בעבור זה

בעבור זה

כ”ק אדמו”ר הזקן: בעבור זה - בעבור גילוי בחינת “זה”, שהיא בחינת גילוי אור אין סוף המאיר בספירת החכמה, שאז הרי הוא בגילוי - באופן של “זה א–לי ואנוהו”. “עשה ה’ לי” - כלומר, שגם בבחינת החושך שבחומר הגופני, עשה ה’ שיהיה גילוי אור אין סוף המתגלה בספירת החכמה.

(סידור עם דא”ח עמ’ רצט)

את פתח לו

כ”ק אדמו”ר האמצעי: נאמר בהגדה: “ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנאמר והגדת לבנך”. והנה מדרגת “שאינו יודע לשאול” הינה בסוף עולם העשיה שהוא תכלית הקטנות ביותר, שנמצאים שם באופן שאין לו אפילו רגש ביטול חיצוני של קבלת עול מלכות שמיים. זאת מחמת עוצם ההסתר על אלוקות, עד שאינו יודע “לשאול”. שכן כל “שאלה” היא בחינת העלאה בבקשה וקריאה, ודרגה נמוכה זו נעדרת כל התעוררות מלמטה של תשובה או יראה. והנה, אפילו במצב זה, מגיעה ההתעוררות מלמעלה, שפועלת גם ביהודי שבמצב כזה - את פתיחת הלב והמוח - “את פתח לו” - שתהיה בו דעת לשאול ולדרוש את ה’.

(תורת חיים, שמות ח”א, קכה, ד)

עשה ה’ לי

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: כיון שה’ כל יכול ולפניו כחשכה כאורה, ולגבי אור אין סוף הרי שמעלה ומטה שווים אצלו,ומשום כך האיר אור ה’ למצרים וישראל גם יחד. אך ביציאת מצרים נאמר: “עשה ה’ לי”, דהיינו שרק ישראל קיבלו מאור אין סוף. הטעם לכך הוא: שביציאת מצרים החל ה’ להמשיך את אורו יתברך באופן של השפעה פנימית. ובאופן זה אין הגויים יכולים לקבל, שכן כל יניקתם היא מדרגת המקיף כפי שהיא מאירה באופן של חיצוניות בלבד. לפיכך נאמר: “עשה ה’ לי”, לישראל דווקא.

(אור התורה במדבר כרך א בהוספות לבמדבר עמ’ ז)

“זה” ו”זו” בגילוי האור

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש: עשו אמר “למה זה לי”. המן אמר: “וכל זה איננו שווה לי”. על עם ישראל נאמר: “עם זו קנית”. ונאמר: “בעבור זה עשה ה’ לי”. לאמור:  “זה” - מורה על גילוי אלוקי הבא בתכלית ההתגלות, בבחינת “זה א–לי ואנוהו”. על כך אומרים ה”קליפות”: “למה לי” ו”איננו שווה לי”. אולם ישראל שהם “עם זו קנית” משתוקקים לגילוי אלוקות, ולכן זוכים הם לגילוי בחינת “זה”, עליה נאמר “עשה ה’ לי” - ולא “לו”, שכן בחינה נעלית זו מתגלה לישראל בלבד.

(תורת שמואל תרל”ח עמ’ קכז)

יציאת מצרים של חסידות

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: יציאת מצרים היא עניין של שבירה ועזיבה ומשום כך יצאו ממצרים ועזבוה. ואילו יציאת מצרים של חסידות היא בירור ותיקון.

היציאה היא אמנם מהמצרים וגבולים של העולם אבל בתוך העולם. כלומר, בהיות האדם בעולם עליו לעמוד בבחינה של יציאה מהמיצר וגבול של העולם, להסיר את המיצר וגבול ולהרגיש את האמת, שהעולם עצמו הוא באמת טוב, כי זהו רצונו יתברך. וזה בא על ידי עבודה של חסידות.

(היום יום עמ’ יד)

מספרים - מלשון בהירות

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: “והיו מספרים ביציאת מצרים”: סיפור - מלשון ספירות ובהירות. הם הסבירו לתלמידיהם שלא די בחכמה והבנה בתורה, אלא מצוה היא להאיר את עניין התורה על ידי עבודה של קבלת עול.

זהו ש”באו תלמידיהם ואמרו להם הגיע זמן קריאת שמע”… הם בישרו לרבותיהם שאור הקבלת עול של קריאת שמע - קבלת עול מלכות שמיים, כבר מאיר בתורתם מכוח פעולת רבותיהם בהם כל אותו הלילה.

(ספר השיחות תש”ז עמ’ 105)

את פתח לו. איך?

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: הפתרון למצב של בן “שאינו יודע לשאול”, אשר עליו נאמר “והגדת לבנך” הוא: את פתח לו…

כיצד? אלא שיש לפתוח בפניו את הדרך  ליציאת מצרים ברוחניות, על ידי הסברת תכנם הרוחני של פסח, מצה ומרור. “פסח” - דילוג והתרחבות שמוציאים את האדם ממיצרים והגבלות. “מצה” - אמונה חזקה שלמעלה מהשכל. ובכוח שני אלה הוא יבוא לכלל “מרור” - מרירות שנובעת מהכרת מצבו הנוכחי, וגורמת לו לעורר על עצמו רחמי שמים. או אז מתקיים בו הכתוב: “בעבור זה עשה ה’ לי “, ומסייעים לו מלמעלה שאכן יצא ממצרים ויבוא ויתעלה להרחבה האמיתית של פסח ומצה!

(שערי הגדה עמ’ קמה)

פתגם השבוע בעניני משיח וגאולה

והדגשה יתירה בנוגע להכנה להגאולה על–ידי חיזוק האמונה והבטחון והצפי’ה לגאולה, “אחכה לו בכל יום שיבוא” - כלשון בעל ההילולא: עמדו הכן כולכם לקבל פני משיח צדקנו.                                  

ובפרט בשנה זו, “הי’ה תהא שנת נפלאות אראנו”, ולאחרי שכבר ראו נסים ונפלאות בתקופה האחרונה, כולל ובמיוחד - יציאתם של רבים מישראל ממדינה ההיא לארץ ישראל, ועל–ידי–זה גם קירובם ליהדות תורה ומצוותי’ה, שענין זה הוא מעין ודוגמא והכנה קרובה לקיום היעוד “קהל גדול ישובו הנה”.    (ש”פ בא תנש”א)