יום רביעי, יום הבהיר יו”ד שבט.

“הנסיעה לרבי כבר החלה”, שח לי אחד התמימים במבצעים ביום שישי, האווירה הדרוכה, המתח באוויר, כאילו עוד שניה אנו באים בשערי 770. הסכמתי איתו בכל ליבי, ואף יותר מכך, אני חושב שהנסיעה החלה כבר לפני שלושה חודשים, עם הינתן האות על פתיחת ה”מבצע תורה”, שמירת הסדרים, ניצולם ומילואם, סדרי השיחות וה’השכם’, כולם היו הכנה לקראת הנסיעה ההיסטורית, לרבי מלך המשיח.

אולם אין ספק שהפתיחה הרשמית של המסע לרבי הייתה עם כניסת שבת, כאשר מיד לאחר תפילת מנחה התיישבו התמימים ללימוד קונטרס ‘בית רבינו שבבבל’ כהכנה לנסיעה לבית חיינו. עם סיום התפילה מתקיימת סעודת שבת ופארבריינגען עם צוות הישיבה (שבאו לכבוד שבת מיוחדת זו של ערב הנסיעה לסעוד את סעודת השבת בישיבה יחד עם בני משפחותיהם) שמתוועדים על גודל הזכות בנסיעה לרבי ליו”ד שבט.

למחרת לאחר התפילה מתקיים פארבריינגען רבתי עם ראש הישיבה הרב שלום דובער הכהן הנדל שמתוועד על כך שכחסידים בדור השביעי הנוגע לנו היא רק ההתקשרות לרבי וכל בחור צריך לתת לרבי בי’ שבט כתב התקשרות שבו הוא מוסר את כל רצונותיו וכו’. האווירה מתחממת ומשתלהבת והתמימים חוזרים מהמבצעים טעונים חיות ואש חסידותית. חיש מהרה פוצחים כולם בריקוד: אשרינו! טייערע ברידער, אשרינו!

כמו הצ’רטר הראשון

יום ראשון ז’ שבט. השעה 5:00 לפנות בוקר כאשר קמים התמימים ומזדרזים לרוץ אל המקווה ולחזור בזמן לסדר חסידות בוקר ולתפילת שחרית המקדימים לטיסה. מפלס ההתרגשות ממשיך לעלות כאשר התמימים מורידים את המזוודות אל האוטובוסים שמחכים למטה. זהו, מ’פארט!

אט אט עולים על האוטובוס רוב ככל צוות הישיבה הנוסעים גם הם עימנו לרבי. הרב שד”ב הכהן הנדל ראש הישיבה, ועמו אנשי הצוות של הישיבה הגדולה והקטנה הרבנים הרב יצחק אקסלרוד, הרב יוסף יצחק בקשי, הרב משה הלל, הרב שד”ב הכהן כץ, הרב יהושע נויהויזר, הרב שמואל קליינמן, הרב משה רוזנבלט, הרב זאב רויטמן, הרב יוסף יצחק שוורץ, הרב לוי יצחק שמח, הרב צמח תעיזי, והמדריכים הת’ ישראל חייבי והת’ שלום מרכוס.

באחרונה עולה לאוטובוס הרב יחיאל פלמן, מהנהלה הגשמית של ישיבתנו שמצטרף גם הוא לנסיעה הגדולה ונותן חיות בכל המסע כפי שמאפיין אותו, מלבד זה שהוא אמון על הצד הטכני של הנסיעה כולה.

קשה לתאר את המחזה המרהיב כאשר כמות כזו של תמימים ובנוסף אנשי הצוות ירדו מהאוטובוסים ובאו בשערי בית הנתיבות בשירה וריקודים, אולי ניתן לתאר זאת כמו הצ’רטר הראשון או אולי משהו הדומה לנהירת החסידים לשדה התעופה ערב יום הבהיר י’ שבט. מה שבטוח שכאשר ישיבה שלימה מארה”ק טסה לרבי לי’ שבט - זהו חידוש שלא היה כמותו!

הצ’ק–אין, ביקורת הגבולות והבידוק הביטחוני כל אחד מהם נהיה מלווה בהרגשת אלוקות בדרך אל הרבי, כל מעבר שעוברים מרגישים קרובים יותר לבית חיינו. ראשוני התמימים החלו נכנסים אל שרוול המטוס בשירת ‘טיערע ברידער’ עוצמתית, מתיישבים במקומות והמטוס מתחיל לנוע, והופ! הגלגלים נותקו מהקרקע. ממריאים…

..טַיֶיערֶע בְּרִידֶער, טַיֶיערֶע בְּרִידֶער, מִיר וֶועלְן זִיך וַוייטֶער זֶעהְן, מִיר וֶועלְן זִיך וַוייטֶער זֶעהְן, דֶער אוֹיבֶּערשְׁטֶער וֶועט גֶעבְּן, גֶעזוּנְט אוּן לֶעבְּן, וֶועלְן מִיר פָארְ’ן צוּם רֶבִּי’ן מִיר וֶועלְן זִיך וַוייטֶער זֶעהְן!

ריקוד חסידי מרגש בכיכר האדומה

ביציאה משדה התעופה בתחנת הביניים במוסקבה, מכה בנו הקור הרוסי העז. חיש מהר עולים על האוטובוסים המובילים אותנו אל מוזיאון הקהילה היהודית במוסקבה שם מאוחסנים חלק מספרי רבותינו נשיאנו שעדיין נמצאים בגלות. בהגיענו למקום, מציגים לפנינו ספרים נדירים, כגון סידור מהמהדורה הראשונה של ‘תורה אור’ ששייך לרבי המהר”ש וכולל תיוג בכתב יד קודש של הרבי הריי”צ. יוצאים משם בשירה ובתפילה ש”דידן נצח” והספרים יחזרו לספריית ליובאוויטש, וצועדים ברגל לעבר בית הכנסת ‘מרינה רושצ’ה’ שם מתפללים תפילת ערבית כשלאחריה מתקיימת התוועדות עם הרב בערל לאזאר, שליח הרבי והרב הראשי לרוסיה.

הרב לאזאר מתוועד אתנו על הנסיעה לרבי. לדבריו שתי מטרות הועיד מסבב הסיבות לעצירה שלנו ברוסיה וההתוועדות ב’מרינה רושצה’ - גם התוועדות הכנה לנסיעה לרבי וגם זיכוך האויר של מוסקבה כאשר ישיבת ‘תומכי תמימים’ מארץ הקודש על תלמידיה וצוותה באים להתוועד ולהתפלל במוסקבה בדרכם לרבי - הלא דבר הוא. הרב לאזאר שעמוס מאוד בעבודת הקודש, בקושי רב הקציב לנו מראש ביומנו עד כשעה, הוא לא יכל יותר… אבל כשהתחיל להתוועד עמנו והאווירה סחפה את כולנו וגם אותו. היומן הקציב לו מחדש כחמש שעות… שעות של התעלות והתרוממות הרוח… לכולנו… אה… אשרינו שאנו חסידים של הרבי ואשרינו שאלו שלוחיו.

יום שני ח’ שבט. עם שחר טובלים התמימים וצועדים שוב אל עבר ‘מרינה רושצ’ה’ לשיער חסידות, תפילת שחרית וארוחת בוקר כאשר מיד לאחר מכן מגיעים האוטובוסים המסיעים את התמימים אל עבר הכיכר האדומה, מרכז העיר מוסקבה, מקום שעד לפני פחות מ30 שנה פחדו היהודים להסתובב והנה עתה רקדו שם התמימים אל מול סימלה של ברית המועצות כאשר הניגון מתנגן בפיהם, ניֶע בַּאיוּסְיַא נִיקַאוָוא (איני מפחד מאף אחד), אִי נִי–וֶוערוּ נִיקַאוָוא (איני מאמין באף אחד), טָאלְקָא בו אַדְנַאוָוא (רק ה’ אחד). נְיֶעט נְיֶעט נִיקַאוָוא (אין אף אחד), קְרָאִמיע בוֹ אַדְנַאוָוא (רק ה’ אחד).

עם הגיענו אל שדה התעופה נעמדו התמימים לתפילת מנחה ועולים על המטוס כשהפעם טסים ישירות אל הרבי!

הטיסה ארוכה ובמהלכה מתוועדים התמימים עם הרבנים ובמיוחד עם המשפיע הרב משה הלל. כך בערך זה נראה: הרב הלל יושב על מושבו במטוס, ותמימים רבים מצטופפים סביבו לשמוע אמרה או סיפור חסידי. התמימים משתמשים בכל אמצעי בכדי להיות קרובים ככל האפשר למוקד ההתוועדות, זה יושב על משענת מושב, זה על גב של מושב, רבים עומדים ממש אחד ‘על השני’ במעברים ובתוככי שורות הכיסאות, כאשר בין דיבור לדיבור נשמע ניגון חסידי בחלל המטוס. מזכיר ממש (אבל יותר) את ציורו המפורסם של החסיד זלמן קליימן ‘פון כאסאלוויטש קיין ליובאוויטש’.

מגיעים הבייתה

כך ממשיכה לה ההתוועדות עד עת מתקרבת הנחיתה ומבעד לחלון כבר נראית ‘עירו של נשיא הדור’. נראה ששירת ה’טיערע ברידער’ מתחזקת מרגע לרגע והנה עוד רגע מגיעים הביתה, נוחתים ושוב ביקורת דרכונים, לוקחים את המזוודות, בחוץ כבר מחכים בוגרי הישיבה, שמקבלים את פני התמימים בשירה וריקודים.

עולים על האוטובוסים המובילים את התמימים אל עבר שכונת המלך, הנוף של שדה התעופה התחלף כבר בנוף העירוני של ניו יורק, עוצרים לרגע בדירה, מורידים את המזוודות וממשיכים מיד יחד בתהלוכה אל עבר 770, הנה כבר הגענו אל יוניון ואת המרחק הקטן כבר גומאים כולם בריצה, פונים שמאלה והנה.. 770.. בית רבינו שבבבל.. מקום המקדש דלעתיד. כל מיני שמות ומושגים שחלפו מעל לראשינו בשבועות האחרונים - ניצבים כעת מולנו בהתגשמות!

נכנסים ל–770 בהדרת כבוד ויחד עם זאת בשמחה חסרת מעצורים ופותחים מיד בריקודים סוערים, סוף סוף הגענו הביתה! רוקדים, רוקדים ונראה שלעולם לא יתעייפו ויפסיקו, התמימים עושים ‘קולע’ וממשיכים לרקוד, נעצרים לתפילת ערבית ואחר כך מתקיים סדר חסידות.

לאחר הסדר מתקיימת קבלת פנים עם הרב דוד כהנוב ורבני הישיבה. הרב כהנוב שהוזמן לדבר בפני התמימים מתרגש מאוד ומציין שמרגיש את עצמו כנציג של ‘תושבי שכונת המלך’ לקבל את התמימים בברכת ברוכים הבאים “זכות גדולה נפלה בחלקכם לבוא אל הרבי בשנת הקהל. איני יודע מי הוא זה שהעביר בגשמיות את הכסף לסוכן הנסיעות, אבל דבר אחד ברור אצלי, הרבי הוא זה שהזמין אתכם לבוא לכאן ביו”ד שבט שנת הקהל. איני יודע במה זכיתם אבל כנראה יש לכם זכויות”, כך מוסיף הרב כהנוב ועוד כהנה וכהנה ומעורר את התמימים לנצל במלוא כוחם את הזכות העצומה שנפלה בחלקם.

התוועדויות מעוררות עם טובי המשפיעים

יום שלישי ט’ שבט, ערב יום הגדול י’ שבט. עם שחר מתייצבים התמימים בסדר חסידות ולאחריו מתקיימת תפילת שחרית עם הרבי. לאחר התפילה וארוחת הבוקר נערך סיור ליד ביתו של הרבי, עם הרב שמואל קראוס, שמספר לתמימים ומדריכם על ביתו של הרבי ומבנהו. הסיור ממשיך אל עבר השטח שבין בנין הספרייה ל770 שם מסביר הרב קראוס על תולדות התרחבות בנין הספרייה. לאחר תפילת מנחה וסדר נגלה ניגשים התמימים אל עבר בניין הספריה לתערוכה מיוחדת אודות אדמו”ר הצמח צדק, אותה מדריך הספרן הראשי הרב בערל שיחי’ לוין.

עם התקדש יום הבהיר יו”ד שבט מתקיימת הרצאה מיוחדת מפי הרב שלמה שטרנברג שממחיש ומתאר בצורה חיה את עניין ההתקשרות של תמים לרבי. הרצאה מרתקת מאוד שמעוררת את רגש התמימים לגשת ל770 ולכתוב ‘כתב התקשרות’ לרבי, כדבריו של הרב שטרנברג בהרצאה.

יוצאים מיד למעריב במניין של הרבי, סדר חסידות ב770, ולאחר מכן מתקיים פארבריינגען רבתי עם הרה”ח ר’ אהרון לייב רסקין וצוות הישיבה. הרב רסקין מתוועד בטוב טעם בעניין התקשרות של תמימים לרבי ותובע מהתמימים לא ‘להסתכל לצדדים’ ולהתמקד בעניין ההתקשרות לרבי. הרב רסקין מדבר בהתפעלות גדולה על כך שהגיעה ישיבה שלימה מארץ ישראל לרבי, ההתוועדות ממשיכה עד השעות המוקדמות של הבוקר.

יום רביעי, יום הבהיר יו”ד שבט. לאחר תפילת שחרית במניין הרבי מלך המשיח, נסיעה לאוהל הק’ כנהוג - כתיבת פ”נ. באוהל נמצאים אלפי אנשים, ובכניסה משתרך תור ארוך, לפחות כשעתיים, עד שמגיעים אל האוהל הקדוש, שם מחמת עומס הקהל ניתן להיות רק דקות בודדות.

אחר הצהריים משא מיוחד עם מזכירו של הרבי הרה”ח הרב יהודה לייב גרונר שכיבד אותנו במיוחד במאמץ רב שעשה על מנת להגיע וליטול חלק ב’הקהל’ מיוחד זה של קבוצתנו המיוחדת, ותיאר באריכות את תקופת קבלת הנשיאות בשנת תש”י ותשי”א. הרב גרונר מציין במיוחד כמה סיפורים והתבטאויות, דברים ברורים שהרבי הוא המשיח, וכן סיפורים על גודל ועוצמת החשיבות של דיוק ושמירת הזמנים.

מעריב, סדר חסידות. התוועדות יו”ד שבט המרכזית ב–770 כשלאחריה התוועדות מיוחדת לתמימים מאור יהודה במרכז 770 עם צוות הישיבה ובראשם ראש ישיבתנו הרב שד”ב הכהן הנדל, המשפיע המיתולוגי של ישיבתנו הנודע בלחלוחיתו המיוחדת הרב יצחק אקסלרוד  וכן האורח המיוחד מצרפת הרב ראובן מטוסוב שיחי’.

השולחן הארוך והצר סביבות נערכת ההתוועדות אינו יכול להכיל את כ–120 התמימים ואנ”ש מאור יהודה, ובוודאי שלא את התמימים מ–770 החפצים להצטרף להתוועדות, וחיש קל התמימים בונים פירמידות סביב להתוועדות. כך יש לכולם פחות או יותר מקום וכך יושבים (או בעצם עומדים) ומתוועדים עד קרוב ל–7 בבוקר.

יום חמישי י”א שבט. היום התקיים פאנל מיוחד הסובב סביב התוועדויות של הרבי ביו”ד שבט במשך השנים, בהשתתפות הרבנים והמשפיעים הרב יוסיף ישעי’ ברוין  - המדבר בעיקר על סוף ה’ממי”ם’ ותחילת ה’נוני”ם’, הרב נחמן שפירא - המדבר על ה’כף’ס’ וה’למ”ד’ס’, הרב אהרון לייב רסקין - תש”מ ואילך, הרב לוי הכהן הנדל והרב מנחם מענדל הכהן הענדל - תשנ”ג.

בשעת ערב מתקיימת התוועדות מיוחדת עם בעל המנגן הרב שלום ברוכשטט, הרב יצחק אקסלרוד הנודע כבעל מנגן בעל חוש מיוחד יושב ומתמוגג עמו את חוויותיו של עולם הנגינה החבד”י. הרב ברוכשטט מאריך לתאר איך נוצרו הניגונים לי”א ניסן כל שנה ואיך נבחרו, בין השאר סיפר והדגיש באוזני התמימים שדווקא בגלל שבצעירותו האזין רבות לקלטות ניגוני ניחו”ח זה מה שנספג בו וכך הניגונים שהלחין היו באותו סיגנון.

יום שישי י”ב שבט. מיד לאחר תפילת שחרית נעמדו כל התמימים וידידי הישיבה לתמונה משותפת על רקע חזית 770, הצלם מכוון את המצלמה ומעמיד את התמימים במקומותיהם וברקע נשמע ניגון ר”ח כסלו מתנגן מפי התמימים. הצלם לוחץ על המצלמה והופ, התמימים כבר נמצאים בדרכם אל חדר השידורים לסיור מקיף מודרך ע”י האיש האמון על כך לאורך השנים הרב חיים ברוך הלברשטם, ארוחת בוקר והתמימים יוצאים למבצעים ברחבי העיר, התארגנות לשבת ותפילת מנחה. לאחרי קבלת שבת במניין של הרבי, יוצאים כל שיעור ושיעור לאכול יחדיו בבית משפחות אנ”ש בשכונה.

 

שבת שכולה ‘התקשרות’

שבת קודש פרשת בשלח, שבת שירה. לאחר תפילת שחרית במניין של הרבי והתוועדות של הרבי - התיישבנו לסעודת שבת והתוועדות רבתי עם צוות הישיבה ובראשם הרב שד”ב הכהן הענדל, הרב יצחק אקסלרוד, הרב משה הלל, הרב יהושוע נויהויזר. גם הפעם מצטרף אליהם הרב ראובן מטוסוב. שוב כבהתוועדות ביו”ד שבט התמימים עומדים בפירמידות אחד מעל השני וההתוועדות וניגוניה נשמעים היטב בחלל 770 כולו. ההתוועדות מפסיקה למנחה ב’דעם רבי’נס מניין’ ושוב ממשיכה עד מעריב. מעריב, הבדלה ושוב ההתוועדות ממשיכה ומצטרפים אליה הר”מ ומשפיע ב–770 הרב יקותיאל פלדמן וכן הרב זלמן לנדא. הזריזים והחברה’מנים שבין התמימים המבוגרים בעזרת כמה אברכים מארגנים כסף, וחיש קל ההתוועדות מצטיידת מחדש בבקבוקי משקה גדולים ומשובחים ופארבייסן כיד המלך. כך יושבים עוד מספר שעות.

מלווה מלכה והתוועדות צאתכם לשלום עם הצוות שיחי’. מעניין שכל אנשי הצוות הנושאים דברים מציינים את זאת שלאורך כל הנסיעה רואים את ברכת הרבי, לא רק בהכנות לנסיעה והנסיעה שזהו עניין שמימי, אלא גם ההתוועדויות והשיעורים שהיו על הצד היותר טוב בסייעתא דשמיא מיוחדת. כולם פה אחד אומרים: הרבי מלווה אותנו בנסיעה זו על כל צעד ושעל. זו ההרגשה של כולנו. כולנו מייחלים ומצפים לראות כבר את ידו הגדולה נטויה על ירושלים בהגלות נגלות עלינו להוליכנו קוממיות לארצנו תיכף ומיד ממש.

נוסעים, אבל ממשיכים!

יום ראשון י”ד שבט. מקווה, חסידות, תפילה, העמסת המזוודות לאוטובוסים, רצף של השגחות פרטיות: ביומיים האחרונים התחיל ‘בהפתעה’ שלג בערימות שהשביתו את הכבישים, אבל נסענו, קצת בלחץ לשדה ונכנסנו לתור ענק, עד שעברנו כולם מסתבר שהטיסה מתעכבת באיזה שעתיים (מה שהפך בהמשך ל–4 שעות), כולם התיישבו על הספסלים ואוכלים פת שחרית, הרב אקסלרוד בספונטניות האופיינית לו מתחיל סדר ניגונים שהופך אט אט לעוצמתי במיוחד, כאשר הניגונים תופסים נוכחות מרכזית מאוד בשדה, אנשים התחילו להתקהל סביבנו ולצלם וכו’ ותוך כדי פצחו התמימים בריקודים במעגל סביב הכיסאות והמקום צהל ושמח ובסוף הרב משה הלל נעמד על אחד הכיסאות וערך מעמד ‘הקהל’ ברוב עם.

יום שני ט”ו בשבט. נחתנו בארץ הקודש. מרגישים היטב את עוצמת החבטה של הנחיתה (תרתי משמע) כאשר גלגלי המטוס נוגעים בקרקע. אין מה לעשות, אי אפשר להישאר כל החיים ב–770 אצל הרבי, תפקידנו לפעול דווקא פה באור יהודה ולהיות נרות להאיר בעזרת האור הגדול אותו ספגנו זה עתה מהרבי.

הגענו לישיבה, מעריב, ארוחת ערב, סדר חסידות, כיבוי אורות מוקדם ועכשיו המבצע הענק והמסע הארוך רק מתחיל להיכנס לפעולה. לא ניתן לזה להישאר מאחורה.

לסיומו של מסע אנו מלאים רגשי תודה על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקנו, להיקהל אצל הרבי בנסיעה מיוחדת זו. רגשי הודאה אלו הם כלפי הרבי ש”קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו את התורה” ולהנהלת הישיבה ובמיוחד לראש ישיבתנו המסור שניהל והפיק את המבצע העצום הזה הן בגשמיות והן ברוחניות. והננו מקוים להיקהל תיכף ומיד עם מלכנו בראשנו בבית המקדש השלישי תיכף ומיד.