תגידו, מה קרה בשנים האחרונות שמהפכת המדע והתעשיה תפסו תאוצה בצורה כה לא צפויה? א

תגידו, מה קרה בשנים האחרונות שמהפכת המדע והתעשיה תפסו תאוצה בצורה כה לא צפויה? איך בתוך מאה וחמישים שנה היקום עבר מסוס והעגלה ששימשו את האנושות במשך אלפי שנים –  לרכבי חלל? מחשבוניית החרוזים למחשבי-על? מה קרה פתאום? מדוע כל זה פרץ דווקא עכשיו? ולמה כל הידע הזה התחבא יותר מחמשת אלפים שנה? * מאמר מאלף הסוקר את התפתחות גילוי “המים העליונים” ו”המים התחתונים” ו”תיבת נח” המודרנית ששטה במרכז…

מאת רחל שאבי

“בשנת שש–מאות שנה לחיי נח .. נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמיים נפתחו”. רשב”י מפרש בספר הזוהר, שסודו של פסוק זה המתאר את המבול רומז לתקופה בה אנו חיים, וליתר דיוק: מאז שנת השש–מאות (בערך) של האלף השישי לבריאת העולם, קרי: לפני כ–170 שנה. לדבריו, פריצת המים הפתאומית מעמקי התהום, אינה אלא תיאור מופשט המנבא הצפת מידע שאין לה אח ורע בתולדות האנושות.

ואכן, מהפכת המדע והתעשיה שהחלו תופסות תאוצה במועד שנקבע, הגשימו את הנבואה ההיא שתיארה בבירור את המהירות הדרמטית שהניפה אותנו מהסוס והעגלה ששימשו את האנושות במשך אלפי שנים - לרכבי חלל. מחשבוניית החרוזים למחשבי–על. הצפת המים הגואים במהירות מלמטה, משקפים את תאוצתו הפתאומית והפנטסטית של תהליך גילוי וצבירת הידע האנושי, עיבודו ויישומו במכונות יעילות ובמערכות טכנולוגיות משובצות מיחשוב. מהירות חסרת תקדים לפי כל קנה מידה היסטורי ובלתי צפויה לחלוטין.

מה קרה פתאום? מדוע כל זה פרץ דווקא עכשיו?

אין כל נוסחה מדעית מניחה את הדעת שתוכל לנסות לתרץ זאת. להשלמת המשבצת הריקה והמטרידה הזו חסר לנו ידע שאיננו יכול לבוא מהמדע הזה, אותו אנו מנסים לבחון. כשם שאיש איננו יכול להרים את עצמו תוך משיכה בציצית ראשו, כך לא יכולה להיות למדע, שהוא פרי עמלו של השכל האנושי, יכולת להבין בעצמו למה זה קורה לו. לשם כך הוא זקוק לאינפורמציה מממד אחר. לנתונים שרק מי שתכנן את השכל האנושי - יודע עליו.

להוציא יחידי סגולה שזכו לגילויים נדירים (גאונות או נבואה), לרוב בני האדם לא התאפשר לחשוב מחוץ לקופסת החשיבה שלהם; לחרוג מגבולות המוח הביולוגי ולהיחשף לעוצמותיה הכבירות של אותה תבונה עליונה, שכן יש משהו שכולא את התודעה האנושית בתבניות מקובעות וחוסם בפניה את הדרך להשגת ראייה אובייקטיבית של הדברים כפי שהם.

רק מעטים חשו שהעולם בעצם מעלים על משהו גדול, ענק ואמיתי שמהווה אותו, והעזו לשער שאת צביונו המדויק של הטבע - מישהו הטביע בו, בתבנית עלומה (“עולם”) כזו דווקא. ואשר על כן, שום דבר לא נהיה מעצמו. כיוון חשיבה זה החל מסתמן בעולם המדעי בסביבות שנות ה–20 של ה–120, כאשר המדע גישש את צעדיו הראשונים אל מעבר לתפיסות שאפיינו אותו עד אז.

למדע הדטרמיניסטי של תחילת ה–120 שנהנה ממעמד אלילי, היה קשה להודות בדפוסי החשיבה המדעיים החדשים. את אי–הנוחות הקיצונית שנגרמה למדענים - גם לכאלה מהשורה הראשונה - מאילוצי ה”אקראיות” המביכים שאינם סרים למשמעתו של שום “חוק טבע” מובן, ביטא איינשטיין באמירתו המפורסמת: “אינני מאמין שהוא (אלוקים) משחק בקוביות”. כלומר, לא יכול להיות שיש משהו מעל לחוקי הטבע. אך אי אפשר היה להתעלם מהעובדות עוד זמן רב. במיוחד לא לאחר שכיוון זה קיבל את אישורה של “מלכת המדעים”, הלוא היא המתמטיקה ב”משפט גדל” המפורסם, המוכיח בבירור שאין שום דרך בה תוכל תבונה אנושית להקיף ולהבין את המציאות הקיימת.

שאלות מדעיות עתיקות כמו “מאין הופיע החומר”, התחדדו לאחרונה מאוד, משום שכיום אפשר ממש “לראות” את החלקיקים נעלמים פה ומופיעים שם, לעתים גם מעבר למחסום בלתי עביר. היכן הם היו בזמן בו הם לא היו? האם הם “היו” באיזה “מקום” בכלל? ומ”היכן” הופיעה משפחה שלמה של חלקיקים וירטואליים לא ממשיים, שקיומם מתנדנד אי שם על גבול המציאות? ועוד אינספור שאלות.

גילויים חסרי הסבר כיוצא באלה תרמו עוד להכרה המתפתחת כי לא רק מה שקורה ביקום, אלא גם חקר עצם קיומו של היקום, הוא מחוץ לטווח השגתו של המדע. הכרה זו הייתה חיונית להמשך התפתחותו של המדע הפוסט–מודרני, והגעתו צלחה אל הנקודה הקריטית בה הוא ייאלץ להסכים עם מוגבלויותיו של השכל האנושי, ולשאת את עיניו אל המקום בו נמצאת האמת האבסולוטית אותה חיפשו בני האדם בעקשנות זמן רב כל כך: אל השמיים. לא מתוך תבוסה או סתימת פיות כבעבר, אלא מתוך חוויה בריאה של גילוי משמעותי, שהתחדש במקום בו מוצתה הגישה הישנה.

זהו המקסימום שאליו יכולים להגיע בעצמם, המים שבאים מלמטה - מדע תבונתם של הנבראים. מכאן ואילך הם זקוקים לעזרה.

המבול והפריצה

כאן אכן מתרחש הנס, כאשר לעומתם של ה”מים” שבאו מלמטה, החלו במקביל באותה תקופה, לזרום גם “המים העליונים”. מי “ארובות–השמיים” מסמלים גם הם שיטת חשיבה (ארגון אינפורמציה והסקת מסקנות), אבל מממדים אחרים. 

באותה תקופה החלה אינפורמציה חדשה לזרום מ”למעלה” בזרם לא רגיל, והביאה אל תודעת בני האדם גישות ומידע שמקורם בחכמה האלוקית העליונה - הלא הם סודותיה הכמוסים של תורת השם שהיו גנוזים “למעלה” מהשגתם של רוב בני האדם, ואף מהשגה שכלית בכלל. גם היא הייתה נשארת כזו לנצח אם לא אותו מבול פתאומי.

המבול העכשווי מבטא תהליך עוצמתי של “ירידה”. ירידה זו מסמלת פריצה אלוקית המאפשרת את עיבודם של התכנים האלוקיים הנשגבים, העל–שכליים, והמרתם ל”שפה” שיכולה להיות מובנת גם לשכל האנושי התחתון, והצפתו בשיטפון של תכנים שבמהותם הם על–אנושיים.

להגיע לתפיסה נקייה ואובייקטיבית של המציאות

השלב הבא הוא הפגישה - התמזגות של התוכן השמימי עם השכל המוגבל בכלא הביולוגי. זהו שלב פלאי בו מודעותו של השכל התחתון מתרוממת ומתעלה לקראת הבנת הכוונה האלוקית המונחת בבסיס בריאתו של כל פרט שנמצא ביקום.

זהו השלב הדרמטי בו אנו חיים היום. עכשיו זה קורה. התיבה נושאת בקרבה את המיטב שבנבראים - למעלה - אל עולם של מודעות חדשה לאלוקות. עולם שיראה ויחוש את מי שמהווה אותו בטובו בכל רגע מחדש מאין ואפס, וממילא ישאף ויגיע לצדק ויושר שלא היו במודעות קודם לכן, בארץ הישנה שמלאה חמס.

בחזונם של רבים מהנביאים מתוארת גם פיזיולוגיה חדשה שתאפיין את העידן החדש. השכל הנברא ישתחרר מחסימות נאורולוגיות ונפשיות שכלאו אותו שנים כה רבות. נטול תסבוכות סובייקטיביות יגיע האדם לתפיסה נקייה ואובייקטיבית לחלוטין של המציאות, ויהיה מסוגל להכיל את האמיתות האלוקיות כפי שהן. התובנה החדשה תתבטא כוודאות שכלית גמורה, ואף יותר מזה: כחוויה פיזית תחושתית עזה. החושים הביולוגים כולם יקלטו את עוצמתה של הנוכחות האלוקית החובקת–כל. הקדוש ברוך הוא שנעלם ונסתר מאז חטא אדם הראשון, ישוב וייראה לעיני בשר.

ישעיהו הנביא מתאר את המדע העתידי המאוחד במילים מופלאות: “ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים”. “הארץ” היא המודעות המוגבלת הנחותה והיבשה -  תוצף בים (אין סוף) של חווית חיים (מים) אבסולוטית: “דעה את השם”. “דעה”  במובן של התמזגות והתאחדות של היודע עם הידוע. כל תופעה פיזית תוחש ותובן במובנה המהותי העמוק והאלמנטרי ביותר - כאחד מאין סוף בריאותיו של הקדוש–ברוך–הוא.

הרמב”ם, שחי כאלף שנים אחרי הזוהר, מוסיף שבאותו הזמן “לא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את השם בלבד”, וזה יהיה כשמשיח יתגלה בעולם. כחמש–מאות שנים נוספות חלפו מאז, והעולם נכנס למהלך אל חזור שלא ניתן עוד לסגת ממנו.

הצבא הקטן, אך האיכותי, יצא לדרך

הנסיקה החלה לפני כשלוש–מאות שנים במאמץ אדיר של הבעל שם טוב, שהצליח להגיע למודעות עליונה שאפשרה לו לתקשר עם נשמתו הנצחית של המשיח. מאותו ממד רוחני עליון, העביר המשיח לבעל–שם–טוב במספר מילים מסר קריטי לעתיד האנושות כולה. המסר מורה בפשטות מתי ובאיזה תנאי הוא (המשיח) יבוא.

משיח יגלה את מלכות ה’ עלי אדמות ויגאל את באי העולם כולו מייסוריהם הנמשכים לאורך אלפי שנות קיומו. ייסורים הנובעים כולם מהמודעות התחתונה הלקויה, החסומה בפני חווית האמת האלוקית השלמה. המסר שהעביר המשיח מתווה את הדרך לגאולתה של המודעות האנושית החסומה, ועיקרו במילים: “לכשיפוצו מעיינותיך חוצה”. כלומר: כאשר הסוד האלוקי הטמון בתורה (הוא מעיין תורת החסידות של הבעש”ט) יופץ כך שיגיע ויהיה נגיש ומובן לכל אחד בכל מקום, כולל כאלה שאין להם קשר גלוי לכל עניין אלוקי. כאשר האור האלוקי הזה יצליח לגעת גם בהם, אזי תגיע הגאולה.

הבעל–שם–טוב בנה לעצמו צבא קטן, אך איכותי לעילא, כולם ענקי–רוח וקדושי–עליון שחרפו נפשם כדי להגיע לכמה שיותר יהודים “פשוטים” עם המעיין הנובע -  חכמתו האין סופית של הבורא. המשימה הכבירה נמשכה מאז לאורך כל השנים על ידי נשיאי חב”ד במסירות נפש, ברצותם להנגיש את הטעם האלוקי העל–אנושי לכל בני האדם. לא עוד צופן מרומם מהעולם ומנותק מחיי היום יום, אלא נשמתה של תורת חיים, חיים היום יום; איך לחיות ואיך לא, ובשביל מה.

זוהי פנימיות התורה שהייתה מוכרת תחילה בשם תורת הקבלה, והיום היא מתגלה ומבוארת בתורת חסידות חב”ד. זו אכן החלה את תהליך התפשטותה בעולם במקביל למהפכה המדעית. תורת החסידות מהווה את הגשר הנכסף בין הקדוש–ברוך–הוא לעולמו. בכוחה לעצב מחדש את אישיותו של הלומד ולהטמיע בשכלו של כל אדם מחפש אמת את החותם האלוקי, האמת הצרופה שעד לא מזמן רק ענקי–רוח יחידים זכו להתאחד עמה. היא מבטאת את אהבתו האין–סופית של השם ואת רצונו העז שברואיו יתוודעו אליו. רבים מעידים שלימוד זה פעל בנפשם תחיית–המתים של ממש.

החיבור הגדול על ידי המנהיג הגדול

השלב האחרון בתהליך הענק החל לפני כ–68 שנה, עם זריחת שמשו של הרבי מה”מ. מאז עלה הרבי על כס הנשיאות, הצליח הרבי “לכסות” את העולם כולו ברשת של שלוחים מבלי להותיר פינה שלא הושקתה במים זכים מהמעיינות העליונים של פנימיות התורה. (ולא בכדי הופיעה בדור הזה גם הרשת האינטרנטית, המקבילה התחתונה להפצת מידע).

התוכן החסידי בנוי כך, שמבלי לאבד דבר מערכו האלוקי האבסולוטי, הוא מאפשר ללומד להבין את משמעותן האלוקית של תופעות הטבע ומספק את הנוסחאות היסודיות הנדרשות להבנת כל תופעה או תרחיש בעולם: מפוליטיקה גלובאלית ועד פסיכולוגיה, מקוסמולוגיה ועד ביולוגיה ופיזיקה קוונטית. תורת החסידות מתייחסת בראש ובראשונה אל הבסיס המשותף לכל המציאויות ולכל התופעות כולן, שהוא העובדה שאלוקים אחד ברא את כולן, ומכאן היא מאפשרת גם לזהות את הקשר שבין כל המציאויות שיש בעולם, ומהווה בעצם את השדה–המאוחד של מדע–העל הנכסף, המקיף וכולל את המדעים כולם.

ועם זאת, עדיין צריך מישהו לתווך בין המים העליונים למים התחתונים, ולהוות את נקודת החיבור; ובעצם: להיות התיבה של נח.

הרבי, שלמד מדעים טכנולוגיים באוניברסיטאות של ברלין ופריז, ושולט בשתי ה”שפות”: שפתה האבסולוטית של פנימיות תורת הבורא, ובנוסף: השפה שבה מתנהל ומתנסח המדע - מתווך ומחבר בין החכמה האלוקית לבין כל מה שנכון בחכמה האנושית.

הרבי הרבה להתכתב ולשוחח עם מדענים  ולעתים אף לעזור להם במחקריהם בחשיבתו הלא–שגרתית. הרבי שהוכיח באופן אמפירי בלתי ניתן להפרכה כי אין ולא יכולה להיות שום סתירה בין תורת–האמת לבין מדע אמיתי.

לדבריו, דורנו מהווה את החוליה האחרונה בשרשרת הזהב של מקרבי הגאולה. בדור הזה תסתיים סוף סוף עבודה בת אלפי שנים של “הורדת” השכינה הקדושה, והתגלותה אל הנבראים בכלים ובמושגים השכליים שלהם. הגאולה תשחרר את המודעות האנושית מכבליה ותקפיץ את הבריאה כולה להכרה ולאיחוד המיוחל עם מקורה האלוקי.

על התהליך הפנטסטי הזה מנצחת אישיותו המופלאה של המשיח. כ”איש אלוקים”, המגלם בעצמו נשיאת הפכים של גילוי אלוקי בגוף ביולוגי. רק המלך המשיח מסוגל להחיל איחוד כזה בבריאה כולה. הרבי מסביר כי המשיח מוכרח להיות אדמו”ר חב”ד של הדור המיוחד שלנו, שמסיים את תהליך העלאת התחתונים, הורדת העליונים ומיזוג שניהם יחד.

במילים פשוטות: הרבי מעיד על עצמו ומתגלה כמשיח בשיאו של התהליך.

(מתוך הקדמת המחברת לספר “גאולת המדע”).