לאמתו של דבר התחילה הנשיאות מיד עם הסתלקותו של הרבי הריי”צ נ”ע,שהרי אי אפשר לעול

לאמתו של דבר התחילה הנשיאות מיד עם הסתלקותו של הרבי הריי”צ נ”ע,שהרי אי אפשר לעולם שיתקיים אפילו רגע אחד ללא רבי בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי. ולכן מונים השנה מלאת 65 שנים לנשיאות הרבי שליט”א מלך המשיח מיו”ד שבט תש”י  התוועדות חסידותית לקראת י’ שבט  

לקראת יו”ד–יא שבט נפתח בסיפור אודות קבלת הנשיאות של הרבי שליט”א מלך המשיח. סיפור זה קשור גם עם המרא דאתרא של כפר חב”ד, הגאון החסיד הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע”ה, ממנו נפרדנו בשבוע שעבר, עד שיקויים היעוד “הקיצו ורננו שוכני עפר”.

סיפר הרה”ח ר’ בן ציון שי’ גרוסמן, ייבדל לחיים טובים ארוכים ונצחיים, ששמע בעצמו מהרב אשכנזי, עמו היה בקשר חם. הקשר ביניהם החל עוד בחיי אביו הגאון הרב ישראל גרוסמן שכיהן כראש הישיבה הגדולה “תומכי תמימים” בכפר חב”ד ואחר כך גם במגדל העמק. הרב גרוסמן הכיר את הרב אשכנזי עוד מאז היותו בישיבה. ובשנים המאוחרות יותר עמד עמו בקשר רצוף בענייני הלכה.

מספר הרב בן ציון גרוסמן, מה ששמע מהרב אשכנזי, כיצד סבו הרב מאיר אשכנזי, רבה של שנחאי, היה מהגורמים העיקריים לכך שהרבי שליט”א יקבל את הנשיאות בשנת תש”י. ומעשה שהיה כך היה:

אבי סבו של הרב אשכנזי, הרב שניאור זלמן אשכנזי, גר בירושלים והייתה לו דירה גדולה, לפי מושגי הימים ההם. בעיצומה של מלחמת העולם השניה, הגיע לארץ הקודש האדמו”ר הרב הקדוש ר’ אהרן מבעלז, שניצל בנסים מן התופת באירופה לאחר שהרבי הריי”צ השתדל באופן פעיל בהצלתו. האדמו”ר מבעלז רצה לגור דווקא בתל אביב, (הוא טען שהאוויר של הכנסיות בירושלים מפריע לו יותר מהאוויר של הדברים הבלתי–רצויים שבתל אביב). אבל עד שתימצא דירה מתאימה לאדמו”ר בתל אביב, הוא שהה תקופת–מה בירושלים. היה צורך אפוא למצוא דירה מתאימה למגורים ולתפילות, וכן לקבלת קהל מכל קצוות הארץ. כשנודע לר’ שניאור זלמן אשכנזי על הצורך המיוחד, הוא נתן בחפץ לב את ביתו לאדמו”ר  מבעלז.

בכל אותה תקופה, המשיך להתפלל בבית הכנסת חב”ד, והמשיך בכל אורחותיו כחסיד חב”ד.

בטרם עזב האדמו”ר את ירושלים לתל אביב, קרא לו, הודה לו, ושאל על משפחתו. כשסיפר ר’ שניאור זלמן שיש לו בן שהוא הרב של שנחאי, אמר האדמו”ר מבעלז שהיה רוצה לראות אותו. זה היה בשנת תש”ד, כמדומני.

כמה שנים אחר כך, בשנת תש”י, הגיע הבן הרב מאיר אשכנזי, רבה של שנחאי, לביקור בארץ ישראל, בדרכו לנסוע אל הרבי הריי”צ, ועל הדרך לקיים מצוות כיבוד אב. האב, הרב שניאור זלמן אשכנזי, אמר לבנו שלפני כמה שנים ביקש האדמו”ר מבעלז לראותו. ואכן, ר’ מאיר אשכנזי נכנס לאדמו”ר מבעלז שכבר התגורר בתל אביב. כשנפגש עמו, אמר לו האדמו”ר שרואה הוא צלקת על פניו, ושאל אותו ממה זה (היה זה פלא גדול שהבחין בזה, כי הצלקת הייתה באופן שכמעט לא הבחינו בה, ואילו האדמו”ר כמעט ולא הרים את עיניו). אמר לו ר’ מאיר שבעבר הוא עבר אירוע מוחי, וב”ה יצא מזה לגמרי, ורק הצלקת על הפנים נותרה. אמר לו האדמו”ר שכדאי לעשות שלושה דברים כדי שהאירוע לא יחזור שוב ח”ו, ואחד הדברים היה שלא ללכת על קברי צדיקים.

היה זה קצת תמוה, כי אמנם היו אנשים נוספים שהאדמו”ר אמר להם שלא ללכת לבתי עלמין, אולם כאן הוא הדגיש במיוחד לא רק שלא ללכת לבתי עלמין, אלא במיוחד שלא ללכת לקברי צדיקים.

אחרי הביקור בארץ הקודש נסע ר’ מאיר אל הרבי. אולם הוא לא הספיק להיכנס אל הרבי הריי”צ כיוון שאז הייתה בדיוק ההסתלקות, ביו”ד שבט תש”י. ר’ מאיר היה מהראשונים שהיה אצלו ברור כשמש כי החסידים צריכים להתקשר לגמרי אל הרמ”ש, כפי שכינו אז את הרבי שליט”א. אלא שהרבי סירב בתוקף לקבל את הנשיאות, ואף עשה פעולות להוכיח כאילו אינו שייך לזה. הרבי היה הולך לא עם סירטוק, אלא דווקא עם מעיל קצר בהיר, כאומר, אתם רואים שאיני שייך לזה כלל. הרבי אמנם המשיך לנהל ולעמוד בראש המוסדות “מחנה ישראל” ו”מרכז לענייני חינוך”, ולהתוועד בשבת מברכים ויומי דפגרא, משום שאת זאת עשה עוד בחיי הרבי הריי”צ לפי ציוויו, אולם בשום אופן לא הסכים לקבל את הנשיאות. כשבאו אליו עם שאלות כבדות הדורשות פתרון ובקשות ברכה דחופות, היה מפנה את השואלים והמבקשים שילכו על הציון של הרבי הריי”צ וישאלו שם את שאלותיהם ובקשותיהם, והרבי בוודאי ימצא דרך לענות להם.

כשהגיע הרב מאיר אשכנזי עם שאלותיו ובקשותיו, אמר לו הרבי שליט”א, כמו לאחרים, שילך על הציון של הרבי הריי”צ וישאל שם את שאלותיו. אולם הרב אשכנזי סיפר מה שאמר לו האדמו”ר מבעלז, וטען שאיננו יכול ללכת על הציון כיוון שהאדמו”ר מבעלז אמר לו שלא ללכת על קברי צדיקים. הרבי שליט”א הגיב, שלמרות שאין הוא יודע מקור לדברים, אולם “הואיל ונפיק מפומיה” של אותו צדיק, אכן אין הוא יכול ללכת על ה’ציון’.

אם כן, מה אעשה? שאל הרב אשכנזי.

הרבי שליט”א הרצין מאוד, ואחר קיבל ממנו את הפ”נ וענה על שאלותיו. זה היה מה שפתח את הדרך. בעקבות זאת ענה הרבי תשובות לעוד אנשים. עד שסוף סוף קיבל רשמית וסופית את הנשיאות גם בגלוי ביום העשתי עשר (אחד עשר) בחודש עשתי עשר (שבט) בשנת עשתי עשר (תשי”א).

המשך הנשיאות

לאמתו של דבר התחילה הנשיאות מיד עם הסתלקותו של הרבי הריי”צ נ”ע. כמאמר רז”ל על הפסוק “וזרח השמש ובא השמש — עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר”. שהרי אי אפשר לעולם שיתקיים אפילו רגע אחד ללא רבי בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי. ולכן מונים השנה מלאת 65 שנים לנשיאות הרבי שליט”א מלך המשיח מיו”ד שבט תש”י. ובסגנון ה’דבר מלכות’ לפרשת בא: שביו”ד שבט, יחד עם “נטלו המאורות” שהיה אז בהסתלקותו של הרבי הריי”צ, הרי בו גם “נתלו המאורות”, שהתחילו להאיר “שני המאורות הגדולים” של דורנו זה — הרבי הריי”צ באופן של “יתיר מבחיוהי” והרבי שליט”א מלך המשיח דווקא באופן שכנשמה בגוף מאיר בו כל הבלי גבול. אלא שבאופן רשמי ובגלוי לגמרי זה לקח זמן. ומאז התחילה בגלוי העבודה בעולם באופן חדש ומיוחד.

את השליחות והתפקיד שלנו, ובפרט בקשר ליום העשירי בשבט, מורה לנו הרבי באותו מכתב מפורסם אודות ההנהגה ביום זה, אותו ציווה הרבי כמעט בכל שנה, ובמיוחד בשנים האחרונות, לפרסם להפיץ ולהנהיג בכל מקום אפשרי, ושכל אחד ואחת ישתתפו בזה.

חשוב לזכור מה שכתוב ב’דבר מלכות’ וארא, שימות המשיח זו התקופה אצל כ”ק מו”ח אדמו”ר של “המשך הנשיאות לאחר הסתלקותו (מיום עשתי עשר לחודש עשתי עשר דשנת עשתי עשר (תשי”א)”. או כפי הביטוי בשיחת ש”פ וארא תש”נ: “באופן נשיאותו לאחרי ההסתלקות … כנשיא התשיעי דדור התשיעי (מהבעש”ט), דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה — דור עשירי”.

כשם שבנוגע לב’ ניסן, יום ההילולא של כ”ק אדמו”ר (מוהרש”ב) נ”ע, אומר הרבי שליט”א (שיחת ב’ ניסן ה’תשמ”ח ועוד) שבנוגע אלינו העיקר הוא לא ההילולא של הרבי הרש”ב, אלא מה שבו התחילה “נשיאותו של כ”ק מו”ח אדמו”ר, הכוללת בתוכה את כל המשך הנשיאות עד ביאת משיח צדקנו”, כך מובן בנוגע אלינו. שכל ההוראות אודות ההתקשרות ההפצה והפרסום הינם בנוגע אלינו בעיקר אודות הנשיא שלנו, כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.

לחיות עם הדור השביעי

בנוסף להוראה המיוחדת בקשר ליו”ד שבט לפרסם ולהפיץ אודות הרבי, אהבת כל ישראל שלו, ההתקשרות עמו ושמירת תקנותיו — נצטווינו במיוחד בשנים האחרונות לפרסם ולהפיץ אודות הרבי באותה שיחה מפורסמת (ש”פ שופטים תנש”א): “לפרסם לכל אנשי הדור שזכינו שהקדוש ברוך הוא בחר ומינה בעל–בחירה, שמצד עצמו הוא נעלה שלא בערך מכל אנשי הדור, שיהי’ ה”שופטיך” ו”יועציך” ונביא הדור, שיורה הוראות וייתן עצות בנוגע לעבודתם של כל היהודים וכל אנשי הדור בכל עניני תורה ומצוות ובנוגע לכל חיי היום יום … עד הנבואה העיקרית, הנבואה (לא רק בתור חכם ושופט אלא בתור נביא, שזהו בוודאות) ש”לאלתר לגאולה” ו”הנה זה משיח בא”. וביחד עם זכות זו יש לכל אחד מאנשי דורנו האחריות לקבל על עצמו את ה”שופטיך” ו”יועציך” ולציית להוראותיו ועצותיו הטובות…”.

לכן, השליחות היחידה שלנו, שכל שאר הפרטים אינן אלא התפשטות והסתעפות שלה, היא — לפרסם בכל מקום אודות הרבי שליט”א. ולא רק על גדולתו הנפלאה בכל התחומים, אלא בעיקר על כך שהוא הנשיא והראש, וגם הלב — “לבו הוא לב כל ישראל”. ובלי קשר עמו אי אפשר להתקשר באמת עם הקב”ה.

וכפי שכותב הרבי במכתב המפורסם מג’ תמוז ה’שי”ת: “ועל כל אחד ואחת מאתנו כולנו לדעת, היינו להעמיק דעתו ולתקוע מחשבתו בזה, אשר הוא הוא הנשיא והראש, ממנו ועל ידו הם כל ההשפעות בגשמיות וברוחניות, ועל ידי ההתקשרות אליו (וכבר הורה במכתביו איך ובמה מתקשרים) קשורים, ומיוחדים בשרש ושרש השרש עד למעלה מעלה כו’ “.

ובלשון הרב, ב’דבר מלכות’ וארא: “צריך כל אחד ואחד לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו, תורתו ועבודתו … ובפרט בהביטול וההתקשרות אל כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא הדור, “הנשיא הוא הכל”, שבכל אחד ואחד — מציאותו וכל עניניו, בכל מכל כל, נעשה קודש לנשיא הדור”.

ולמי שחושב שיכול הוא להישאר בהתקשרות נוסח השנים שעברו, שגם הם “דור השביעי”, ולצעוק “רבי” ללא הדגשה על הענין שתובע הרבי עכשיו — ממשיך הרבי ומבהיר כיצד נעשה כל אחד קודש לנשיא הדור: “על ידי זה שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור —  משה רבינו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון — שענינו העיקרי “להביא לימות המשיח” בפועל ממש”.

כלומר, רק כאשר מלאים וחדורים בשליחות שתובע הרבי ש”הוא גואל אחרון” עכשיו — “להביא לימות המשיח בפועל ממש” — רק על ידי זה נעשים קודש לנשיא הדור. ובאם מנסים להכניס בזה את כל העניינים האחרים, שהם אמיתיים ונכונים כשלעצמם, ואפילו לצעוק “רבי”, ללא מילוי שליחות זו — אי אפשר ח”ו להיות (בגלוי) “קודש לנשיא הדור”!

ומוסיף הרבי ואומר: “ולהוסיף, שהידיעה שתיכף ומיד נכנס כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו … ומביט על כל אחד ואחד מהחסידים והמקושרים לבחון מעמדו ומצבו כו’, מעוררת ופועלת לסיים ולהשלים (גם מלשון שלימות) את כל מעשינו ועבודתינו”.

וזה וודאי מה שיביא את שלמות התגלותו לעין כל בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.