בכל חודש תשרי הגיעו אלפי אורחים מכל קצוות תבל כדי להסתופף בחודש החגים בצילא דמהי

בכל חודש תשרי הגיעו אלפי אורחים מכל קצוות תבל כדי להסתופף בחודש החגים בצילא דמהימנותא. במשך השנים העניק הרבי יחס מיוחד לאורחים וראה בהם את אורחיו האישיים שלו, שכן באו אליו.

עידודים רבים זכה הרה”ח ר’ משה ירוסלבסקי ע”ה, שהיה “זרועו הארוכה” של הרבי בנושא הכנסת אורחים, להם טרח וארגן אש”ל בדמות מקומות אכילה ולינה. והרבי מצדו, העניק לאורחיו, גם באמצעותו, יחס לבבי, אישי ומיוחד. כך למשל היה בליל שבת קודש פרשת האזינו תשל”ג, כאשר הרבי הלך באופן אישי לבקר את האורחים בחדר האוכל שלהם. הרבי באצילות הנהגותיו, לא הלך אליהם לבדו, אלא העניק את הכבוד למארח בפועל, ר’ משה ירוסלבסקי “להובילו” אל האורחים. כשהגיע הרבי אל חדר האוכל, נעמד ליד הפתח, ושאל “היכן ר’ משה”? ר’ משה התקשה להגיע מחמת הדוחק הרב ששרר במקום. הרבי ביחסו המיוחד, אמר שלא כדרכו: “אם הוא לא יכול לבוא לכאן, אלך אני אליו”… כאשר בסופו של דבר הגיע ר’ משה, אמר לו הרבי: “שנה שמחה דתענוג ועונג, יישר כוח גדול ולשנה הבאה בירושלים”.

רק לאחר מכן בירך הרבי את האורחים שעמדו סביבו בחרדת קודש: “שתהיה שנה שמחה, ושכל השנה תהיה באופן של שבת. גמר חתימה טובה, ושנה של מנוחה שמחה ותענוג”.

לאחר מכן, כשהלך הרבי לביתו, שינה מן הדרך הרגילה ועבר ליד חדר האוכל של האורחים. כאשר שמע את קול ניגונם עולה ובוקע מחלונות חדר האוכל, האט בהליכתו והקשיב לקול נגינתם. על פניו הקדושות הייתה ניכרת שביעות רצונו.

                                                                                          •

היחס המיוחד הכפול הזה, הן לאורחים עצמם והן למי שדאג להם בפועל, ר’ משה ירוסלבסקי, חזר והתבטא לאורך כל השנים.

החל משנת תשל”ח הקפיד הרבי לבקר את האורחים בסוכתם הגדולה. באותה שנה, תשל”ח, ביקר הרבי את האורחים בשבת חול המועד סוכות. בראותו את ר’ משה ירוסלבסקי, פנה אליו ואיחל לו “גוט שבת”, ולאחר מכן שאלו האם יש אוכל על השולחנות, והאם יש מספיק ספסלים? האורחים ששמעו את השאלה, זזו ממקומם על מנת שהרבי יוכל לראות את הספסלים והשולחנות. הרבי לא הסתפק בכניסה לסוכה, אלא נכנס פנימה עד לקצה השני של הסוכה והביט בעיניים אוהבות באורחים הרבים.

החל משנת תשמ”ב החל כ”ק אד”ש מה”מ להגיע אל סוכת האורחים ביום הראשון של חג הסוכות. לאחר תפילת החג של הלילה הראשון, היה הרבי עולה לחדרו הקדוש, ולאחר דקות ספורות היה יוצא אל המבואה, שם כבר היה ממתין ר’ משה ירוסלבסקי, והרבי היה מבקשו להורות לו את הדרך לסוכת האורחים, כאשר הוא הולך לפני כ”ק אד”ש מה”מ. מה נהדר היה המראה הזה — הכבוד שהרעיף הרבי למי שטרח ואירח בסבר פנים יפות את אלפי האורחים, בזמן שהוא עצמו היה אורח שהיטלטל ובא מארץ הקודש.

כשהגיע הרבי לסוכה, היה צועד עד הכותל הדרומי, עולה על גבי ארגז או ספסל שעמד במקום, ונושא שיחה קצרה לכבודם של האורחים. במשך השנים סידרו בימה קטנה עם מדרגות והיא הוצבה בפינת הסוכה. גם סטנדר היה מוכן על גבי בימה זו.

בשנת תשמ”ה, עלה הרבי על הבמה וכמעט פתח בשיחה, כשלפתע שם לב שהסטנדר מכוון עם הפנים לכיוון הגברים וגבו לעבר הנשים. בו במקום הזיז הרבי את הסטנדר באופן כזה, שגם האורחים וגם האורחות יוכלו לראותו…

החל משנת תש”נ נשא הרבי את שיחתו המיוחד לאורחים, ממקום הכניסה לסוכה.

אפיזודה מעניינת התרחשה בשנת תשמ”ח. באותה שנה, ‘שנת הקהל’, הגיעו המוני אורחים לחצרות קדשנו יותר מאשר בשנים אחרות. אך טבעי היה שבגין כך היו דחיפות רבות בסוכה. כאשר הגיע הרבי אל הסוכה, לא הצליחו לפלס דרך בעבורו אל עבר הבימה. דקות ארוכות חלפו בהן התעכב הרבי. אם לא די בכך, הרי שהמדרגות עליהן היה אמור הרבי לטפס בדרכו אל הבימה — נשברו… כאשר הגיע סוף סוף הרבי אל הבימה, הניח את ברכו על גבי הבימה, וטיפס על הבימה ללא מדרגות… בתחילת השיחה אמר, כי בעקבות הלחץ והדחקות, יאמר רק שיחה קצרה.

וכך מדי שנה בשנה, זכו אורחי המלך ליחס חם ואבהי, מצד הרבי שטרח והגיע במיוחד לבקרם במקום אירוחם, והיה מברכם בלבביות. לא היה מי מהאורחים שלא חיכה לרגעים אלה.