יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
הסתירה המרכזית בין דברי הרבי לבין המציאות, מטרידה: הייתכן שעדיין לא רואים בפועל ובעיני בשר את הרבי עם הגאולה האמיתית והשלימה, למרות שהרבי הודיע לנו בבירור שכבר נגמרה עבודת הבירורים ונמצאים בימות המשיח, ואפילו רואים כבר את פעולותיו של משיח בעולם
הסתירה המרכזית בין דברי הרבי לבין המציאות, מטרידה: הייתכן שעדיין לא רואים בפועל ובעיני בשר את הרבי עם הגאולה האמיתית והשלימה, למרות שהרבי הודיע לנו בבירור שכבר נגמרה עבודת הבירורים ונמצאים בימות המשיח, ואפילו רואים כבר את פעולותיו של משיח בעולם
את הסיפור הבא שמעתי מקרוב–רחוק של משפחתנו, יהודי מ”זקני מפא”י ההיסטורית”, מה שנקרא היום “שמאלני קיצוני”, איש יודע ספר, בחור ישיבה לשעבר, שכמעט בכל פגישה עמנו הנו מלא טענות וטרוניות על דרך התורה, על הקב”ה, על הדתיים והחרדים, על החסידים והחב”דניקים, על משיח ועל הכל. פעם התארח הלה ביום הכיפורים אצל המזכיר של הרבי מלך המשיח שליט”א, הרב בנימין קליין, והתפלל בבית רבינו שבבבל.
כשסיפר זאת, טרח מיד להבהיר: לא שאני מאמין בדברים הללו (ואנו נאמר: מי שיאמר לך שאינו מאמין - אל תאמין לו), אלא שאני ג’נטלמן, וכשאני מתארח אצל מישהו, אני משתדל לכבד את המקום ולנהוג כפי שכולם נוהגים, גם כשהדברים הם לי לזרא.
בשלב מסוים, קטע בתפילה קומם אותי מאד. היה זה כשהגענו לפיוט על “עשרה הרוגי מלכות” שאומרים בסדר העבודה בתפילת יום הכיפורים. מסופר שם כי בשעה שהפשיטו את העור מעל פניו של רבי ישמעאל כהן גדול, אזי “שרפי מעלה צעקו במרה - זו תורה וזו שכרה?! (ריבונו של עולם, אשר אתה) עוטה כשלמה אורה, אויב מנאץ שמך הגדול והנורא, מחרף ומגדף על דברי תורה!”
ומה הייתה תגובתו של הקב”ה? - “ענתה בת קול משמים, אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים, לתוהו ובהו אשית הדומיים, גזרה היא מלפני קבלוה משעשעי דת יומיים”.
ואני כולי מתקומם - האם זהו הצדק האלוקי האבסולוטי (“כפי שאתם אומרים”): כאשר באים שרפי מעלה וזועקים על העוול הנורא שקורה כאן, כאשר היהודי הקדוש ביותר, הכהן הגדול, סובל ומעונה בעינויים כה קשים ומרים, מה עונה להם הקב”ה - במקום לענות תשובה הוא כביכול מאיים: שיתקו. אם לא תשתקו אשמיד את הכל, אהפוך את העולם למים!
אילו לפחות היה אומר רק: שיתקו, גזירה היא מלפני, אינכם יכולים להבין זאת. אבל מה פשר האיום הנוסף “אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים”. האם סותמים לטוענים את הפה באיומים?!
לקחו אותי לחסיד זקן פיקח מאד בשם ר’ זושא, ואמרו לי: ממנו תשמע תשובה לשאלתך.
שטחתי בפניו את הטענה שלי. אותו ר’ זושא חייך ואמר, אספר לך סיפור: באחד הכפרים השייכים לאחוזה של הפריץ המקומי חי לו חייט יהודי, מומחה מאד במלאכתו. באותה תקופה היו כל תושבי האחוזות נתונים לשליטתו המוחלטת של הפריץ בעל האחוזה. הפריץ היה בעצם שליט יחיד באחוזותיו והיה יכול לעשות בתושבי המקום ככל העולה על רוחו. כמה פעמים הזמין הפריץ בגדים אצל החייט היהודי והיה מרוצה מאד מתוצאות העבודה. לאות הוקרה הזמין אותו לארמונו, התחיל לדבר עמו בדברי חכמה והתפעל מאד מחכמתו. כך עלתה קרנו של החייט היהודי בעיני הפריץ. הוא הושיבו לימינו, התייעץ עמו בכל העניינים, והפגין זאת לעיני כל למגינת לבם של הכמרים שונאי ישראל. הללו ניסו לדבר על לבו של הפריץ שיתרחק מן היהודי, אבל הוא לא אבה שמוע, והיה עונה להם כי רק הקנאה מדברת מתוך גרונם.
יום אחד קנה הפריץ בד יקר מאד בחוץ לארץ, ורצה לתפור ממנו חליפה עבורו. קרא לחייט היהודי, הראה לו את הבד, והטיל עליו את המשימה לתפור ממנו חליפה יוקרתית כיאה לפריץ המכובד. אבל, הוסיף הפריץ בנימה מאיימת, היזהר והישמר לבל תיקח לעצמך מאומה מן הבד הנותר. אם ייוודע לי כי נטלת אפילו משהו משאריות הבד לעצמך, דמך בראשך.
החייט נטל את הבד והבטיח לעשות בעזרת השם את הטוב ביותר שהוא יכול. ואכן לאחר מספר שבועות הי’ הבגד מוכן, והייתה זו אכן חליפה מיוחדת ומפוארת שכל הרואים גמרו עליה את ההלל. הפריץ לבש אותה בהתרגשות מיוחדת, ובכל מקום שהלך קיבל שבחים על הבגד הנאה והמרשים והיה מרוצה מאד.
אלא שכאן התערבו הכמרים, הם באו והעידו בשבועה כי ראו שהיהודי לקח לעצמו מן הבד. הפריץ התרגז מאד. הוא הרי הודיע מראש כי אם היהודי ייטול לעצמו מן הבד דמו בראשו ולא יועיל לו שום דבר. הוא כמובן היה בטוח שאין לערער על אמינותם של הכמרים שהעידו על כך בשבועה. לא הועילו הכחשותיו של החייט, והוא נלקח לכלא ועמד להיות מוצא להורג.
לפני שהוצא להורג ביקש היהודי בקשה אחרונה: את החליפה המהודרת ומספריים דקות ועדינות.
הפריץ התרגז: אתה רוצה לקלקל ולהרוס לי את החליפה הכל כך יקרה? לא אסלח לך על כך. אהרוג אותך בייסורים נוראים. אבל היהודי עמד על כך שזו בקשתו האחרונה, והבקשה חייבת להתמלא.
כשהביאו לו את החפצים, לקח היהודי את החליפה, והתחיל לגזור בעדינות את חוטי התפירה ולפשוט את הקמטים. הוא עבד זמן רב, וכאשר סיים את מלאכתו היה הבד כולו שטוח על הרצפה בלי שיחסר ממנו אף מילימטר אחד.
עתה ראו כולם את צדקתו של היהודי והכמרים נכלמו. הפריץ ביקש את סליחתו, השיב אותו כמובן למעמדו הקודם, ואף רומם ונישא אותו יותר.
איך הצלחת לעשות זאת מוצלח כל כך? תמה הפריץ, והרי בדרך כלל בכל תפירה צריך לגזור בקצוות ולהפסיד פה ושם חתיכות בד?
השיב היהודי: אני הרי מכיר את הכמרים שלך, והבנתי שהם לא יוותרו על הזדמנות כזו להפליל אותי בעיניך. ידעתי גם שאתה תאמין להם ולא לי. לפיכך נזהרתי מאד בתפירה. במקום לגזור קיפלתי את קצוות הבד והכנסתי הכל בתוך הבגד. עשיתי הכל ששום פיסה מהבד לא תלך לאיבוד. כך יכולתי להוכיח לך כי כל מעשיי היו צודקים וישרים. אלא שלשם כך הייתי חייב להרוס את כל אשר בניתי ולפרום את כל מה שתפרתי.
זהו הפירוש, פונה אלי ר’ זושא בחיוך, בתשובת הקב”ה לאותם שרפי מעלה “אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים” - אין זה סתם איום בהחרבת העולם, אלא בהחלט הסבר למה שקורה. הקב”ה אומר לאלו הטוענים על העוול המשווע שמתרחש לכאורה לנגד עיניהם בניגוד גמור לכל כללי הצדק והיושר: שמעו נא, הדברים שאני עושה הם תמיד צודקים וישרים אבסולוטית, גם אם אתם זועקים שנראה לכם בבירור גמור שאין זה אלא עוול משווע ללא שום הצדקה. אלא שאתם רואים רק חלק מהתמונה ולכן אינכם יכולים להבין איך ייתכן דבר כזה. אם תתעקשו שאתם חייבים לראות כיצד אכן כל מעשיי נכונים וצודקים, לא תהיה כביכול ברירה אלא “לפרום את כל התפרים”, להחזיר את העולם למצב של תוהו ובהו, ולראות שלב אחרי שלב כיצד הדברים נבנים; רק אז תוכלו לראות כיצד אכן כל פרט שמתרחש בעולם צריך אכן להיות דווקא כפי שהוא. אבל לשם כך יצטרכו כביכול להרוס את הכל, להפוך את העולם למים, וזה לא כל כך כדאי.
כשהמציאות לא מתסדרת לנו
פעמים רבות היו יהודים שפנו לרבי בטענות על חוסר הצדק, כביכול, בהנהגתו של הקב”ה, אם בשואה או במקרים אחרים שונים, והרבי תמיד מביא את המשל לאדם שאינו מבין ברפואה שנכנס לחדר הניתוחים ולנגד עיניו המשתאות הוא רואה אדם חסר אונים מוטל על המיטה, סביבו עומדים אנשים בחלוקים לבנים, בידיהם סכינים, והם חותכים בבשר החי. הוא יהי’ בטוח במאה אחוז שהוא עד לתופעה קניבלית, וכי העומדים מסביב אינם אלא רוצחים שפלים; הן הוא בעצמו ראה אותם עם סכינים ביד עומדים וחותכים בבשר החי של אדם מסכן שאינו יכול לעזור לעצמו.
נסו לשכנע אותו כי הללו אינם אלא רופאים מופלאים שרוצים אך ורק בטובתו של החולה, וכי הם משקיעים מאמץ עצום כדי להציל את חייו. הוא ימלא פיו שחוק על “הרעיון המשונה” כאשר הוא עצמו במו עיניו ראה אותם עומדים ומתעללים בו.
אנו הקטנים והשפלים, שוכני בתי חומר, מנסים להבין את דרכיו של הקב”ה, מה קורה כאן, מדוע ולמה הוא נוהג כפי שהוא נוהג, ומגיעים למסקנה מוחלטת על פי השכל האנושי ואפילו על פי השכל האלוקי של התורה שאין לזה שום הסבר ושום הצדקה כלל וכלל - “דבר הכי בלתי מובן כלל וכלל”. ועד שמשה רבינו בעצמו זועק מקירות לבו: “למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך”!
וכפי שהתבטא הרבי מלך המשיח שליט”א בעשרה בטבת תנש”א בנוגע לדבר הבלתי ניתן כלל לשום הבנה והסבר, השואה הנוראה, שאין שום אפשרות להסביר זאת בשכל, ובוודאי שאסור להסביר זאת כעונש על החטאים, כי “אפילו השטן בעצמו לא היה ממציא עונש כה נורא על אלו חטאים שלא יהיו”.
וכפי שרש”י מבאר את הפסוק “וכיפר אדמתו עמו” - כשהרבי שליט”א חזר על כך הוא עשה זאת מתוך בכיות נוראות - שכאשר תחזינה עינינו בגאולה האמיתית והשלימה הקב”ה יפייס כביכול את אדמתו ואת עמו על כל מה שעשה לנו.
ועד - הענין שהזמן גרמא, הדבר הכי בלתי מובן כלל וכלל: הייתכן שעדיין לא רואים בפועל ובעיני בשר את הרבי עם הגאולה האמיתית והשלימה. במיוחד דווקא כאשר יודעים מה שהרבי הודיע לנו בבירור - שכבר נגמרה עבודת הבירורים ונמצאים בימות המשיח, ואפילו רואים כבר את פעולותיו של משיח בעולם - ולמרות הכל עדיין לא רואים את הגאולה האמיתית והשלימה. ולפעמים אף נדמה שרואים כמה וכמה עניינים שאינם מתאימים כלל למשיח וגאולה והם ההיפך לגמרי, עד שמשה רבינו עצמו זועק “למה הרעות”?!
ולמרות כל זה קיימת בכל תוקפה האמונה המוחלטת שלנו כי הקב”ה יודע מה שהוא עושה והכל מאתו יתברך באופן מוחלט. אך ביחד עם זאת זועק לנו הרבי ללא הרף, שכאשר איננו מבינים עלינו לזעוק “עד מתי”?! ולדרוש ולתבוע ללא הפוגות שהדברים אכן יהיו גם בפועל ובגלוי ולעיני כל בשר כפי שהם צריכים להיות על פי התורה - משיח נאו!
כי אכן, ריבונו של עולם, אנו מאמינים בך ובטוחים בך כי כל מה שאתה עושה הכל אך ורק לטובה. “אין רע יורד מלמעלה והכל טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורוב טובו”. אבל רוצים מאתנו שיחד עם זאת נבקש ונתחנן ונדרוש ונתבע ואכן נפעל שהדברים אכן יבואו גם בגלוי ובפשטות לעיני כל בשר בטוב הנראה והנגלה.
ועוד יותר: רוצים מאתנו, יחד עם האמונה המוחלטת, גם את הביטחון המוחלט בישועת ה’ בטוב הנראה והנגלה. ועד שמתחילים כבר לשיר ולהודות ולשבח ולרקוד על הנסים שקורים כל הזמן, והעיקר - על הגאולה האמיתית והשלימה שמגיעה תיכף ומיד ממש.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!