לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה
בקשר למצב הבטחוני בארץ הקודש, ובעקבות מבצע ‘צוק איתן’ שהותיר עשרות משפחות שכולות - מביאים אנו בזה לקט אגרות קודש מכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, ובהן עידוד לחיילי ומצויני צה”ל והאלמנות • האגרות נדפסו באגרות קודש כרך כח עמוד כב ועמוד מג ואילך
בקשר למצב הבטחוני בארץ הקודש, ובעקבות מבצע ‘צוק איתן’ שהותיר עשרות משפחות שכולות - מביאים אנו בזה לקט אגרות קודש מכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, ובהן עידוד לחיילי ומצויני צה”ל והאלמנות • האגרות נדפסו באגרות קודש כרך כח עמוד כב ועמוד מג ואילך
לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה
זכותם המיוחדת של חיילי צה”ל
[חורף, ה’תשל”ד]
שלום וברכה!
בנועם קבלתי [ . . ] שלו, שכותב על דבר ביקור השלוחים שלי אצל היחידה שלו ומהעידוד וכו’.
ויהי רצון שהתרשמותו שלו ושל חבריו שיחיו תהי’ בר קימא, זאת אומרת שהרושם והעידוד יתורגמו למעשה בפועל בחיי היום יום ברוח זה, כלומר ברוח דברי התורה שנשמעו והמצוות שנעשו בעת הביקור, שהרי זהו ענין התורה, כשמה, תורת חיים - הוראה בחיים, חיי היום יום בהנהגה בפועל על פי התורה ומצוותי’.
וזכות מיוחדת ונפלאה לכל אלה אשר ההשגחה העליונה בחרה בהם להגן על עמנו, עם קדוש לה’, ועל גבולות ארצנו, ארץ הקודש, ארץ אשר עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.
עם כל זה רואים אנו בהנהגת הקב”ה בעולמנו, אשר הטביע בטבע האדם, שכל מי שהראה גדולתו ומעלתו באיזה שטח שיהי’ ואף כי בשטח האמור, שיתעורר אצלו החשק והרצון ללכת מחיל אל חיל, ועל דרך שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בשטח הגשמי, “מי שיש לו מנה רוצה מאתיים; מאתיים רוצה ארבע מאות”, ועל אחת כמה וכמה שכן צריך להיות בענינים רוחניים.
מכאן התקוה חזקה אשר אלה שזכו והצליחו להגן על הארץ ועל יושבי’, הגנה כפשוטה, ילכו מחיל אל חיל וממעלה למעלה גם בהגנה על הנפש ועל הרוח ועל הנשמה של עמנו וארצנו, שהם תורתנו, תורת חיים, ומצוותי’ עליהם נאמר וחי בהם,
והרי הראה עם ישראל בכל התקופות השונות ומשונות בדברי הימים שלו, שעיקר גבורתו הוא בהגברת הצורה על החומר, הרוח על הגשם, והנשמה על הגוף.
וכמדובר כמה פעמים, שכשרון במיוחד בזה לאנשי צבא, אשר חינוכם הצבאי ובמשך זמן ארוך עד שנעשה כעין טבע אצלם, קובע בהם התכונה למלא פקודה תיכף לקבלתה, בקבלת עול ובמסירת נפש (מסירת הרצון ועד למסירת נפש ממש), ובסגנון הידוע בשעת קבלת התורה מסיני: “נעשה (עשי’ בפועל קודם ל)נשמע” (הבנת הטעם).
ועוד נקודה עקרית בחינוך הצבא, שכל ענין צבאי הנוגע לאיש צבא באופן מיוחד, אינו ענין פרטי שלו, כי אם ענין הנוגע לקיום כל הצבא וקיום האישים והענינים עליהם הצבא מגין, שלכן על איש הצבא למלאנה ובמילואה מבלי להרהר אם חשובה היא או פרטי’, כיון שרק המפקד הראשי יודע חשיבות כל פרט בהנהגת הצבא והוא המחליט מהו טפל ומהו עיקר.
והרי שני העיקרים האמורים הם גם יסודות החיים של כל איש יהודי בחיי היום–יום שלו על פי תורת ה’ ומצוות ה’.
ויהי רצון אשר בקרוב ממש לא יהי’ עוד צורך בהגנה על הגוף ועל הגשם וכו’ כי יתן ה’ שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והנצחון יהי’ בשטח ההגנה על הרוחניות של הכלל ושל הפרט, ועד כהמשך הכתובים - והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, ואולך אתכם קוממיות (רש”י: בקומה זקופה), מבלי להתרשם מעמי הארץ, ואין צריך לומר מבלי לחקות דרכיהם וכו’, שהרי עמנו עם לבדד ישכון, עם אחד, החי על פי תורתו, תורה אחת, הנתונה מא–ל אחד, ה’ אלקינו בשמים ובארץ, אשר מלכותו בכל משלה.
בכבוד ובברכה.
זכותם הנצחית של מצוייני צה”ל
ב”ה, זאת חנוכה, ה’תשל”ד
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
הנני מאשר קבלת מכתבו, ושמחתי לכתבו על דבר הטבת בריאותו. ויהי רצון שתהי’ רפואתו קרובה וגם שלמה, היינו כפשוטו, שיחזור לאיתנו ויהי’ בריא ושלם לגמרי.
ומובן אשר לא יוגרע על ידי זה מהציון לשבח שניתן לו בעד הגנתו בחרף נפש על עם הקודש בארץ הקודש, הגנה בגופו ממש, כוונתי להענין, בסגנון חכמינו ז”ל, “מיעוט חלבי ודמי” שנגרם על ידי הפצע וכו’. שזהו מסירת נפש בפועל, ולא רק ברצון ובכוח. וזכות זו אשר הקריב מדמו להגנה, כנ”ל, על עם הקודש בארץ הקודש, קיימת גם לאחרי החלמתו ורפואתו, ותעמוד לו כל ימי חייו בזה ובבא.
ואם בציון לשבח הניתן על ידי בשר ודם, אפילו כשמונח בקופסה, אין זה גורע מזכותו של מקבל הציון שהצטיין וזכה לאות זה, על אחת כמה וכמה בציון בבשרו ודמו של האדם, שבכגון זה נאמר “בדמיך חיי, בדמיך חיי”, שזכות זו קיימת ועומדת לעד גם לאחרי הרפואה בשלמותה מבלי רושם בבשר הגשמי.
ויהי רצון שמתוך בריאות הנכונה, בריאות הגוף ובריאות הנפש גם יחד, יזכור ויספר נפלאות ה’ ונסיו, ובמצב של שלום על פי המיועד “ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו’ והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם”.
בכבוד ובברכה.
זכותם המיוחדת של מצוייני צה”ל
[חורף, ה’תשל”ד]
שלום וברכה!
קבלתי הפ”ש ממנו, וכבקשתו אזכירו בתפלה לרפואה קרובה ורפואה שלמה.
נהניתי לשמוע אשר אינו נופל ברוחו ח”ו ואדרבה מתחזק בבטחונו בה’ אלקי צבאות, המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, והוא עצם הטוב, ומטבע הטוב להיטיב, אף שנסתרו דרכיו מבינת אדם ילוד אשה. ויהי רצון שיבשר טוב, בטוב הנראה והנגלה גם לעיני בשר.
ארשה לעצמי, ומוצא אני גם זכות לעצמי, לכתוב אליו הבא לקמן, אחרי שהגין בגופו, כפשוטו, על העם הקדוש היושב בארץ הקודש, והרי זוהי גם הגנה על כל בני ישראל בכל מקום שהם, שהרי כל ישראל חברים, ויתר על כן - משפחה אחת, משפחת אברהם יצחק ויעקב, ויתרה זו - קומה אחת שלמה, ובלשון תורתנו תורת אמת: “אתם נצבים היום כולכם - ומפרש רבנו הזקן: ‘אחדים כאחד’ - לפני ה’ אלקיכם, ראשיכם גו’ עד שואב מימיך”.
והנה אחרי שיחלים ויתרפא, בעזרת רופא כל בשר ומפליא לעשות, ויכנס למסלול החיים, בודאי ימצא צורך להסתגל לתגובת האנשים אשר בסביבתו, אשר הרואים אותו והשינוי בגופו אפשר שיסתכלו בו באופן מיוחד וכו’.
אבל כל איש ישר הולך ומכיר את האמת ומודה על הטובה, בודאי שתגובתו המידית היא אשר לפניו איש אשר הגין עליו (על המסתכל) ועל בני ביתו במסירת נפש ממש, ועד אשר נחתם בגופו אות וסימן תמידי למסירת נפש זו, אות המעיד ומעורר על הקשר שבין אדם לחברו ועד להעמיד עצמו בסכנה בשביל טובת חברו וסביבתו, ולא רק בחרף נפש כי אם גם בחפץ לב. והעושה זה בפועל, הרי זה גופא הוכחה על מעלה יתרה אשר בו הניכרת גם בציון בגופו.
ואני תפלה, אשר בזכות המסירת נפש אשר הראה הוא וכמה וכמה מחבריו, יזכה ויזכו ונזכה כולנו יחד לקיום היעוד בקרוב: “ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו’ והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם”.
בברכה לבשורות טובות בכל האמור.