לא צריך להיות שליח על עיר גדולה כדי לחולל מהפכה בקרב נשמות ישראל. מספיק לקחת תחו
לא צריך להיות שליח על עיר גדולה כדי לחולל מהפכה בקרב נשמות ישראל. מספיק לקחת תחום מסוים, לעבור בו בהתמדה, לקשור קשרים עם תושבי המקום ועובדיו, ולחולל מהפכות של ממש • כך בדיוק עשה הרב ברוך הרצל בורכוב מרחובות, כאשר לקח על עצמו לעבור בקביעות באזור המוסכים של רחובות ולקרב יהודים אל אביהם שבשמים ואל הרבי
לא צריך להיות שליח על עיר גדולה כדי לחולל מהפכה בקרב נשמות ישראל. מספיק לקחת תחום מסוים, לעבור בו בהתמדה, לקשור קשרים עם תושבי המקום ועובדיו, ולחולל מהפכות של ממש • כך בדיוק עשה הרב ברוך הרצל בורכוב מרחובות, כאשר לקח על עצמו לעבור בקביעות באזור המוסכים של רחובות ולקרב יהודים אל אביהם שבשמים ואל הרבי מלך המשיח • צרור סיפורי מופת מרגשים מתוך ספר סיפורי אגרות קודש העומד לראות אור בקרוב בע”ה
מאת הרב הרצל בורכוב
מנהל מרכז “אגרות קודש”, רחובות
תאונת דרכים ושלושה ילדים
משפחתי ואני הגענו לארץ הקודש קצת לאחר ג’ בתמוז תשנ”ד. הצטרפנו לקהילת חב”ד ברחובות, ובהתאם לתשובת הרבי, התחלתי בהפצת בשורת הגאולה וביצירת קשרים עם בעלי עסקים באזור.
באחד הימים שבסמוך לתקופת החגים, הגעתי למוסך “סגנון” שבאזור התעשייה ברחובות. המוסך נמצא בבעלות שני צעירים, יוסי סוויסה ומשה מלטשבי. כשנכנסתי למקום מצאתי את יוסי יושב במשרדו. לאחר ברכת “שלום עליכם” לבבית, הצעתי לו להניח תפילין. יוסי נעתר מיד לבקשה, אלא שאז הבחנתי כי הוא מוגבל מאוד בתנועותיו, בעיקר בגפיו. את רגלו השמאלית הוא “סחב” עם קביים.
בשיחה שהתפתחה לאחר מכן, סיפר לי יוסי כי הוא בעצם חי בנס. היה זה ארבעה חודשים קודם לכן, בעת טיול בטורקיה, עבר תאונת דרכים שבה נפצע במצב קשה מאוד והוטס ארצה בבהילות. הוא נאלץ לעבור ניתוחים מסובכים, ברגליו ובאגן קובעו פלטינות וחיבורים שונים.
יוסי סיפר כי בצידו השמאלי ‘העסק’ לא התאחה והרופאים אינם אופטימים, בלשון המעטה.
מצבו הבריאותי נגע ללבי. הרגשתי שאסור להשלים עם המצב.
“ראה”, אמרתי לו, “לרופאים ניתנה רשות רק לרפא והקב”ה הוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות. אני בטוח בעזרת השי”ת שהמצב ישתפר ואתה עוד תזכה לרוץ על שני רגליך… יש רבי, כותבים ומבקשים ברכה”
כאן הוא פקח עיניים ושאל: “לאיזה רבי אתה מתכוון?”
“רבי יש רק אחד!” עניתי.
הוא ניסה לומר: “אבל הרבי…” אך מיד עניתי: “כן! הרבי חי וקיים. אנחנו בתקופת ניסיון ומבחן באמונה לקראת קבלת פני משיח צדקנו”.
הסברתי לו שגם עתה אנו פונים אל הרבי אלא שזה באמצעות ‘אגרות הקודש’ ורואים נפלאות.
יוסי האזין ונסחף. ישבנו לכתוב וביקשנו רפואה למעלה מדרך הטבע (היות שהרופאים קבעו כי על פי הטבע לא נראית דרך לריפוי). ביקשתי שיקבל על עצמו החלטה טובה כ’כלי’ לברכות. הצעתי שיקבל על עצמו את מצוות הנחת התפילין ומצוות צדקה למוסדות הרבי.
המכתב הוכנס לכרך י”ג שנפתח בעמוד שצד: “במענה על מכתבו מיום חמישי, שבו כותב ע”ד תאונת דרך שאירעה לו ל”ע ול”ע, ואזכירו על הציון הק‘… אשר הכול יסתיים בכי טוב, ומכאן ולהבא לא ידע מצער ועגמת נפש ח”ו.
“מהנכון היה שלהבא יחזיק בהקאר (רכב) שלו סידור, תהלים וגם תניא, ומה טוב איזה חוברות בענייני יהדות בשפת המדינה. ומדי נוסעו יחפש הזדמנויות להנאות בתוכן חוברות אלו או גם בחוברות עצמן את אלו שנפגש עימהן, שע”י יתבסס בהם בענייני יהדות. וכשעומד לנוח ומפסיק נסיעתו, יאמר קאפיטל תהלים או ילמד איזה שורות מאחד הספרים הנ”ל, אשר ע”י כל זה תיעשינה נסיעותיו שליחות של מצווה “בהליכתם ובחזירתם“…”
לאחר קריאת המכתב עודדתי אותו שאין ספק שהכול יסתיים בכי טוב, כפי שהרבי הבטיח.
ביקשתי ממנו שיתן את התפילין והמזוזות שלו לבדיקה. משהתברר כי גם התפילין וגם המזוזות פסולים, הזמין מיד חדשות ומהודרות. בו זמנית יוסי עבר דירה וערכנו מסיבת חנוכת בית משולבת בהתוועדות חסידית.
כעבור כמה שבועות הגיע המהפך המיוחל. היה זה בפורים כאשר הגעתי אליו עם משלוח מנות. נכנסתי למוסך ולתדהמתי ראיתי שהבחור מתרוצץ במוסך ללא תמיכה או מכשור. הייתי המום.
“יוסי! אני רואה נכון?” קראתי בהתלהבות. הוא רק חייך לעברי כשאני ממשיך בהתלהבותי: “אתה רואה? הרבי מבטיח הרבי מקיים!”
זהו אחד מסיפורי המופת הראשוניים שהתפרסמו אצלנו ב’מרכז’.
מאז אותו נס שמיימי, הקשר בינינו התהדק. לפני פסח הבאתי לו מצה שמורה, וכן הלאה.
• • •
באחד מביקורי אצל יוסי, הבחנתי בילד כבן שמונה שנים. יוסי הביט בי, הצביע על הילד ואמר: “זה הבן הבכור, פרי ברכתו של הרבי מליובאוויטש. גם הבת שנולדה אחריו היא מברכתו של הרבי. אז שלא תחשוב שאני לא יודע מי זה הרבי…”
הייתי די מופתע מכך שעד כה שמר יוסי על שתיקה. עכשיו הוא פתח את סגור לבו והוא וסיפר כי לאחר נישואיו הוא ורעייתו לא זכו בפרי בטן. הוא ורעייתו הלכו אל צדיקים ומקובלים רבים, פקדו קברות צדיקים ובהמשך אף ביקרו אצל רופאים ומומחים בתחום.
כאן נכנס לתמונה אחד מחסידי חב”ד, משגיח כשרות, שעודד אותם לכתוב לרבי מלך המשיח. בעזרתו פנו לרבי וקיבלו את ברכתו, ואכן נולד בנם הבכור שבעת המעשה מלאו לו שמונה שנים.
במשך השנים ציפו להיפקד שוב בילדים ולזכות ללידה טבעית, כפי שנולד בנם הבכור. חלפו שבועות, חודשים ושנים, ושוב הם פנו לצדיקים ולרופאים מומחים, שאבחנו את אותה הבעיה שהייתה טרם הלידה של הבן הבכור. הללו הביעו פליאתם נוכח הלידה הראשונה; לא היה להם כל הסבר הגיוני ללידתו של הבן. לאחר שחלפו שבע שנים נוספות, החליט יוסי לפנות שוב לרבי. הוא ביקש מהחב”דניק הראשון שפגש לכתוב לרבי, ובזכות הברכה נולדה בתו!
לאחר מספר שנים, באחד מביכורי אצל יוסי מהמוסך, שלפתי דף וכרך אחד של אגרות קודש. יוסי שאל לפשר מעשיי, ואני עניתי שהגיע הזמן לילד נוסף. יוסי חייך, הדבר נראה לו מופרך. אמרתי לו שאני מתפלא על תגובתו לאחר שזכה לראות נסים בעקבות ברכות הרבי.
“טוב, מה עלי לעשות?” שאל.
“אנחנו כותבים כעת את הפ”נ, ואתם מקבלים על עצמכם להתחזק בשמירת טהרת המשפחה”.
יוסי חייג לזוגתו, פנינה, כדי לקבל את אישורה. היא אמנם צחקה, אך הסכימה לדרישה ולתנאי.
לאחר עשרה חודשים מכתיבת המכתב, נולד לזוג סויסה בן נוסף. יזכו לגדלו עם שאר יוצאי חלציהם לתורה, לחופה ולמעשים טובים, להיות חסידים יראי שמיים ולמדנים.
• • •
היה זה אחד הניסים הראשונים ומהמפורסמים שדרבן אותנו להמשיך בכיוון של לקשר יהודים לרבי באמצעות הכתיבה ופרסום הניסים מבלי להתפעל מההעלם.
כך מנקים את החובות
את יוסי ברלב, בעל מוסך באזור התעשייה של רחובות, הכרתי במסגרת מבצע תפילין.
כשנכנסתי לראשונה למוסכו של יוסי כדי להניח עמו תפילין, ראיתי את פניו נפולות. ניסיתי לעודדו ולחזקו. מסיפורו הבנתי שיש לו חובות גדולים. בנוסף לכך, קנה משאית גדולה לניקוי רחובות שכן קיווה לקבל עבודות קבלנות מהעירייה. המשאית נרכשה, אך החוזה עם העירייה לא יצא לפועל, והחובות רק גדלו. המשאית עמדה ליד המוסך כאבן שאין לה הופכין.
הצעתי לו להתחיל להניח תפילין לזירוז הגאולה ולקבלת פני משיח. לאחר מכן סיפרתי לו סיפורי ניסים ונפלאות מהרבי מלך המשיח שמתגלגלים ברבבותיהם בכל קצווי תבל ממש. הוספתי כי גם עתה פונים לרבי כרגיל ומקבלים את ברכותיו באמצעות “אגרות הקודש” שלו. הצעתי לו לכתוב לרבי ושיקבל על עצמו, בלי נדר, לעשות ‘כלי’ לברכה על ידי בדיקת מזוזות ותפילין והנחת תפילין בכל יום חול. הזכרתי לו גם את יסודות הבית: שבת, כשרות בהידור ומצוות טהרה. הסברתי על מעלת החת”ת ועל חשיבות החת”ת בבית, ברכב ובעסק, לצד קופת הצדקה. כמו כן הצעתי לו לקחת את הרבי מלך המשיח כשותף ברווחים, ולתת לפחות חלק מהמעשר לחיזוק מוסדותיו של הרבי, כדי שיקויים בו ‘עשר בשביל שתתעשר’. יוסי הסכים.
שלפתי את כרך י”א מתיקי והתחלתי לכתוב עמו את הפ”נ. הפ”נ הוכנס והספר נפתח בעמוד שטז אגרת ג’תשב: ” ..ויהי רצון שבקרוב ממש יקויים הענין דאב הרחמן הצדיק וחסיד דוקא .. כבקשתו אזכירו .. על הציון הק’ של כ”ק מו”ח אדמו”ר כפי התוכן שבמכתבו. ובודאי כשיהיו בידו בשו”ט לא ימנע הטוב מלהודיעני .. ציון במשפט תפדה .. בברכה.
לאחר מספר ימים יצאתי למבצעים באזור התעשייה. חלפתי על פני מוסכו של יוסי ברלב אך באופן שגרתי המשכתי בנסיעה מערבה. פתאום קלטתי שלא ראיתי את משאית ניקוי הרחובות ליד המוסך.
מיד סבתי על עקבותיי ושמתי פעמי לעבר המוסך. לשאלתי “מה קרה עם המשאית?” השיב יוסי כי המשאית נרכשה על ידי עיריית רחובות.
אמרתי בהתרגשות שזהו נס גלוי ממש, וביקשתי שיקיים את הבטחתו! יוסי טען כי קיבל ברכות מצדיקים וממקובלים נוספים… אך אני טענתי שהסיפור הזה מוכר לי לא מהיום; הוא אמנם קיבל ברכות רבות אך מאז דבר לא התקדם, ואילו כעת, זמן קצר לאחר שכתב לרבי, והעניינים החלו להתקדם!
יוסי חייך כמאשר את הדברים, וללא אומר הפשיל שרוול להניח תפילין ולקיים את הבטחתו. כמו כן קיים הבטחתו גם בקשר לשותפות צדקה עם הרבי מלך המשיח.
כך מנקים היום חובות ורחובות, תרתי משמע…
במוסך של אסף
בפורים תשנ”ח, יצאתי עם ‘טנק’ המבצעים. לקחתי עמי משלוחי מנות רבים, דפים לכתיבת פ”נ וכמובן זוג תפילין, ופניתי לאזור התעשייה של רחובות. באותו יום נטלתי עמי כרך כ”ב של “אגרות הקודש”.
הגעתי למוסכו של אסף הפנצ’ר-מאכר כשמשלוח מנות בידי והכרזתי: “יחי המלך המשיח! פורים מרבין בו בשמחה, אך פניך משום מה אינן משדרות שמחה…”
“אין לי כל סיבה לשמחה”, ענה אסף בטון כעוס, “נהפוך הוא, יש לי חובות שרודפים אותי מאוד, ועוד אלף ואחת טרדות נוספות”.
לאחר שהנחנו תפילין, הצעתי לו לראות מה אומר הרבי מלך המשיח על דבריו. החלטתי לפתוח בעמוד התואם לגימטריה של שמו אסף =141 (קמ”א). התשובה במקום קלעה אל המטרה. הרבי כותב שם על אודות פרנסתו, שיש רודפים אותו וכו’,
”..והנה לפעמים רבות נדמה שמי שהוא רודף אותו אף שלא תמיד הענין במציאות או עכ”פ לא באופן חריף כל כך כפי שנדמה לו, וכיון שאדם קרוב אצל עצמו, לכן יתייעץ בזה עם ידידיו במקום, ובפרט שככתבו הדבר קשור בענין פרנסתו שגם בזה יכולים לייעץ יותר אלה הדרים במקום.
ובודאי מובן ופשוט שהנהגה בחיי היום יומים מתאימה להוראות תורתנו תורת חיים ובקיום מצותי’ עליהן נאמר וחי בהם, ממשיכה ברכת השי”ת בהמצטרך, וכבר אמר דוד מלך ישראל ה’ לי לא אירא מה יעשה לי אדם.
והתחזקות בבטחון בהשי”ת המשגיח על כאו”א בהשגחה פרטית מוסיפה בברכת השי”ת וממשיכתה בהקדם, וק”ל.
ומהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו וכן אשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר – מבלי הבט על הדוחק בפרנסה – יפריש פרוטות אחדות לצדקה.
בברכה לבשו”ט בכל האמור”.
לאחר ששמע אסף תשובה קולעת על אודות מצבו, ביקש שאגיע לקחת את התפילין שלו, ואכן התפילין היו זקוקים לתיקון ושיפוץ, דבר שאכן נעשה.
מאז אסף מאיר את פניו, והכול נשמע אחרת ונראה אחרת.
במוסך של אפי
לאחר ביקורי אצל אסף, המשכתי למוסכו של אפי כשבידי משלוח מנות ותפילין. אפי סובל מבעיות רפואיות במערכת העיכול והמשקל. סיפרתי לו על ההשגחה הפרטית שראינו במענה של הרבי לאסף על פי הגימטריה של שמו, וכך נהגנו גם לגביו.
פתחנו בעמוד תשעים ואחת (גימטריה כשמו של אפי). במכתב הראשון באותו עמוד מציע לו הרבי לחזק את הקשר ומבטיח להזכירו על הציון של חמיו בתפילתו.
במכתב השני בעמוד, שוב תשובה קולעת אל השערה.
“לאחר הפסק הארוך… שכותב אודות מצב בריאותו ודעת הרופאים שונים בזה. ובכללות אינו מובן, שהרי מפורסם במדינה, שבענייני אולקוס מועילה דיעטא, באם שומרים אותה בדיוק, והתועלת לא רק שמשקיטה את הכאבים אלא גם בריפוי האולקוס, והכדורים (פילן) שמוסיפים בזה הם למהר הריפוי ולחזק הבריאות ולמלאות את החסר בויטאמין וכיו”ב מפני הדיעטא.
וכיון שממכתבו אין משמע כל זה, אולי כדאי שיברר וידבר עוד הפעם עם הרופא המטפל בו.
והרי על האדם לעשות בדרך הטבע, והשי”ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות ישלח דברו וירפאהו על ידי איש פלוני וטיפול פלוני”.
אפי נשאר פעור פה…
בהמשך רכש אפי תפילין מהודרות ‘ארבע על ארבע’.
במוסך של גיא
משם הגעתי ל’מוסך גיא’. סיפרתי לגיא בעל המוסך על ההשגחות הפרטיות בכל המוסכים בהם בקרתי באותו היום, וגיא נסחף בלהט האמונה. הוא ביקש שאפתח את כרך האגרות קודש שבידי על פי גימטרית שמו. ציינתי כי גיא בגימטריה 14, כמנין חב”ד. גם כאן חזר הדבר על עצמו – המכתב הראשון היה משמעותי בעבורו, אך המכתב השני השאיר אותו המום לגמרי. במכתב שם מתבטא הרבי בחומרה על כך שאף על פי שההשגחה זימנה לו לבנות בית בישראל באופן קל, הוא מתחמק…
תוכן הדברים קלע לגמרי למצבו. הוא הכיר זמן רב בת ישראל אך לא מיהר לשאתה לאישה. באותו רגע קיבל על עצמו החלטה טובה להתחתן בשעה טובה ומוצלחת.
ואכן, בין פורים לפסח נישאו בשעה טובה, על פי הוראת הרבי באמצעות ב’אגרות קודש’ על אף שכל נושא הכתיבה היה חדש לו!
• • •
משהגיעה שעת מנחה, חשבתי לשוב לעיר ולהתפלל בבית כנסת חב”ד, אך זוגתי התקשרה אלי ודרשה שאגיע בדחיפות לבית הרפואה ‘סורוקה’ בבאר שבע לבקר ידיד הוריה שאושפז במהלך שהותם בבית מלון בים המלח.
אורי הוטס ל’סורוקה’ בעקבות דימום. הרופאים קבעו בוודאות כי התרחש כאן נס, ורק רגעים אחדים הפרידו בינו לבין המוות. אורי נותח אפוא ונותר להתאוששות ולמעקב.
הגעתי לחדרו שב’סורוקה’ רק בשעת ערב, כאשר באותה העת שהו שם כל בני משפחתו. לאחר שהצגתי את עצמי, הבאתי לו משלוח מנות ודיברתי על חשיבות בדיקת מזוזות ותפילין ועל חיזוק יסודות הבית היהודי. סיפרתי על המופתים מהרבי באמצעות ‘אגרות הקדש’ וכן על שרשרת ההשגחות הפרטיות עם ה’מוסכניקים’ על פי גימטריות שמם באותו היום.
כאן ציינתי שאורי בגימטריה מאתים ושבע עשרה, וזו גם גימטריית המילה ‘הרבי’. פתחתי את כרך כ”ב שהיה בידי בעמוד רי”ז. בעמוד זה הופיעה תשובה מהרבי מה”מ שתחילתה הייתה בעמוד הקודם:
“שלום וברכה! במענה למכתבו …אודות מצב בריאותו וראשי פרקים בהמיחוש שלו… בצירוף הטיפולים וכו’ שעבר”.
כאן מציע הרבי לשאול מומחים גדולים, גם אם הם בחו”ל, ומסיים: “ויהי רצון מהשי”ת, הרופא כל בשר ומפליא לעשות, שתהי’ רפואה קרובה על ידי רופא שמתאים וטיפול שיתאים, והממנו – השי”ת – ייפלא כל דבר.
בברכה לבשו”ט.”
אורי ומשפחתו התרגשו מאוד מהתשובה והברכה הקולעת. כמובן שהמזוזות נבדקו ותוקנו וכן התפילין, ומאז אנו בקשר בריא.