עשרות ומאות שעות ב”שטורעם” עצום

מדוע הקריאה של “יחי המלך” צריכה להגיע מצד העם דווקא? מה כוחו של העם לפעול כדי לזרז את הגאולה? מדוע הרבי כמעט ולא מדבר על הנושא של “יחי המלך”, ומה נדרש מאתנו בימים אלה? על כך ועוד בהתוועדות חסידותית השבועית

הצדיק רבי ישראל מרוז’ין זצ”ל סיפר, שפעם אחת נתעצם המגיד הגדול ממעזריטש זצ”ל שתהיה הגאולה. שאלו אותו מהשמיים: מי הוא זה אשר ידחק השעה כל כך, וכי אין גדול ממנו? השיב המגיד: בהיות שהוא צדיק הדור, לכן מוטל עליו להתעצם בעניין הגאולה. שאלוהו: מאין מוכח שאתה הוא צדיק הדור? השיב המגיד: החבריא קדישא שלי יבואו ויעידו עלי שאני הוא צדיק הדור. אמרו מן השמיים: אם כן, יעמדו נא בני החברייא קדישא שלך ויתנו עדיהם עליך, ואז תצדק בדבריך.

בא המגיד אל החברייא קדישא שלו, ושאל אותם כשישבו כולם לפניו: האמת היא שאני הנני צדיק הדור? ולא היה מי שיענה על זה “הן”. שאל אותם כך שלוש פעמים, ולא נמצא מי שישיב שום דיבור על זה.

ואמר הצדיק מרוז’ין: הפלא הגדול הוא, שכולם ידעו היטב והאמינו בלב שלם שהמגיד ז”ל הוא באמת צדיק הדור, ועם כל זה נדמו כולם ולא ענו דבר לומר: אמת שרבינו הוא צדיק הדור (הובא בסיפורי חסידים (תורה) להגרש”י זוין מספר 127).

מסיפור זה אפשר ללמוד על ענינים שצריכים לבוא דווקא מלמטה. הזעקה “למה ניגרע” שבאה מלמטה, פעלה שהקב”ה ייתן הזדמנות נוספת וישלים את כל מה שהפסידו. וזהו בעצם גם תוכנה של שיחת כ”ח ניסן, כשהרבי מכריז “אני את שלי עשיתי” וכעת “עשו כל אשר ביכולתכם”, מה שכביכול אני לא יכול לעשות, שכן הדרישה צריכה לבוא מכם, מלמטה, ולא רק “מפני הציווי”. זה מזכיר את שיחת ב’ ניסן תשמ”ח, בה מבאר הרבי שליט”א את הנחיצות וההכרח בכך שהכרזת “יחי המלך” בקשר למלך המשיח במיוחד - תבוא מהעם דווקא. ואת זה כביכול אין המלך יכול לעשות.

בשיחה זו אומר הרבי כמה מילים כמעט בהבלעה, וכשלומדים זאת בשטחיות לא שמים לב כלל מה טמון כאן: הרבי אומר שם שכל ה”שטורעם” שהרבי עושה בשנים האחרונות אודות הצורך וההכרח בהכרזת “עד מתי?!” הוא (נוסף למה שזקוקים כל כך למשיח צדקנו שיביא בפועל את הגאולה. אך לא די בזה, אלא זה שמרעישים על משיח) אינו אלא בעיקר בגלל הצורך בהכרזת “יחי המלך” בקשר למלך המשיח. ולכן מדברים כל כך הרבה על הצורך בהכרזת “עד מתי”, כיוון שהיא כוללת את הכרזת “יחי המלך”. עד כאן תוכן דברי הרב.

וכאן נשאלת מאליה השאלה: אם כל ה”שטורעם” שהרבי עושה בקשר ל”עד מתי”, אינו אלא בעיקר בגלל הצורך בהכרזת “יחי המלך” - מדוע הרבי לא מדבר כמעט מאומה (מלבד בשיחה זו ובעוד מקומות בודדים) במפורש על “יחי המלך”, אלא מקדיש עשרות ומאות שעות ב”שטורעם” עצום (נלקטו בספר עב כרס של הרב חיים ששון “עד מתי”) רק בקשר ל”עד מתי”?

התשובה מובנת מאליה: כל העניין של הכרזת “יחי המלך”, מסביר הרבי שליט”א, היא כדי שהעם יפעל אצל המלך את התגלות מלכותו. וכמבואר שם שהמלך הוא לא רק “ראש” אלא גם “לב”, “לבו הוא לב כלל ישראל” - כמו הלב, שלא זו בלבד שהוא משפיע ומזרים חיים לכל האברים, אלא הוא גם מקבל מכל האברים את הדם, כך גם המלך מקבל מן העם את מלכותו, ואפילו כביכול את ההוספה בחייו, שכן “אין מלך בלא עם”.

והרבי מבאר ומדגיש כי למרות שלא העם הוא הממנה אותו אלא הקב”ה בוחר בו וממנה אותו, הרי העניין של “אין מלך בלא עם” ישנו גם ובמיוחד במלך המשיח. שכן גם לאחר בחירת הקב”ה בו, עדיין נמצא בו כח המלוכה בהעלם לגמרי, וזקוק הוא כביכול אל העם שיפעלו בו את התגלות המלוכה לעיני כל, ואפילו את ה”הוספה בעניין החיים”, על ידי ההכרזה וקבלת מלכותו בפועל, בהכרזת “יחי המלך”. שתוכנה של הכרזה זו - שכבר הגיע הזמן דהקיצו ורננו שוכני עפר - כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, ועד דהקיצו ורננו (= ובדיוק: לא “שוכני עפר”!) דוד מלכא משיחא!” ומסיים: “והמעשה הוא העיקר: יש לסיים ולהשלים את “מעשינו ועבודתינו” - כולל גם הבקשה והדרישה “עד מתי”, וההכרזה “יחי המלך” דוד מלכא משיחא - בזריזות הכי גדולה, הקשורה עם שמחה וחיות … שעל ידי זה פועלים כביכול ה”אחישנה” דהזריזות אצל הקב”ה - “אלקיכם כהן הוא” ו”כהנים זריזין הם” - לגאול את בני ישראל בזריזות הכי גדולה, תיכף ומיד ממש, “לא עיכבן המקום כהרף עין”.” עד כאן דברי הרבי.

ללכת אחרי משה

ובאמת, לכל לראש אכן נדרשת מאתנו בשעה זו עבודה להאמין ללא פקפוק במשה רבינו של דורנו, ללכת אחריו ולקיים את הוראותיו בכל התוקף בלי להתפעל מהעולם.

הרבי מכריז ומודיע שנמצאים אנו “בשעה שמלך המשיח בא והוא משמיע ואומר להם לישראל הגיע זמן גאולתכם”. הוא מבקש מאתנו (בש”פ שופטים תנש”א) להכריז ולפרסם בכל מקום ולכל אחד שהקב”ה אומר זאת על ידי עבדיו הנביאים. והרבי אף נותן לדברים תוקף הלכתי של נבואה לטובה ששום דבר לא יוכל לעכב בעדה. תוך שהוא מאריך להסביר שנשיא דורנו - “כ”ק מו”ח אדמו”ר, ונמשך בדור שאחריו על ידי תלמידיו” - הוא נביא על פי גדרי ההלכה ברמב”ם. מאחר שגם עשה אותות ומופתים, “כפי שראינו ורואים בקיום ברכותיו אצל נשיא דורנו”; בתחילה מראה לנו הרבי ריבוי אותות ומופתים שקורים בעולם כעדות לכך שאנו נמצאים בזמן של נפלאות הגאולה.

אך מאידך, נדמה לפתע, ובפרט אחרי ז”ך באדר וג’ בתמוז, כאילו הכל הולך הפוך ומשה רבינו לא נראה בשטח. ועד שישנם האומרים ח”ו (כפי שאמרו לפני חטא העגל) “כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו” -

דווקא בתקופה זו נדרשת מאתנו ביתר שאת האמונה הפשוטה והמוחלטת בדברי ה’ ומשה עבדו, ללכת אחריו ולהאמין בו ובדבר ה’ אשר בפיו. שהרי כבר נודע לנו בוודאות כי דבר ה’ בפיו ושכינה מדברת מתוך גרונו. וכשם שאז “בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים”, כך בדיוק היום, “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”, בזכות האמונה ניגאל.

אלא שכאמור, בגלל שמשיח הוא המסיים את העבודה ומביא את השלמות של דירה לו יתברך באמונה מוחלטת בו והליכה בהוראותיו, שזהו רק בחינת מקבל של מה שמשה רבינו משפיע מלמעלה למטה. אלא, אחרי שהקב”ה בחר ומינה את המלך המשיח, צריכים העם ליטול יוזמה, מלמטה למעלה, לבוא אל המלך המשיח ולבקש ממנו שיבוא וימלוך עלינו. ובכך יפעלו הם דווקא, אנו, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

העם צריך לבקש

מכיוון שכל העניין הוא שהדבר יבוא מלמטה, מהעם, שיבקשו ויפעלו זאת אצל המלך, הרי מובן מעצמו שלא שייך ולא מתאים שהמלך ידבר ויעורר וירעיש על כך מעצמו, לפני שהעם מבקש ומתחנן אליו להסכים להיות מלך. אדרבה. הוא מצד עצמו למעלה מזה ואינו שייך לזה, כנ”ל, והדבר נפעל דווקא על ידי בקשת והכרזת העם. ולכן הרבי שליט”א לא דיבר כמעט על הצורך וההכרח בהכרזת “יחי המלך” לפני כן, אלא על הצורך וההכרח לצעוק “עד מתי” ולבקש ולהתחנן להקב”ה שיביא את הגאולה.

אבל כששמענו במשך כמה שנים את כל ה”שטורעם” שהרבי מרעיש עולמות, ודורש גם מאתנו “קער א וועלט היינט”, אודות הצורך וההכרח לזעוק ללא הרף “עד מתי”, ולא תפסנו מה רוצים כאן מאתנו - עושה הרבי דבר שכביכול אין הוא צריך ויכול כלל לעשותו, ומגלה לנו שהמלך המשיח זקוק כביכול לפעולתנו אנו, בהכרזת “יחי המלך” מתוך שמחה וחיות. [ולכן גם מובן ופשוט שבהכרזה זו נוגע ונחוץ לדעת מיהו אותו מלך אותו אנו מקבלים - כי בלי זה אין כלל משמעות להכרזה שאנו מקבלים מלכותו של מי שאיננו יודעים מי הוא. ולכן בכל הפעמים בתנ”ך שמדובר על הכרזת “יחי המלך” מפורש שמו של המלך אליו קוראים “יחי המלך”].

ולכן, כאשר אנו כל כך זקוקים וכל כך משוועים ומייחלים להתגלות המלאה של הרבי שליט”א לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה, שרק זה הפתרון היחיד למצבנו לכולי עלמא - הרי הדבר החשוב והנחוץ ביותר עתה, הוא להרעיש את העולם כולו ולפעול על כל מי שרק אפשר, שיאמר ויכריז, בדיבור בפה בפשטות (וגם במעשה, בכתב ובדפוס ובכל צורה אפשרית), את ההכרזה המבטאת את קביעת העובדה כי הרבי הוא המלך המשיח, ואנחנו עמו ועבדיו, ואנו מקבלים על עצמנו את מלכותו וממילא גם את קיום פקודותיו והוראותיו.

לשם כך מובן ופשוט מעצמו כי צריכים לדעת היטב וברור את זהותו של המלך המשיח, ולהכיר ולהכריז במפורש בגלוי ובפשטות לעין כל כי הוא הוא המלך המשיח ואין בלתו, ואנו מכירים ומכריזים כי הוא מלכנו ואנו עמו ועבדיו ואנו מקבלים באהבה וברצון את מלכותו עלינו.

ואף שהרבי לא ציווה על כך במפורש כל כך, אך לפי כל הנ”ל זהו כל העניין שהרבי הסביר לנו בחסדו הגדול, שהדבר צריך לבוא דווקא מאתנו, “עשו כל אשר ביכולתכם”, מה שאנו דווקא יכולים וצריכים לעשות ולא הוא. דווקא בכך שאנו מצד עצמנו, ללא ציווי מפורש כל כך, נכריז ונבקש ונתחנן ונקבל את מלכותו עלינו, דווקא בזה נפעל את ההתגלות המלאה לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה.

“יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.