על חסידים עליהם לחוג את היום הבהיר י”ט טבת במיוחד, יום בו נקבע רשמית כי גם העניי

על חסידים עליהם לחוג את היום הבהיר י”ט טבת במיוחד, יום בו נקבע רשמית כי גם העניינים הפרטיים והאישיים של הרבי שייכים לחסידים, יום של דידן–נצח בענין פרטי ואישי של הרבי - למרות שהרבי לא קבע אותו רשמית ליום–טוב

בתקופה הראשונה לאחר צאתו את מסך הברזל הסובייטי, היה המשפיע ר’ מענדל פוטרפס מוציא את כל מה שהיה יכול להוציא מן הכסף שהרוויח בעצמו, וכן כל מה שהיה אוסף למטרות צדקה מן האחרים - עבור עזרה וסיוע ליהודי רוסיה. הוא ידע היטב, והרי הוא עצמו חש זאת על בשרו, עד כמה זקוקים היהודים שם לעזרה וסיוע מבחוץ. ולכן דאג תמיד לעזור ולסייע ליהודים שנותרו מאחורי מסך הברזל. כך היה עד שהגיע אליו גיסו, הרה”ח ר’ בנציון שמטוב, והסביר לו שלמרות הזכות הנפלאה והצורך הגדול לדאוג ליהודי רוסיה, ישנו דבר שהוא אף גבוה ונעלה מזה - הפצת שיחותיו של הרבי שליט”א.

עבור יהודי רוסיה, אמר ר’ בנציון, הרבי עצמו מעורר ומדבר, פועל ומפעיל. אולם עבור הפצת שיחותיו שלו - זהו דבר אישי שלו, שהוא פנימי ועצמי כל–כך, שהרבי מצד עצמו לא יעורר על כך. לפיכך דווקא לזה צריכים החסידים להתמסר בכל כוחם, למרות, ואולי אפילו בגלל, שאין על כך ציווי מפורש (ואכן, בשנים האחרונות פורסמה ‘יחידות’ של הרה”ח ר’ יצחק גאנזבורג אצל הרבי, בה דיווח לרבי על חזרת והפצת שיחות, כאשר הרבי כמעט ולא הגיב וכאילו התנצל: בזה הרי אני “בעל–פנייה”). אולם, אמר ר’ בנציון, מי שרוצה לעשות את רצון הרבי, צריך להשקיע בהפצת תורתו של הרבי שליט”א בכל פינה ובכל נקודה בעולם, ובאופן רחב. העובדה שלא קיבלנו ציווי מפורש על כך היא משום שזהו דבר שצריך לבוא לא מהרבי עצמו אלא דווקא מצדנו.

כל מי שזוכר את הרה”ח ר’ בנציון שמטוב, זוכר היטב כיצד בכל מקום היה מסתובב בין אנ”ש ודורש ותובע שחייבים לעסוק בהפצת השיחות. דמותו זכורה תמיד כמי שבכל מקום הוא עומד ומכריז ואומר, וחוזר ואומר שוב ושוב, בהתלהבות גדולה: “שיחות! שיחות! שיחות!”

בחייו לא זכה ר’ בנציון שתתמלא משאת נפשו באופן מסודר ומאורגן. רק לאחר פטירתו הטראגית בתאונת דרכים בכביש הכניסה לכפר–חב”ד, בה’ בתמוז תשל”ה, התממשה משאת נפשו והוקם המוסד שהיה כה יקר לו - “מכון לוי יצחק” להפצת תורתו של הרבי, ה”לקוטי–שיחות” המתורגמים, בציבור, דבר שעד אז כמעט ולא נעשה באופן מסודר ומאורגן. אחרי שפתחו את הדרך, נוסדו עוד מוסדות שונים להפצת תורתו של הרבי בכל החוגים.

דברים אלו ששמע מגיסו ר’ בנציון, נתקבלו מיד על לבו של ר’ מענדל, וגם על כיסו. ומאז, לצד העזרה ליהודי רוסיה, היה נותן משלו ואוסף הרבה גם מאחרים במיוחד עבור הפצת תורתו של הרבי.

י”ט טבת - יום שהוא של הרבי אישית

בבואנו לקראת היום הבהיר י”ט טבת, בו ניתן בשנת תש”נ, פסק–הדין של “דידן נצח” במשפט שהתקיים אודות הרבי שליט”א אישית - אפשר להביא את דברי הרבי על אודות יום הגאולה ג’ תמוז (לקוטי שיחות ח”ד ע’ 1315): “הטעם שלא קבע כ”ק מו”ח אדמו”ר את יום השלישי בתמוז ליום טוב, רק את הימים י”ב וי”ג תמוז - יש לומר, לפי שכל עניינו של נשיא ורועה ישראל הוא להשפיע לאנשי דורו (וענייניו הפרטיים אין נחשבים אצלו - בערך זה), ומכיוון שבהיותו בגלות, יכולתו בהשפעה הייתה מוגבלת ביותר, לא קבע את יום הג’ בתמוז ליום טוב. “אמנם, התקשרות חסידים לרבי נשיא - צריכה להיות לכל מה שהוא (ובפרט שנשמה כללית, גם ענייני’ “הפרטיים” שייכים לכלל ישראל), ולכן חסידים עליהם לחוג גם את יום הג’ בתמוז”.

ומזה מובן לכאורה שכן הוא גם בנדון–דידן: למרות שהרבי עצמו לא קבע את י”ט טבת ליום–טוב, כפי שקבע ברבים ובפרסום בשנת תשמ”ח את היום הבהיר ה’ טבת, הרי “חסידים עליהם לחוג” גם יום זה.

בעצם, משפט הספרים סבב כל כולו סביב שאלה זו: האם ענין אישי של הרבי שייך לו כאדם פרטי, ואם כן הספריה של הרבי הינה ספריה פרטית, שאז, לטענתם הכוזבת, יש בה דין ירושה וצריך לחלקה בין היורשים החוקיים. או כפי האמת, וכפי שנקבע גם לעיני כל השרים והעמים בבית המשפט, שגם העניינים הפרטיים של הרבי שייכים לחסידים. כפי שאמרה הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא נ”ע (שיחת מוצש”ק תרומה תשמ”ח ועוד) במשפט שהיה לו משקל חשוב בהכרעת פסק–הדין של דידן–נצח: “גם האבא וגם הספרים שייכים לחסידים”.

מובן אם כן, שחסידים עליהם לחוג את היום הבהיר י”ט טבת במיוחד, יום בו נקבע רשמית כי גם העניינים הפרטיים והאישיים של הרבי שייכים לחסידים, יום של דידן–נצח בענין פרטי ואישי של הרבי - למרות שהרבי לא קבע אותו רשמית ליום–טוב (והוכחה לזה, שבכ”ו תשרי תש”נ, שהיה השלב הקודם לפני י”ט טבת, שאל הרבי את המזכיר הריל”ג אם החסידים אומרים “לחיים”, וכשהשיב בחיוב, היה הרבי מרוצה, והוסיף שלא יעברו את ההגבלות הידועות בנוגע לאמירת “לחיים”).

במבט שטחי ניתן לחשוב שעובדה זו, שהרבי לא קבע יום זה במפורש לחג, פירושה שחגיגת יום זה פחותה מיום שהרבי בעצמו עשה ממנו “שטורעם”, ורק שבכל זאת צריך לחגוג גם יום זה. אבל כשמתבוננים קצת, מגיעים למסקנה שההיפך הוא הנכון: דווקא ביום כזה שחגיגתו אינה כה פשוטה וברורה, יום שהוא של הרבי אישית - כאן מתקשרים לרבי בכבודו ובעצמו, כפי שהוא למעלה מהתפשטותו ופעולתו בעולם.

ואם הדבר נכון באופן כללי, יש לענין זה חשיבות מיוחדת וקשר פרטי לדורנו זה, לרבי מלך המשיח שליט”א. שלכן דווקא בדורנו, “הדור השביעי”, מקבל הענין האישי של הרבי הדגשה מיוחדת, הרבה יותר מאשר בדורות הקודמים.

יום שמבטא את הקשר הפנימי עם הרבי

ואכן, למרות שהרבי שליט”א לא קבע אותו ליום–טוב וליום התוועדות וקבלת החלטות טובות - הרי דווקא יום זה מבטא את האמיתיות והפנימיות ממש.

ומכאן קצרה הדרך לשייכות המיוחדת של י”ט טבת, התגלות העצם בענין אישי פנימי ועצמי לגמרי, שלמעלה מכל גדר ולמעלה אפילו מציווי מפורש - לתקופה המיוחדת של השנים האחרונות, לרבי בתור מלך המשיח דווקא, ול”יחי אדוננו”. שהרי גם בענין זה הציווי אינו מפורש כל כך, והדבר צריך לבוא לא “מפני הציווי”, אלא מלמטה דווקא, מן העם המקבל עליו את מלכותו של המלך, מבקש את התגלותו ומכריז לפניו “יחי המלך”. כל זה משום שהענין הוא פנימי ועצמי ביותר. והרי זהו בדיוק עניינו של “יחי אדוננו” - התגלות עצם מציאותו של משיח, אותו עצם שלמעלה מכל גדר. כפי שמבאר הרבי (בדבר מלכות תולדות) שעיקר החידוש של משיח הוא “התגלות העצם” - אותו “עצם” שלמעלה מכל תואר וגדר. עד שאי–אפשר לומר עליו אפילו “עצמות ומהות”, כיוון שגם זה הוא תואר וגדר מסוים והקב”ה עצמו הוא למעלה גם מזה. ורק מפני שמוכרחים להשתמש בביטוי מסוים, כיוון שרוצים לדבר אודותיו, משתמשים בלשון “מצוי”. ועל זה נאמר “מצאתי דוד עבדי” - ה”עצם” דנשמת משיח, שלמעלה מכל תואר וגדר, גם מבחינת ‘יחידה’ הכללית. ורק לאחרי זה, “בשמן קדשי משחתיו”, ש”שמן” מורה על בחינת ה’יחידה’ הכללית שבנשמת משיח, שחודרת בכל ענייניו, בדוגמת השמן שמפעפע בכל דבר.

כשמגיע היום הבהיר י”ט טבת, שעניינו הוא התגלות–העצם, התגלות עד כדי חדירה לכל מקום ולכל פינה, עד שגם התחתון והנידח ביותר זועק גם הוא שכל מציאותו היא אלקות. כאשר מודגש במיוחד שגם ענייניו האישיים והפרטיים של הרבי הינם ענין שלנו, כי “חסידים מקושרים לרבי נשיא, מקושרים הם גם לענייניו הפרטיים”. כי “הרבי הוא ליובאוויטש וליובאוויטש היא הרבי”. וכאשר שמענו וראינו שוב ושוב את דברי הקודש כי כל זה כבר נמצא בגילוי, שכן סרו כבר כל המניעות ועיכובים. ועצם מציאותו של המלך המשיח כבר נמצאת בגילוי, שזהו העיקר, וזו הסיבה לכל מה שבא לאחר מכן. וגם ה”התפשטות” של משיח על ידי פעולותיו כבר התחילו - משיח כבר פועל את פעולותיו ב”יכוף כל ישראל” ונלחם מלחמות ה’ “ובכמה עניינים כבר מנצח”, וכבר רואים את הפעולות בעולם ב”וכתתו חרבותם לאיתים” וכו’ - נוסיף אומץ עוד יותר בהתקשרות ובביטול לרבינו מלכנו משיחנו שליט”א, ונמשיך בכל תוקף עוז בהפצת בשורת הגואל והגאולה ב”דבר היחיד שנותר בעבודת השליחות - קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש”.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.