כמו הרבי נ”ע שביקש ורצה התגלות אלוקית, כך כיום אלפים ורבבות, כולל דור שלם שלא חו

כמו הרבי נ”ע שביקש ורצה התגלות אלוקית, כך כיום אלפים ורבבות, כולל דור שלם שלא חווה זאת מעולם, תובע ומבקש מפנימיות הנפש, דבר אחד - את ההתגלות השלימה עכשיו.

השבוע, כך נראה, רבים מהדרשנים, ואומרי דברי התורה למיניהם, יחזרו על סיפור עם מסרים חינוכיים והוראה בעבודת ה’, מבוססות על שיחות של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח המבארות היבטים שונים של הנושא.

   הכוונה היא כמובן לסיפור, המופיע כבר בלוח “היום יום”, ואח”כ מוזכר ע”י הרבי מה”מ במהלך השנים, בשיחות מוגהות ובהתוועדויות. הסיפור אודות אדמו”ר (הרש”ב) נ”ע, אשר “בהיותו בן ארבע או חמש שנים, נכנס אל זקנו הצמח צדק בשבת קודש פרשת וירא, והתחיל לבכות באמרו: מפני מה נראה ה’ אל אברהם אבינו ולנו (או אליו) אינו נראה? ויענהו הצמח צדק: כשיהודי צדיק, מחליט בגיל תשעים ותשע שנים שצריך למול את עצמו, ראוי הוא שה’ יראה אליו. מוסיף הרבי ומספר כי תשובת הצמח–צדק הניחה את דעת הילד, וחדל לבכות.

ההוראות הנפלאות שלומד הרבי מסיפור זה, עוסקות הן בשאלה, הן בדברי התשובה של הצמח צדק, ובעובדה שהתשובה אכן התקבלה על דעתו של הילד - של הרבי נ”ע. אמנם, חלק ניכר מהלימוד וההוראות, נוגעות לעצם המעשה, לעצם העובדה כי ניתן לפעול על ילד, שגילוי אלוקי או העדרו, יהיה נוגע לו כל כך, עד שיפרוץ בבכי.

אמנם, כפי שמציין הרבי, לא מדובר כאן בילד ‘רגיל’, אלא ברבי, שהוא מיוחד ושונה כבר מרגע לידתו, וגם הבית בו גדל, האבא והסבא, הם נשיאי ישראל, כך שאין בכלל מקום להשוואה. אך יחד עם זאת, מאחר והסיפור נמסר אלינו, עלינו לדעת וללמוד, כי ישנה אפשרות לחנך ילדים בצורה כזו שהעדר גילוי אלוקי, יהיה נוגע להם, עד כדי בכיה.

אנו יודעים זאת, מנסים ליישם, ועשויים לחשוב לעיתים כי זו שאיפה ראויה, אך לא תמיד מציאותית. אמנם, התבוננות קלה במה שקורה בימינו, בעשרים וחמש השנים האחרונות אצלנו, אצל כל אחד מאתנו ואצל הילדים הצעירים, יוכיח כי הדבר לא רק אפשרי, אלא קורה בפועל.

דור שלם, של ילדים, בחורים ואף אברכים צעירים, אשר מעולם לא זכו לראות בעיני בשר את הרבי, לא השתתפו בהתוועדות בה רואים אותו, שומעים את דבריו הק’ ואומרים “לחיים”. דור שלם, שלא חווה את העידוד בידיו הקדושות, ברגעים רבים ומרוממים, כולל ברגעי השיא של מארש נפוליון וההקפות בשמיני עצרת ושמחת תורה, לא קיבל מידיו הק’ דולרים לצדקה, כמו גם ‘כוס של ברכה’. ולכל אחד יש שאיפה אחת, שנוגעת לא רק עד כדי בכיה, אלא לידי מעשה, לידי מטרת ודרך חיים - רצוננו לראות את מלכנו.

הדבר נוגע בפנימיות הנפש של כולם, לעיתים במיוחד אצל מי שטרם זכה לראות בעיני בשר, אך למעשה אצל כל אחד מאתנו, שהרי גם מי שראה וחווה, אינו מוכן שהדברים ישארו כחלק מהעבר, מהזכרונות, אלא מחכה ופועל לזכות להתגלות. ממשיכים להיות נוכחים בכל תפילה וזמן שבו הרבי נמצא אתנו, ולא משלימים עם העובדה כי באופן זמני, איננו רואים בעיני בשר.

כך ניתן ורק כך אפשר לחנך כיום, להתקשרות ולביטול אל הרבי, רק מתוך הצפיה - בשכל, ברגש ובמעשה שהוא העיקר, הצפיה להתגלות מלאה, לכך שנתראה ונראה עם הרבי בעיני בשר גשמיות.

כאשר חיים את הרבי, ומתייחסים אליו בהווה, ולא ח”ו רק בעבר, כאשר מדגישים את המציאות האמיתית, המציאות של רבי חי וקיים, כאשר הנשיא הוא הכל וממילא בלעדיו אין כלום, הרי שמה שחסר לכל אחד, הוא רק לראות זאת בעיניו. המציאות קיימת, ולכן השאלה והתביעה היא מדוע איננו רואים אותה.

רמה כזו של התקשרות, ניתן להשיג, לא על ידי הסברים ודיונים מלומדים, אלא דווקא ע”י כך שהשליח עצמו מהווה דוגמא חיה לחיים עם הרבי, כאשר הוא משדר את המציאות האמיתית, בפשטות כפי שהיא, אזי מקבלים זאת כולם, והתביעה להתגלות עולה מאליה.

חינוך כזה, יגרום לילדים, ולכל אחד מאתנו, לדעת ולחוש כי ישנה רק מציאות אחת המחייבת אותנו. ישנה רק שליחות אחת בה אנו עוסקים, וישנה עבודה אחת ויחידה שנותרה. זוהי המציאות עליה מצביע הרבי מה”מ, מציאותו והתגלותו של משיח, זו שנוגעת לנו באמת ובתמים, עד עצם הנפש, ואשר בוקעת ועולה מן ההכרזה,

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!