתיימו בליל אמש הבילויים ושריפת הזמן, נפתחים בתי הקפה בשעה מוקדמת.

מטרתם העיקרית של רבים מהמבקרים ברחוב זה – מרכז העצבים של ‘המושבה הגרמנית’ – היא ביקור בגני הבאהיים השובים עין בקסמם. אמנם יש פולמוס נרחב האם מותר לבקר במקום, עקב היותו מבנה “דת”; כך או כך, ליהודים רבים מכל רחבי הארץ והעולם לא מפריע להגיע למקום כדי לבקר ולהתפעל מגני הענק הפרוסים על כל מורדותיו הצפוניים של הר הכרמל.

מהנקודה בה מסתיימים הגנים – ‘נשפכים’ שדרות בן גוריון, בואכה אל הנמל. שם, בדיוק בנקודה זו, תחת שלט מאיר עיניים של עיריית חיפה: “המושבה הגרמנית”, נמצאת פנינת חמד שמאירה באור יהדות וגאולה את הרחוב ואת העיר מתוך רצון ומטרה להאיר את העולם כולו ולהפוך את העמים כולם לקרא בשם ה’.

ברוכים הבאים ל”בית חב”ד לתיירים – המושבה הגרמנית חיפה”. ברוכים הבאים גם ל”מרכז העולמי לשבע מצוות בני נח”.

אני יושב עם ר’ משה פרס, הפעיל החדש והנמרץ בבית חב”ד, על כוס קפה ליד שולחן קטן בחצר בית חב”ד. אני מבקש ממנו לשמוע על ההיסטוריה של בית הכנסת, וכיצד התגלגל לפתחם של חסידי חב”ד. שאלתי עוד: מה מושך אנשים לבקר בחיפה ודווקא ברחוב זה, וכיצד גלגלה אותו ההשגחה העליונה במסע חובק עולם כדי לשמש כשליח הרבי מלך המשיח במושבה הגרמנית בחיפה. ר’ משה מציץ בשעונות ומסכים לדבר. “כיוון שהתיירים יגיעו רק בעוד כשעה או שעתיים, יש לנו די זמן פנוי”, הוא אומר.

“הבניין הזה בו נמצא בית הכנסת ובית חב”ד, הוא בית טמפלרי”. כאן אני זוכה לשיעור מרתק בפרק היסטורי. “בסביבות שנת תרכ”ח, הגיעו לארץ ישראל קבוצת גרמנים שכונו בארץ ‘טמפלרים’, קיצור של שמם בגרמנית טמפלגזלשאפט (ארגון המקדש). כת זו הגיעה לארץ ישראל מתוך אמונה שבכדי להביא את הגאולה, יש צורך לחיות ולעבוד בארץ הקודש. הם הקימו בחיפה ובמקומות נוספים בארץ ישראל ‘מושבות גרמניים’ תחת השלטון העות’מאני. מובן שכל גישתם הייתה נוצרית מוחלטת, ומתוך שנאה עמוקה ליהודים; עד כדי כך, שכאשר כעבור שנים עלתה המפלגה הנאצית לשלטון – התגייסו חבריה לטובת הנאצים ימ”ש.

באותה תקופה כבר שלטו האנגלים בארץ ישראל, והם הכירו בטמפלרים כנאצים, וגירשו אותם. הבתים, ובעיקר הבניין המשמש כיום כבית חב”ד, עברו מאז גלגולים רבים. אחרי הקמת המדינה, הולאם הבית לטובת חברת ‘עמידר’. בעקבות העליה הגדולה מאירופה לאחר מלחמת העולם השניה, הוקצה המקום כבית הכנסת לניצולי השואה שקראו לו בשם “נצח ישראל” – מתוך רצון לסמל את מאבקם הפיזי והרוחני נגד כל מה שמתיימרת לסמל ‘המושבה הגרמנית’.

בית הכנסת ידע חיים יפים ופעילים, אך השנים שנגסו בו כמו גם ניצולי השואה שהחזיקו בו נפטרו בזה אחר זה. אם נוסיף לכך את השתלטות הערבים בשיטתיות על כל האזור, לא ייפלא אפוא שבית הכנסת הפך לשומם.

לפני כעשר שנים, בשיא שפל המקום, הגיע הרב בועז קלי, וביקש לשמר את בית הכנסת, לייסד בו פעילות חבדי”ת תיירותית, ולהפעיל בו “מרכז שבע מצוות בני נח” עבור מאות אלפי התיירים שמגיעים למקום בכל שנה.

בעקבות זאת זימנה “עמידר” את הנהלת בית הכנסת למשפט בטענה שעשתה במקום בנייה לא חוקית. הרב קלי ייצג במשפט את עמותת בית הכנסת, ובעקבות פשרה שהושגה – נמכר הבית לעמותת בית הכנסת במחיר זול במיוחד. ייזכר לטוב מר יולי עופר ע”ה, שעזר מאד ברכישת הבניין. ומאז הכל אקטואליה…

מי שאחראי בפועל על פעילות הבית חב”ד, הוא בנו של הרב קלי, הרב ישי קלי המשמש כשליח בעיר התחתית ובשכונת ‘בת גלים’ בפאתי המושבה הגרמנית. במהלך פעילותו עם הסטודנטים ועם העולים החדשים, הכיר הרב ישי קלי את ר’ משה פרס, שהתקרב לחב”ד באירופה, והזמין אותו לפעול באורח קבע בבית חב”ד. כיום, גר ר’ משה פרס עם אשתו ובתם חיה מושקא בבית צמוד לבית חב”ד. הוא פועל, שימו לב, מטעם עיריית חיפה ובמימונה, עם העולים החדשים מכל רחבי העולם במטרה לתת להם ‘זהות יהודית’.

והשכנים ברחוב? כמעט כל השכנים שלו – ערבים! אבל הוא לא חושש: “אני רגיל לזה מצרפת ומבלגיה”, הוא אומר בחיוך…

הכתובת על הקיר 

7:00 השמש כבר עומדת במרכז הרקיע. הרחוב החל מתמלא במטיילים, בתושבים ובסוחרים. בליל של שפות נשמע, ובן שיחי מבקש להתחיל להתארגן לעבודה, ללימודים, לשליחות. בעוד רבע שעה עליו למסור שיעור בחסידות במעונות הסטודנטים, ולאחר מכן ייסע לתפילת שחרית בישיבת חב”ד בשכונת ‘הדר’, ושוב לחזור לפעילות כאן, במושבה הגרמנית. אל סיפור חייו אחזור מאוחר יותר, בינתיים אני פונה לקבל את פני הרב בועז קלי; המנהל, היוזם ומקים המקום המיוחד הזה, ומי שלא מפסיק לחלום ולשאוף הכי גבוה והכי רחוק שאפשר.

הרב קלי שסדר יומו עמוס לעייפה, מתוקף תפקידו כ’שר החוץ’ של מוסדות חב”ד בחיפה והקריות, הגיע לביקור קצר בדרך לתפילת שחרית. הראיון איתו אמנם ייקטע פעמים רבות במשך היום, אך טרם דרכה רגלנו על מפתן בית הכנסת וכבר סיפור ראשון משתחרר לאוויר החיפאי. הרב קלי מחווה בידו על הקשת שבכניסה הפנימית לבית הכנסת, עליה חקוקה ביד אמן הכרזת הקודש “יחי אדוננו”.

“הבתים האלה באזור המושבה הגרמנית, להם היסטוריה עתיקת יומין, מוגדרים כ’בנייה שמורה’; צורת הבנייה, השחזור והשיפוץ דורשים הקפדה על שימור צורתו המקורית של המבנה. בבתים אלו אי אפשר לבצע שינויים שיטשטשו את ההיסטוריה של הבית. כשהגענו לכאן הבחנתי שמעל המשקוף חרותות מילים בגרמנית עתיקה. לקח לי המון זמן עד שמצאתי מישהו שהבין את השפה הזו, ולבסוף התברר לי שכתובים שם קטעים מתוך ספרם של הנוצרים.

התקשרתי מיד לידיד שעובד כסתת מצבות והוריתי לו: “תמחק את הכתובת הזו ותכתוב במקומה מה שבאמת צריך להיות כתוב בכניסה לבית כנסת: יחי אדוננו”. לפועל, אותו יהודי דחה כמה פעמים את הגעתו. קרב ובא חג הפורים, לא יכולתי לחשוב על מציאות של קריאת המגילה כאשר כתובת הכפירה עודנה בבית הכנסת. התקשרתי אליו וביקשתי ממנו שיבוא בדחיפות. הוא אכן הגיע מיד ושאל: “אתה חושב שהגעתי בגללך? זה הרבי שלך לא נותן לי מנוחה. הוא בא אלי בחלום ומצווה עלי לסדר בדחיפות את הכתובת שעל הקיר…

“בו במקום העמיד פיגום קטן והחל ללטש את השיש. הרעש, הלכלוך והאבק יצאו אל הרחוב וסחבו איתם ‘שכנים טובים’ מהתושבים הערביים שהתחילו לצעוק, “מה זה, מה אתם עושים? אסור לכם לעשות שום שינוי בקיר!” לא התפעלתי מהם והגבתי: “זה בית כנסת ובבית כנסת אסור שיהיו כתובים כתובות שנוגדות את התורה והמצוות”. אחד הערבים הזהיר בקול: “אני אגש לעירייה ואגיש נגדכם תלונה” אבל גם הפעם לא התפעלתי, “אצלנו בסידור כתוב ‘ולמלשינים אל תהיה תקווה’, מצידי אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה”, אמרתי וסגרתי את הדלת.

“הערבי יצא והסתת המשיך במלאכתו. לא חלף זמן רב והערבי חזר ובידו …זר פרחים. הוא נתן את הזר לבעל המלאכה וביקש ממנו בתחנונים, ‘תבקש מכבוד הרב שלא יקלל אותי’. אמרתי לו שאני לא מקלל אף אחד, אבל אדם יכול להביא על עצמו קללה. אולם, אם ידאג להיות אדם טוב ולהפיץ את שבע מצוות בני נח – הכל יהיה בסדר…

נשמות מטיילות ברחוב

“צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות” – מילים אלו מקבלות משנה משמעות כשעושים צעד קטן אל פנים בית הכנסת שהפך למקום שיש לו אמירה לכלל העולם. אני מוצא את עצמי במרכז אולם מרובע, משלב בתוכו כל כך הרבה מוטיבים, חלקם אפילו ניגודיים. השילובים המגוונים הללו יוצרים פסיפס רב-גווני והרמוני המאחד בית כנסת וגלריה; רצפת אבן עתיקה עליה עומד מקרן סרטים משוכלל. יש במקום גם פינת ‘שאנטי’ בסגנון בתי חב”ד לישראלים במזרח הרחוק לצד פלקטים ותמונות על אודות שבע מצוות בני נח. כן, אפילו בערבית…

מחציתו של האולם, זה המשמש כרגע כסלון, משמש – תלוי לפי הזמן והעונה – לאירועים שונים: פעם לליל סדר ופעם לסדנת חלות. בליל שישי מתקיימת במקום התוועדות חסידית. בשבת המקום הופך לעזרת נשים, וביום שלישי אולם הרצאות, כאשר בכל ימות השבוע מרכז למבקרים.

“כמו כל בית של שלוחים, הסלון מחליף צורות לפי סוג הפעילות. אנחנו מכווצים את כל הפעילות לתוך האולם המרכזי” אומר הרב קלי, ואני מציין לעצמי בהערכה שהסדר המופתי והתיחום של כל ‘פינה’, יוצר הרמוניה מופלאה לצד תחושת חיבור בלתי מוסבר למקום.

“בשבת האחרונה התקיימה בבית הכנסת בר מצווה מרגשת מאד לילד חיפאי”, מספר הרב קלי. “איך הם הגיעו אלינו? מסתבר שזו משפחה שגרה בכרמל והיא טיילה באזור לפני כחצי שנה. כשהגיעו אל בית הכנסת, התלהבו מאד מהאווירה, ובו במקום החליטו, שאת חגיגת בר המצווה שלהם הם רוצים לעשות דווקא בבית הכנסת הזה, בטבורו של האזור התיירותי. ואכן, המשפחה המורחבת מכל רחבי הארץ הגיעה לחגוג אצלנו את עליית הילד לתורה.

“בית הכנסת הוא ייחודי בכך שהוא מספק גם לנו המון הפתעות”, מספר הרב קלי ונזכר אגב כך בשמחת תורה האחרון, כאשר בנמל חיפה עגנה אוניית מטיילים ‘קרוז’ ענקית ובה אלפי מטיילים שירדו לטייל בעיר. מתוכם, קבוצה של כחמישים מטיילים גויים משבדיה הגיעו אל בית הכנסת, וביקשו לשמוע עוד ועוד על שבע מצוות בני נח ועל נבואת הרבי “הנה הנה משיח בא”.

באותה אוניה הייתה גם משפחה יהודית מניס שבצרפת שמכירה היטב את הרב פינסון, השליח בעירם. סביר להניח שכשהם יצאו לטיול, לא חשבו האם ואיפה יחגגו את שמחת תורה. כשהגיעו לבית הכנסת, היו המתפללים בתחילת ההקפות. הם כל כך נשאבו אל תוך השמחה, עד שפשוט ויתרו על כל התכניות התיירותיות בחיפה ונשארו בבית הכנסת עד מוצאי החג…

עוד אליהו עומד היום למרגלות הכרמל וקורא בקול גדול

על קירות הצד המערבי של בית הכנסת, ישנם לוחות מידע במסגרות יוקרתיות, הנותנים מבוא לעולם הקבלה והספירות. הם, לצד סרט קצר וייחודי על אודות התגלות עולם המדע במקביל להתגלות חכמת הקבלה בעולם, מהווים כאן כלים להפצת המעיינות חוצה. בגירסה השיווקית שלהם זה נקרא “תערוכת עולם הקבלה”. רבים הם המבקשים ‘לטעום קבלה’ ומגיעים לבית הכנסת ומקבלים יהדות. אחרים מבקשים ללמוד באווירה הייחודית של בית הכנסת על זוגיות, על הבריאה, על עולמם המופלא של אותיות הא-ב, או על אמונה ומדע. בית הכנסת יוזם ומארח שלל קורסים והרצאות, שהצד השווה שבהם – חיבור שומע השיעור אל הרבי מלך המשיח.

במקום מתקיימת הרצאה ייחודית עבור התיירים על אליהו הנביא ה”שכן”. מסתבר שגם אצל הגויים להבדיל, אליהו הנביא מוכר ומוערך. ר’ משה פרס מוסר הרצאות בחמש שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, ספרדית ופורטוגזית, ולהרצאותיו יש פופולאריות רבה בקרב תיירים מרחבי העולם. בהרצאה ייחודית מלווה במצגת, משתתף כנר שמעצים את האווירה בניגוני נשמה ושמחה. במהלך ההרצאה מסופר סיפור חייו המופלא של אליהו הנביא שעמד על הר הרכמל, ודמותו מקבלת משנה תוקף בהיותה סמוכה כל כך למקום… היותו של אליהו מבשר הגאולה הופכת את ההרצאה לחשיבה על הגאולה והכנת העולם לקראתו.

“יש לנו שליחות חשובה ביותר, להשמיע את קולו של אליהו הנביא ולהביא את העובדות שכל העם זעק “ה’ הוא האלוקים”; ודאי שכל יהודי צריך לדעת ש’אין עוד מלבדו’, ושאין לנו מה לחפש במקומות אחרים – אבל כיום אפילו המסר של שלילת עבודה זרה – מובן, וצריך להיות מושמע גם באוזני מי שאינם יהודים”.

‘התוועדות’ עם גוי

מי שמכיר את הרב בועז קלי יודע שנושא “שבע מצוות בני נח” בוער בתוכו. “הרבי מלך המשיח דיבר כל כך הרבה על החובה שלנו כחסידים לפעול בענייני ‘שבע מצוות בני נח’ עם הגויים. זו אחת הדרכים לזרז את הגאולה – לפעול שגם הגויים יקבלו על עצמם את קיום המצוות שלהם, ובכך להכין את העולם לעולם טוב ומושלם יותר – עולם של גאולה. לא לחינם, אומר הרבי, סידר הרמב”ם את הלכות ‘שבע מצוות בני נח’, בסוף ספרו – ממש לפני הלכות מלך המשיח”.

בינתיים חוזר ר’ משה פרס מהתפילה, בקושי הספיק לטעום משהו והתיירים הראשונים להיום מתחילים להגיע. הוא מקבל את פניהם בשמחה ומלמד אותם על התפקיד שהועיד להם בורא העולם ויוצר האדם – לדאוג שהעולם יהיה עולם מתוקן, וזאת על ידי קיום שבע המצוות שנתן להם אלוקים.

היהודים מבין התיירים, זוכים – מלבד סיפור קצר על ההיסטוריה של בית הכנסת – גם להרצאה קצרה על מטרת המרכז ולהזדמנות ייחודית ומרגשת: לכתוב לרבי מלך המשיח ולקבל תשובות דרך ‘אגרות הקודש’. ההתרגשות של האנשים שזוכים לקבל תשובות מיוחדות ומדויקות, חוצה מגזרים ועדות. מפעים לראות קשת כה מגוונת ורחבה של יהודים שזוכים להתקשר לרבי מלך המשיח; אם זה אותו יהודי מבוגר שזכה היום להניח תפילין בפעם הראשונה בחייו, או אישה דתייה שהגיעה עם בעלה לטיול ויחדיו נכנסו לראות את בית הכנסת; או ילד ש’סחב’ את המשפחה שלו להיכנס למקום. אלו וגם אלו זכו וכתבו לרבי, ויצאו מכאן עם ידיעה ברורה שיש רבי בישראל ואין הוא נתון בהגבלות הטבע.

מבין עשרות, אם לא מאות התיירים שבאים ויוצאים מבית הכנסת, נחרט בי סיפורו של פאול, מטייל גוי מארגנטינה. ר’ משה שוחח עמו אישית כמעט שעה. המטייל ששמע את ההרצאה הקצרה בת ארבע הדקות, כפי שמקבל כל תייר הבא בשערי בית הכנסת, ביקש לשמוע עוד ועוד. פרס ישב איתו ובספרדית רהוטה נתן לו תמונה מלאה של כל ‘סדר ההשתלשלות’ בשושלת הנחלת התורה מה’ אל משה ועד דורנו זה. הוא התעניין במיוחד ברמב”ם וברבי. בסיום השיחה הארוכה הודה נרגשות לשליח ואמר לו “אני כבר ארבעה חודשים בארץ ישראל, ואני כל הזמן חוקר ולומד על המורשת היהודית – בשעה הזו אתך בבית הכנסת קיבלתי מה שלא קיבלתי בכל המסע שלי בארץ ישראל”.

במהלך השיחה שהלכה והתארכה, ישבתי בינתיים במשרד בית חב”ד בשיחה טלפונית ארוכה עם הרב בועז קלי. סקרן אותי לדעת איך הוא ‘התגלגל’ לנושא של שבע מצוות בני נח.

מסתבר שהכול החל ממש בהשגחה פרטית. היה זה לפני יותר מעשור, באחד מחודשי תשרי אצל הרבי. הרב קלי ישב עם הרב לוי יצחק גינזבורג שהפיק באותה תקופה “ערכות שבע מצוות בני נח”, בקופסאות מהודרות בשלל שפות. הרב גינזבורג ‘נתקע’ אז עם ערכות רבות ועם חובות גדולים. הרב קלי סייע לו להפיץ את הערכות בקרב השלוחים ולגייס כספים עבור הפעילות. “במהלך הזמן ששהינו יחד סביב הנשוא של ‘שבע מצוות בני נח’, נתן לי הרב גינזבורג הצצה מיוחדת לשיחות של הרבי בנושא. למען האמת, הייתי מופתע”, מתוודה הרב קלי, “פתאום קלטתי עד כמה הנושא שנראה כביכול ‘זניח’ – תפס מקום חשוב כל כך אצל הרבי.

“כשחזרתי לארץ ישראל החלטתי להקים ארגון שיטפל בנושא. קיבלתי כמה תשובות מהרבי בנושא, ועל פיהן הקמתי וועד, בו היו הרב טוביה בולטון, הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי ור’ גידי שרון. בהשגחה פרטית עלה רעיון להקים מקום קבוע לפעילות עבור נושא זה. השגנו את המקום בסייעתא דשמיא מיוחדת, והפעילות היום מבוססת וגדלה, אך עדיין דרך ארוכה לפנינו”.

גאולת הקומה השנייה
מידי הערבים!

כשהרב קלי מדבר על “דרך ארוכה”, הוא יודע טוב מאד על מה הוא מדבר.

כאמור, הרחוב כולו מלא בתושבים ערבים המתגוררים בבתים, חלקם בשכירות וחלקם נרכשו בכספים רבים. השפה הרווחת ברחוב היא ערבית ואלה מרגישים במקום ‘בעלי בתים’; מנהלים עסקים פורחים ומתהלכים ברחוב כשליטים. מסתבר שבעיר ובפרט ב’מושבה הגרמנית’, מתקיימות ‘רכישות פוליטיות’. הערבים פשוט מקבלים תקציבי ענק ומימון עתיר ממדינות וגופים שונאי ישראל, כדי להשתלט על חלק זה של העיר באמצעות ‘התנחלות’.

“בפועל, בית הכנסת אמנם שייך לנו”, אומר הרב קלי, “אבל בקומה מעלינו מתגוררים תושבים ערבים. בעלת הבית, יהודייה, השכירה את הבית לעמותה מעורבת של יהודים וערבים שנלחמים במדינה בחסות החוק…

“פנינו אל האישה וביקשנו ממנה לקנות את הדירה. האישה הסכימה, אולם כשהערבים שמעו על כך, הם באו אליה בהצעה מפתה לקנות את הקומה בסכום של יותר משני מיליון דולר – כחצי מיליון דולר יותר ממה שהצענו להם. זו הצעה מפתה וניסיון לא קל. היא התקשתה להחליט ובינתיים החליטה להשאיר הדירה בשכירות לערבים.

“ממש עכשיו, לפני שטסתי לרבי לחודש החגים, ביקרנו אצלה והענקנו לה סט מהודר של ארבעת המינים. לקחנו את שמה ושם אמה בכדי להזכירה לברכה אצל הרבי”.

כאשר שב הרב קלי מחצרות קודשנו, הוא שוחח שוב עם בעלת הדירה וזו סיפרה שהיא שוחחה עם בנותיה והן החליטו שהן אינן מוכנות למכור בית שמעל בית כנסת לערבים. “יתירה מזו”, אמרה האישה, “אני מוכנה למכור לכם את הדירה במחיר מצויין – רק 500,000 דולר, וגם זה בתנאים נוחים, כאשר בתחילה ישולם רק חלקו של הסכום”…

הרב קלי מבקש לנצל את הבמה שניתנה לו ולפנות אל חסידי חב”ד די בכל אחר ואתר, לסייע לו ברכישת הקומה ובגאולת הקומה מידי הגויים, אם באמצעות תרומה לבית הכנסת או כהשקעה כספית בנכס בארץ הקודש שיעמוד להשכרה ליהודים.

גלגולים בחמש שפות

השעות נוקפות וזמן תפילת מנחה מגיע. רק בקושי מתארגן מניין, אבל בסוף כמו כל הרצונות הטובים – גם זה מתממש.

בשעות הרבות שחלפו מאז הבוקר, הספקתי לעשות מחקר קטן על שיחותיו של הרבי בנושא שבע מצוות בני נח. להפתעתי מתגלה לי – שהשליח הנמרץ שקיבל באורח רוח תיירים שונים (וגם משונים), ובשעות הקרובות ימסור שיעורים עמוקים ומגוונים בשלל השפות השגורות על פיו – עובד גם על מחקר רפואי מיוחד ומקיף בנושא תורת ה-D.N.A..

אחרי התפילה, מוציאה אשת השליח מטעמים מהמטבח. בימי חמישי – כאשר הגברים ספונים סביב השולחות בלימוד מעמיק או בהאזנה להרצאה מרתקת – עומדת השליחה עם סטודנטיות, עולות חדשות ומטיילות במטבח, ועמלות על הכנת סעודות השבת לתיירים. מי אמר שרק בבתי חב”ד בחוץ לארץ צריך להכין סעודת שבת לארבעים איש לקראת כל שבת?!

סביב האוכל, אנחנו יושבים להתוועדות חסידית מתובלת בסיפור חייו המרתק ומלא הנפתולים של ר’ משה פרס. מדהים להיווכח כמה אדם צעיר מסוגל להספיק בחיים.

“נולדתי בבריסל שבבלגיה, מספר ר’ משה. אבא שלי במקורו היה מאנוסי ספרד ואמא, שבמקורה היא מאלג’ירה – הגיעה מצרפת. ידעתי שאני יהודי, אבל ממש לא ידעתי מה זה אומר. ‘הנפקא מינא’ היחידה שהייתה לי כילד יהודי – היה הפטור משיעורי דת בבית הספר.

“רוב שנות הילדות והנערות שלי עברו בפורטוגל – ומשם הפורטוגזית השגורה על פי”, הוא אומר בחיוך. “הוריי עסקו במלונאות ועמדו בראש כמה בתי מלון בעוד אני הייתי מדריך קבוצות, והייתי יוצא ובא עם הקבוצות לרכיבות ארוכות על סוסים. במקביל למדתי אנגלית וספרדית – בעוד הצרפתית הייתה השפה הרשמית בבריסל”.

מאוחר יותר, נדד הנער המתבגר לאיי ‘אזורס’ שבפורטוגל. למרות שהאיים הם יעד מועדף לחובבי טיולים, לא זו הייתה כוונת משה, שהתמקד בלימודי ביולוגיה במגמה להיות רופא. עם סיום הלימודים חזר לבלגיה למשך חמש שנים ללימודי רפואה.

“תוך כדי התקדמות בלימודי הרפואה, מצאתי את עצמי תמה – בשביל מה הגעתי לעולם? מהי בכלל המטרה של החיים?”, משחזר פרס. לא אשכח את הפעם ההיא שפתאום משהו ‘התעורר’ בקרבי. היה זה בזמני לימודים מאד מתוחים ולחוצים. אלו היו ימים בהם למדתי עשר שעות כדי להיות מוכן למבחן חצי שנתי. באותו יום הראש שלי פשוט ‘התפוצץ’ מרוב לימודים; החלטתי אפוא לצאת לריצה כדי להרגיע את כאבי הראש. באמצע הריצה נעצרתי והסתכלתי אל השמיים. השמים בבלגיה אפורים ואפרוריים, ולא כחולים כמו בארץ, כמעט תמיד מעונן. זה נשמע אולי מוזר, אבל פתאום ‘קלטתי’ שהשמש והעצים, הספסל ואני – כולנו בעצם שווים, כולנו ברואים מעשי ידיו של בורא עולם. אנחנו אמנם פרטים שונים, אבל חלק ממכלול יצירת ענק של מי שברא את כולם. זה הפך אותי למשוגע מרוב אושר, “תפסתי שכל מה שנברא בעולם, יש לו מטרה – לעשות את מה שמי שברא אותו רוצה.

“מאותו יום התחלתי לראות הצלחה עצומה בלימודים. חוץ מהלימודים לרפואה, התחלתי ללמוד גם ‘מורה נבוכים’ לרמב”ם.  התחברתי מאד לרמב”ם, כנראה בגלל שידעתי שגם הוא היה רופא ופילוסוף יהודי גם יחד.

“באותה תקופה יצא לי להכיר את הרב משה גרליק מבריסל. כששמעתי אותו בפעם הראשונה מדבר, נשאבתי לכריזמה שלו. התחלתי לבוא בקביעות לשיעורים שלו, ובהדרגה התחלתי לקיים מצוות. למרות זאת, חששתי עדיין שיראו עלי שאני יהודי.

“מאוחר יותר עליתי לארץ הקודש. עשיתי סטאז’ בבתי הרפואה ‘הדסה’ ו’שערי צדק’, ונכנסתי ללמוד בישיבת ‘מעיינות’ בירושלים. לא אשכח שיעור בשיחה של הרבי על פרשת תרומה, בה הרבי מדבר על כך שאין שום הסבר הגיוני לכך שמשיח עוד לא בא. זה נגד השכל, נגד ההיגיון וגם נגד התורה. הגאולה חייבת לבוא. המגיד שיעור חזר על הדברים בנחרצות ואני הרגשתי שעוד רגע אני משתגע מרמות הסודות שנחשפים כאן. כשדיבר על המושג (שכל ילד חב”די מכיר) “אין עוד מלבדו!” הרגשתי שזה ‘תופס את כולי’. אמרתי לעצמי, “אין עוד מלבדו” – הכול זה ה’, הכול שייך לה’! אין שום דבר שלא שייך לה’!”

“כבר למחרת התחלתי להתלבש כמו חסיד ולהתקדם בשמירת המצוות.

“מאוחר יותר נסעתי לצרפת, שם פגשתי את אשתי ונישאנו. אחר כך שוב עליתי לארץ ישראל, ובמסגרת הלימודים פגשתי את הרב ישי קלי, שהציע לי לנצל את מגוון השפות שבפי כדי לפעול בבית הכנסת”.

מלמטה. הכי מלמטה…

הערב והחושך פרסו כנפיים על המושבה הגרמנית בחיפה, ואלו מאותתים לי לסיים את הביקור. גם אחרי שאעזוב, ימשיך ר’ משה פרס לשבת ליד כוסות תה וקפה אל מול צעירים מרחבי העולם, יאמר בפניהם שיעורים, ימסור הרצאות, יעביר סדנאות בליווי גיטרה. “שעות הערב הן השעות הכי עמוסות במושבה”, הוא אומר ושוכח לפהק…

לפני סיום, אני מבקש מר’ משה לספר האם יש להם תוכניות נוספות שלא פורטו. אני חייב לציין שהיצירתיות של החבר’ה האלה תמיד מפתיעה אותי:

“אני עובד עכשיו על תוכנית תיירותית עבור גויים. הרעיון הוא בניית מסלול של שבעה ימים, בו נטייל במקומות שונים בארץ ישראל – כאשר בכל יום ילמדו לעומק מצווה אחת מתוך שבע מצוות בני נח. מלבד הרעיון להפיץ את שבע מצוות בני נח בצורה יצירתית, תהיה בזה אפשרות לכסות את עלויות הפעילות ולאפשר לבית חב”ד להתרחב ולהתפתח”.

אני פוסע שוב במורד השדרה – מבית מספר 57 שבראשית הרחוב לעבר תחתיתו, נזכר במשל המנוף (“הליווע”ר”) שכאשר רוצים להרים מקום, יש צורך להרים ולהעלותו מהחלק התחתון ביותר וכך להעלות גם את המקומות הנעלים. כאן, המקום הגבוה ביותר ברחוב, הוא גם המקום הכי נמוך וקרוב אל הר הכרמל. מסתבר שלבית מספר 57 בשדרה – יש תפקיד כבד מאד: להצליח להעלות גם את כל התחתון ממנו וגם את מה שלמעלה ממנו.

 

הרבי: “לעסוק בשבע מצוות בני נח – מצוות עשה שהזמן גרמא”

“…וכאן אנו מגיעים להוראה מיוחדת – …אודות ההשפעה על אומות העולם: אומרים ליהודי: שמע! אתה אמנם למדן גדול ועסקן גדול וכו’, ועד שכל הענינים שלמעלה תלויים בך (וכתורת אדמו”ר הזקן – “דע מה למעלה ממך”, ממך ובך הדבר תלוי), אבל אף על פי כן עליך לזכור שיש גויים בעולם, שאינם יודעים עדיין על דבר גודל הענין שבשבע מצוות בני נח, ולכן עליך לעשות את כל התלוי בך שהגוי בתור גוי יקיים את שבע מצוות בני נח!

[אין צורך שיוותר על נוכריותו, שכן אין הוא מחויב להתגייר, ואדרבה – יש להניא אותו מכך – אבל בתור נכרי עליו לקיים את שבע מצוות בני נח]. .. מדובר ביהודי כזה שאין לו שום עסק עם גויים – והוא טוען להיפך: למה עליו ללכת ולדבר עם גויים אודות שבע מצוות בני נח?

על כך התשובה היא, כנזכר לעיל – שדוקא יהודי כזה יש לו השפעה גדולה ביותר על הגוי . דוקא בגלל שיהודי זה אינו זקוק לעזרתו של הגוי , כי איננו מקבל את פרנסתו ממנו (הוא מקבל פרנסתו באופן אחר , על ידי יהודים או באופן ישיר מהקב”ה), הרי בשעה שבא אליו יהודי ואומר לו , שלמרות שלא היה לו שום עסק אתו עד היום הזה, הרי היות שנודע לו שאפשר שהוא ישיג את גבולו של מישהו או יגנוב או יגזול – הרי הוא בא לקיים את ציווי הקב”ה ולמנוע ממנו עשיית דברים בלתי רצויים – דוקא אז ישפיע הדבר על הגוי באופן שאף אדם אחר לא יכול להשפיע.

ובהתאם לכך מובן שההוראה מהסיפור האמור של רבינו הזקן, שהיא גם פתיחת הצינור ופריצת דרך חדשה – היא : היות שהנך גר באותו רחוב שבו גר גם אינו יהודי , והיות שהגוי יש לו אמון בך , והוא משוכנע שכל דבריך נאמרים ברצינות ובאמת – תמצא עבורו כמה דקות ותדבר אתו (בעצמך או על ידי מתורגמן) ותשפיע עליו לעסוק בשבע מצוות בני נח! וזוהי מצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי, כאמור, הגוי לא יקשיב לאדם אחר.

(תורת מנחם תשד”מ, חלק ב’ עמוד 626 בלתי מוגה)