כ”ק אדמו”ר הזקן:

מצרים — בכל אדם

כ”ק אדמו”ר הזקן: מה טעם עברו בני ישראל בים סוף, והרי אמרו חז”ל שבאותו צד שירדו, באותו צד עלו? אלא שהיה זה כדי שיקויים במצרים “וידעו מצרים כי אני ה’”. ברם מעתה יוקשה, כתוב “ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר”, ואם כן מהי המטרה? אולם יש להבין בהקדמת העניין, שישנה מצרים בכל אדם ובכל זמן. זוהי ההפרעה לעבודת ה’ הנובעת מהנפש הבהמית. וכשיזכיר האדם לעצמו את ה’ וכוחו האין סופי, יתגבר על המצרים שבנפשו, ויצא מהם לחרות.    (תורה אור, פרשת בשלח, סא, ג)

שיר ההכנה למתן תורה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: שיר זה היה תכלית ההכנה למתן תורה, בתורה ומצוות, שניתנו על ידי משה לישראל, ובאו לקיום בפועל ממש, דור אחר דור עד ימות המשיח. משום כך נאמר  “ישיר” בלשון עתיד. שכן אז תתגלה התכללות זו שסופן בתחילתן ותחילתן בסופן, עד אשר לא יימצא ראש וסוף. כי הנה עתה הוא בהעלם בתורה ומצוות שבמשה ובני ישראל. ובשירת הים היה בגילוי מעין הגילוי שלעתיד לבוא. שאז יעלה לתחילת ההתחלות של “אז”. וזהו “אז (לשון עבר) ישיר (לשון עתיד), שכן כולל הדבר עבר ועתיד כאחד.    (נר מצוה ותורה אור, שער האמונה, עב, א)

משה ובני ישראל

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: במילים “אז ישיר משה ובני ישראל” מרומז שעל ידי ההתעוררות של משה, זה פעל השפעה רוחנית על ישראל שיתעוררו אף הם בשירת הודיה לה’.

(אור התורה, במדבר כרך ב’, פרשת שלח, עמ’ תסז)

מדוע לא נאמר “אז ישירו”?

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: לכאורה אינו מובן מדוע לא נאמר בכתוב “אז ישירו”? אלא לפי שמשה ובני ישראל זו בחינה אחת. וזהו אז ישיר: ישיר — הוא בחינת העלאה מלמטה למעלה. אז — הוא בחינת המשכה מלמעלה למטה, שכן “אז” הוא בחינת אל”ף זיי”ן, לאמור: ז’ — הוא בחינת ז’ מידות, ואל”ף — הוא בחינת אלופו של עולם, דהיינו המשכה מבחינת אלופו של עולם למידות דאצילות, ועל ידי זה לישראל.

(תורת שמואל תרל”א ח”א, מאמר ד”ה אז ישיר עמ’ קנז)

שירה שמקורה העונג העצמי שלמעלה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: בשירת הים נאמר “אז ישיר משה ובני ישראל”. ידוע ש”אז” הוא בחינת עתיק (פנימיות הכתר), בחינת מאז ומקדם. לפיכך היו משה ובני ישראל בבחינה שוה. הגם שמשה היה בבחינת פנימיות ועצמות החכמה האלוקית, היה שוה לבני ישראל בשירה הזאת, משום שמקורה הוא מבחינת העונג העצמי, שהוא למעלה גם ממקור החכמה.

(המשך תער”ב, חלק שני, ש”פ דברים ה’עת”ר ע’ א’פד)

עצם הנשמה והארת הנשמה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: “אז” הוא עצם הנשמה שהוא מאז ומקדם, דהיינו הניצוץ האלוקי שבנשמה, שהיא מדריגה תחתונה שבבורא יתברך. ומפרט בכתוב, “משה”  “ובני ישראל”, לפי ש”משה” היא בחינת עצם הנשמה. “ובני ישראל” זו בחינת הארה ומקצת הנשמה המלובשת בגוף. ומה שנאמר “ישיר” לשון יחיד, הוא משום שבקריעת ים סוף הייתה התחברות של עצם הנשמה עם הנשמה שבגוף שאז משה ובני ישראל הם בחינה אחת.    (ספר המאמרים תרצ”ב, ש”פ משפטים עמ’ רכא)

כל העניינים יומשכו קודם הגאולה ע”י אתפשטותא דמשה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: “כשם שבקריעת ים סוף נמשכו כל העניינים על ידי משה, כמו כן יהיה לעתיד לבוא, שכן משה ואהרן יהיו עימהם עוד קודם בנין בית המקדש וקודם הגאולה, שהרי בניין בית המקדש הוא קודם הגאולה. וכמו שכתב הרמב”ם: “יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה וכו’, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחום מלחמת ה’ וכו’ והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל, הרי שבנין המקדש יהיה קודם הגאולה. ועל דרך זה מובן ב”אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, הוא כ”ק מורי וחמי אדמו”ר, שיהיה עימנו כשנלך לקבל פני משיח צדקנו, שהרי רועה נאמן לא יעזוב את צאן מרעיתו”.

(מאמר ד”ה אז ישיר, ש”פ בשלח תש”ל, ספר המאמרים שמות ח”ב עמ’ ל)