“ אגרות קודש ” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “ Letters from the Rebbe ”,

“אגרות קודש” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “Letters from the Rebbe”, מובאות כאן בפרסום ראשון בתרגום חופשי ללשון הקודש * תודתנו נתונה למערכת “אוצר ספרי ליובאוויטש”, שמסרה לידינו את התרגומים, שיצאו לאור בספר מיוחד בקרוב

אדם שמפחד להביט באמת ובהשלכותיה במקרה של כישלון, ינסה לתרץ את עצמו ולהצדיק את מעשיו השליליים. יותר מכך, מכיוון ש”עברה גוררת עברה”, תסביך האשמה והצורך בצידוק עצמי יתחזק וילחיץ אותו יותר, גם כדי להרגיע את מצפונו המציק, כמו גם כדי להיראות טוב בעיני אחרים

תשובה

מכתב זה ממוען לבוגר אוניברסיטה שנקלע לתסביכים אישיים עמוקים בקשר ליהדות ושמירת תורה ומצוות, והיו לו הרבה שאלות בקשר לשמירת התורה וכדומה. הרבי עונה לו על כל השאלות ומסביר שתמיד אפשר לעשות “תשובה”.

(קטע ממכתב)

אתה כותב שהנך אובד עצות ולא מוצא תשובות לשאלות כגון “מהי תכלית החיים? מהי המשמעות של יהודי?” וכדו’, ושספקות ותהיות מייסרים אותך קשות.

כפי שכתבת, שהנך בוגר קולג’ ולמדת מדעים, אתה קרוב לוודאי יודע מה צריכה להיות הגישה לבעיה מורכבת. אם ברצוננו לאמת שיטה מסוימת, בנוגע לחוקים ולעקרונות השולטים בה, אנחנו מתחילים בכך שאנו מאמתים את חלקיה אשר מאפשרים ניתוח ואימות בקלות רבה יותר. לאחר שאימתנו, צעד אחר צעד, את חלקיה העיקריים יותר של השיטה, או אז אנו יכולים בזהירות להניח שאם החלק העיקרי שלה נמצא מתאים לחוקים וודאיים מסוימים, גם השאר מתנהל לפי אותם חוקים. אפילו היגיון פשוט מצדיק את ההנחה שאם חוק מסוים תקף ברובם הגדול של מקרים, הוא נכון גם במקרה שבו הוא לא יכול להיות מאומת בוודאות.

וכשלוקחים את הגישה הזאת בנוגע ליקום כולו, אנחנו משוכנעים יותר ויותר, שנה אחרי שנה, בחוקיות ובסדר ששולטים בטבע, כולל בחומר דומם. עד האטום הזעיר ואפילו חלקיקים קטנים יותר. מדע הגרעין גילה הרמוניה שלא ניתן לשער וסדר באותם כמאה יסודות שידועים עד היום. ביקום של סדר והרמוניה שכאלו, ברור מאליו שהאדם אף הוא מוכרח להיות כפוף לסדר ותכלית.

אם נלך צעד קדימה, המסקנה הינה בלתי נמנעת. מכיוון שיש חוק וסדר ביקום, מוכרח שיש סמכות גבוהה יותר שאחראית לכך. המשל ידוע: כשלוקחים ספר מודפס בן מאות עמודים, שיש בו סיפור עם תוכן, או פילוסופיה, איננו יכולים, גם לא בדימיון הפרוע ביותר להניח שבקבוק דיו נשפך ובטעות יצר את הספר. פחות מכך, ולאין ערוך מכך, האם זה אפשרי שהיקום שלנו, עם מספרם האינסופי של האטומים, המולקולות והחלקיקים שלו, כולם מסודרים בסדר והרמוניה מושלמים, נוצר במקרה. ברור מאליו שיש בורא ומתכנן, אשר קובע ומקשר את כל החלקים השונים של היקום באחדות ובהרמוניה מושלמים, בתיאום עם מערכת החוקים שהוא יצר ומשגיח עליהם. 

זה פשוט שהמערכת כולה הינה מעבר לתפיסתנו, משום שתפיסתנו, כמו קיומנו כשלמות, אינו אלא חלק זעיר לאין שיעור של הסדר הקוסמי כולו, ובוודאי ללא ערך בהשוואה לבורא עצמו. זהו, בבירור, מגוחך לצפות להשיג את הבורא, ואפילו טפשי יותר להתכחש לקיומו בסיבת חוסר היכולת שלנו להשיג אותו. האם ‘אחד’ יכול להכיל מספר אינסופי של ‘אחד’ים’? וכאן לפחות ישנו יחס כלשהו, משום ששניהם, ה’אחד’ והמספר האינסופי של ‘אחד’ים’ הינם אותו אובייקט – מספרים, בעוד שאין מכנה משותף מעין זה בין הנברא לבורא.

נעביר את ההשוואה מהמדע צעד קדימה: בפיזיקה, כימיה וכדו’, כאשר חוק נוצר לאחר מספר ניסיונות, ואומת על ידי אנשים שונים, תחת תנאים משתנים של לחץ, טמפרטורה, לחות וכו’, כך שמוציאים את האפשרות של טעות, תופעות לוואי וכדו’, חוק כזה מתקבל ונעשה בר תוקף גם לעתיד.

כלל מדעי זה נכון גם לגבי מאורעות ותופעות שהתרחשו בעבר. כאשר מאורע או תופעה מסוימים מאושרת על ידי היסטוריונים רבים, ומדווחת באופן זהה, אין שום ספק “מדעי” שזהו האופן שבו המאורע התרחש למעשה. 

מאורע היסטורי שכזה היה ההתגלות בהר סיני, אשר דווח באופן זהה על ידי מיליוני אנשים, גברים, נשים וילדים, אנשים ממגוון סגנונות החיים ורקע חברתי, שהיו עדים לכך בעצמם ואז דיווחו זאת בנאמנות לבניהם, דור אחר דור, ללא הפסק עד ימינו אלה. לא היתה תקופה, אפילו לא בזמן הפוגרומים הגרועים ביותר וטבח של יהודים, שהיו פחות ממליונים של יהודים ששמרו בנאמנות על המסורת הזאת. ידוע היטב שלא היתה תקופה בהיסטוריה היהודית שהיה הפסק בשרשרת המסורת היהודית ממעמד הר סיני והלאה, עד ימינו אלה. זה עושה את המאורע הזה למאומת ביותר מכל המאורעות ההיסטוריים בהיסטוריה האנושית!

זאת אומרת שהתורה שקיבלנו ושאנחנו אוהבים ניתנה מאת ה’, והיא אוצרת לא רק את דרך החיים שלנו, אלא גם את המפתח לקיומנו בכל הזמנים, מכיוון שהיא נצחית, כנותנה. זה לא ספר תיאוריה, פילוסופיה והשערות, אלא מורה דרך שימושי לחיינו היומיומיים, אשר תקף בכל המקומות ובכל הזמנים, כולל אמריקה של המאה ה-20.

בתורה, שבכתב ושבעל פה, תכלית חיי האדם בעולם הזה מותווית בבירור. לסכם זאת בתמציתיות: לחיות בהתאם להוראות התורה, על ידי קיום הציוויים החיוביים שבה (מצוות עשה), והימנעות מהאיסורים שבה (מצוות לא תעשה).

התורה גם מתייחסת לטבעו השברירי של האדם, ולפיתויים ונסיונות אשר הוא, כברייה בשר ודם, מתמודד אתם בחיים.  זה קשה, כמעט בלתי אפשרי, עבור אדם לעולם לא ליפול, והתורה מציינת שאם זה קורה, אין מקום להיות מיואש. תמיד אפשר לעשות תשובה – לחזור להקב”ה ולנתיב הנכון, ואותו כישלון עצמו יכול להיעשות לקרש קפיצה לזינוק קדימה ולהתקדמות הלאה.

אפשר לשאול: אם כל האמור לעיל כל כך פשוט והגיוני, כיצד מישהו יכול להסביר את מספרם הנמוך יחסית של אלו שנוהגים בהתאם לתורה ולמצוות, בעוד שהמפרים אותה הינם כה רבים?

התשובה לשאלה הזאת גם היא פשוטה למדיי. “מבשרי אחזה”. כאשר מישהו מהרהר בהתנהגותו ובמעשיו, במיוחד בחיי היומיום שלו (לא בעת תקופות של רוממות רוח רוחנית מיוחדת, כמו בחגים וכדו’) – אין זה קשה לראות שמספר משמעותי ביותר מפעולותיו של האדם מונעים על ידי תשוקותיו ונטיותיו, לא על ידי השכל שלו. זה נכון במיוחד במקום שהניגוד איננו מעלה את האיום המיידי של ‘פעולת תגמול’. ככל שרחוק יותר הוא האיום בהרתעה, כך המניעים השכליים נעשים חלושים יותר, וחזקה יותר היא ההתנהגות המושפעת על ידי תשוקה ורגשנות; אפילו יותר כאשר האיומים הם ‘מופשטים’ בטבעם. שכן הפחד מפני איום פיזי (מאסר או קנס, וכדו’), הינו בעל השפעה רבה יותר מאשר אזהרה, או מהנמקה בשם המוסריות, הצדק, האנושיות וכו’.

כאן נכנס גם גורם נוסף בטבע האנושי. כאשר אדם נכנע לפיתוי ומבצע חטא, הוא עשוי לחוות אחת משני סוגים של תגובות: אם הוא ישר ובעל אומץ, הוא יכיר במעשה כפי שהוא – כישלון והפרה של רצונו האמיתי וצו מצפונו. כשהוא מכיר בכישלון כסימן של חולשה, הוא יחפש איך להתגבר עליו ולנהוג טוב יותר בפעם הבאה. ו”א-ל רחום וסולח”.   

אדם שמפחד להביט באמת ובהשלכותיה במקרה של כישלון, ינסה לתרץ את עצמו ולהצדיק את מעשיו השליליים. יותר מכך, מכיוון ש”עברה גוררת עברה”, תסביך האשמה והצורך בצידוק עצמי יתחזק וילחיץ אותו יותר, גם כדי להרגיע את מצפונו המציק, כמו גם כדי להיראות טוב בעיני אחרים. “על כל פשעים תכסה אהבה”, בפרט אהבה עצמית, ו”השוחד יעוור (אפילו) עיני פקחים”, במיוחד השוחד העצמי שבא עם יהירות. לפיכך הוא ינטה לטובתו האישית, ובחשיבתו המבולבלת ‘ימציא’ פילוסופיה אישית או אפילו ‘תפיסת עולם’ שתתאים עם התנהגותו, אשר לא רק ‘תצדיק’ אותה, אלא אפילו תהפוך את השחיתות להגינות. 

אין צורך לומר, קשה להרחיב בנוגע להיבטים אלה במכתב. אני בטוח, מכל מקום, שהנקודות שצוינו ישמשו כנקודת פתיחה עבורך להארה, להבין שהעולם איננו מבוך, ושלכל דבר ולכל אחד יש את המקום ואת התכלית שלו. אם אתה יכול להתייחס לעצמך באובייקטיביות, משוחרר מדעות קדומות והשפעות הסביבה ודומיהן, אתה תגלה את מקומך ואת תכליתך בחיים, לאור האמור לעיל…

בברכה

(חתימת יד קודשו)