מהפכת המזוזות

ויהי בארבעים שנה. במוצאי יום הבהיר י’ שבט תשל”ד, נתן הרבי את האות למהפכת המזוזות. הרבי עורר על חשיבות קביעת מזוזות בכל פתח בכל בית יהודי, כמו גם בדיקה רצופה של מזוזות הבית בכל י”ב חודש •  מספר חודשים לאחר מכן אירע “אסון מעלות” ולמרבה התדהמה התברר כי ישנם 21 הרוגים כנגד 21 מזוזות פסולות שנמצאו בבית ספר בו למדו התלמידים שנהרגו! הרבי אישר באופן נדיר כי אכן יש קשר בין הדברים •  הרבי מעורר את החסידים לצאת לכל מקום בקמפיין רחב היקף כדי לעורר על חשיבות מצוות מזוזה, ואף שיגר עשרת אלפים דולר לצורך כך • סקירה מרתקת על ייסוד והתפתחות מבצע מזוזה

“בשכונת מגורים חדשה אי שם בהרצליה, התדפקו שני יהודים מזוקנים על דלת אחת הדירות. כאשר פתחו להם, הציגו עצמם כחסידי חב”ד ואמרו, כי ברשות בעלי הבית, ברצונם לבדוק אם המזוזה כשרה, אם לאו, יחליפוה בכשרה.

“לאחר שהרשות ניתנה להם, הורידו מהדלת את הנרתיק המהודר וכאשר פתחו אותה - מצאוה ריקה. לתדהמת הדיירים לא היה גבול. הסתבר כי הקבלן שבנה את הבית הבין כי חובתו לשים מזוזות על הדלתות, אך לא דאג לכך, שבתוך הנרתיק תהיה אותה פיסת קלף עליה כתובות בכתב ידו של סופר סת”ם שתי פרשיות מהתורה”.

כך נפתחת ידיעה נרחבת בעיתון ‘מעריב’ ובה סקירה מרתקת על מבצע מזוזה בתקופתו הראשונה, ועל התיאור הנזכר מתווספים הדברים הבאים:

“אנשי חב”ד, העוסקים בחודשים האחרונים במבצע ‘בדיקת מזוזות’ ברחבי הארץ, מספרים כי מקרהו של הקבלן מהרצליה אינו מקרה יחיד. מזוזות רבות נמצאות כשהן פסולות, מזוייפות - נייר במקום קלף ודפוס - במקום כתב יד של סופר סת”ם, או אפילו נרתיקים ריקים. הם מציעים להחליף את המזוזה הפסולה בכשרה, שמחירה 22 ל”י. מי שאין ידו משגת, משלם מחיר מוזל ובמקרים מסוימים מקבל אפילו חינם. מאז התחלת המבצע הוחלפו בדרך זו אלפי מזוזות והעוסקים במצווה - העושים זאת בפקודת הרבי מלובאביץ, הצליחו לצבור גרעון, המתקרב ל–100 אלף ל”י.

“בינתיים זורמות הבקשות אל צעירי חב”ד מכל חלקי הארץ, לבוא ולבדוק את המזוזות, בית החולים ‘הדסה’ בירושלים החליט לבדוק את המזוזות בכל דלתותיו ולשאת בכל ההוצאות - בעוד שחב”ד התחייבה להעמיד אדם מיוחד שיעסוק בכך במשך חודש ימים”.

בשלהי תשל”ד היתה התעוררות גדולה בארץ הקודש בכל הקשור לבדיקת מזוזות. ידי חסידי חב”ד היו עמוסות עבודה, וצוותים רבים יצאו מדי ערב לביקורי בית רבים בהם בדקו, החליפו או מכרו אלפי מזוזות.

המבצע - מבצע מזוזה - החל במוצאי י’ שבט תשל”ד והוא נכנס להילוך גבוה מספר חודשים אחר כך. כדי להבין את ימי הבראשית של מבצע מזוזה, ערכנו תחקיר מיוחד, הכולל עיון והשוואת אגרות הרבי, פרוטוקולים מדיוני הפעילים במלאכת הקודש, עלונים ומודעות מאותם ימים, קטעי עיתונות וכן עדויות מרתקות. הכל יחדיו צורף לפסיפס מרתק.

מזוזה כשרה - מזוזה שומרת

מבצע מזוזה החל בתשל”ד?

אכן כך באופן רשמי, אך למעשה, כבר מראשית נשיאותו עודד הרבי בדיקת תפילין ומזוזות. לא פעם נשאל הרבי האם זה בגלל שיש בעיה הלכתית במזוזות, השיב שנכון שמן הדין צריך לבדוק רק אחת לשבע שנים, אך במכילתא ובמטה אפרים כתוב שיש לבדוק  כל י”ב חודש, ואכן כדאי לעשות זאת. עם הזמן רבים קיבלו תשובות כאלו מהרבי, וראו ישועות גדולות בחייהם. כך בשני העשורים הראשונים לנשיאותו, עורר הרבי את הענין שוב ושוב באמצעות מכתביו הרבים, אך בשנת תשל”ד יצא בהכרזה פומבית והודיע על מבצע מזוזה.

המצב הביטחוני בארץ הקודש באותה תקופה היה מתוח. היה זה בעת הסכם הפסקת האש שלאחר מלחמת יום הכיפורים. למרות ההסכמים, הסורים הפגיזו מדי פעם בפעם, ומלבנון שיגרו מחבלי הפת”ח טילים לערי הצפון. לפעמים חדרו מחבלים את הגבול וכשהצליחו, ביצעו פיגועים אכזריים.

לאור המצב הביטחוני ששרר בארץ הקודש, דיבר הרבי בהתוועדות מוצאי י’ שבט על מספר הוראות מיוחדות:

להשתדל שכל המשפחה תתאחד בסעודת ליל שבת.

שתהיה בכל בית קופת צדקה.

שיהיו בכל בית סידור ותהילים.

שתהיה קביעות עיתים לתורה.

שתקבע מזוזה בכל פתח בכל בית.

על המזוזה הרחיב הרבי ודיבר באריכות רבה ובמילים שמיימיות שרק לאחר מספר חודשים הובנו היטב. הרבי הסביר כי “בצאתך ובבואך” יהיה ניכר שזהו חלק בעולם של יהודי, זאת על ידי מזוזה הקבועה בפתח ביתו של יהודי. בדבריו הדגיש הרבי שוב ושוב, כי מזוזה אינה רק בפתח הבית, אלא גם בפתחי החדרים וגם בשער העיר ושער המדינה:

“הענין של מזוזה מעיד על כל הבית ועל כל מה שנמצא בתוך הבית, וזה קשור לפרשיות הנמצאות במזוזה, שמתחילות ב’שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד’, ומסיים עם היעוד של הגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהיה: ‘ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה’ לאבותיכם גו’ כימי השמים על הארץ’ ובאופן ניצחי שזה יקויים בגאולה האמיתית והשלימה.

“וזוהי הנקודה בנוגע לפועל: להשתדל שבכל בית יהודי, ועד אפילו על דלתות של חדרים בתוך הבית, תיקבע מזוזה כשרה”.

הרבי ביאר באריכות עד כמה המזוזה שומרת על היהודים כפי הרמוז באותיות הכתובות על גב המזוזה: ש–ומר ד–לתות י–שראל. אחרי שדיבר על קביעת מזוזות במקומות הנצרכים, הוסיף הרבי כי יש ענין לבדוק את המזוזות שתהיינה כשרות.

מיד בהתחלה צצה ועלתה במלוא חריפותה שאלת המימון -  מנין יושגו סכומי כסף אדירים כדי לרכוש אלפי מזוזות, השיב הרבי תשובה מפתיעה: “ישנם יהודים שכבר התנדבו להשתתף בהוצאות הקשורות בכך שבכל בית יהודי יהיו מזוזות כשרות בפתח”. הרבי הוסיף והסביר כי מי שירצה מזוזה כשרה - יצטרך לשלם, אך אם הוא מתעקש שלא לשלם, אזי לקחת ממנו “פרוטה”; כלומר, משהו סמלי בלבד, ואת המזוזה להעניק לו במתנה.

והעיקר - המשיך הרבי - שבכל בית יהודי תהיה מזוזה, מה שיעיד כי הבית הזה שמור על ידי מלך מלכי המלכים הקב”ה, וכאשר ישנה מזוזה בפתח הבית, בפתח החדר, ועד גם על שער העיר או שער המדינה, זוהי עדות ושמירה “על כל הענינים והאנשים והאישים” הנמצאים במדינה או בעיר או בבית או בחדר.

מבצע מזוזה יחד עם המבצעים הקודמים עליהם הכריז הרבי, הפכו בחודשים הבאים למושג חדש שכונה: “חמשת המבצעים” הלא הם: מבצע תפילין עליו הכריז הרבי בתקופת מלחמת ששת הימים בשנת תשכ”ז, מבצע מזוזה, מבצע (בית מלא) ספרים, מבצע צדקה ומבצע תורה.

יש לציין כי המושג “חמשת המבצעים” לא החזיק זמן רב, כי כבר בחודש אלול תשל”ד הרבי יצא במבצע נוסף - מבצע נרות שבת קודש, ובאותה תקופה גם החלו “טנקי המצוות”.

תעמולה רחבה בקרב בתי הספר

אחד הנחשונים שקפץ מיד למים כדי לקיים את הוראות הרבי, היה הרב משה סלונים, אז ממנהלי ‘רשת אהלי יוסף יצחק’. הוא שיגר הוראות מפורטות למנהלי בתי הספר של ה’רשת’, וכך הוריד לפועל את הוראות הרבי לאלפי משפחות ברחבי הארץ.

הנה כמה ציטוטים מעניינים ממכתב ששיגר אל מנהלי בתי הספר:

י”ב שבט תשל”ד

לכבוד מנהלי בתי ספר חב”ד

שלום וברכה!

נא לקרוא את השורות הבאות בתשומת לב מיוחדת, כי הם חשובים וגורליים ונוגעים לכללות עם ישראל במצב בו הם נתונים עתה. ועל כל אחד ואחד מאתנו להחלץ חושים כדי למלא הוראות אלו באופן של ‘ופרצת’.

בהתוועדות יו”ד שבט הורה כ”ק אדמו”ר שליט”א לעשות ולפעול בקשר לנקודות הבאות:

א. לדאוג שתהיה קופת צדקה בכל בית בישראל (גמ”ח)

ב. לדאוג שיהיה סידור תפלה בכל בית בישראל (עבודה).

ג. לדאוג שיהיה ספר תהילים בכל בית בישראל (תורה).

ד. לדאוג שתהיה מזוזה (כשרה) בכל פתח מבתי ישראל.

ה. לנהל תעמולה ל”איחוד בני המשפחה” בסעודות שבת קודש”.

בחלקו השני של המכתב, יורד הרב סלונים לפרטים מעשיים: “קופות צדקה כבר נשלחו לכל בתי הספר, כמספר המשפחות של התלמידים הלומדים בבתי ספר. כל מנהל יוכל להזמין קופות נוספות ולהפיצם על ידי תלמידי הכיתות הגבוהות”.

סידור ותהילים - “למרות שהנחת העבודה היא, שאצל משפחות תלמידי בתי הספר של הרשת, יש סידור ותהילים, אך על המנהלים לבדוק אולי חסרים ספרים אלו אצל אי אלו משפחות, והנהלת הרשת תספק ספרים לפי הצורך”.

ועל המזוזות כותב הרב סלונים: “ובאשר למזוזות הרי רבים הם הבתים בהם המזוזות אינן כדבעי ולא בדקום זה זמן רב, ולפיכך יש לנהל תעמולה למען בדיקת המזוזות. אנו מצידנו נקים קרן לרכישת מזוזות כשרות והקרן תממן חלק ממחיר המזוזה בהתאם לצורך. תעמולה לבדיקת ולרכישת מזוזות צריכה להתנהל באמצעות התלמידים ובאמצעות דף בכתב שיופץ בשכונה, ועל כך דרושה יוזמת המנהלים”.

לסיום מבהיר הרב סלונים כי יש צורך לנהל תעמולה בין תלמידי בתי הספר שבליל שבת יאכלו כל בני המשפחה בצוותא סעודת שבת ואחד מהבנים יקריא או יספר את סיפור השבוע (שיבחר על ידי בית הספר מתוך ‘שיחות לנוער’, ויופץ בין תלמידי בית הספר).

•     •     •

בהתוועדות ט”ו בשבט שוב דיבר הרבי על מבצע מזוזה, כמו גם על חשיבות קופות הצדקה שיהיו בכל בית.

בעקבות ההוראות האחרונות, הוציאה מזכירות הרבי באור לי”ט שבט, שורה של הוראות מיוחדות לפעולות במסגרת מבצע מזוזה:

“כדי שהוראת ודרישת כ”ק אדמו”ר שליט”א בענין קביעת מזוזות במה שיותר בתי ישראל - תגיע לציבור רחב ביותר, הנה במיוחד בארץ הקודש יש לפנות:

א) אל כל מנהלי, מורי ומחנכי בתי הספר - גם אלה שהם לעת עתה רחוקים מדת - שידברו עם תלמידיהם אודות מצות קביעת מזוזה ולהסביר להם - למנהלים ולמורים וכו’, - שלבד עצם מצות מזוזה, הנה כשהילד יראה מזוזה בבית הוריו ויתעניין על מה ולמה זה - הדבר יאיר את דרכו, ירחיק אותו מה”רחוב” […]

ב) לפנות בכתב, בעל פה ודרך הטלפון אל ציבור הרבנים בארץ הקודש, ולעוררם שהם ידברו בפני אנשי קהילתם ובפני שומעי לקחם בענין מבצע מזוזה, שבית עם מזוזה זוהי שמירה בגשמיות ורוחניות. לשם ביצוע הנ”ל, יש להעלות דברי כ”ק אדמו”ר שליט”א בהתוועדויות הנ”ל על הכתב לשכפלם ולהפיצם בין הגורמים הנ”ל בצירוף הסברה נאותה”.

עוד נכתב בהוראות המזכירות, כי לאלו שאין אמצעים לרכוש מזוזות, יעזרו להם בהלוואות או בהשתתפות כספית. התקווה הייתה, כי על ידי פניה האמורה לכל תלמידי בתי הספר וכן לרבנים, יוכלו להגיע למספר שיא של בני ובנות ישראל בפרסום ענין קביעת מזוזות כשרות.

חסיד אחד קבע אלפיים מזוזות בחודש וחצי

כמה שעות לאחר שיצאו הוראות המזכירות, הודיע מזכירו של הרבי הרב חודקוב לרב אפרים וולף, כי יש לעשות גם “רעש הכי גדול” פומבי בנוגע לכך, כאשר שלושת רבעי מההוצאות “ישולמו מכאן”, כלומר, על ידי הרבי.

לא חלפו אלא כמה שעות מאז שהגיעה הוראת הרב חודקוב, ושלושה מנכבדי העסקנים עשו את דרכם לירושלים כדי לדון כיצד לפעול בנידון. היו אלו הרב אפרים וולף - מנהל ישיבות ‘תומכי תמימים’, ר’ זושא וילימובסקי ‘הפרטיזן’, ור’ משה סלונים - ממנהלי ה’רשת’. השלושה נפגשו עם בנימין צביאלי מאנשי הטלויזיה הישראלית, והוא הבטיח לסייע להם בענין הפרסום. הוא אף הציע, שכבר בשבוע הבא ישדר על החיוב של מצוות מזוזה, כמו גם על הפעולה שמטרתה להקיף את כל בתי האב היהודים בארץ הקודש על מנת שלכולם יהיו מזוזות כשרות.

ר’ אפרים וולף ור’ משה סלונים צירפו אליהם את ר’ טוביה בלוי, ואלה נפגשו יחד עם פעילי צעירי חב”ד בירושלים. התברר כי בירושלים כבר ניסחו מכתב מיוחד לחסידי חב”ד וגם הכינו נוסח למודעה שתפיץ את הוראות הרבי בנושא המזוזות.

גם בערים נוספות החלו להתארגן למבצע מזוזה, ובהתארגנויות מקומיות רכשו מזוזות, ערכו ביקורי בית ודאגו לקבוע מזוזות כשרות בפתחי הבתים.

חסיד אחד היה שלא המתין לארגון הכולל, והוא החל לפעול לבדו לקיום הוראות הרבי. הוא עשה זאת בדביקות ובמסירות רבה. היה זה ר’ מרדכי אהרן מלוב, שבתוך חודש וחצי מאז החל המבצע, החליף כאלפיים מזוזות! את התמורה למזוזות לא ביקש באופן מידי, אלא ביקש מהקונים לשלם לו במשך שנה. את הגב הכלכלי לכך קיבל מר’ אפרים וולף.

הצד הפיננסי אכן היה אחד הבעיות המרכזיות של המבצע. שכן, להעניק מזוזות במתנה או בהקפה לזמן ממושך, היה צריך גב כלכלי איתן. בשלב מסוים אף נוצר חשש שעוצמת המבצע תדעך בגין בעיית המימון. מזכירו של הרבי הרב חודקוב היה ער לעובדה זו והוא הורה לר’ אפרים וולף ביום ו’ בניסן תשל”ד: “למסור לר’ ישראל ליבוב (יו”ר צעירי חב”ד מהאחראים על המבצע) שבענין מבצע מזוזה, לא יסתכל על החשבונות [הכספיים] כדי לעשות עם שטורעם, ושיעשה עוד לפני פסח. שולחים לו עבור זה 50,000 לירות”.

המבצע החל בשלב זה על אש נמוכה, ואולי באופן סמלי גם אחת הידיעות היחידות בעיתונות היתה קצרה ביותר, הנה היא ככתבה וכלשונה: “מבצע עולמי של קביעת מזוזות בבתי יהודים מתנהל בשבועות האחרונים על ידי חסידי חב”ד, לפי מצוות האדמו”ר מליובביץ’ היושב בניו–יורק” (‘דבר’ ט”ז ניסן תשל”ד).

מזוזות פסולות כמספר ההרוגים

ארץ ישראל הזדעזעה בבוקרו של יום כ”ג אייר תשל”ד. קבוצת תלמידים מצפת שהיו בטיול שנתי, עשו את הלילה בבית ספר במעלות. בשלב מסוים הגיעו מחבלים אל בית הספר והחזיקו בהם כבני ערובה. המחבלים החזיקו במאה וחמשה תלמידים ועוד עשרה מבוגרים. הם ניהלו משא ומתן בו דרשו לשחרר 20 מחבלים שהיו כלואים בארץ ישראל.

לאחר שעות ארוכות של מתח, החליט שר הביטחון משה דיין להורות על חילוץ בכוח של הילדים. תוצאות הפעולה היו הרות אסון. מקרב בני הערובה נהרגו 21 תלמידים, ושלושה מבוגרים, ועוד ששים ושמונה נפצעו. גם מקרב הכוחות הפורצים היו נפגעים והרוג אחד. פעולת המחבלים הכתה את תושבי המדינה בהלם, בעיקר בשל תוצאותיה החמורות. תמונות הילדים ההרוגים וסיפורי הניצולים עוררו הד נרחב בארץ ישראל ובקהילות היהודיות בתפוצות.

מנהל בית חב”ד צפת באותם ימים, הרב אברהם אייזנבך בדק לאחר מכן את המזוזות בבית הספר בו למדו התלמידים, וכל המזוזות נמצאו פסולות. כשספרו את מספר המזוזות הפסולות התברר כי מספר המזוזות הפסולות היה כמספר התלמידים ההרוגים… עד מהרה הופצה הידיעה הזאת בכל הארץ.

בשבת לאחר האסון, דיבר הרבי בכאב על המזוזות הפסולות שנמצאו בבית הספר ועל ההקשר בין מספר המזוזות הפסולות למספר ההרוגים. באופן נדיר גילה הרבי כי למעשה “דחפו אותו” למבצע זה, כאשר הכול מבינים מי הם אלו שדחפו את הרבי לצאת במבצע זה…

“אברך [הרב אברהם אייזנבך מנהל בית חב”ד צפת באותם ימים - ש.ז.ב.] טלפן אלי מצפת, והודיע [שעה שהילדים הוחזקו בני ערובה] שהיות שהילדים הם לא ממעלות אלא הם תושבי צפת והם היו בטיול במעלות, לכן הוא מבקש ברכה שיזכירום על הציון, להזכירם בתפילה.

“לאחר מכן התנדב והודיע שבבדיקת המזוזות בית הספר שלהם [בצפת] נמצא שישנם 17 מזוזות, ובדקו ומצאו שכל המזוזות פסולות, ואז היה מספר הילדים שנהרגו 17. למחרת התפרסם בעיתונות שיש יותר - עשרים הרוגים. נהיה אצלי פלא. וביקשתי ממנו לברר עוד פעם בקשר למזוזות באותו בית הספר, וביררו שיש שם עוד כמה חדרים ובהם 4 מזוזות, אשר שתיים מהן פסולות ולגבי השתיים האחרות יש ספק. וכאן רואים בגילוי שזה בהשגחה פרטית, בהודעה הראשונה אמרו שיש 17 ילדים, כמו כן הודיעו שיש 17 מזוזות פסולות, ואחר כך הודיעו על עוד שלוש - וכמו כן הודיעו על עוד שלוש מזוזות פסולות”.

וכאן הרבי אמר מילים מבהילות ממש, כאשר גילה שהחל במבצע מזוזה כי “דחפו אותו” לכך:

“עסקתי בלהט בענין מבצע מזוזה, דחפו אותי ולא נתנו לי מרגוע מלתבוע ולדבר על מזוזה. אני בעצמי לא יודע למה, אמרתי בשעתו טעמים שומר דלתות ישראל וכו’, אבל מדוע דווקא מצות מזוזה, הרי ישנם הרבה מצוות, ובכל מצוה יש סגולה - הגם שלא מקיימים את המצוות כדי לקבל שכר אלא משום שזהו ציווי הקב”ה - ועכשו ראו איך שכל מאורע הזה היה קשור במצות מזוזה” (התרגום מתוך מבוא לאג”ק חלק כ”ח ע’ 9).

•     •     •

אם עד עתה דובר על בקשת הרבי לבדיקת מזוזות, הרי שלאחר אסון מעלות הכריז הרבי על בדיקת המזוזות כ”מבצע מזוזה”. בשבת שלאחר מכן הכריז הרבי על מבצעים נוספים: מבצע צדקה, מבצע תורה, מבצע בית מלא ספרים, ויחד עם מבצע תפילין - הפכו הללו ל”חמשת המבצעים” עליהם עורר הרבי בתקופה הבאה.

הרבי הסביר כי חמשת המבצעים הם סגולה מיוחדת בתור שמירה והגנה, בדוגמת קסדה של חייל המגנה על ראשו, וכאשר יש קסדה הרי נשק האויב לא יכול לפגוע בחייל; אך אם החייל הולך ללא קסדה או אם נוטלים ממנו את הקסדה, הוא שרוי בסכנה. 

אסיפת עסקנים ותמימים

ביום ראשון כ”ז באייר התקיימה אסיפה של התמימים בכפר חב”ד, בה הוחלט על שורה של הצעות מעשיות במסגרת מבצע מזוזה:

לעורר את אנ”ש לפרסם את שיחת הרבי משבת האחרונה בקשר למבצע מזוזה.

להפיץ פרסומים בדפי הסברה ובכלי התקשורת.

לארגן בכל עיר ועד מיוחד שיטפל במבצע, וכל ועד יצור קשר עם רבני העיר ועם אנשי המועצה הדתית על מנת שיסייעו למבצע.

למחרת התקיימה אסיפה נוספת בנושא בביתו של הרה”ח ר’ ישראל ליבוב יו”ר צעירי חב”ד. באסיפה זו השתתפו העסקנים: הרב ישראל ליבוב יו”ר צעירי חב”ד, ר’ זושא וילימובסקי, ר’ ברוך גופין ור’ משה סלונים, וגם נציגי התמימים: הת’ יוסף יצחק סגל (כיום משפיע בתו”ת מגדל העמק), הת’ שלמה ויגלר (כיום מזכיר בתו”ת לוד) והת’ מנחם וולפא (כיום שליח הרבי בנתניה).

לאחר שהובהר מה מסקנות אסיפת התמימים, הזכיר ר’ משה סלונים כי הרבי הורה לשתף במבצע מזוזה את בתי הספר, ולכן על התמימים לנסוע לבתי ספר לדבר בפני התלמידים על המבצע וחשיבותו.

ר’ זושא וילימובסקי הודיע כי התקבלה הוראה ממזכירות הרבי, כי להצלחת המבצע יש לעורר רבנים, עסקנים ומנהלי בתי ספר וכן לארגן ועד מרכזי שירכז את המבצע.

ר’ ישראל ליבוב שהיה אמור לממן את המבצע, הסביר שעלות המזוזות לא מאפשרת לצאת במבצע גדול, ואפילו להכניס מודעות בעיתונים יעלה סכומים נכבדים. לאחר מכן ליבן כמה הצעות, וביניהן לפנות למשרד השיכון כדי שבבתים החדשים יקבעו כבר מלכתחילה מזוזות כשרות.

במהלך האסיפה נכנס למקום ר’ יוסף פרמן שעסק במבצע. הוא ביקש לקנות 120 מזוזות, והבהיר כי אי אפשר לקחת כסף ממקבלי המזוזות, והוא אינו יודע כיצד יכסה את הוצאותיו. בתגובה אמר ר’ משה סלונים, כי ענינו של צא”ח לערוך תעמולה ולהודיע כי ניתן לרכוש מזוזות, ואילו התמימים יסעו לבתי ספר לדבר עם התלמידים על אודות חשיבות המזוזות כשמירה, במיוחד לאחר מה שקרה במעלות.

באסיפה דובר גם אודות החתמת רבנים על כרוז שיקרא לכל תושבי ישראל לבדוק את מזוזות ביתם.

וכך המשיכו חברי האסיפה ללבן הצעות ויוזמות שונות בנוגע למבצע. לבסוף הוחלט לפרסם מודעות מטעם צעירי חב”ד בנושא מבצע מזוזה, וכן להוציא “מודעות הסברה קטנים בצורה קטנה ויפה שימשוך את לב הקורא” [מה שנקרא היום: “פליירים”].

התוועדות הפתעה של הרבי בעיצומו של יום חול

בעוד חסידי חב”ד מטכסים עצה כיצד ‘להרים’ מבצע בסדר גודל ארצי, נחת אסון קשה על חסידי חב”ד בארה”ק, כאשר אירעה תאונה מחרידה לא הרחק מכפר חב”ד, בה נהרג רבו של כפר חב”ד הגאון החסיד הרב שניאור זלמן גרליק ועמו עוד שלושה מחסידי חב”ד משיכון חב”ד בלוד. האסון הכבד גרם לדכדוך רב בקרב החסידים בארץ הקודש, אך הרבי לא הרפה ולא נתן להיכנס ל’מרה שחורה’. הוא ביקש להמשיך ולפעול.

מספר ימים לאחר התאונה, ערך הרבי ביום חול התוועדות שלא מן המניין, דבר נדיר כשלעצמו. היה זה בסביבות השעה תשע וחצי בלילה כאשר הרב חודקוב הודיע כי הלילה תתקיים התוועדות קצרה. זמן ההתרעה היה קצר והבלגן שנוצר ב–770 היה עצום. כולם רצו לחפש טלפונים והתקשרו לכל מי שנמצא באזור כדי שיגיע להתוועדות הלא–צפויה. במקביל התקשרו לכל העולם כדי לסדר שידורים ישירים. בדקות הספורות שנותרו, היו שהזדרזו בסידור השולחנות והספסלים כדי שיתאימו למצב של התוועדות.

כרבע שעה חלפה מאז ההתרעה ועד שהרבי נכנס לתפילת ערבית. דקות ספורות לאחר התפילה, שוב נכנס הרבי ל’זאל’ וההתוועדות החלה. הרבי פתח באמירת מאמר “בהעלותך את הנרות”, ובשיחה הראשונה דיבר על הפסוק “עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע” - “צרה” אותיות צוהר, שזה ענין של “אתהפכא חשוכא לנהורא”  וט”ו בחודש ש”קיימא סיהרא באשלמותא” הוא זמן מסוגל לזה, כמו שהיה אצל הרבי הריי”צ - שהמאסר שלו התחיל בט”ו סיון, ואחר כך הכל נהפך לטוב. וזהו ענינים של המבצעים, להפוך חושך לאור והאריך שוב בביאור כל המבצעים.

בשיחה השניה גילה הרבי את אחת הסיבות להתוועדות הלא שגרתית - מכיון שמצווה בו יותר מבשלוחו, ומכיון שלאחרונה הוא מדבר הרבה בעניין של מבצעים, וגם שלח שלוחים לדבר על זה, לכן הוא רוצה לדבר בעניין זה בעצמו, וזו הזדמנות [מכיוון שמדובר ביום חול בו הדברים משודרים] שהדברים יגיעו לא רק לנמצאים כאן, אלא לכל מי ששומע את זה ברחבי העולם.

הרבי אף התייחס לאסון הנורא בתאונת הדרכים, ואמר שעכשיו הזמן שיהיה ‘והפלה’ בצד הטוב, וכדאי שיבדקו מזוזות במקומות הקשורים למה שקרה.

מיד בתום השידור ישבו עסקני כפר חב”ד עם הרב אפרים וולף לישיבה מיוחדת בנושא, והוחלט כי ר’ מאיר פרידמן מצעירי חב”ד יקבל על עצמו להכין מלאי מספיק של מזוזות, ואילו ר’ משה סלונים יפרסם את דברי הרבי בין חסידי חב”ד ויראה כיצד מורידים את הדברים בפועל ממש.

בעקבות שיחת הרבי והאסיפה הספונטאנית, נערכה אסיפה מורחבת במשרדי צעירי חב”ד בתל אביב בהשתתפות עסקני אנ”ש מרחבי ארץ הקודש. כל אחד מהנאספים העלה הצעות שונות בקשר לדפוסי הפעולה במסגרת חמשת המבצעים על פי הוראות הרבי. כמו כן מסר כל אחד דיווח על פעולות שנעשו עד כה.

בסיומה של האסיפה הוחלט להקים “ועד פעולה לחמשת המבצעים” שיפעל תחת צעירי חב”ד בראשות הרב ישראל ליבוב. הועד מונה כאחראי לרכז את הפעולות בארץ הקודש ולסייע ביד כל אחד מחסידי חב”ד ומעסקני החינוך הכשר להשתלב בעבודת המבצעים. בימים הבאים אף הוציא הרב ליבוב מכתב מיוחד לחסידי חב”ד ובו חזר על קריאת הרבי לעסוק בחמשת המבצעים הקשורים למצב בארץ הקודש בכלל ולמה שקרה בקרב חסידי חב”ד בפרט. הרב ליבוב הודיע על הועד החדש ופעולותיו.

הרבי דורש: סערה ארצית בתוך יממה!

הרבי לא נתן לחסידים לנוח על זירי הדפנה, ועוד לפני שהספיקו להתארגן כמו שצריך, החליט להרחיב במהירות את המבצע. בט”ו בתמוז הגיע מברק מהרבי ובו הוראה להוסיף במבצעים עוד לפני שלושת השבועות, כלומר, תוך יומיים בלבד, וזאת למרות שהמברק הגיע בליל שישי ושלושת השבועות מתחילים ביום ראשון י”ז בתמוז:

“בקשה נפשית להגביר חיל ולהוסיף בכל המבצעים, מתחיל במבצע מזוזה, ולהתחיל בהוספה זו עוד לפני בין המצרים, וגם בשבת מפקחין על עסקי רבים ופוסקין צדקה - כפשוטה וברוחניות. ויהי רצון שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו וישראל עושה חיל”.

בתוספת למברק הגיעה גם הודעה טלפונית ממזכירות הרבי, ותוכנה היה שיש להתחיל בפעולה מוגברת ובסערה גדולה בכל מקום שיכולים לפעול - עוד לפני שלושת השבועות כולל בשבת הקרובה, ולעורר סערה גדולה בעניין זה, אך שהסערה תהיה בדרכי נועם ובמתינות ולהיזהר מהתפעלות יתירה.

ממזכירות הרבי ביקשו להודיע במרוכז עוד לפני שבת מה נעשה בעניינים אלו, שכן הרבי מבקש לקבל דו”ח עוד לפני השבת.

המברק ותוספת ההסבר של המזכירות פורסמו בחוזר מיוחד בו נכתב: “דחוף דחוף לכל אחד מאנ”ש שליט”א” ובשוליו צויין כי את הדיווחים יש להעביר במרוכז טלפונית לרב ליבוב או לרב אפרים וולף.

באותם ימים, כאשר לא לכל אחד היה טלפון בבית, ובודאי לא פקס, הדבר היה מורכב יותר, אך בכל אופן הצליחו להעביר את הידיעה לכל חסידי חב”ד בארץ הקודש, והחסידים יצאו באופן מידי למבצעים כל אחד במקומו ובאזור מגוריו.

על מה שנעשה באותה יממה ברחובות הארץ במסגרת המבצעים, ניתן ללמוד מתוך דו”ח של הרב אפרים וולף והנה כמה ציטוטים קצרים מתוך הדו”ח:

“על ידי ר’ משה סלונים נמסר: בחיפה פעלו 60 תלמידים מישיבות בני עקיבא במבצעים, וכן דברו על כך בעשרים בתי כנסת.

ברעננה, הרצליה, נתניה ובתחנה המרכזית בתל אביב עסקו במבצע תפילין ומזוזות.

לתערוכת יריד המזרח בתל אביב יצאו 3 מכוניות.

ר’ זמרוני שי’ ציק פעל בענין זה בבת ים עם מכונית ורמקול.

כן פעלו כנ”ל ברמלה.

ר’ משה שי’ אדרעי יצא עם מכונית ורמקול לכיכר דיזינגוף.

ר’ שלמה שי’ ליפשיץ נסע לחדרה, וכן הדביקו שם מודעות בבית כנסת.

בתחנה המרכזית ובכיכר מגן דוד אדום בתל אביב חולקו הכרוזים בענין המבצעים.

כן פעלו גם בשדה התעופה.

ר’ טוביה שי’ בלוי מירושלים מסר: דיברו בקשר למבצעים ב–39 בתי כנסיות, וב–24 בתי כנסת קראו את מברק כ”ק אדמו”ר שליט”א. מ”תורת אמת” יצאה תהלוכה של 40 מאנ”ש והתמימים לקרית יובל ושם התפזרו. בערב שבת קודש דיברו על כך על יד הכותל המערבי. אברכים לקחו על עצמם לבדוק מזוזות.

בערב שבת קודש ובשבת קודש, חולקו לכל בתי הכנסת בתל אביב, המברק של כ”ק אדמו”ר שליט”א על ידי ר’ משה ירוסלבסקי”.

הרשימה המקורית עודנה ארוכה והיא מקיפה עשרות ערים, ישובים, מרכזים רפואיים ואפילו קיבוצים, כפי המסופר בקטע הבא: “בקיבוץ נען ביקר ר”י שי’ פרמן וחילק סידורים, תהילים וקופות צדקה ומזכיר הקיבוץ היה מרוצה. ב[קיבוץ] גבעת ברנר גם פעלו כנ”ל בגני ילדים ובתי ספר.

בכפר חב”ד ובלוד היו בשבת משמרות ביום ובלילה ללימוד תורה, ואילו בירושלים הקימו חמישה עשר תחנות למבצע תפילין ושאר המבצעים, ועמדו יותר שעות מהרגיל”.

הרבי שולח 10,000 דולר באופן של “בזבוז האוצרות”

למרות רצונם הטוב של חסידי חב”ד בארץ ישראל להגיע לכל בית ולהתקין בו מזוזות כשרות, הבעיה הכלכלית עמדה כל העת לרועץ. הרב ישראל ליבוב שיגר באותם ימים מכתב לרבי ובו התאונן על המצב הכספי. בעקבות זאת קיבל מהרב חודקוב המחאה על סך עשרת אלפים דולר, וצורף לכך מענה מרתק מהרב חודקוב, אשר שפך אור חדש ומיוחד על חמשת המבצעים בכלל ומבצע מזוזה בפרט:

“מצד אחד מוכרחים להמשיך את חמשת המבצעים בכלל, ואת מבצע מזוזה בפרט, בכל התוקף ובכל הזריזות - מיטן גרעסטן שטורם [עם כל השטורעם] והוכחה יתירה לזה הבטחת כ”ק אדמו”ר שליט”א אשר באם אין מוצא אחר לכיסוי הדעפציט [גירעון כספי] לתמוך מכאן באופן הכי גדול, כידוע לכת”ר”.

הרב חודקוב הוסיף והבהיר כי סכומים אלו הנשלחים לארץ הקודש ולמקומות אחרים עבור המבצעים הם לא רק בבחינת “בזבוז האוצרות”, אלא הרבה יותר מכך, מבלי להתחשב גם אם יעלו המבצעים הרבה יותר גם מבחינת “בזבוז האוצרות”, בכל אופן ישלחו הכספים, ולמרות זאת יש להמשיך במבצע מזוזה בכל המרץ, אך מאידך גיסא לחפש את הדרכים להשגת אמצעים כספיים הדרושים.

המבצע אכן נמשך בשטורעם על אף הקושי הכספי, וכאמור לעיל, כבר בחודש אלול החל מבצע חדש - מבצע נרות שבת קודש, והפעילות שוב שינתה כיוון.

בעקבות המבצע

טרם נחתום סקירה זו, נציין כי בחודשי הקיץ תשל”ד, פורסמו בעיתוני ארץ הקודש ידיעות ומודעות רבות הקשורות לחמשת המבצעים, לא מעט בזכות עבודתו הנמרצת של ר’ ברק’ה וולף, “דובר חב”ד”. הוא גרם לכך שברדיו ובטלוויזיה שודרו אודות חמשת המבצעים. הפירסום האדיר החל לחלחל אט–אט לכל חלקי העם בארץ הקודש, והמהפכה האדירה בדעת הקהל על חשיבות המזוזות וכשרותן נזקפת כמובן לטובת הרבי.

במשך עשרות השנים הפך הרבי את תודעת המזוזה על פיה. קודם לכן, ברבבות בתים בארה”ק לא היו מזוזות כלל, או רק בפתח הראשי. פעמים רבות מדובר היה במזוזת קלף סמלית שכשרותה הייתה מוטלת בספק. גם בקרב ציבור שומר המצוות לא היתה די מודעות לחשיבות בדיקת מזוזות באופן רציף. אולם מאז יצא הרבי במבצע מזוזה, תודעת בדיקת המזוזות חלחלה בקרב היהודים בארץ הקודש ובתפוצות, ותופעת המזוזות הקטנות, או מזוזות הנייר, כמעט ונעלמו. רבים נוהגים לבדוק מזוזות לעיתים קרובות.

מקורות: שיחות קודש, אגרות קודש, הפרטיזן, ימי תמימים, בית משיח, כפר חב”ד, דבר, מעריב, יומן הרב יצחק מאיר סוסובר ומסמכים מתקופת המבצע.