החסיד שנולד בעיירה דוקשיץ , למד בישיבות תומכי תמימים , וזכה להשתתף בחתונתו של הר

החסיד שנולד בעיירה דוקשיץ, למד בישיבות תומכי תמימים, וזכה להשתתף בחתונתו של הרבי מלך המשיח - היגר לארצות הברית לאחר שקיבל את ברכתו של הרבי הריי”צ, ייסד שם את המניין החב”די הראשון, והיה לחבר בארגונים המרכזיים של חב”ד בארצות הברית * קווים לדמותו של הרב יוחנן גורדון ע”ה

ילדים חסידיים בארץ האפשרויות

הרב יוחנן גורדון נולד בכ”ג באייר תרנ”ד, לאביו החסיד ר’ ישראל, המוהל בעיירה החסידית דוקשיץ, בה כיהן כרב החסיד המפורסם ר’ לייב שיינין הי”ד. למד בישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש ותומכי תמימים שצעדרין. שימש כשו”ב בעיירה דוקשיץ. נחשב היה לתלמידו המובהק של המשפיע הרב שאול דב זיסלין. ר’ יוחנן זכה להשתתף בחתונת הרבי מלך המשיח בורשה. לפני החתונה, התלבט אמנם אם לנסוע מחמת ההוצאות הכספיות בהם היתה כרוכה החתונה, אולם ר’ לייב ששמע על ההתלבטות שאלו: “איך לא תסע, והרי יהיו שם הבעש”ט, המגיד, וכל רבותינו נשיאינו?!”

למרות ששלושת אחיו עברו לארצות הברית ושימשו שם כשוחטים, סרב ר’ יוחנן לנסוע, עד שביקש ר’ יוחנן ברכה מהרבי הריי”צ עבור חינוך ילדיו, והרבי בירכו. הרבי חזר על הברכה הזו בכמה מכתבים גם לאחר שעקרה המשפחה בשנת תרצ”א: “ויגדלו ילידיהם לתורה חופה ומעשים טובים”. ואכן, למרות רוח הכפירה ששרתה באותם ימים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, זכה ר’ יוחנן שכל ילדיו ונכדיו הולכים בדרכי אבות.

באותם ימים, לא היו כמעט חסידי חב”ד בארצות הברית. האחד והמיוחד אשר שהה שם, כשליח הרבי הריי”צ על מנת להעביר את המרכז החסידי לחצי הכדור התחתון, היה ר’ ישראל ג’יקובסון, והוא מסר שיעורי חסידות לילדים. מיד עם הגיעה של משפחת גורדון, החלו שני הבנים הגדולים ניסן ושלום דובער לבוא לשיעורי החסידות אצל ר’ ישראל. הבן השלישי, ישראל, היה עדיין ילד קטן.

בתשרי תרצ”ד, ייסד ר’ ישראל את המנין החב”די הראשון באמריקה (הכוונה כמובן, למעט בתי כנסת נוסח האר”י למיניהם, אלא מנין של בוגרי תומכי תמימים), ר’ יוחנן שימש כחזן ובעל תוקע בתפילות הימים הנוראים. בלכתם לתשליך משכונת בראונזויל, עברו החסידים בביתו של ר’ יוחנן בשכונת איסט ניו יורק, שם ישבו במסיבת מרעים, למדו מאמר והתפללו ערבית.

באותה תקופה, התגורר בביתו של ר’ יוחנן ידיד נפשו מימות ישיבתם יחדיו בישיבה בליובאוויטש, ר’ אברהם פריז, אשר השאיר אף הוא חותם עמוק בלבבות הילדים הצעירים, וסייע בכך לגדילתם כחסידים ביבשת החדשה. קשר הידידות בין השניים חצה שנים ודורות, אפילו נכדיו של ר’ אברהם שהגיעו לקבוצה, לנו בביתו של ר’ יוחנן גורדון.

מבוני חב”ד בחצי כדור התחתון

בשנת תרצ”ח, בעקבות ביקורו של ר’ מרדכי חפץ שלימד את הבנות בריגא חסידות, התעוררו בנות החסידים אשר הן רוצות ללמוד חסידות אף הן כאחיהן, והקימו ארגון שנקרא אחות התמימים. הרבי ברך על היוזמה, ומינה ועד הנהלה לארגון, אשר חברי הועד, אותם כינה הרבי ‘רועים’ וביניהם ר’ יוחנן ילמדו עם הנערות פעם בשבוע, יתנו להם ‘שיעורי בית’ למשך השבוע ויתוועדו עמם. הרבי הורה לחברי הועד כי “יסדרו להם בזה שיעורים לפי ערכם מהקל אל הכבד, כי מעיקרא עיקר העבודה היא להכניסם באהלה של תורה זו . . הלימודים צריכים להיות במאמרי הקונטרסים מה שיקל להם הבנתם, ופרקים מלוקטים מתניא, ולרשום להם שיעורים בהשיחות לקריאה בהזמנים הקבועים כאמור, ומזמן לזמן לדבר עמהם בזה לידע אופן ידיעתם בזה” . 

כאשר הגיע הרבי לארצות הברית, הורה לר’ יוחנן לערוך אסיפה לבנות, ולסדר את השנה הקרובה. הרבי הורה כי בפני הבנות ינאם הרב חדקוב, אשר יסביר להם את מטרת ההתאגדות. כמעט חמש עשרה שנה אחר כך, הורה לו הרבי להמשיך עם ההוראות שקיבל, אלא שהרבי הוסיף שגם יספר להם מסיפורי צדיקים בכל יום, וידבר עימם על ה’ארום’ של חסידות. וכדאי שיהיה מי שירשום את דבריו כדי שיוכלו להשתמש בהם במקומות אחרים. רשימותיו של ר’ יוחנן המלאות בסיפורים ואנקדוטות מחייהם של גדולי החסידים, כבר הודפסו במספר מסגרות ומשמשות אוצר בלום עבור כל מי שמחפש להתוועד על דרכי החסידות. הרבה מהרשימות הללו היו מבוססות על מה ששמע ממשפיעו הגדול – ר’ שאול בער זיסלין, ועל כן שלח לו ר’ יוחנן את הרשימות להגהה.

בהתחלה היו המשתתפות רק בנות אנ”ש, אולם אט אט נסחפו אחריהם גם בנות מחוגים אחרים. ביומן מרתק שהתפרסם ב’די אידישע היים’, מספרת אחת הבנות: “בין חברותי היו כאלו שהחביאו את ספר התניא שלהן מתחת לכרית ולמדו בו רק מאוחר בלילה. ספרו להורים שלהן שהן הולכות לחברה בזמן שהלכנו לשיעור חסידות אצל ר’ יוחנן גורדון ע”ה. פעם הוריה של אחת מחברותי תפסו אותה על חם בהתוועדות וגררו אותה הביתה . .”

מלבד תפקידיו כחבר הנהלת אגו”ח בארצות הברית (בה היה חבר גם בועד המעמד ובועד להפצת חסידות) וכחבר ועדת הביקורת של ניחוח, שימש ר’ יוחנן בתפקידים חשובים בעוד שני ארגונים פחות מוכרים, שאותם ייסד הרבי הריי”צ בשנת תש”ד – יו”ר חברת ביקור חולים, שתפקידה היה לבקר את החולים והפצועים היהודיים מבין אנשי הצבא, ומזכיר “רייונדשל” –  קרן צדקה מיוחדת שניהלו אדמו”ר הריי”צ והרבנית נחמה דינה למען מוסדות יהודיים בארצות הברית, ונשאה את שמם (בראשי תיבות – רבי יוסף יצחק ונחמה דינה שניאורסאהן ליובאוויטש). שררה נוספת לה מינה אותו הרבי – גבאי בית הכנסת ובית המדרש ליובאוויטש שבליובאוויטש 770, תפקיד אותו מילא עד יומו האחרון.

ר’ יוחנן ייסד וניהל את גמ”ח שומרי שבת. לאחר פטירתו עבר הגמ”ח לידיו של חתנו הרב שמעון גולדמן שמנהלו עד עצם היום הזה. הרבי הראה קירוב מיוחד לכל הקשור לפעילות הגמ”ח, ולא פעם הזכיר הרבי את הגמ”ח בשיחותיו הק’. במכתבים רבים עודד אותו הרבי להמשיך בפעולותיו הטובות, כאשר מידי פעם, שלח לו הרבי בעצמו צ’ק השתתפות בפעילות הגמ”ח. 

בשנה הראשונה אחרי בואו של הרבי מלך המשיח לארצות הברית, היה ר’ יוחנן מוסר שיעור משניות בכל שבת אחרי התפילה. הרבי היה נוכח בשיעור, ואחרי שר’ יוחנן היה מסיים, היה הרבי מבאר את המשניות על פי נגלה, קבלה וחסידות. 

הסתלקות הרבי הקודם

בי’ שבט תשי”א, נסתלק הרבי הריי”צ. ר’ יוחנן ששהה במקום, אמר בבכיות לבחורים שהגיעו לומר תהילים. הוא לא יכל לשהות בקדש פנימה בעת ההסתלקות ועל כן יצא החוצה. כשחזר, ראה כי הכיפה נפלה מראשו הק’, ומיהר לכסותו, אבל אז ראה שהיתה עוד כיפה מתחתיה. ר’ יוחנן, שהיה מאנשי החברא קדישא, יצא עוד לפני מסע ההלוויה שנערך למחרת היום על מנת לכרות את הקבר, ואחר כך ‘זכה’ בהגרלה בעריכת הטהרה לראשו הקדוש של הרבי. “בשעת הטהרה היו יותר דמעות ממים”, תאר אחר כך ר’ יוחנן את המעמד הנורא.

אחרי הלויה, אמר ר’ יוחנן לבנו שלום דובער, שהוא פוחד מעין הרע מזה שזכה בפתק “ראשו כתם פז”, כמו שאדמו”ר הזקן שזכה לעשות את הטהרה בראשו הק’ של המגיד פחד מאד מעין הרע. ואמנם מיד לאחר הלויה חלתה אשתו של הרב גורדון באורח אנוש, והרופאים גילו אצלה מחלה ממארת.

בני המשפחה, העלימו מאביהם את חומרת המצב, עד שפעם אחת שאלו הרבי אודות המצב, והוא ענה באנחה שהרופאים מייעצים לעשות ניתוח, ואינו יודע מה לעשות. הרבי אמר לו: “תשאל את הרבי, הוא יודע איך לענות”. ר’ יוחנן נסע לאוהל, וסיפר גם לבני משפחתו על התשובה. בעקבות כך נכנס אחד הבנים ליחידות וסיפר לרבי שגילו בגופה של אימו גידול ממאיר ר”ל. הרבי אמר לעשות את הניתוח, ואכן האם המשיכה וחיתה עוד שבע שנים, עד לפטירתה בדמי ימיה באב תשי”ז. לאחר הפטירה, זכה ר’ יוחנן למה שלא זכו לו חסידים רבים – הרבי מלך המשיח בעצמו הגיע על מנת לנחמו.

קירוב מיוחד אחר לו זכה ר’ יוחנן, היה כאשר הגיע נכדו, בנו של ר’ שמעון גולדמן לגיל שלוש. הרבי כבר הפסיק לעשות ‘אפשערניש’, אך ר’ יוחנן תמה אצל הרבי: “דווקא אצל נכדי מפסיקים?”, ואכן, הרבי ערך אפשערניש ואמר שיחה במעמד זה.

מקושר לרבי מלך המשיח

פעם אחת נכנסו ר’ מרדכי גרונר ור’ יוחנן ל-770, ופגשו את הרבי שקיבל אותם באמירת שלום עליכם, והושיט להם את ידו הק’. כמובן, שהם סירבו להושיט את ידיהם. נענה הרבי ואמר: “גם אתם מהאנשים האלו…”.

בכל שנה היה ר’ יוחנן מגיש דו”ח שנתי  מפעילות הגמ”ח לרבי הריי”צ. מספר שבועות לאחר ההסתלקות ניגש ר’ יוחנן בפשטות עם הדו”ח לרבי מלך המשיח והגיש לו אותו. הרבי עיין בדו”ח, ושאל: “האם מסוגלת קרן גמ”ח זו להתמודד עם צרכיה של הקהילה היהודית בניו יורק?!”…

“יש לנו רבי בעל אופקים רחבים שידרוש מאתנו רבות”, אמר ר’ יוחנן לאחיו החסידים כשיצא. הרבי הוסיף והעלה את רמת הציפיות והדרישות מהגמ”ח, עד שבשנה אחת שאל הרבי כאשר ראה את אחד הדוחות איך ייתכן שבקופת הגמ”ח, שתפקידה להלוות מצוי סכום כה רב במזומן?!…

במשך השנים זכה ר’ יוחנן לקבל עשרות מכתבים בתחומי עסקנותו המסועפים, כאשר בהם מברך אותו הרבי בבריאות נכונה בזכות המצוות שלקח על עצמו, ומורה לו להוסיף בהם עוד ועוד. כך למשל מורה לו הרבי כי כגבאי, עליו לדאוג לשיעורי תורה ברבים בבית הכנסת, במעות חיטים עליו להוסיף עוד ועוד, וכן בגמ”ח, ועוד ועוד.

גבאי בית הכנסת 770

הסופר שמואל אבידור, אשר שהה בחודש תשרי תשכ”ד בליובאוויטש, וכתב אחר כך את זכרונותיו על פי הוראת הרבי, מתאר ביומנו מערב ראש השנה: “ר’ יוחנן גורדון, השו”ב מדוקשיץ, יהודי ישיש שזקנו האדום כבר החל להלבין, הגבאי בבית המדרש, נותן את ההוראות האחרונות בדבר סדר הישיבה”.  

אחד התפקידים הקשים אותם נטל ר’ יוחנן על עצמו, היה כאשר היה נכנס לחדרו של הרבי  בערב יום כיפור עבור ה’מלקות’.  עוד קודם לכן, היה נכנס לחדרו של הרבי לאחר הכפרות והרבי היה נותן לו שטר של חמישים דולר עבור הכפרות. 

 בכל שנה, היה ר’ יוחנן זוכה להיכנס לחדרו של הרבי בליל הושענא רבא, ועימו שלוש עשרה אגודות של ‘הושענות’ שהוכנו על ידי ר’ לייבל ביסטריצקי. הרבי היה בורר מהן שלוש אגודות, ונותן עבורם עשר דולר. מספר ימים אחר כך, היה ר’ יוחנן עומד בהתוועדות הרבי בשבת בראשית ומוכר את העליות והמצוות למשך כל השנה הבאה, כשהוא חבוש בשטריימל לראשו, כהוראת הרבי. 

הרבי מלך המשיח, סמך על ר’ יוחנן במנהגים. פעם אחת שאל הרבי את ר’ יוחנן אודות אמירת ‘אל מלא רחמים’,  והרבי היה מעוניין בזה. אך הרב גורדון ענה שבליובאוויטש לא נהגו לומר זאת, והרבי אמר שאם כן, תהיה ההנהגה כמו בליובאוויטש, ולא יאמרו זאת כאן.

בתשח”י, לא היה לר’ יוחנן  שטריימל בשבת בראשית, והרבי הורה לו באמצע ההתוועדות לברך את החודש ולחבוש שטריימל כבשנה שעברה. ר’ יוחנן אמר ששנה שעברה לא היה לו כובע, והרבי אמר שאף על פי כן ילבש שטריימל ויאמר ‘תורה’. ר’ יוחנן שאל בכמה למכור, והרבי ענה לו שזה שייך לגבאים. ר’ יוחנן התחיל לומר ברכת החודש מ’יחדשהו’, אך הרבי עצר אותו והורה לו להתחיל מ’מי שעשה’. הכריזו אודות זמן המולד, ור’ יוחנן ברך את החודש פעם שניה… בתשכ”ה התבטא הרבי כשנטל את השטריימל “שינוי לבוש וגם שינוי לשון, שיאמר ‘תורה’.” ר’ יוחנן אמר דבר צחות והרבי חייך.

שבועות ספורים קודם פטירתו, בי”א ניסן תשכ”ט ירד הרבי לזאל הגדול על מנת להעביר את ספרי התורה מ-770 לנחלת הר חב”ד. הרבי נתן 200 שקל לר’ יוחנן, כקנית ספרי התורה, וכשר’ יוחנן מסר את הספר לרבי, חייך אליו הרבי מאד וברכו במאור פנים: “איר זאלט דערלעבען משיח’ן [= שתזכה להתראות עם משיח]”.

רשימת שמעון הכופר

בשנים הראשונות לנשיאות הרבי מלך המשיח, נכנס פעם ר’ מאיר אשכנזי ליחידות, והרבי דיבר איתו אודות נסיעתו לקנטרי. הרב אשכנזי התלונן שלא יהיה לו מה לעשות שם, והרבי הוציא ממגירת השולחן את ‘רשימת שמעון הכופר’ ונתנה לו כדי שיקראנה שם. 

ר’ מאיר שהבין מיד שזוהי ‘סחורה  יקרה’, ובצאתו מחדר הרבי, פגש את ידידו ר’ יוחנן גורדון וסיפר לו על כך. ר’ יוחנן בא מיד לביתו ואמר לת’ יוסף בליז’ינסקי שהיה גר אצלו והיתה ברשותו מכונת כתיבה שיעתיק את הרשימה בשני עותקים, עבור שניהם, בפועל העתיק ר’ יוסף בכמה עותקים, והרשימה הופצה בכל אנ”ש.

ברשות אדמו”ר מלך המשיח

שנה אחת, כאשר יצא ר’ יוחנן  מחדר הרבי לאחר בחירת ההושענות, נסוך היה על פניו חיוך רחב. לאחר שר’ שלום בער לויטין לחץ עליו לדעת מה פשר החיוך, אמר לו ר’ יוחנן כי ברך את הרבי שיתגדל ויתקדש שמו של הרבי בעולם “כמו שאברהם פריז רוצה”. הרבי הגיב בחיוך רחב…

בערב יום הכיפורים תשכ”ח, כיבד ר’ שמואל לויטין את ר’ אברהם פריז לערוך זימון בסעודה בבית הרבנית הזקנה. “אם אתה רוצה שאזמן, אומר ברשות אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח”, ‘איים’ ר’ אברהם פריז, ור’ שמואל סרב. ר’ יוחנן סיפר על כך לרבי, שהגיב בחיוך רחב…

היום אתה בניו יורק,
לעתיד לבוא…

בהתוועדות המפרוסמת של ש”פ שמיני תשי”ב, תוך כדי שברך הרבי אנשים פרטיים, אמר  לגבאי הרה”ח ר’ יוחנן גורדון, אמר הרבי: אתה הרי הגבאי של בית המדרש בליובאוויטש שבליובאוויטש, שהיום נמצא אמנם בניו-יורק, אולם לעתיד לבוא הרי “עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל” כדאיתא בגמרא…

הרבי שאל אם מישהו יודע היכן מוזכר מאמר זה בחז”ל, ומשלא נענה, שאל: “וואו איז מיין בעל-נגלה?” והזכיר את שמו של הרב משה דרייזין שהיה ידוע כבעל-נגלה. אולם הרב דרייזין לא נכח בהתוועדות, והרבי פנה שוב לר’ יוחנן גורדון ואמר לו: הרי זה אגדתא דגמרא, ואתה הרי בקי באגדתא… אחד מהחסידים ניסה לומר את המקור לכך בגמרא, אולם הרבי סימן בידו תנועת ביטול…

לבסוף ביקש הרבי שיביאו לפניו את מסכת מגילה, כדי לומר בדיוק את מקור המימרא. עד שהביאו לפניו את הגמרא, המשיך הרבי בהתוועדות, וכאשר הגיעה הגמרא לידיו, היה כבר בעיצומו של נושא אחר, וכך החזיק הרבי בידיו את הגמרא משך זמן. כעבור זמן הבחין בכך אחד מאנ”ש והציע לרבי לקחת את הגמרא, כיון שייתכן שזה קשה לרבי (“אפשר איז דעם רבי’ן שווער”), ואמר לו הרבי: “א רבי’ן איז תורה ניט שווער“… רק לקראת סיום ההתוועדות הוציא הרבי מתחת ידיו את הגמרא, עיין לרגע קט ואמר את המקור למימרא הנזכרת.

כשהגיהנום סגור…

ר’ יוחנן נודע כבעל פה חריף מאד ואוי לו למי שהפריע לו בעבודתו. בכל שנה, כאשר היה מוכר את העליות, היה אומר ‘ווארט קצר’, ופעמים רבות היה הרבי מחייך מ’חכמותיו’.

בהתוועדות ש”פ שמיני תשכ”ה, הרגיש ר’ יוחנן ברע. ר’ יוחנן בא בבוקר מוקדם להכין את בית הכנסת ולא הספיק לטעום דבר לפני ההתוועדות וחש ברע. הרבי הפסיק באמצע השיחה והביט עליו זמן קצר. שאל על ד”ר זליגסון, ומשלא נענה שאל עליו עוד הפעם, אך הוא לא היה. הרבי המשיך הלאה בשיחה.

לאחר זמן קצר התחילו לעזור לו לצאת. חתנו ר’ שמעון גולדמן ור’ ישראל דוכמאן הרימוהו להוציאו מהזאל, וכשעברו ליד הרבי, גם הרבי זז מעט, הביט עליו והזיז את כסאו שיוכלו לעבור בקלות. 

הרבי המשיך להביט עליו עד שהורידוהו למטה בחוץ, ואמר: “אנשטאט אלע זאלן מאכן א טומל, זאל איינער צוגיין צו זליגסון ער זאל קוק טאן אויף עם [= במקום שכולם יעשו רעש, שמישהו ילך לזליגסון שיבדוק אותו]”, אחדים הלכו אליו.

כשהוציאוהו מבית הכנסת היה מעולף, ובחוץ מהקור והאוויר הצח חזר לעצמו. לאחר ההתוועדות חיכה לרבי ליד הזאל הקטן לפני מנחה, שהרבי יראה שהוא בסדר. הרבי הביט עליו וסימן כשואל: “מה היה לך?”, ר’ יוחנן ענה בשנינות לשון: “הסתלקתי, אך שבת היום והגיהנום סגור, ולגן עדן לא רוצים להכניס אותי, מחוסר ברירה שלחו אותי חזרה והנה אני כאן”. הרבי חיך מאוזן לאוזן ובירכו באריכות ימים.

נפטר כ”ט מנחם אב תשכ”ט, ומנוחתו כבוד בניו-יורק.

 

מקורות: אגרות קודש, זכרון לבני ישראל, בית משיח, יומני אנ”ש והת’ מ-770, חב”דפדיה. לדמותו של חסיד, באהלי חנה תשורות, למען ידעו