(הסיפורים מ’תשורה’ למשפחת נוטיק)
מה השיב הרבי לבחור שביקש שתי מצוות בלבד כדי להתחזק בהן? כיצד הגיב הרבי כאשר הביאו לפניו את הספר הראשון עם ‘פתח דבר’ ובו תארו של הרבי כ’מלך המשיח’? כשהרבי פורש חסות על בחור מהפנימיה בישיבה… >> על כך ועוד, בלקט מובחר של סיפורים אודות הרבי מה”מ
מה השיב הרבי לבחור שביקש שתי מצוות בלבד כדי להתחזק בהן? כיצד הגיב הרבי כאשר הביאו לפניו את הספר הראשון עם ‘פתח דבר’ ובו תארו של הרבי כ’מלך המשיח’? כשהרבי פורש חסות על בחור מהפנימיה בישיבה… >> על כך ועוד, בלקט מובחר של סיפורים אודות הרבי מה”מ
מי שצריך לנגן לא מנגן…
באחת ההתוועדויות אצל הרבי מה”מ בשנים הראשונות החל כ״ק אד״ש לנגן ברגש רב את הניגון ״עסען עסט זיך״. הקהל ברובו השתתק והרבי ניגן זאת כמעט לבד.
כשסיים לנגן, התבטא הרבי בכאב: ״אלו שאצלם ‘עסן עסט זיך און שלאפן שלאפט זיך ודאווענט דאווענט זיך נישט’ - לא מנגנים, ודווקא מי שאצלו עסן - עסט זיך נישט, און שלאפן - שלאפט זיך נישט, והתפילה ‘דאווענט זיך’, דווקא הוא כן מנגן!״…
שבחור ינוח באמצע היום?!
סיפר המשפיע ר’ שלמה זרחי: אחד התמימים נכנס ליחידות ובפתק שהגיש לרבי, פירט בין השאר גם את סדר יומו שם היה כתוב שהוא נוהג בכל יום ללכת לנוח למשך עשרים דקות בשעה 2:30 בצהריים.
כשהרבי ראה זאת, אמר לו בתמיהה: ״איך האב קיינמאל נישט ג’ערט אז א יונגער בחור זאל זיך צולייגן שלאפן אינמיטן טאג. נאך שמחת תורה און י״ט כסלו איז מען אויף א גאנצע נאכט לייגט מען זיך אביסל צו האבן קלארקייט ביים דאווענן, אבער סתם אזוי אינמיטן טאג איך האב נישט גהערט״ [= מעולם לא שמעתי שבחור צעיר ילך לנוח באמצע היום. אחרי שמחת תורה וי״ט כסלו כשערים כל הלילה - נשארים קצת לנוח כדי שיהיה ‘ראש בהיר’ בתפילה, אבל סתם כך לנוח באמצע היום - לא שמעתי].
הרופא של כל ישראל
א’ ממקורביו של השד״ר ר’ שמואל דוד רייטשיק, ניגש אליו פעם וביקש ממנו ברכה לשידוך. שאל אותו הרב רייטשיק האם הוא נוהג ללמוד רמב״ם כל יום, ומשהשיב הבחור בשלילה, הורה לו הרב רייטשיק לקבל על עצמו ללמוד רמב״ם ובירך אותו שיצליח להשתדך במהרה. ואכן, לא חלף זמן רב והבחור בא בקשרי השידוכין.
שאלו אותו ידידיו: ״הייתכן שאתה עושה מופתים?״,
השיב להם הרב רייטשיק בסיפור:
פעם ניגשה אלי אשה שחלפו שנים רבות מאז נישואיה והיא לא נפקדה בפרי בטן וביקשה את עצתי. אמרתי לה שאין בכוחי לעזור לה, ואני מציע לה לנסוע יחד לרבי ולבקש את ברכתו. האשה קיבלה את דברי ונסענו יחד לרבי, וביום ראשון עברה האשה לפני הרבי בחלוקת דולרים וביקשה ברכה, והרבי שאל אותה האם היא לומדת רמב״ם, וכשהשיבה בשלילה הורה לה הרבי לקבל על עצמה לומר רמב״ם ובירך אותה בפרי בטן. ואכן, האשה החלה להקפיד על קיום תקנת הרמב”ם, ולא חלף זמן ארוך והיא נפקדה.
ראיתי זאת, והכנסתי אל הקודש פנימה בו שאלתי האם אפשר לפרסם זאת, והרבי השיב לחיוב והוסיף שהרמב”ם הרי היה הרופא של כל עם ישראל…
לא תתגודדו
הרה”ח ר’ ליפא ברענען שאל את הרבי ביחידות מה הוא יכול לענות לטענות חבריו שכאשר הוא לא אומר תחנון (בגלל תאריך חסידי וכיו”ב) הוא עובר על איסור ‘לא תתגודדו’, והרבי השיב לו שהרי ישנו דין שהכל הולכים אחרי בעל השמחה, כמו חתן, ולא להיפך…
הרבי מסכים על ׳מלך המשיח׳
מספר ר’ שלום בער לפידות: בשנת תשנ”ג, אבי תרם כסף להדפסת ספר עליו הוסיפו לשמו הק’ של כ”ק אדמו”ר שליט”א את התואר ‘מלך המשיח’. כאשר הגיע הספר מהדפוס, נכנס אבי יחד עם א’ המזכירים לחדר הסמוך למרפסת, וראה שכאשר הביאו לרבי את הספר, הצביע המזכיר היכן שמופיע התואר ‘מלך המשיח’ והרבי הנהן בראשו בחזקה לאות הסכמה!
מי ראוי להיות שליח
מספר השליח ר’ י. שי’ דערן: דודים שלי זכו לשמש בקודש כשלוחי הרבי, ובאחת מההזדמנויות בהן הוזמנה דודה שלי בעיר שליחותה לשאת דברים, חזרה על שתי נקודות משיחות של הרבי, והקהל נהנה מאוד לשמוע וביקש ממנה להוסיף ולדבר, אך היא לא זכרה נקודה נוספת והתאכזבה מכך מאוד.
כשחזרה מהאירוע, התיישבה לכתוב לרבי על מה שאירע, וסיימה במסקנה אישית, שמא הדבר מורה שהיא לא ראויה לשמש בשליחות הרבי.
כמענה השיב לה הרבי מה”מ: עצם העובדה שהיא מטילה ספק בכך שהיא ראויה לשמש בשליחות הרבי, זה מורה שהיא מטילה ספק האם מי ששלח אותה עשה מעשה נכון, ובזה הרי היא בוודאי לא רוצה להטיל ספק, ואם כך שתסיר כל ספק מליבה ותמשיך לפעול בעיר שליחותה ומתוך שמחה וטוב לבב…
למה שליח לא מצליח?
א’ משלוחי הרבי נקלע למצב קשה, וכתב לרבי מכתב בו פירט את כל מצבו וסיים “אינני מצליח בעבודתי היות ואני לבד”, ובמענה שהרבי הוציא, הדגיש הרבי את תיבת “היות”…
להתחיל עם פרשה שמחה
מספר הרב נחום קפלן: היו שני מלמדים שביקשו מהרבי הוראה בנוגע לסדר הלימוד עם התלמידים, והרבי אמר להם ״פארוואס דארף מען אנהויבן מיט פרשת נח. מען קען אנהויבן פרשת לך לך וואס איז א פריילאכע פרשה״ [= מדוע צריך להתחיל עם פרשת נח? אפשר להתחיל עם פרשת לך לך שהיא פרשה שמחה].
דקות, גסות ומה שביניהם
מספר הרה”ח ר’ פינייע קארף: לפני שנים רבות כתבתי לרבי בנוגע לא’ התמימים שהיה מסור ונתון בכל מאודו לעניני הרבי, אך הייתה לו תקופה בה נחלש בנוגע לקריאת שמע בזמנה, והוספתי וכתבתי לרבי בתור לימוד זכות שלכאורה זה ענין דק ביחס לשאר מעלותיו והתמסרותו וכו’.
לאחר זמן הוציא הרבי את הפתק שהכנסתי ומחק את תיבת “דק” וכתב “אין זה דקות כי אם גסות הנובעת מגסות הרוח ממש” [ובגירסה אחרת: “אין זה דק כי אם גס הבא מגסות הרוח”].
“כל המשולחים”
א’ מחסידי פולין שהיה ‘משולח’ מטעם האדמו״ר שלו להסתובב בתפוצות הגולה ולאסוף כספים עבור מוסדות החסידות, היה ידיד ליובאוויטש, ובכל פעם שהיה מזדמן לו להגיע לניו־יורק, היה עושה מאמץ להגיע ולהשתתף בהתוועדות של הרבי.
שנה אחת, הזדמן לו להגיע ל־770 בשבת כינוס השלוחים, ולקראת סיום ההתוועדות הורה הרבי להרי״ל גרונר להכריז על חלוקת בקבוקי ה’לחיים’. לאותו חסיד פולין שלא היה בקי בנבכי ה’עגה’ החב״דית היה נדמה שהרב גרונר הכריז ״אלע משולחים״, ועלה גם הוא בפשיטות לבמה לקבל בקבוק ‘לחיים’.
כשהגיע לפני כ״ק אד״ש, הסתכל עליו הרבי בפליאה, והרב גרונר מייד קפץ ושאל אותו ״איפה אתם שלוחים״, ואותו חסיד השיב בתמימות: ״וואס הייסט? מ’האט מכריז געווען, ‘אלע משולחים’…״ [= מה הפירוש, הכריזו ‘כל המשולחים’…].
כשהרבי שמע את תשובתו, חייך חיוך רחב והעניק לו בקבוק לחיים…
׳עשה׳ ו׳לא תעשה׳
א’ מתמימים נכנס ליחידות, ואמר לרבי שהוא מתקשה בקיום כל רמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצוות לא־תעשה, והוא מבקש מהרבי לתת לו מצוות־עשה אחת ומצוות־לא־תעשה אחת להיאחז בהם.
השיב לו הרבי: תוסיף אומץ במידת הביטחון, והתרחק מהמרה שחורה…
״קירבת את הגאולה בעוד צעד״
השוחט החסידי ר’ ליפא שפירא, התגורר בקליבלנד שבאוהיו, ומידי שבוע היה מוסד שיעור בתניא בישיבה לא חב״דית. בישיבה זו, היה ר״מ שהתנגד לקיומו של השיעור וניסה להפריע, וכאשר ר’ ליפא היה אצל הרבי ביחידות, סיפר לרבי על התנגדותו של הלה והרבי הורה לו לנסות לדבר עם הר”מ באופן ישיר ולנסות לרכך את התנגדותו.
כשחזר ר’ ליפא לקליבלנד, יצר קשר עם אותו יהודי ושוחח איתו מתוך ידידות, ובעקבות שיחה זו הפסיק הלה את התנגדותו לשיעור, אך לא השתתף בשיעור בעצמו.
בפעם הבאה שנכנס ר’ ליפא ליחידות, עדכן את הרבי בתוצאות השיחה עם אותו ר”מ, והרבי נענה ואמר: “בכך שהסרת את ההתנגדות לבעש”ט - קירבת אותנו בעוד צעד לגאולה”.
ברי ושמא - ברי עדיף!
בא’ מהיחידויות להן זכה הרב גרשון מענדל גרליק בשנים הראשונות לאחר שיצא לשליחות, אמר לו הרבי: אם תאמר יותר מג’ פעמים ‘לחיים’ - (א) לא בטוח שהבעה”ב יאהבו את זה, (ב) ייתכן שהדבר יגרום להם להתרחק.
לעומת זאת, אם תתפלל באריכות - וודאי שזה יפעל על בני הקהילה שיתקרבו על ידי זה!
מי צריך את המוסדות?!
באחת השנים אירעה מחלוקת גדולה בין חסידי חב”ד בקליפורניה והדבר עשה רעש גדול עד שהגיע גם לעיתונים הנדפסים במדינה.
באותה תקופה התבטא הרבי ביחידות: “אויב ס’גייט אזעלעכע מחלוקת’ן, איך דארף ניט קליפורניה מיט אלע אירע מוסדות” [= אם ישנן כאלו מחלוקות, אינני צריך את קליפורניה עם כל המוסדות שלהם].
קדוש מבטן ומלידה
כאשר הרב שמעון שאער נסע ללמוד בישיבת תות”ל המרכזית, פגש אותו בשדה התעופה ר’ פינייע אלטהויז וביקש ממנו להעביר לרבנית, רעיית אדמו”ר הריי”צ, אתרוג מארץ ישראל.
כאשר הביא את האתרוג, שאלה אותו הרבנית מה מטרת הגעתו לאמריקה והאם יש לו כאן קרובי משפחה, והוא השיב שבא ללמוד בישיבה בחצר הרבי.
השיבה לו הרבנית: “אם כך, אומר לך מה אמר בעלי על החתן שלנו, שהוא ‘קדוש מבטן ומלידה’!…”.
והרבי יאספני
פעם היה בחור ממשפחה חב”דית שרצה ללמד בישיבת “תומכי תמימים” בכפר חב”ד, אולם הוריו התנגדו לכך, ורצו שהוא ילמד דווקא בישיבות בהם שמים דגש גדול יותר על לימוד גמרא.
בסופו של דבר למרות התנגדות ההורים שלו - הוא נכנס ללמוד בישיבת ‘תומכי תמימים’ בכפר חב״ד.
זמן מה לאחר שהחל ללמוד בישיבה, הגיע אביו אל ה’זאל’ כשהיה מלא בתלמידים, ולעיני כל החברים וצוות הישיבה - סטר לבנו על לחייו כעונש על מעשהו.
הבחור היה שבור מאד מכל מה שארע עמו, והחיכוך עם הוריו, ובמר לבו כתב לרבי מכתב, בו השתמש בלשון דומה ללשון הפסוק: ״כי אבי ואמי עזבוני, והרבי יאספני״.
כאשר קיבל הרבי את המכתב, הקיף בעגול את המלים ״והרבי יאספני״…
שערות על כף היד
לרב רפאל צבי הרטמן ורעייתו לא נולדו ילדים במשך הרבה מאד שנים לאחר החתונה. במשך 11 שנים (!) הסתובבו בני הזוג אצל רופאים ופרופסורים בעלי שם, הלכו למקומות הכי טובים ומצלחים - וכולם אמרו להם שאין שום סיכוי שיהיו להם ילדים…
לדעת הרופאים המצב היה עד כדי כך חסר סיכוי, שאחד הרופאים אפילו אמר להם: “כשיצמחו לכם שערות על כף היד יהיו לכם ילדים”…
הדבר מאוד שבר את בני הזוג, עד שהחליטו לנסוע בעצמם לרבי ולבקש ברכה לילדים.
כאשר הגיע התור שלהם, נכנסו יחד ל’יחידות’ והגישו לרבי קלסר עבה עם כל המסמכים הרפואיים שתעדו את כל הפגישות שלהם אצל המומחים הגדולים, ואת חוות הדעת שלהם על הסיכוי ללדת ילדים.
הרבי רפרף במהירות על המסמכים, ולאחר מכן סימן תנועת ביטול בידו הקדושה וברך אתם: “יהיו לכם גם בנים וגם בנות!”.
ואכן, כנגד כל התחזיות הקודרות של הרופאים - ברכתו של הרבי התקיימה במלאה, ובמשך השנים לא רק שנולד להם ילד אחד, אלא נולדו להם שלושה בנים ושתי בנות - כברכת הרבי “גם בנים וגם בנות”.
הוא עוסק במסיבות שבת!
כאשר שאלו את הרבי מדוע הוא מפלה את ר’ בערל ביומגארטן ומכניס אותו לחדר היחידות של אדמו”ר הריי”צ, השיב הרבי, שזה בגלל שהוא עושה נחת לרבי, “ער טוט אין מסיבות שבת!”.
מי שנשאר אחרי הזמן…
כאשר ר’ שלמה קונין שאל את הרבי מי לקחת כשליח? הורה לו הרבי להתעניין מי נשאר בפעילות של ״מיטוואך שעה״ ביום רביעי אחרי הזמן הרשמי של הפעילות.
העצה של הרבי הועילה
באחד מערבי חב”ד שהתקיימו בקיבוץ בית אלפא, בשיחות ההכנה והתיאום שנעשו מול מזכירות הקיבוץ ביקשו החסידים שהערב יתקיים בישיבה נפרדת. אנשי הקיבוץ נפגעו מעצם המחשבה שהחב”דניקים יגידו להם מה לעשות, והציבו את זה כתנאי סף; אם אתם מוכנים שנשב יחד - יהיה ערב חב”ד, ואם לא - לא.
החסידים לא ידעו מה לעשות, ופנו יו”ר צאגו”ח הרה”ח ר’ ישראל לייבוב שהעביר את השאלה למזכירות ששאלה אצל הרבי, והתשובה שהגיעה הייתה שבתחילת הערב צריך לבקש יפה, ואם יפעל מה טוב, ואם לא - אנחנו את שלנו עשינו.
בהגיע הערב המיועד, הגיעו כל זוגות הקיבוץ והתיישבו במופגן בזוגות, וכשהחב”דניקים נכנסו הייתה אווירה מאוד מתוחה. מבין החסידים שהגיעו למקום נעמד בסופו של דבר ר’ אברהם דונין ופנה במתק לשונו אל הקהל:
“כל היהודים בכל הדורות ידעו, שהעיר הכי קדושה בעולם היא ירושלים. מה הסיבה לכך? כי שם היה בית המקדש, אליו היו עולים שלוש פעמים בשנה. כל השנה היו מחכים לעלות לרגל, וכשהיו מגיעים לבית המקדש, היו נפרדים - הגברים כאן, והנשים שם. אז מה בסך הכל ביקשנו? שהגברים ישבו בצד הזה, והנשים בצד הזה…”.
הדברים שיצאו מן הלב נכנסו אל הלב, וכל הקהל התרומם בדממה, החליפו מקומות, והערב התחיל בהצלחה מרובה.
בפעם אחרת שהתקיים ערב חב”ד בקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל, שוב האווירה הייתה מתוחה, ושוב ר’ אברהם דונין הציל את המצב כשפנה אל הקהל באומרו: “עם אווירה כזו אי אפשר להתחיל לדבר, אז אני מציע שפשוט נתחיל בניגון חסידי עתיק שחסידי חב”ד ברוסיה הביאו יחד איתם ארצה”. כאן הוא התחיל לנגן במתינות הכי גדולה: “ע–ג–לה ע –––ם סו–סה––- ב–שדה –תרוץ… ד–יו ד–יו היי היי הויסה!…” (זמר עברי המושר בקצביות בפי בני הקיבוצים, שהלחן שלו הינו לחן חסידי כמו ניגונים רבים אחרים שקיבלו פנים חדשות עם בואם של המחדשים העברים אל הקיבוצים).
כשהתחיל את הניגון, כשפניו רציניות וחרושות קמטים, כל הקהל התגלגל מצחוק, והצטרף אליו בשירתו, הקרח נשבר, ומשם ואילך הכל המשיך על מי מנוחות והיתה הצלחה רבה.
רבי יש רק אחד!
אחת מאנ״ש נכנסה ליחידות, ובמהלכה דיברה אודות מצב בנה הלומד בחדר. הרבי שאל אותה: ״ביי וועמען לערנט ער?״ [= אצל מי הוא לומד?], והיא ענתה ״ביי רבי…״ [=אצל רבי פלוני].
נענה מייד הרבי ואמר: ״מלמד! א רבי האט ער נאר איינער!״ [מלמד! רבי יש רק אחד…].
על נסיעה לרבי לא שואלים!
כאשר הגאון החסיד הרב שניאור זלמן גורליק התמנה לרבה של כפר חב״ד, רצה מאוד לנסוע אל הרבי, אבל בכל פעם ששאל - הרבי ענה לו תשובה שלילית בסגנון של ״כיצד יעזוב מקום שליחותו״ וכדומה.
פעם נזף בו אחד מזקני החסידים מדוע הוא לא נוסע, והרב גורליק השיב לו בגלל שכל פעם הרבי עונה לו תשובה שלילית, והחסיד ענה לעומתו שזה לגמרי אשמתו, כי אצל חסידים ידוע ששואלים את הרבי על הכל חוץ מאשר על נסיעה לרבי.
הרב גורליק סבר וקיבל, ואכן נסע אל הרבי, והפעם - בלי לשאול.
כאשר נכנס ליחידות, אמר לו הרבי בתמיהה: “והרי דיברנו…”, והרב גורליק השיב את מה ששמו בפיו, שאצל חסידים מקובל ששואלים על הכל את הרבי חוץ מאשר על נסיעה.
הרבי חייך למשמע התשובה, ואמר לרבי גורליק: “אבל אל תעשה זאת שוב…”
לא הכרתי את ר׳ לו׳יק…
באחת השנים היתה הוראה מהרבי להתוועד בכ”ף מנחם אב, ובישיבה בכפר התוועדו עם ר’ שלמה חיים. כשהתחיל לדבר, הוא אמר שהוא לא הכיר את רלוי”צ, אבל מה שהוא יודע שהיו לו שלושה בנים, והבן הבכור זה הרבי, ועל זה כבר היה לו מה לדבר כל הלילה…
(הסיפורים מ’תשורה’ למשפחת נוטיק)
* ) הערת המערכת: לקט סיפורים על הרבי מה”מ, מתוך דברים שנאמרו מפי השמועה ובעת התוועדויות חסידותיות. אין אחריות כלל וכלל על הדיוק בסיפורים או פירושיהם.
“בכך שהסרת את ההתנגדות לבעש”ט - קירבת אותנו בעוד צעד לגאולה”
מה השיב הרבי לבחור שביקש שתי מצוות בלבד כדי להתחזק בהן? כיצד הגיב הרבי כאשר הביאו לפניו את הספר הראשון עם ‘פתח דבר’ ובו תארו של הרבי כ’מלך המשיח’? כשהרבי פורש חסות על בחור מהפנימיה בישיבה… >> על כך ועוד, בלקט מובחר של סיפורים אודות הרבי מה”מ
מי שצריך לנגן לא מנגן…
באחת ההתוועדויות אצל הרבי מה”מ בשנים הראשונות החל כ״ק אד״ש לנגן ברגש רב את הניגון ״עסען עסט זיך״. הקהל ברובו השתתק והרבי ניגן זאת כמעט לבד.
כשסיים לנגן, התבטא הרבי בכאב: ״אלו שאצלם ‘עסן עסט זיך און שלאפן שלאפט זיך ודאווענט דאווענט זיך נישט’ - לא מנגנים, ודווקא מי שאצלו עסן - עסט זיך נישט, און שלאפן - שלאפט זיך נישט, והתפילה ‘דאווענט זיך’, דווקא הוא כן מנגן!״…
שבחור ינוח באמצע היום?!
סיפר המשפיע ר’ שלמה זרחי: אחד התמימים נכנס ליחידות ובפתק שהגיש לרבי, פירט בין השאר גם את סדר יומו שם היה כתוב שהוא נוהג בכל יום ללכת לנוח למשך עשרים דקות בשעה 2:30 בצהריים.
כשהרבי ראה זאת, אמר לו בתמיהה: ״איך האב קיינמאל נישט ג’ערט אז א יונגער בחור זאל זיך צולייגן שלאפן אינמיטן טאג. נאך שמחת תורה און י״ט כסלו איז מען אויף א גאנצע נאכט לייגט מען זיך אביסל צו האבן קלארקייט ביים דאווענן, אבער סתם אזוי אינמיטן טאג איך האב נישט גהערט״ [= מעולם לא שמעתי שבחור צעיר ילך לנוח באמצע היום. אחרי שמחת תורה וי״ט כסלו כשערים כל הלילה - נשארים קצת לנוח כדי שיהיה ‘ראש בהיר’ בתפילה, אבל סתם כך לנוח באמצע היום - לא שמעתי].
הרופא של כל ישראל
א’ ממקורביו של השד״ר ר’ שמואל דוד רייטשיק, ניגש אליו פעם וביקש ממנו ברכה לשידוך. שאל אותו הרב רייטשיק האם הוא נוהג ללמוד רמב״ם כל יום, ומשהשיב הבחור בשלילה, הורה לו הרב רייטשיק לקבל על עצמו ללמוד רמב״ם ובירך אותו שיצליח להשתדך במהרה. ואכן, לא חלף זמן רב והבחור בא בקשרי השידוכין.
שאלו אותו ידידיו: ״הייתכן שאתה עושה מופתים?״,
השיב להם הרב רייטשיק בסיפור:
פעם ניגשה אלי אשה שחלפו שנים רבות מאז נישואיה והיא לא נפקדה בפרי בטן וביקשה את עצתי. אמרתי לה שאין בכוחי לעזור לה, ואני מציע לה לנסוע יחד לרבי ולבקש את ברכתו. האשה קיבלה את דברי ונסענו יחד לרבי, וביום ראשון עברה האשה לפני הרבי בחלוקת דולרים וביקשה ברכה, והרבי שאל אותה האם היא לומדת רמב״ם, וכשהשיבה בשלילה הורה לה הרבי לקבל על עצמה לומר רמב״ם ובירך אותה בפרי בטן. ואכן, האשה החלה להקפיד על קיום תקנת הרמב”ם, ולא חלף זמן ארוך והיא נפקדה.
ראיתי זאת, והכנסתי אל הקודש פנימה בו שאלתי האם אפשר לפרסם זאת, והרבי השיב לחיוב והוסיף שהרמב”ם הרי היה הרופא של כל עם ישראל…
לא תתגודדו
הרה”ח ר’ ליפא ברענען שאל את הרבי ביחידות מה הוא יכול לענות לטענות חבריו שכאשר הוא לא אומר תחנון (בגלל תאריך חסידי וכיו”ב) הוא עובר על איסור ‘לא תתגודדו’, והרבי השיב לו שהרי ישנו דין שהכל הולכים אחרי בעל השמחה, כמו חתן, ולא להיפך…
הרבי מסכים על ׳מלך המשיח׳
מספר ר’ שלום בער לפידות: בשנת תשנ”ג, אבי תרם כסף להדפסת ספר עליו הוסיפו לשמו הק’ של כ”ק אדמו”ר שליט”א את התואר ‘מלך המשיח’. כאשר הגיע הספר מהדפוס, נכנס אבי יחד עם א’ המזכירים לחדר הסמוך למרפסת, וראה שכאשר הביאו לרבי את הספר, הצביע המזכיר היכן שמופיע התואר ‘מלך המשיח’ והרבי הנהן בראשו בחזקה לאות הסכמה!
מי ראוי להיות שליח
מספר השליח ר’ י. שי’ דערן: דודים שלי זכו לשמש בקודש כשלוחי הרבי, ובאחת מההזדמנויות בהן הוזמנה דודה שלי בעיר שליחותה לשאת דברים, חזרה על שתי נקודות משיחות של הרבי, והקהל נהנה מאוד לשמוע וביקש ממנה להוסיף ולדבר, אך היא לא זכרה נקודה נוספת והתאכזבה מכך מאוד.
כשחזרה מהאירוע, התיישבה לכתוב לרבי על מה שאירע, וסיימה במסקנה אישית, שמא הדבר מורה שהיא לא ראויה לשמש בשליחות הרבי.
כמענה השיב לה הרבי מה”מ: עצם העובדה שהיא מטילה ספק בכך שהיא ראויה לשמש בשליחות הרבי, זה מורה שהיא מטילה ספק האם מי ששלח אותה עשה מעשה נכון, ובזה הרי היא בוודאי לא רוצה להטיל ספק, ואם כך שתסיר כל ספק מליבה ותמשיך לפעול בעיר שליחותה ומתוך שמחה וטוב לבב…
למה שליח לא מצליח?
א’ משלוחי הרבי נקלע למצב קשה, וכתב לרבי מכתב בו פירט את כל מצבו וסיים “אינני מצליח בעבודתי היות ואני לבד”, ובמענה שהרבי הוציא, הדגיש הרבי את תיבת “היות”…
להתחיל עם פרשה שמחה
מספר הרב נחום קפלן: היו שני מלמדים שביקשו מהרבי הוראה בנוגע לסדר הלימוד עם התלמידים, והרבי אמר להם ״פארוואס דארף מען אנהויבן מיט פרשת נח. מען קען אנהויבן פרשת לך לך וואס איז א פריילאכע פרשה״ [= מדוע צריך להתחיל עם פרשת נח? אפשר להתחיל עם פרשת לך לך שהיא פרשה שמחה].
דקות, גסות ומה שביניהם
מספר הרה”ח ר’ פינייע קארף: לפני שנים רבות כתבתי לרבי בנוגע לא’ התמימים שהיה מסור ונתון בכל מאודו לעניני הרבי, אך הייתה לו תקופה בה נחלש בנוגע לקריאת שמע בזמנה, והוספתי וכתבתי לרבי בתור לימוד זכות שלכאורה זה ענין דק ביחס לשאר מעלותיו והתמסרותו וכו’.
לאחר זמן הוציא הרבי את הפתק שהכנסתי ומחק את תיבת “דק” וכתב “אין זה דקות כי אם גסות הנובעת מגסות הרוח ממש” [ובגירסה אחרת: “אין זה דק כי אם גס הבא מגסות הרוח”].
“כל המשולחים”
א’ מחסידי פולין שהיה ‘משולח’ מטעם האדמו״ר שלו להסתובב בתפוצות הגולה ולאסוף כספים עבור מוסדות החסידות, היה ידיד ליובאוויטש, ובכל פעם שהיה מזדמן לו להגיע לניו־יורק, היה עושה מאמץ להגיע ולהשתתף בהתוועדות של הרבי.
שנה אחת, הזדמן לו להגיע ל־770 בשבת כינוס השלוחים, ולקראת סיום ההתוועדות הורה הרבי להרי״ל גרונר להכריז על חלוקת בקבוקי ה’לחיים’. לאותו חסיד פולין שלא היה בקי בנבכי ה’עגה’ החב״דית היה נדמה שהרב גרונר הכריז ״אלע משולחים״, ועלה גם הוא בפשיטות לבמה לקבל בקבוק ‘לחיים’.
כשהגיע לפני כ״ק אד״ש, הסתכל עליו הרבי בפליאה, והרב גרונר מייד קפץ ושאל אותו ״איפה אתם שלוחים״, ואותו חסיד השיב בתמימות: ״וואס הייסט? מ’האט מכריז געווען, ‘אלע משולחים’…״ [= מה הפירוש, הכריזו ‘כל המשולחים’…].
כשהרבי שמע את תשובתו, חייך חיוך רחב והעניק לו בקבוק לחיים…
׳עשה׳ ו׳לא תעשה׳
א’ מתמימים נכנס ליחידות, ואמר לרבי שהוא מתקשה בקיום כל רמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצוות לא־תעשה, והוא מבקש מהרבי לתת לו מצוות־עשה אחת ומצוות־לא־תעשה אחת להיאחז בהם.
השיב לו הרבי: תוסיף אומץ במידת הביטחון, והתרחק מהמרה שחורה…
״קירבת את הגאולה בעוד צעד״
השוחט החסידי ר’ ליפא שפירא, התגורר בקליבלנד שבאוהיו, ומידי שבוע היה מוסד שיעור בתניא בישיבה לא חב״דית. בישיבה זו, היה ר״מ שהתנגד לקיומו של השיעור וניסה להפריע, וכאשר ר’ ליפא היה אצל הרבי ביחידות, סיפר לרבי על התנגדותו של הלה והרבי הורה לו לנסות לדבר עם הר”מ באופן ישיר ולנסות לרכך את התנגדותו.
כשחזר ר’ ליפא לקליבלנד, יצר קשר עם אותו יהודי ושוחח איתו מתוך ידידות, ובעקבות שיחה זו הפסיק הלה את התנגדותו לשיעור, אך לא השתתף בשיעור בעצמו.
בפעם הבאה שנכנס ר’ ליפא ליחידות, עדכן את הרבי בתוצאות השיחה עם אותו ר”מ, והרבי נענה ואמר: “בכך שהסרת את ההתנגדות לבעש”ט - קירבת אותנו בעוד צעד לגאולה”.
ברי ושמא - ברי עדיף!
בא’ מהיחידויות להן זכה הרב גרשון מענדל גרליק בשנים הראשונות לאחר שיצא לשליחות, אמר לו הרבי: אם תאמר יותר מג’ פעמים ‘לחיים’ - (א) לא בטוח שהבעה”ב יאהבו את זה, (ב) ייתכן שהדבר יגרום להם להתרחק.
לעומת זאת, אם תתפלל באריכות - וודאי שזה יפעל על בני הקהילה שיתקרבו על ידי זה!
מי צריך את המוסדות?!
באחת השנים אירעה מחלוקת גדולה בין חסידי חב”ד בקליפורניה והדבר עשה רעש גדול עד שהגיע גם לעיתונים הנדפסים במדינה.
באותה תקופה התבטא הרבי ביחידות: “אויב ס’גייט אזעלעכע מחלוקת’ן, איך דארף ניט קליפורניה מיט אלע אירע מוסדות” [= אם ישנן כאלו מחלוקות, אינני צריך את קליפורניה עם כל המוסדות שלהם].
קדוש מבטן ומלידה
כאשר הרב שמעון שאער נסע ללמוד בישיבת תות”ל המרכזית, פגש אותו בשדה התעופה ר’ פינייע אלטהויז וביקש ממנו להעביר לרבנית, רעיית אדמו”ר הריי”צ, אתרוג מארץ ישראל.
כאשר הביא את האתרוג, שאלה אותו הרבנית מה מטרת הגעתו לאמריקה והאם יש לו כאן קרובי משפחה, והוא השיב שבא ללמוד בישיבה בחצר הרבי.
השיבה לו הרבנית: “אם כך, אומר לך מה אמר בעלי על החתן שלנו, שהוא ‘קדוש מבטן ומלידה’!…”.
והרבי יאספני
פעם היה בחור ממשפחה חב”דית שרצה ללמד בישיבת “תומכי תמימים” בכפר חב”ד, אולם הוריו התנגדו לכך, ורצו שהוא ילמד דווקא בישיבות בהם שמים דגש גדול יותר על לימוד גמרא.
בסופו של דבר למרות התנגדות ההורים שלו - הוא נכנס ללמוד בישיבת ‘תומכי תמימים’ בכפר חב״ד.
זמן מה לאחר שהחל ללמוד בישיבה, הגיע אביו אל ה’זאל’ כשהיה מלא בתלמידים, ולעיני כל החברים וצוות הישיבה - סטר לבנו על לחייו כעונש על מעשהו.
הבחור היה שבור מאד מכל מה שארע עמו, והחיכוך עם הוריו, ובמר לבו כתב לרבי מכתב, בו השתמש בלשון דומה ללשון הפסוק: ״כי אבי ואמי עזבוני, והרבי יאספני״.
כאשר קיבל הרבי את המכתב, הקיף בעגול את המלים ״והרבי יאספני״…
שערות על כף היד
לרב רפאל צבי הרטמן ורעייתו לא נולדו ילדים במשך הרבה מאד שנים לאחר החתונה. במשך 11 שנים (!) הסתובבו בני הזוג אצל רופאים ופרופסורים בעלי שם, הלכו למקומות הכי טובים ומצלחים - וכולם אמרו להם שאין שום סיכוי שיהיו להם ילדים…
לדעת הרופאים המצב היה עד כדי כך חסר סיכוי, שאחד הרופאים אפילו אמר להם: “כשיצמחו לכם שערות על כף היד יהיו לכם ילדים”…
הדבר מאוד שבר את בני הזוג, עד שהחליטו לנסוע בעצמם לרבי ולבקש ברכה לילדים.
כאשר הגיע התור שלהם, נכנסו יחד ל’יחידות’ והגישו לרבי קלסר עבה עם כל המסמכים הרפואיים שתעדו את כל הפגישות שלהם אצל המומחים הגדולים, ואת חוות הדעת שלהם על הסיכוי ללדת ילדים.
הרבי רפרף במהירות על המסמכים, ולאחר מכן סימן תנועת ביטול בידו הקדושה וברך אתם: “יהיו לכם גם בנים וגם בנות!”.
ואכן, כנגד כל התחזיות הקודרות של הרופאים - ברכתו של הרבי התקיימה במלאה, ובמשך השנים לא רק שנולד להם ילד אחד, אלא נולדו להם שלושה בנים ושתי בנות - כברכת הרבי “גם בנים וגם בנות”.
הוא עוסק במסיבות שבת!
כאשר שאלו את הרבי מדוע הוא מפלה את ר’ בערל ביומגארטן ומכניס אותו לחדר היחידות של אדמו”ר הריי”צ, השיב הרבי, שזה בגלל שהוא עושה נחת לרבי, “ער טוט אין מסיבות שבת!”.
מי שנשאר אחרי הזמן…
כאשר ר’ שלמה קונין שאל את הרבי מי לקחת כשליח? הורה לו הרבי להתעניין מי נשאר בפעילות של ״מיטוואך שעה״ ביום רביעי אחרי הזמן הרשמי של הפעילות.
העצה של הרבי הועילה
באחד מערבי חב”ד שהתקיימו בקיבוץ בית אלפא, בשיחות ההכנה והתיאום שנעשו מול מזכירות הקיבוץ ביקשו החסידים שהערב יתקיים בישיבה נפרדת. אנשי הקיבוץ נפגעו מעצם המחשבה שהחב”דניקים יגידו להם מה לעשות, והציבו את זה כתנאי סף; אם אתם מוכנים שנשב יחד - יהיה ערב חב”ד, ואם לא - לא.
החסידים לא ידעו מה לעשות, ופנו יו”ר צאגו”ח הרה”ח ר’ ישראל לייבוב שהעביר את השאלה למזכירות ששאלה אצל הרבי, והתשובה שהגיעה הייתה שבתחילת הערב צריך לבקש יפה, ואם יפעל מה טוב, ואם לא - אנחנו את שלנו עשינו.
בהגיע הערב המיועד, הגיעו כל זוגות הקיבוץ והתיישבו במופגן בזוגות, וכשהחב”דניקים נכנסו הייתה אווירה מאוד מתוחה. מבין החסידים שהגיעו למקום נעמד בסופו של דבר ר’ אברהם דונין ופנה במתק לשונו אל הקהל:
“כל היהודים בכל הדורות ידעו, שהעיר הכי קדושה בעולם היא ירושלים. מה הסיבה לכך? כי שם היה בית המקדש, אליו היו עולים שלוש פעמים בשנה. כל השנה היו מחכים לעלות לרגל, וכשהיו מגיעים לבית המקדש, היו נפרדים - הגברים כאן, והנשים שם. אז מה בסך הכל ביקשנו? שהגברים ישבו בצד הזה, והנשים בצד הזה…”.
הדברים שיצאו מן הלב נכנסו אל הלב, וכל הקהל התרומם בדממה, החליפו מקומות, והערב התחיל בהצלחה מרובה.
בפעם אחרת שהתקיים ערב חב”ד בקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל, שוב האווירה הייתה מתוחה, ושוב ר’ אברהם דונין הציל את המצב כשפנה אל הקהל באומרו: “עם אווירה כזו אי אפשר להתחיל לדבר, אז אני מציע שפשוט נתחיל בניגון חסידי עתיק שחסידי חב”ד ברוסיה הביאו יחד איתם ארצה”. כאן הוא התחיל לנגן במתינות הכי גדולה: “ע–ג–לה ע –––ם סו–סה––- ב–שדה –תרוץ… ד–יו ד–יו היי היי הויסה!…” (זמר עברי המושר בקצביות בפי בני הקיבוצים, שהלחן שלו הינו לחן חסידי כמו ניגונים רבים אחרים שקיבלו פנים חדשות עם בואם של המחדשים העברים אל הקיבוצים).
כשהתחיל את הניגון, כשפניו רציניות וחרושות קמטים, כל הקהל התגלגל מצחוק, והצטרף אליו בשירתו, הקרח נשבר, ומשם ואילך הכל המשיך על מי מנוחות והיתה הצלחה רבה.
רבי יש רק אחד!
אחת מאנ״ש נכנסה ליחידות, ובמהלכה דיברה אודות מצב בנה הלומד בחדר. הרבי שאל אותה: ״ביי וועמען לערנט ער?״ [= אצל מי הוא לומד?], והיא ענתה ״ביי רבי…״ [=אצל רבי פלוני].
נענה מייד הרבי ואמר: ״מלמד! א רבי האט ער נאר איינער!״ [מלמד! רבי יש רק אחד…].
על נסיעה לרבי לא שואלים!
כאשר הגאון החסיד הרב שניאור זלמן גורליק התמנה לרבה של כפר חב״ד, רצה מאוד לנסוע אל הרבי, אבל בכל פעם ששאל - הרבי ענה לו תשובה שלילית בסגנון של ״כיצד יעזוב מקום שליחותו״ וכדומה.
פעם נזף בו אחד מזקני החסידים מדוע הוא לא נוסע, והרב גורליק השיב לו בגלל שכל פעם הרבי עונה לו תשובה שלילית, והחסיד ענה לעומתו שזה לגמרי אשמתו, כי אצל חסידים ידוע ששואלים את הרבי על הכל חוץ מאשר על נסיעה לרבי.
הרב גורליק סבר וקיבל, ואכן נסע אל הרבי, והפעם - בלי לשאול.
כאשר נכנס ליחידות, אמר לו הרבי בתמיהה: “והרי דיברנו…”, והרב גורליק השיב את מה ששמו בפיו, שאצל חסידים מקובל ששואלים על הכל את הרבי חוץ מאשר על נסיעה.
הרבי חייך למשמע התשובה, ואמר לרבי גורליק: “אבל אל תעשה זאת שוב…”
לא הכרתי את ר׳ לו׳יק…
באחת השנים היתה הוראה מהרבי להתוועד בכ”ף מנחם אב, ובישיבה בכפר התוועדו עם ר’ שלמה חיים. כשהתחיל לדבר, הוא אמר שהוא לא הכיר את רלוי”צ, אבל מה שהוא יודע שהיו לו שלושה בנים, והבן הבכור זה הרבי, ועל זה כבר היה לו מה לדבר כל הלילה…
(הסיפורים מ’תשורה’ למשפחת נוטיק)
* ) הערת המערכת: לקט סיפורים על הרבי מה”מ, מתוך דברים שנאמרו מפי השמועה ובעת התוועדויות חסידותיות. אין אחריות כלל וכלל על הדיוק בסיפורים או פירושיהם.