לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

כל יהודי הוא עולם מלא, ויש לו שליחות מיוחדת מן הקב”ה, בורא האדם, שליחות שעליו לבצע אותה במלוא המדה ולפי האפשרויות שניתנו לו, כיחיד.   מצד שני עליו לדעת כי הוא חלק מ”עם אחד” המורכב ממיליוני יהודים, כן ירבו     מכתב כ”ק אדמו”ר שליט”א -  תרגום מאידיש 

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

 ב”ה, מוצש”ק פ’ ויק”פ, כ”ה אדר,
מברכים חודש ניסן,
פ’ החודש, ה’תשמ”ב.
ברוקלין, נ.י. 
 
אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם ה’ עליהם יחיו
שלום וברכה!

עם בואנו מימי הפורים אנו נכנסים הרי אל ההכנות לחג הפסח. במיוחד — כשאנו עומדים לאחר שבת–מברכים חודש ניסן, פרשת החודש, ובאים במגע, שכתוצאה ממנה באה השפעה, עם רוח קרבן הפסח ויציאת מצרים שבפרשה המיוחדת שנקראה בשבת זו. 

חכמינו זכרונם לברכה קושרים את גאולת הפורים עם גאולת הפסח,  למרות ששתי הגאולות שונות לגמרי זו מזו. יש להן, למרות זאת, קווי אופי אחידים, שאחד מהם הוא ההדגשה על זכירת ושמירת ימים אלה לדורי דורות. בקשר לפסח אומרת התורה (בפרשת החודש): “והי’ היום הזה לכם לזכרון גו’ לדורותיכם”, ובקשר לפורים: “והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור גו’”.

כבר הודגש תכופות כי הענין של זכרון, כפי שהוא בתורה ובחיים היהודיים בכלל, אינו ציון סתמי של אירוע חשוב, וכיו”ב, כי אם העיקר הוא שמאותו אירוע שהתרחש בעבר יש ללמוד ולהסיק הוראות מעשיות להיום ולמחר.

אף באשר להוראות ישנן נקודות זהות בין פסח ופורים, ועל אחת מהן נתעכב כאן. 

•      •      •

מצות קרבן פסח מחייבת שכל יהודי יקח לו שה לקרבן, עבורו ועבור בני ביתו (“ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית”). בכך התייחד כל יהודי, כל משפחה וכל חבורה, בנפרד מן הצבור כיחידה עצמאית, עולם בפני עצמו. בד בבד היו כולם מאוחדים ב”כל עדת ישראל”, אשר יחד קיבלו אותו ציווי מן הקב”ה, לעשות אותה מצוה, באותו זמן ובאותו אופן. הדבר מודגש פעם נוספת: “ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל”, כמצוה הקשורה ביציאת מצרים, הגאולה מן הגלות הראשונה כאשר כל בני ישראל יצאו יחד מן הגלות כעם אחד, וביד רמה, 

זו הגאולה המורה גם על הגאולה השלימה, הגאולה מן הגלות הנוכחית, האחרונה. 

כך גם מודגש במגילת אסתר שבה מסופר נס הגאולה של פורים, שאף  כאשר שרויים היהודים בגלות במצב של “מפוזר ומפורד בין העמים”, וכל  יהודי הוא עולם בפני עצמו, הם בכל זאת “עם אחד”, זאת משום ש”דתיהם  שונות מכל עם”, באורח חייהם ובחוקי התורה הם שונים מכל העמים. 

וגם במצוות הפורים כבקרבן הפסח: כל אחד צריך לשמוע בעצמו את  המגילה, לשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים וכו’, אך הכוונה (הנשמה)  של המצוה היא לקרב ולאחד “איש” ו”רעהו”, “אביונים” וגם “זרעם”, מנער  ועד זקן טף ונשים, כך שהכל רואים שהם “עם אחד”, ובהתאם להכנה לכל זה,  שהיא, כאמור במגילה: “לך כנוס את כל היהודים”. 

ועל–ידי כל זה נעשה (עוד כשנמצאים בגלות) — “ליהודים היתה אורה  ושמחה וששון ויקר”. 

•      •      •

בתורה עצמה, שהיא “חיינו ואורך ימינו”, מודגשת הנקודה האמורה בהבלטה מיוחדת: ספר–תורה מורכב ממאות אלפי אותיות נפרדות, כשכל אות חייבת להיות מופרדת משאר האותיות, אך יחד עם זאת עליהם להוות “תורה אחת”, ותורה אחת זו כשרה ושלימה — כאשר לא חסרה בה אפילו אות אחת ויחידה. פירוש הדבר שבאות אחת, ובכל אות, תלוי’ שלימות התורה כולה. 

•      •      •

ההוראה מן ההוראה הכתובה לעיל — הוראה שצריכה לחדור ולהקיף את חיי יום יום בכל הפרטים של כל יהודי, איש ואשה — היא: 

כל יהודי הוא עולם מלא, ויש לו שליחות מיוחדת מן הקב”ה, בורא האדם, שליחות שעליו לבצע אותה במלוא המדה ולפי האפשרויות שניתנו לו, כיחיד, מבלי להסתמך על השני, השלישי, או כלל ישראל, שיבצעו את השליחות עבורו. 

מצד שני עליו לדעת כי הוא חלק מ”עם אחד” המורכב ממיליוני יהודים, כן ירבו, שהתברכו להיות “ככוכבי השמים לרוב”. 

— במובן עמוק יותר הרי זה עם אחד המורכב מיהודי כל הדורות, למן מתן תורה ועד אחרית הימים. 

ברור, איפוא, ששליחותו מהווה חלק מכלל ישראל וקשורה אליו, וטובת הכלל מכריעה חישובים אישיים ואינטרסים אישיים. 

מכך מובן גם שכאשר יהודי עושה לטובת הציבור, לטובת עם אחד, המקיף את כל הדורות, הוא שואב כחות מן המעיין הבלתי נדלה של “עם עולם”, והוא מצליח, ודאי, בכך, ועל–ידי זה גם בכל הענינים האישיים, בגשמיות וברוחניות גם יחד. 

•      •      •

ויהי רצון שכל אחד ואחת יהי’ חדור, בפועל ממש, ברעיון ובזכרון  האמור, בשני קצותיו: הוא (או היא) מהווה עולם מלא, והוא (או היא) צריך ליצור עולם יהודי מלא, אך יחד עם זאת — גם חלק מעם אחד של כל הדורות, המעניק לכל יהודי, איש ואשה וילד, כוחות אדירים, יחד עם הזכות העצומה והאחריות לכלל ישראל, ולפיכך אין הוא מתפעל משום קושי בביצוע השליחות  האלוקית, ובמיוחד לאור העובדה שהקשיים הם פרטיים–אישיים שלו, ואילו  הטובה היא לכלל ישראל כולו, 

והפעולות הטובות של כל יחיד בנפרד ושל כל בני ישראל יחד מצטברות  ומתמזגות, וה”כולנו כאחד” מביא ל”ברכנו אבינו באור פניך”, שאבינו בשמים  מברך את כולנו כאחד באור פניו, עד שמתקיים היעוד: “ה’ אלקים צבאות  השיבנו האר פניך ונושעה”, בגאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו  בקרוב בימינו ממש. 

 

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור.

כולל בהכנות לזמן חירותנו

ובברכת חג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורסאהן