בחינת “שוב”

בחינת “שוב”

כ״ק אדמו״ו הזקן: מה שנאמר בפרשה ראשונה של קריאת שמע “ואהבת גו’ בכל לבבך ובכל נפשך” כו’ זוהי בחינת הרצוא. ואחר כך מה שנאמר “והיו הדברים האלה” - זוהי בחינת שוב. ומפורט בזה: ושננתם לבניך ודברת בם כוי. לאמור: שצריך להיות הדבור דווקא בתורה. ומוסיף: וקשרתם כוי וכתבתם כוי, שכן ה”מים חיים” צריך להיות אל כלי דוקא. והכלי הוא: מעשה המצות שהן בחינת כלים.

(לקוטי תורה, פרשת חקת, נז ג)

גוזר ואומר דבר ר’

כ״ק אדמו״ו האמצעי: נאמר: “אשר אנכי מצוך” - אנכי מי שאנוכי - מצוך היום, דהיינו גוזר ואומר בפיך דברים האלה. על כן אמר ושננתם לבניך ודברת בם, להיות גוזר ואומר דבר ה’, כמו שאמרו חז”ל: “מתניתן מלכתא” (המשנה היא מלכה) דהיינו שדברי משה הם דברי ה’ ממש, דבר המלך בפיו.

(תורת חיים, שמות ח”א פרשת וארא , פא, א)

ממחשבה לדיבור

כ״ק אדמו״ו הצמח צדק: נאמר “והיו הדברים וגו’ על לבבך” - זוהי בחינת מחשבה. אך לא די בכך, אלא יש להמשיך את התורה למטה ולגלותה גם בבחינת דיבור, וזהו “ושננתם לבניך” ודברת בם.

(אור התורה, דברים ח”א עמ’ ד)

עיקר מצוות לימוד רתורר

כ״ק אדמו״ו מהו״ש: אותיות הדבור מגלים את בחינת ההעלם שבמחשבה, ובחינה זו היא כנגד בחינת ומדריגת התורה. לפי שעיקר מצוות לימוד התורה היא בבחינת דיבור, כמו שכתוב: “ושננתם לבניך ודברת בם”.

(תורת שמואל תרמא עמ’ ערה)

לאלו שירצו להבין

כ״ק אדמו״ו מהווש״ב: סיפר, שרבנו הזקן היה חמור סבר. “עצמי”, נשמה דאצילות , כשהיא יורדת למטה להנהיג הדורות, יכולים לדמיין מה חמור היה הדבר.

פעם אחת יצא רבנו הזקן אל התלמידים, היה זה כאשר רבנו הזקן הרגיש שאחדים מהתלמידים לא קלטו את העניין לאמיתו - לומר תורה של הבעש”ט על הפסוק “ושננתם לבניך”:

ושננתם - לשון שינון. לבניך - לאלו שירצו להבין. ודברת בם

-   תדבר באופן שהדברים יכנסו בם, וזה מועיל - בשבתך בביתך: לברר את הניצוצות שבבית, של עצמו, וכן ובלכתך בדרך - לברר את הזולת ואת העולם. וזה נוגע ל: ובשכבך - יום המיתה, ובקומך -  תחיית המתים.

כששמעו התלמידים את התורה התעלפו רבים מהם. לא מפני שפחדו מיום המיתה וכו’, אלא מפני שכשרואים “עצמי” מתעלפים.

(תורת שלום, ספר השיחות, עמ’ 144)

ואז נהייתי לאיש

כ״ק אדמו״ו מוהויי״צ: בשנת הבר מצוה, הוד כ”ק אדוני אבי מורי ורבי, הרבי מהורשייב נכנס אל אביו הרבי מהר”ש ליייחידות” ושאל: כיצד לומדים באופן שיהיה נקרא זה לימוד?

ענה לו אביו הרבי מהר”ש: מקרא מלא דיבר הכתוב ״ושננתם לבניך״. רש”י מפרש ש״ושננתם״, לשון חידוד, חד. לבניך: עד שיהיו הדברים מלובנים וברורים. ודברת בם - יהיה זה המשכה בחיים. בשבתך בביתך - בכל משך זמן ירידת הנשמה בגוף. ״ובלכתך ובדרך ובשכבך ובקומך״ - העיקר יורגש בתחיית המתים (והוסיף לבאר מהותו של שינון תורה זה: ) הגמרא אומרת “לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא - שליש מהלימוד צריך להיות כדי לעורר את האהבה המסותרת, עומק הלב. שליש במשנה - שליש כדי לשנות את עצמו. ושליש בגמרא - שליש לגמירת הכלי, ואז נעשים לכלי.

אבי, הרבי מהורשייב - מספר הרבי מוהריי”צ, אמר לי: בשמעי את האמור, הוחלט, אצלי ללמוד שולחן ערוך אורח חיים, באופן כזה שהמצוות השייכות לגוף כגון נטילת ידיים וכדומה, יפעלו על גופי, שהדברים יהיו כה חדורים עד שייעשו מעצמם, כמו “כרע במודים”, ואז נהייתי לאיש.

(לקוטי דיבורים כרך א’ עמ’ 284)

סגולה לזרעא חייא וקיימא

כ״ק אדמו״ר שליט״א מלך המשיח: על פי המבואר בכמה מקומות מובן שככל שיוסיף בהפצת היהדות בסביבתו בהפצת היהדות והחזקתה, שעל זה אמרו רז”ל מאי פרי - מצוות! וכל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו! הנה במידתו של הקב”ה שהיא מידה כנגד מידה אלא שכמה פעמים ככה, השכר הוא בזרעא חייא וקיימא ולקיום ושננתם לבניך כפשוטו, נוסף על הפירוש “לבניך אלו התלמידים”.

(אגרות קדש חלק י”ד עמ’ תי).

לעשות תשבח צדק

…צריכה להיות הדגשה והוספה מיוחדת בכל הקשור לקירוב הגאולה, כולל ובמיוחד - הצפיה, הבקשה והתפלה על הגאולה.

על כל אחד ואחד לעשות חשבון צדק בנפשו: מה עשה עד עתה לקירוב הגאולה?!…

ובפרט ע”י ההתבוננות שמשיח צדקנו עומד ומצפה בקוצר רוח לגאול את ישראל - לאחרי שכל אחד ואחד ישלים את התלוי בו להחיש את ביאת המשיח, ומכיון שמשיח צדקנו בכבודו ובעצמו עומד וממתין לפעולה שלו, הרי מובן גודל האחריות המוטלת עליו, ביחד עם גודל הזכות כו’, שלכן, כשיבוא משיח צדקנו בקרוב ממש, יודה לכל אחד ואחד על פעולתו להחיש ביאתו…

(ש”פ ואתחנן תשמייח)