ובזה הוראה גם עכשיו: אף שבני ישראל הם ככבשה אחת בין ע’ זאבים, בכל זאת אין מקום ל

ובזה הוראה גם עכשיו: אף שבני ישראל הם ככבשה אחת בין ע’ זאבים, בכל זאת אין מקום לפחד ח”ו, כי מהברכות של עם ישראל הוא “עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב” • משיחות אור ליום ו’ ערב שבת קודש, ערב ראש-חודש מנחם אב תשל”ד. מוגה. השיחה בשלימותה עם  ההערות - נדפסה בלקו”ש חי”ג ע’ 274 ואילך

דברים אלו נאמרו לא לשם “הרגעה” בעלמא, אלא כן הוא אמיתית הדבר: על-ידי שה”ישכון” דבני ישראל הוא מ”ראש צורים אלו האבות” ו”גבעות אלו האמהות” - על ידי זה הוא שוכן בטח מבלי שום פחד מה”שבעים זאבים”א. ..בקשר להציווי שבפרשתנו “והקריתם לכם ערים ערי מקלט . . למקלט מגואל גו’” – ועל-פי המבואר בהמאמר דלעיל השייכות דציווי זה לזמן זה ד”בין המצרים” (ושיש לומר שזהו מהטעמים שכל השבוע דפרשת מסעי ועל אחת כמה וכמה קריאתה – היא לעולם בהזמן שבין המצרים, שזה מורה על השייכות ביניהם) – כאן המקום לעורר עוד הפעם בענין חמשת המבצעים שנדבר עליהם (תורה, תפילין, מזוזה, צדקה ו”בית מלא ספרים”), אשר להם סגולה מיוחדת לשמירת בני ישראל מדברים המזיקים כו’, דוגמת ערי מקלט שהם “מקלט מגואל גו’”:

א) תורה: אמרו רז”ל “דברי תורה קולטין” – כמו ערי מקלט.

ב) תפלין: על הפסוק “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך” אמרו רז”ל “אלו תפלין שבראש”. ואם כן הוא בנוגע ל”עמי הארץ” עצמם – שהם “לא חזי”, על אחת כמה וכמה דכן הוא בנוגע לשר שלהם למעלה – ד”מזלייהו חזי” – שעל-ידי קיום מצות תפלין נעשה “ויראו ממך”.

ג) מזוזה: מבואר בכתבי האריז”ל דמזוזה שומרת מן המזיקין. היינו, דנוסף לזה ששומרת היא מהיצר הרע (היינו, שלא יחטא מלכתחילה), הנה גם מי שעבר וחטא ופגם ר”ל, בכל זאת שומרתו המזוזה “מן המזיקין” – דוגמת העיר מקלט שמציל מגואל הדם.

ד) צדקה: אמרו רז”ל “אמר הקב”ה נפשו של עני כו’ והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש למחר בנך כו’”.

ה) “בית מלא ספרים”: על-פי מאמר רז”ל הנ”ל ד”דברי תורה קולטין”, הנה כשהבית “מלא ספרים” – שכל עיקרו של הבית הוא זה שנמצאים בו ספרי קודש, והבית עצמו (וכל שאר הענינים שבתוכו) בטל וטפל אליהם, הרי על ידי זה נעשה הבית “מקלט”, ד”דברי תורה קולטין”.

ולכן צריך להשתדל בימים אלו “להגביר חיל ולהוסיף כח” בחמשת המבצעים הנ”ל, מיט אַ שטורעם ובדרכי נועם. וזה יהי’ ה”מקלט” לכל אחד ואחד מבני ישראל, לשומרם מכל דבר בלתי רצוי. ויתירה מזו: מכיון שה”מקלט” הוא מצוות הקב”ה – הרי “מקלט” ושמירה זו הם באופן ד”לא אשים עליך (מלכתחילה) כי אני ה’ רופאך”.

 

ב. היום הוא קודם וערב התחלת הט’ ימים שבין ראש-חודש מנחם אב לתשעה באב, אשר הכוונה בהם ושלימותם היא – שיהפכו בקרוב ממש לששון ולשמחה, לכן כאן המקום לעורר לפרסם דברים דלקמן לכל אחד ואחד מבני ישראל, בענין שהזמן גרמא – לחזק בכל אחד ואחד מבני ישראל האמונה והבטחון בהקב”ה, אף שהזמן הוא זמן דחשך כפול ומכופל דעקבתא דמשיחא – ובלשון רש”י: בסוף הגלות לפני ביאת משיח:

סיבת הגלות היא אך ורק כמו שנאמר “ומפני חטאינו גלינו מארצינו”, היינו שזוהי הסיבה היחידה לגלות בני ישראל מארצינו. לולי הסיבה זו, הנה אף שמלכות רומי, מלכות בבל וכו’ היתה כל אחת ואחת מלכות אדירה ובני ישראל הם בכמות – המעט מכל העמים והי’ לרומי כו’ כמות גדולה של כלי זיין ונשק וכו’ לא הי’ כלל ביכולתם להגלות את בני ישראל, כי אין לגוי שום שליטה ח”ו על בני ישראל.

ובזה הוראה גם עכשיו: אף שבני ישראל הם ככבשה אחת בין ע’ זאבים, בכל זאת אין מקום לפחד ח”ו, כי מהברכות של עם ישראל הוא “עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב” – מובדלים מכל העולם והגוים אשר בו, ובמילא אי אפשר אשר מי שהוא יוכל לנגוע בהם ח”ו, ואפילו לא באיש אחד מבני ישראל.

אלא שצריך להיות כמו שנאמר בהתחלת הכתוב ובהקדמה: כי מראש צורים (האבות) אראנו (עם זה) ומגבעות (האמהות) אשורנו, בהנהגתו “רואים” את האבות והאמהות, הנהגתו (הוא “שוכן”) באופן ד”עם לבדד”, דתיהם שונות מכל עם, ופשיטא שאין ח”ו שום נקב בהמחיצה המבדלת בין ישראל לעמים. ואזי – “ה’ בדד ינחנו” . . וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב”, ישראל [שהם “עין יעקב”, והם בבת עינו, כביכול, של הקב”ה] מתנהגים בההנהגה ד”בדד” (ואינם רוצים לחקות את הגוים ח”ו) והם שוכנים “בטח”, מבלי שום פחד ח”ו.

ודברים אלו נאמרו לא לשם “הרגעה” בעלמא, אלא כן הוא אמיתית הדבר: על-ידי שה”ישכון” דבני ישראל הוא מ”ראש צורים אלו האבות” ו”גבעות אלו האמהות”, על-ידי הליכה בדרכם בקיום התורה ומצוות מבלי להתחשב עם הגוים שמסביבו (דוגמת האבות והאמהות, אף שהיו מתי מספר) – על ידי זה הוא שוכן בטח מבלי שום פחד מה”שבעים זאבים”, ויתירה מזו, וכמו שנאמר באברהם אבינו אשר למרות ש”אחד הי’ אברהם” בכל זאת (ודוקא על-ידי זה) “ויירש זרעו את כל הארץ”.

 

ג. ענין הנ”ל נוגע הוא לכל אחד ואחת מבני ישראל, ובכל מקום שהם. ולכן כדאי להשתדל לפרסם זה ככל האפשרי בכדי שיגיע לכל אחד ואחת מבני ישראל.

ועל-פי מה שנאמר “מפי עוללים ויונקים יסדת עז גו’ להשבית אויב ומתנקם” מובן שזה שייך ונוגע גם לקטנים וקטנות כו’. ולכן יש להשתדל במיוחד לפרסם ולהסביר כל הנ”ל גם לקטנים וקטנות – בסגנון המתאים להם.

ומכיון שזה נוגע, כנ”ל, לכל אחד ואחת ובכל מקום, לכן כדאי לבקר בכל המקומות (ובפרט במוסדות חינוך, קייטנות וכו’) ששם נמצאים ילדים וילדות כו’, ולדבר ולהסביר כהנ”ל,

ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ולכן ברור שדברים הנ”ל יפעלו את פעולתם, לחזק בכל אחד ואחת מבני ישראל הבטחון בהקב”ה ד”לא ינום ולא יישן שומר ישראל” בכל מקום שהם ובכל הזמנים, ועל ידי זה ילך כל אחד ואחד לבטח דרכו, בדרך המלך, מלכו של עולם הקב”ה – לימוד התורה וקיום המצוות מתוך הרחבה והרווחה ומתוך שמחה וטוב לבב.

 

ד. דובר כמה פעמים שבימים אלו במיוחד, צריך להוסיף בין בתורה, ובין בצדקה (כללות כל המצות). ולכן: נוסף על מה שצריך להסביר (ולפרסם) לכל אחד ואחת (גם לקטנים) הענין ד”עם לבדד ישכון”, שהוא ענין בתורה – צריך להשתדל אשר כל אחד ואחת (גם הקטנים) יתן על כל פנים פרוטות אחדות לצדקה, בכל יום חול מט’ ימים אלו, בתחילת היום.

ובנוגע להשבתות שבימים אלו – הנה ביום הששי יתנו “משנה” – סכום כפול לצדקה, גם בעד יום השבת.

[ואף שגם ביום השבת עצמו אפשר לקיים מצות הצדקה על-ידי נתינת מאכל לעני וכיו”ב [ואדרבה: בנתינת מאכל לעני מעלה יתירה מבנתינת מעות], מכל-מקום – מכיון שעל-פי רוב, אין הזדמנות לתת צדקה באופן זה לכן יעשו כנ”ל].

 

ה. מכיון שמפקחין על צרכי צבור בשבת, מובן, שכל הנ”ל – לפקח ולעורר את בני ישראל על-דבר חמשת המבצעים: פרסום והסברת הענין ד”עם לבדד ישכון”: לעורר את בני ישראל על נתינת הצדקה בכל יום חול מט’ ימים אלו במיוחד – צריך להיות הפיקוח וההתעוררות גם ביום שבת קודש ראש-חודש מנחם-אב, היום שבו “נכנס אב”. ועל יד זה יביאו לשלימותו, כנ”ל, ענין דנכנס אב – להפוך ימים אלו לששון ולשמחה. ועל דרך זה בשבת קודש חזון.

 

… ז. האופן דרפואת הקב”ה (“אני הוי’ רופאך”) הוא שמלכתחילה “לא אשים עליך” – מקדים רפואה כו’. ולכן: גם ההשתדלות בפעולות אלו צריכה להיות עוד לפני הזמן ד”משנכנס אב כו’”

– על-ידי התייעצות וכו’ ביום ו’ ערב שבת קודש, ערב ראש-חודש מנחם-אב, איך שכל אחד ואחד יקבל על עצמו להתעסק בכל הנ”ל, בעצמו וכן בנוגע לפירסום כהנ”ל במקום שידו מגעת וכו’ –

ויהי רצון שכל זה ימהר קיום היעוד דיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ובהאופן ד”לא אשים עליך”, מעיקרא ימי ששון ושמחה.

 

ח. על-ידי הפעולות בכל הנ”ל, הרי הובטחנו “מצוה גוררת מצוה”, עד שמבטלים לגמרי ה”חטאינו” – סיבת הגלות, ועל ידי זה – מתבטל בדרך ממילא המסובב ד”גלינו מארצנו”, ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, ועד שיראו בעיני בשר אַז מ’וועט טאַנצן אין די ט’ ימים, ובמיוחד בתשעה באב שייהפך למועד ויום טוב, ובקרוב ממש.

•     •     •

ולהעיר (אף שפשוט ומובן הוא) ועיקר הוא: כהנ”ל – הן בשיחת ו’ ערב שבת קודש וערב ראש-חודש מנחם-אב, והן במכתב ט”ו בתמוז – שהזמן גרמא לפעולות אלו ולהתחלתן קודם התחלת בין המצרים וקודם (ובמשך) ט’ הימים דתחלת מנחם-אב – הכוונה היא שזמנים הנ”ל דורשים כהנ”ל – בלשון הידוע – ב”העדפה וזהירות וזריזות יתרה ביתר שאת וביתר עז כפולה ומכופלת למעלה מעלה” מבשאר זמנים,

אבל אם מאיזו סיבה שתהי’ עבר יום ראשון מזמנים הנ”ל או שני ימים וכו’ ולא עשה – פשיטא שצריכה להיות עשי’ נמרצה בכל הנ”ל, ואדרבה צריך למלאות את אשר החסיר נוסף על עבודת היום ביומו. ויש לומר שכיון שבנדון זה, מקום להצטער ולהתחרט על אשר לא התחיל במועד הנ”ל – בתוקפה הוראת חז”ל: הי’ רגיל לקרות דף א’ יקרא ב’ דפים כו’ – לעשות בכל הנ”ל בכפליים לתושי’.