האחריות היא שלנו

תוכנה של שיחת כ”ח ניסן, בה מכריז הרבי “אני את שלי עשיתי”, ועתה “עשו אתם כל אשר ביכולתכם” הוא — שיש דברים שצריכים לבוא דווקא מלמטה ולא רק “מפני הציווי”. שזה דורש מאתנו כמובן קודם כל לקחת אחריות, שיהיה אכפת לנו ממשיח ומהתגלותו

בהתוועדות שנערכה על ידי וועד כפר חב”ד אור ליום הבהיר י”א ניסן, השתתף גם חסיד וויז’ניץ בשם הרב מאנדעל מבני ברק. הרב מאנדעל מטפל בנוער נושר ואחראי על כמאה וחמישים כוללים. כשהזמינו אותו לדבר, אמר כי בתחילה לא חשב לדבר, ובמיוחד לא לספר על התשובות המדהימות שקיבל מהרבי באגרות–קודש, אולם כיוון שבהשגחה פרטית קיבל זה עתה כרך אגרות–קודש, הוא מבין מכך שהקב”ה שלח לו מסר עם הוראה לספר את מה שקרה עמו באגרות–הקודש. (הספר הגיע אליו ביוזמה ברוכה של הרה”ח ר’ אברהמי שי’ מיידנצ’יק, שחילק לכל הרבנים והאדמו”רים שהשתתפו בהתוועדות זו כרך אגרות–קודש, עם הקדשה “מזכרת מהתוועדות יום הבהיר י”א ניסן, יום הולדת הרבי מלך המשיח שליט”א”. זאת בהתאם למסורת הנפלאה של ראש המשפחה הבלתי נשכח, הרה”ח ר’ שלוימקה מיידנצ’יק, לנצל כל אירוע וכל הזדמנות לקרב יהודים לרבי).

הרב מאנדעל סיפר תחילה על הקשר הרצוף שלו עם הרבי ועם חסידי חב”ד, ועל כך שגם בוויז’ניץ של היום שרים תמיד ניגוני חב”ד ונמצאים בידידות אמיצה עם ליובאוויטש. לאחר מכן סיפר שלאחרונה הוא מגיע הרבה לכפר חב”ד, ובמיוחד ל–770. השליח שם, מי שקיבל את פניו, סיפר לו על האפשרות לכתוב לרבי וגם לקבל תשובה באמצעות האגרות–קודש, והציע לו שיכתוב גם הוא לרבי. הוא אכן כתב ושאל את הרבי מה תפקידו בעולם. הספר נפתח במכתב בו הרבי כותב למישהו במענה על מכתבו מה תפקידו בעולם — הרבי חוזר בתוך המכתב על שאלתו של הרב מאנדעל, ועונה לו בהתאם לעיסוקו — שהקב”ה זיכה אותו לקרב יהודים לתורה ומצוות ולעסוק בהפצת התורה והיהדות והפצת מעיינות החסידות. שזהו תפקיד נעלה ביותר שאין למעלה הימנו.

לאחר מכן, מספר הרב מאנדעל, כשראיתי במו עיני עד כמה הרבי ממש מתייחס אליך ופותר לך את כל הספקות, אמרתי לשליח שם ב–770 כי רצוני לכתוב שוב לרבי ולבקש את עצתו בנושא שמטריד אותי. הלה אמר לי כי כדי להיות “כלי” לברכה, עלי לקבל על עצמי איזו החלטה וקבלה טובה לפני שכותבים לרבי. בפעם הראשונה לא ידעתי מכך, אך כשפניתי שוב ביוזמתי וביקשתי לכתוב, אמרו לי כי כך נהוג. חשבתי מה אוכל לקבל על עצמי, וכנראה לא חשבתי יותר מדי, והחלטתי לקבל על עצמי להוסיף ב”ואהבת לרעך כמוך”. ואז כתבתי ושאלתי, כיוון שאני אחראי על כמאה וחמישים כוללים, והתקציב הוא גדול מאד וקשה לי מאד לעמוד בכך, רציתי להפסיק עם חלק מפעילות הכוללים הללו. מאידך, לבי לא נתן לי להפסיק פעילות ברוכה זו שמניבה תוצאות רבות בפועל, ולא ידעתי מה לעשות. כתבתי אפוא ושאלתי את הרבי, כיוון שכל כך קשה לי לעמוד בכך, אולי אפסיק את הפעילות בחלק מהכוללים.

הרבי ענה לי שוב תשובה מדהימה — ששאלתי היא לפלא גדול בעיניו, שהרי זה ה”ואהבת לרעך כמוך” הגדול ביותר, ואיך עולה על דעתו להפסיק דבר כזה. כאמור, הרבי ענה לי כך אחרי שהחלטתי לקבל על עצמי להוסיף ב”ואהבת לרעך כמוך”. ועכשיו הרבי דואג שיגיע לידי כרך אגרות–קודש, להזכיר לי שמלמעלה רוצים שאדבר על התשובות המופלאות שהרבי עונה היום.

האחריות היא שלנו

תוכנה של שיחת כ”ח ניסן, בה מכריז הרבי “אני את שלי עשיתי”, ועתה “עשו אתם כל אשר ביכולתכם” הוא — שיש דברים שצריכים לבוא דווקא מלמטה ולא רק “מפני הציווי”. שזה דורש מאתנו כמובן קודם כל לקחת אחריות, שיהיה אכפת לנו ממשיח ומהתגלותו ומהגאולה השלמה. ושתשוקה זו תבער בנו ללא הפוגה, ולשמה נעשה ונפעל ללא הרף עד שנראה בפועל את הרבי שליט”א מביא את הגאולה. כשחדורים בזה כל הזמן, הרי שמחפשים ללא לאות הזדמנויות והזדמנויות להביא עוד ועוד יהודים שיתקשרו אל הרבי. כשפועלים בזה, רואים תוצאות הרבה יותר ממה שמצפים.

אולם יש נקודה עיקרית נוספת, שהדברים צריכים לבוא מלמטה דווקא. כשם שהזעקה “למה ניגרע” שבאה מלמטה, ודווקא היא פעלה שהקב”ה ייתן הזדמנות נוספת, פסח שני, שיוכלו להשלים את כל מה שהפסידו. כך אומר לנו הרבי כאן, שרוצים מאתנו מה שכביכול אני לא יכול לעשות. שכן הבקשה והדרישה צריכה לבוא מכם, מלמטה, ולא רק “מפני הציווי”.

זה הרעיון גם בשיחת ב’ ניסן תשמ”ח, בה מבאר הרבי את הנחיצות וההכרח בכך שהכרזת “יחי המלך” בקשר למלך המשיח במיוחד — תבוא מהעם דווקא, וזה מה שיפעל את התגלותו לעין כל. שאת זה כביכול אין המלך יכול לעשות.

וכפי שנכתב בהזדמנות קודמת, שהרבי אומר בשיחה זו כמה מילים כמעט בהבלעה. וכשלומדים זאת בשטחיות לא שמים לב כלל מה טמון כאן: הרבי אומר שם שכל מה ש”מרעישים בעקבתא דמשיחא”, כל ה”שטורעם” שהרבי עושה בשנים האחרונות אודות הצורך וההכרח בהכרזת “עד מתי?!” הוא (לא רק משום שצריכה להיות הציפיה והתשוקה למשיח צדקנו שיביא בפועל את הגאולה. לא די בזה, אלא זה שהרבי מרעיש על משיח) אינו אלא בעיקר בגלל הצורך בהכרזת “יחי המלך” בקשר למלך המשיח, שהיא פועלת את התגלותו כמלך המשיח וגם את התגלות חייו הגשמיים לעיני בשר. ולכן מדברים כל כך הרבה על הצורך בהכרזת “עד מתי”, שהיא כוללת את הכרזת “יחי המלך”. עד כאן תוכן דברי הרב.

“יחי המלך”, זה הסיפור

כאן נשאלת השאלה: אם כל ה”שטורעם” שהרבי עושה בקשר ל”עד מתי”, אינו אלא בעיקר בגלל הצורך בהכרזת “יחי המלך” — מדוע הרבי לא מדבר הרבה (מלבד בשיחה זו ובעוד מקומות בודדים) במפורש על “יחי המלך”, אלא מקדיש עשרות ומאות שעות ב”שטורעם” עצום (חלק מהם נלקט בספר עב כרס “עד מתי”) רק בקשר ל”עד מתי”?

והתשובה היא: כל העניין של הכרזת “יחי המלך” היא שהעם יפעל אצל המלך את התגלות מלכותו. וכמבואר שם שהמלך הוא לא רק “ראש” אלא גם “לב”, “לבו הוא לב כלל ישראל”. כמו הלב, שלא זו בלבד שהוא משפיע ומזרים חיים לכל האברים, אלא הוא גם מקבל את הדם מכל האברים. כך גם המלך מקבל מן העם את מלכותו, ואפילו כביכול את ההוספה וההתגלות של חייו, שכן “אין מלך בלא עם”.

וכמבואר בארוכה בחסידות (ספר המאמרים תש”א ותש”ג בתחילתו ועוד) שכח המלוכה נטוע ומושרש עמוק בתוך עצם הנפש של המלך ואינו שייך כלל לגילוי. ולכן מצד עצמו אין המלך רוצה כלל להתגלות. רוצה הוא להישאר מובדל לעצמו, כפי שהוא קשור ודבוק בו יתברך ללא שייכות אל העם. והתגלות המלוכה נעשית רק על ידי ההתבטלות של העם אליו “בשמחה גדולה ובביטול עצום”. כאשר העם מכריז כי הם מכירים במלכותו, קובעים עובדה כי הוא המלך ואנחנו עמו, ומקבלים עליהם–עלינו את עול מלכותו וקיום פקודותיו והוראותיו. ועל ידי זה פועלים אצל המלך את התגלותו להיות בפועל מלך על העם.

עניין זה צריך להיות גם במלך המשיח. כי למרות שלא העם ממנה אותו, אלא הקב”ה בוחר בו וממנה אותו, הרי העניין של “אין מלך בלא עם” ישנו גם ובמיוחד במלך המשיח. שכן גם לאחר בחירת הקב”ה בו, עדיין נמצא בו כח המלוכה בהעלם לגמרי, וזקוק הוא לעם שיפעלו בו את התגלות מלכותו לעיני כל, ואפילו את ה”הוספה בעניין החיים” והתגלות חייו לעיני כל, על ידי ההכרזה וקבלת מלכותו בפועל, בהכרזת “יחי המלך”: “והמעשה הוא העיקר: יש לסיים ולהשלים את “מעשינו ועבודתינו” — כולל גם הבקשה והדרישה “עד מתי”, וההכרזה “יחי המלך” דוד מלכא משיחא — בזריזות הכי גדולה, הקשורה עם שמחה וחיות … שעל ידי זה פועלים כביכול ה”אחישנה” דהזריזות אצל הקב”ה — “אלקיכם כהן הוא” ו”כהנים זריזין הם” — לגאול את בני ישראל בזריזות הכי גדולה, תיכף ומיד ממש, “לא עיכבן המקום כהרף עין”.” עד כאן דברי הרבי.

אצל משיח צדקנו צריכים הדברים לבוא מלמטה דווקא, מהתחתונים עצמם. לא די רק להאמין בו וללכת אחריו כמו אצל משה רבינו במצרים, אלא אחרי שהקב”ה בחר ומינה את המלך המשיח, צריכים העם ליטול יוזמה, מלמטה למעלה, לבוא אל המלך המשיח ולבקש ממנו שיבוא וימלוך עלינו. ובכך יפעלו הם דווקא, אנו, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

כדברי הרבי שליט”א (סוף שיחת ש”פ משפטים תנש”א) “והרי המינוי דדוד מלכא משיחא כבר הי’, כמו שכתוב “מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו”. צריכה רק להיות קבלת מלכותו על ידי העם וההתקשרות בין המלך והעם בשלימות הגילוי — בגאולה האמיתית והשלימה”.

וכמו שכתוב (הושע ג, ה ובמצודות שם) “אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה’ אלוקיהם ואת דוד מלכם” — “וגם יבקשו את מלך המשיח הבא מזרע דוד, ומעמו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בהם”. שבני ישראל יבקשו מן המלך המשיח שימלוך עליהם, ובכך יפעלו הם דווקא, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.