הפגישה האקראית
במרכז מדינת גואטמאלה, מול נוף הררי על שפת אגם אטיטלן, שוכן כפר נופש קסום וציורי העונה לשם ‘ס. פדרו לה לגונה’. אלפי יהודים ותרמילאים מישראל עוברים במקום מדי שנה, ומתקבלים ברוחב-לב על ידי שלוחי הרבי מלך המשיח הרב אברמי מאירי ורעייתו • על הפגישה האקראית במרכז הכפר החשוך, שהביאה לסגירת החוזה על מבנה הקב
במרכז מדינת גואטמאלה, מול נוף הררי על שפת אגם אטיטלן, שוכן כפר נופש קסום וציורי העונה לשם ‘ס. פדרו לה לגונה’. אלפי יהודים ותרמילאים מישראל עוברים במקום מדי שנה, ומתקבלים ברוחב-לב על ידי שלוחי הרבי מלך המשיח הרב אברמי מאירי ורעייתו • על הפגישה האקראית במרכז הכפר החשוך, שהביאה לסגירת החוזה על מבנה הקבע. על הפעילות הענפה שהחלה מאפס תוך שרשרת נפלאה של השגחות פרטיות ועל התוכניות המגוונות בבית חב”ד שלא שוקט על שמריו • קחו מקל ותרמיל, ונמריא לגואטמאלה הרחוקה. כן, גם שם הרבי נמצא
‘ס. פדרו לה לגונה’ הוא כפר קסום הממוקם במרכז מדינת גואטמאלה, בדרום מערב אגם אטיטלן היפהפה. פדרו הוא אחד הכפרים הפופולריים והאהובים על המטיילים הישראלים הפוקדים את מרכז אמריקה. בשונה מעיירות וכפרים אחרים, לא מעט מטיילים מבכרים להישאר בכפר למשך זמן רב. מכל מדינות דרום ומרכז אמריקה מגיעים אל המקום הזה.
האווירה בכפר קסומה ורגועה והנופים מהממים. “גואטמלה ידועה בכינוי ‘ארץ האביב הנצחי’. בכפר הזה הדבר משתקף בצורה מושלמת. מזג אוויר נעים שורר בו בתמידיות, ונוף עוצר נשימה נשקף מכול פינה. מבעד לכל דלת או חלון אפשר לראות נופי בראשית, כאלה שיד אדם עדיין לא פגעה”, מתאר זאת בציוריות השליח בארבע השנים האחרונות בכפר הרב אברימי מאירי.
ס. פדרו הפך בשנים האחרונות לכפר המוצ’ילרים הישראלים. המוצ’ילרים הצעירים יותר בוחרים להשתכן בו בעיקר בגלל שהוא זול לעומת כפרים אחרים באזור. נוסף על שגרת השלווה הקסומה ממנה נהנים המטיילים, ניתן למצוא אטרקציות רבות בכפר - שייט קיאקים באגם הסמוך, טיול סוסים במעבה היער, השדות והשבילים המפותלים ואפילו מסלולי הליכה אתגריים במעלה ההר אשר בשיפוליו ממוקם הכפר.
אל רשימת האטרקציות הארוכה נוספה בשנים האחרונות אטרקציה עליה לא מוותר אף מטייל - בית חב”ד. המקום מכיל פעילות רבגונית המותאמת בעיקר למטיילים צעירים. במבנה רחב ידיים שנשכר לצורך הפעילות, פתחו השלוחים בית כנסת, מסעדה, קייטרינג וחנות למוצרי מזון בכשרות מהודרת. כמו כן יש אולם מיוחד בו מתקיימים שיעורי תורה וחסידות, סעודות שבת וחג, מבצע תפילין, ספרייה חסידית, ועוד.
השגחה פרטית באישון לילה
כמו ברבים מבתי חב”ד למטיילים ברחבי יבשת אמריקה, גם לפדרו הגיע הרב מאירי במסגרת ‘מרכז שליחות’ והחליט שהוא נשאר במקום לשליחות קבועה. זה היה התנאי בשידוכיו עם רעייתו, וכעת הם פועלים בצוותא.
“לאחר ה’קבוצה’ יצאתי עם חברי יעקב שץ לשליחות במקסיקו, שם פעלנו אצל השליח הרב חיים ברוד בעיר אל כרמון. סייענו לו בשליחות עם מטיילים במקום וחווינו מקרוב את חיי השליחות, את המצוקות, הקשיים, האתגרים, הסיפוק והשמחה הגדולה להימנות על לגיונו של מלך.
“לאחר תקופה מסוימת הוצע לנו לצאת לשליחות בגואטמלה. נודע לנו על כפר בשם ‘ס. פדרו לה לגונה’ שבו מבקרים ישראלים רבים ונשארים למשך תקופות והתבקשנו לפתוח במקום מרכז פעילות. לאחר שכתבנו לרבי וקיבלנו ברכה, החלטנו לצאת לפדרו. כך שני בחורים, בפעם הראשונה בחיים, נוחתים במקום חדש וזר, וצריכים להסתדר לבד. הוחלט לפעול בעיר במשך חודשיים, לסיים את לימודי הסמיכה שלנו ולשוב ל–770 כדי לעבור את הבחינה. הגענו לס. פדרו עם מינימום ציוד, ספרי חסידות מעטים, וכך התחלנו לפעול.
“שכרנו חדר ואת כל הפעילות היהודית קיימנו בחדרנו הפרטי. חיפשנו בקדחתנות מבנה רחב להשכרה, אך לא מצאנו. מדי יום היינו יוצאים לחיפוש אחר מבנה נאות, אך לשווא. היו מבנים שהתלהבנו מהם, אך מסיבות כאלה ואחרות לא ניתן היה להשכירם. היו גם מבנים שלא התאימו לנו. אנחנו כמובן לא התעכבנו ופתחנו בפעילות עם הישראלים המקומיים, ומהר מאד כולם ידעו על הימצאותנו. צמד בחורים עם זקנים וחליפות בהחלט בולטים בנוף המקומי.
“הכפר קטן, וההימצאות של שני תמימים עברה מפה לאוזן וכולם שמחו שגם כאן נפתח בית חב”ד. אנשים רבים הגיעו לבית חב”ד המאולתר שנפתח, ובשבתות היה החדר שלנו מלא מפה לפה. חלק היו יושבים על המיטות מחוסר מקום. גם התפילות וגם סעודות השבת ושיעורי החסידות התקיימו אצלנו בבית. מהר מאד הבנו שלא נוכל להמשיך כך.
“בינתיים חלף הזמן והרגשנו שיש מניעות ועיכובים. עד כדי כך היינו לחוצים להשיג מבנה מתאים, שלפעמים הצענו לאנשים כסף מזומן, העיקר שיעזבו את ביתם ויתנו לנו את המקום - אך לשווא.
“בצר לנו כתבנו לרבי והתשובה הייתה שכל העניין של תמימים זה לימוד תורה. התקשרנו למשפיע מתוך הבנה שהרבי רוצה שנחזור ל–770 ונלמד שם. אך המשפיע חשב אחרת, והסביר: אתם רוצים בניין? הוסיפו בלימוד. החלטנו אפוא לשבת וללמוד מבוקר עד ערב. לאחר יומיים סיימנו ארוחת ערב משותפת עם מטיילים, וחשבתי לתומי לעלות על יצועי, אלא שלחברי לשליחות היו תוכניות אחרות. הוא החליט שזה הזמן, אחרי סדרי הלימוד, לצאת לחפש בית מתאים.
“‘אנשים בכפר כבר הולכים לישון בשעה הזו’, ניסיתי להניא אותו, אך הוא היה נחרץ ויצאנו יחד לסיבוב. הגענו לצומת המרכזי של הכפר, ולפתע ניגש אלינו כפרי מקומי ואמר, ‘חבר’ה, אני אשיג לכם כל מה שאתם רוצים’. ניסינו להיפטר ממנו בצורה דיפלומטית, אך הוא היה עקשן. לבסוף אמרנו לו שאנחנו מחפשים לשכור בניין. היינו בטוחים שהוא ישמע שאנחנו מחפשים בניין ויעזוב אותנו, אך הוא אמר ‘חכו פה כמה דקות ואני חוזר עם משכיר בניין’.
“עמדנו שם במרכז הכפר החשוך והמתנו. לא ידענו אם יש פה נס של ממש או רק כפרי הזוי שהחליט לשגע אותנו. אבל המציאות הייתה חזקה מכל דמיון. בחלוף חמש דקות הוא חזר עם כפרי נוסף, והשניים הראו לנו מבנה שמאד רצינו אותו אך אמרו לנו שלא כדאי להתקרב אליו מפני שיש עליו מאבקי ירושה. מהר מאוד הבנו שאין שום מאבקים, יש בעל בית אחד שמעוניין להשכיר.
“עוד באותו ערב הבאנו עורך דין וסגרנו חוזה על מחיר שלא פיללנו ולא חלמנו עליו. כשחזרנו הביתה עם המפתחות לבניין, הבנו שהייתה פה השגחה פרטית מופלאה. זה גם היה הרגע שבו הבנו שהרבי לא מסתפק בבית חב”ד של חודשיים, אלא מבקש שנכין גם את הנקודה הזו לקבלת פני משיח. ההרגשה הייתה שהרבי מנהל את הענינים בפדרו ואנו זכינו להיות שלוחיו למקום זה”.
אחד הסיפורים מהתקופה הראשונה, נחקק בראשו של הרב מאירי: “זה היה לקראת שמחת תורה הראשון שלנו בפדרו. אני שהייתי רגיל להקפות הנלהבות של 770, שמחה וריקודים, הבנתי כמה ימים לפני החג, שהשנה זה יהיה אחרת. פתאום כל המטיילים עזבו את הכפר מסיבות שונות, והבנתי שנוותר במקום כמעט לבד. לא ייפלא אפוא שבערב שמחת תורה נפלה עלי נמיכות הרוח. מילא אילו היו לנו הרבה אורחים - זה מוסיף לאווירה. אבל בית חב”ד יהיה ריק…
“כשהגיע זמן ההקפות יצאתי מהבית לעבר בית חב”ד שפוף ועצוב. כשנכנסתי ראיתי שם יהודי אחד ממתין, ממוצא רוסי, בשנות החמישים לחייו. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו. הוא סיפר לי שזה שנים ארוכות שהוא מתגורר באחד הכפרים בגואטמלה. במשך שנים ארוכות חי בהודו כבודהיסט, אך הוא זנח את אורח החיים הזה, מכיוון שחיפש שקט, וכך הגיע לגואטמלה.
“הוא היה נראה מאד מבולבל. הבנתי שהאיש הזה הוא השליחות שלי לשמחת תורה. הסברתי לו את הרעיון הפנימי של שמחת תורה, ועל החיבור של יהודי עם ספר התורה ולא משנה מעמדו או מצבו ברוחניות. הוא התלהב מאוד, וסיפר לי שכבר עשרות שנים שלא דיבר עם יהודי שומר תורה ומצוות. ישבנו יחד זמן ארוך ושוחחנו, הוא שאל ואני עונה. הרגשתי שנשמתו מתעוררת.
“לאחר כמה שעות של דיבורים, אני שומע פתאום קול של שירה וזמרה עולה מבחוץ. פתחתי את החלון וראיתי המוני צעירים ישראלים חוזרים מאיפה שחזרו, שמחים וצוהלים ושרים שירים של שמחת תורה. הם נכנסו לבית חב”ד בשירה ובריקודים. לא זכורה לי עוד שמחה כזו כמו שהייתה באותו שמחת תורה. אותו יהודי מבוגר התחיל להשתתף בשיעורי תניא ונמצא בתהליך של התקרבות. אחר כך חשבתי לעצמי איך הכל התנהל בהשגחה פרטית, מפני שאם היו המוני אנשים מתחילת היום, השיחה בנינו לא הייתה יכולה להתקיים, ומי יודע אם לא היינו מחמיצים את ההזדמנות”.
תפילין על פסגת ההר, נוכח הזריחה
בפדרו שמים דגש על הפיכת החושך לאור ומכוונים את כל הפעולות לכיוון הזה. הפעילות שהחלה כבר בימים הראשונים נמשכת עד עצם היום הזה והיא מתקיימת כמה פעמים בשבוע.
“ישנו הר בשם ‘אפעה אינדיאני’ שהמטיילים הפוקדים את האזור עולים עליו בשעות של לפנות בוקר. הנוף שנשקף ממנו בזריחה ובשקיעה, הוא מיוחד בהחלט. החלטנו להפוך את המקום לאטרקציה יהודית וקראנו לה ‘אפעה יהודי’. בשעה של לפנות בוקר אנחנו יוצאים, קבוצת מטיילים, לעבר ההר, מביאים איתנו קפה ועוגה, וכן אוכל לארוחת בוקר.
“כשאנחנו על פסגת ההר, שרים שירים יהודים מוכרים כמו ‘אדון עולם’, וכל מטייל מניח תפילין וזוכה לתמונה מדהימה מול השמש העולה. הרבה מהמטיילים מזדרזים להעלות את התמונה לרשתות החברתיות. מטיילים רבים יוצאים משם נרגשים מהחיבור היהודי. כל מטייל שמגיע לפדרו, גם אם לא עבר בבית חב”ד לא יוותר על החוויה הזו”.
סיבוב גדול שהושלם
צעירים רבים שפגשו בפעילות החב”דית בס. פדרו, החליטו לשנות כיוון בחייהם ולהתחבר למקורות. “מרבית המטיילים הם צעירים ויותר קל לבחור צעיר שנפשו מתעוררת, לעשות שינוי דרמטי בחייו”, מסביר הרב מאירי.
בפיו של הרב מאירי סיפורים רבים, והוא בוחר לפתוח בסיפורן של שתי צעירות, הדר ודניאל, שהתקרבו יחד ליהדות בעת שהותן בבית חב”ד, בשנה השלישית לפעילותו במקום.
“ערב אחד הן הגיעו לכפר, נחתו כאן ומיד נכנסו לבית חב”ד. הציצו ונפגעו. הן החלו להשתתף מדי ערב בשיעורי תניא והתלהבו. הן עמדו בקשר עם רעייתי, שאלו שאלות ונראה היה שהן מתחברות מאוד. ערב אחד הן נעלמו בפתאומיות. מאוחר יותר נודע לנו שהן חזרו ארצה לעיר מגוריהן, תל–אביב.
“אשתי המשיכה לעמוד איתן בקשר ושמחה לשמוע שהן מבקרות במרכז החב”די ‘ממעל ממש’ ומתקרבות ליהדות. יום אחד נודע לנו שהן החליטו לחזור אלינו לכפר. לא היה יותר מדי זמן לשאול למה ומדוע. הן רכשו כרטיסים ועלו על טיסה. ביום בהיר אחד הן נכנסו פנימה, וכמה נדהמנו לראות שתי צעירות לבושות כחרדיות. לקח לנו זמן להבין שהן הן שתי הבנות. רק כמה חודשים קודם לכן הן יצאו מהכפר וכעת חזרו כשהן בעלות תשובה. הן הסבירו שבתל אביב היה קשה לחזור בתשובה, ולכן החליטו להשלים את התהליך הרחק, דווקא אצלנו בבית חב”ד.
“הן שהו בכפר תקופה ארוכה והפכו לאורחות קבועות. אשתי ליוותה אותם לאורך כל הדרך. אצלנו הן למדו את המנהגים, את ההלכות ומושגי היסוד. לאחר חגי תשרי השנה חזרו ארצה ונכנסו ללמוד במדרשית ‘פנימיות’ ברמת אביב”.
הילד של הרבי התגלגל ל’ס. פדרו לה לגונה’
שיא הפעילות מגיעה בעת סעודות השבת המתקיימות בבית חב”ד. מטיילים רבים שנמצאים במסעות במשך כל ימות השבוע, בערב שבת ימצאו את עצמם בבית חב”ד. “את סעודת שבת אנחנו מחלקים לשני חלקים”, מסביר הרב מאירי, “החלק הראשון הוא רשמי יותר. אני פותח ב’קידוש’, כולם נוטלים ידיים ומתיישבים לסעודת שבת. לאחר שהמטיילים סועדים את המנה הראשונה, אני מתחיל לדבר, ומספר על פרשת שבוע ומבאר מושגים בחסידות, כמובן עם דגש על עניני ‘גאולה ומשיח’. זו הזדמנות גם להזמין מטיילים לבית חב”ד במשך השבוע, ללמוד בחברותות ולכתוב לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’.
“החלק השני הוא פחות רשמי. אנחנו מתיישבים לסעודת שבת משפחתית ואלינו מצטרפים בדרך כלל כאלה שיש להם רקע דתי, או מטיילים שמבקשים לשמוע קצת יותר. השיחה זורמת יותר, ואנו מבקשים מכל מטייל לספר משהו - אם סיפור של השגחה פרטית, הגיג כלשהו שעלה בדעתם, העיקר שיהיה קשור לאידישקייט ולאמונה בבורא עולם.
“בכל שבוע מתגלגלים כאן סיפורים מרתקים, וזה מרגש. לעיתים אנחנו פוגשים צעירים שלפי חזותם החיצונית נראה שהם רחוקים, אך כשהם מתחילים לדבר, אנו עומדים נדהמים מול עוצמת הקשר הפנימי והעמוק שיש להם עם המסורת”.
הרב מאירי נזכר בסיפור שהתרחש ממש לפני כמה שבועות. “היה מטייל אחד, גלוי ראש, נראה רחוק לחלוטין מדרך התורה. הוא נשאר איתנו לחלק השני של הסעודה. לאחר שסיפרתי על הרבי ועל המופתים שהתחוללו מברכותיו, אמר לי שבמוצאי שבת ברצונו להראות לי דבר מה. מיד עם צאת השבת הוא הגיע לבית חב”ד, פותח את הארנק ושלף משם דולר, ‘זהו דולר שאבי קיבל מהרבי בעבורי’, אמר בסיפוק מופגן. הוא סיפר שאביו נתן לו את הדולר כשהיה בכיתה ד’, ומאז הוא שומר עליו מכל משמר. הדולר הזה היה איתו בצבא ברגעים הכי קשים, וחיזק אותו. לפני יציאתו לטיול העביר את הדולר מהארנק הישן לחדש. אביו שנכח שם, לא זכר את הדולר ושאל לפשרו. הוא סיפר לו שזה אותו דולר שנתן לו בכתה ד’. האב התרגש מאוד וסיפר לו את הסיפור שעומד אחריו.
“מסתבר שבמשך שנים ארוכות חלמו הוריו לחבוק פרי בטן, אך השנים חלפו ושום בשורה טובה לא נראתה באופק. הם ביקרו רופאים מומחים כמו גם מקובלים ורבנים ידועי שם. כולם ברכו והתפללו, אך כלום לא קרה. לאחר שהרופאים נואשו מלמצוא מזור, שמעו על שיטה מסוימת של רופא מומחה בניו–יורק, וההורים החליטו לטוס. הם הגיעו לניו–יורק, וביקרו בין השאר ב–770. הם עברו במעמד חלוקת הדולרים, והאבא קיבל שני שטרות של דולר. למרבה הפלא, אותו הדבר קרה גם עם האימא. השניים חזרו לארץ ישראל ובשנים הבאות נולדו להם שני בנים, הוא הראשון ואחריו אח נוסף. אותו מטייל חתם את סיפורו בהתרגשות, שהוא מרגיש בן של הרבי, ואת הדולר הוא לוקח איתו לכל מקום”.
מה הסיכוי שמשפחה חב”דית תגיע בפסח ל’ס. פדרו לה לגונה’?
“בית חב”ד פועל ומצליח למעלה מגדרי הטבע”, קובע הרב מאירי בנחרצות. כדוגמה מתאר הרב מאירי את פסח הראשון בגואטמלה, בשנת תשע”א, כשרשרת מדהימה של השגחות פרטיות לא הגיונית בעליל, וזאת דוגמה אחת מתוך רבות.
“מי שנמצא בשליחות, יודע ומרגיש על בשרו איך הרבי מנהל את הדברים על הצד הטוב ביותר. יש פעמים שמצד הטבע הכול נראה שחור, אין כסף, דברים לא הולכים כמו שצריך, ואז מכיוון שלא ציפית לו כלל, מגיעה הישועה. זה בדיוק מה שקרה לנו בחג הפסח הראשון לשליחותנו.
“לאותה שנה יצאתי עם סכום כסף מספיק לכל הפעילות, כולל חג הפסח. לפי התוכניות לא היו אמורות להיות בעיות. אך רבות מחשבות בלב איש, ובפועל הכסף אזל עוד לפני חג הפסח. עמדנו אפוא בפני שוקת שבורה. פסח בשליחות היא הוצאה גדולה מאד; נוסף על היין והמצות שצריכות להגיע מניו–יורק ועולות הון רב, יש את שאר הירקות והלוגיסטיקה. שבוע לפני פסח ראיתי שכל ניסיונותיי להשיג כסף, לא עולים יפה והחלטתי לטוס ל–770. הלוויתי את סכום הכסף ועליתי על הטיסה.
“הגעתי לקראון הייטס לפני שבת ופתחתי מיד בגיוס כספים. בפועל נכנסתי לשבת כשבקושי הצלחתי לגייס כמה מאות דולרים שיכסו את כרטיס הטיסה. הייתי אובד עצות. הספקתי עוד לכתוב לרבי ואת כל הכאב שלי שפכתי על הנייר - ‘אני פועל בשליחותך רבי, אנא ברכני שיהיה נס והכול יסתדר’. לא ראיתי את הישועה מגיעה מאף מקום. תכננתי לרכוש מספר מצומצם של מצות ויין, כך שכל מטייל יזכה לטעום חתיכת מצה ולגימה מהיין, ותו לא.
“במוצאי שבת ניגש אלי אחד מידידיי, אברך צעיר שמתגורר בקראון הייטס ואומר: ‘אבריימי חיפשתי אותך, איפה היית?’ שאלתי לרצונו, והוא סיפר לי שהוא מתעתד להעביר את שבעת ימי הפסח לא פחות ולא יותר אלא בכפר שליחותינו בגואטמלה. מיד עשיתי חישוב: זוג עם ילדה קטנה, איכשהו נוכל להסתדר, ובתנאי שיביא איתו את המצות והיין. אמרתי לו: ‘תראה ידידי, אל תצפה לשפע גשמי, תתכנן ליהנות מהרוחניות, כי אין בידי כסף’.
“הוא מחייך ואומר לי: ‘לא רק אני מגיע, אלא גם חמי וחמותי, וגיסיי הנשואים והרווקים, משפחה שלמה של עשרים וחמשה חבר’ה’. אני מביט בו המום. לחץ הדם שלי נוסק. ‘ידידי, אינני רואה איך אוכל להאכיל את כל המשפחה המורחבת הזו. אין לי כסף!’ אמרתי לו ברצינות רבה. אך הוא מחייך ואומר: ‘אברימי אל תדאג, נביא את הכול איתנו’. כמה שעות לאחר מכן עליתי על טיסה בחזרה לגואטמלה כשאני מודאג ולחוץ. חיפשתי ב–770 מרגוע ובמקום זה חזרתי לגואטמלה לחוץ פי כמה.
“אם לא די בכך, הרי שבדרך לשדה התעופה מתקשר אלי אותו ידיד ומבקש שאשכור בעבורם מבנה לכל ימי החג, ואת הכסף הוא יעביר לי באמצעות העברה בנקאית. זה אכן הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לכפר, שכרתי בית בעבורם. לאחר מכן נכנסתי לבית חב”ד, הבטתי על תמונתו של הרבי ושפכתי את לבי. מילא מטיילים, אתם אני יכול להסתדר איכשהו, אבל משפחה חב”דית? עשרים וחמשה חבר’ה? מה אעשה?! מאין יבא עזרי?!
“בחלוף כמה ימים הגיעה המשפחה המורחבת, למותר לציין שהם פתחו את כיסם ואת לבם וסייעו בכל הוצאות החג. ביום השלישי לבואם נכנס לבית חב”ד אחד מבני המשפחה ושאל איפה אנחנו מבשלים את האוכל לליל הסדר? הכנסתי אותו למטבח והראתי לו את הכיריים החשמליות ומתנצל שאנחנו נבשל בכמה ‘גלים’. הלה חייך, יצא החוצה וחוזר לאחר כמה שעות עם כיריים של גז גדולים וכמה סירים ענקיים, הכול חדש.
“התחלתי להתבלבל ממה שקורה סביב, ופתאום אני שומע צעקות של מקומיים למטה כשהם מכוונים משאית. אני מביט למטה ורואה את בני המשפחה החב”דיים מורידים מהמשאית יין ומצות, בשר עופות. כמויות המספיקות לא רק לפסח, אלא לעוד שבועות ארוכים…
“כשהגיע ליל הסדר, הסבו על שולחנות בית חב”ד מאות ישראלים. הכול היה בשפע, גשמיות ורוחניות בשפע, והכול בזכות אותה משפחה. זה היה חג בן שמונה ימים, מרומם, שמח ומיוחד ביותר.
“במוצאי החג, לפני שהמשפחה עזבה את הכפר, ניגש אלי אבי המשפחה וביקש לשוחח איתי. למען האמת, קצת נלחצתי. חסיד מבוגר, חשבתי שיצליף בי מוסר. והוא אומר לי: ‘אברימי, כל כך נהנינו, הבנו איתנו הרבה כסף ונשאר אלפיים דולר אותם אני רוצה להעניק לך על שאירחתם אותנו כל–כך יפה. בנוסף, סיפר, רכש עבור בני המשפחה סירים ופלטות גדולות, ו’התנצל’ שלא יוכל לקחת אותם איתו לניו–יורק, ולכן הציע שניקח את זה לבית חב”ד. הייתי בטוח שאני נמצא בתוך חלום שעוד מעט אקיץ ממנו.
“כשבאתי לקחת את הסירים ראיתי שיש שם לא רק סירים, אלא גם כמות אדירה של ציוד מטבח. עם הציוד הזה פתחנו זמן קצר לאחר מכן את המסעדה שלנו.
“אם חשבתי שבזה תם העניין, טעיתי. כמה שעות אחר–כך הגיע עוד בן משפחה שעוסק בנדל”ן, והודיע לי שלדעתו אנחנו צריכים להרחיב את בית חב”ד ולבנות קומה שלישית. בו במקום הוא תכנן איתי את ההרחבה והותיר עוד תרומה של אלפיים חמש מאות דולר.
“מאוחר יותר שאלתי את אותו בן משפחה, ידיד שלי, מה הביא אתכם לגואטמלה? הוא חייך ואמר שאין לו מושג. הם התלבטו בין כמה מקומות, ולבסוף הפור נפל על גואטמלה. הקשבתי לו וחשבתי בלבי - אשרינו מה טוב חלקינו שחסידי הרבי מלך המשיח אנו. לא פיללתי ולא חלמתי על ישועה בדרך זו. מה הסבירות שמשפחה חב”דית אמידה ומבוססת תחליט להעביר את ימי הפסח בכפר נידח, ודווקא בכפר בו אני שליח? יש מנהיג לבירה זו”.
נשמות אני עשיתי
בבית חב”ד יש מנהג, מידי מוצאי שבת מגיעים מטיילים לכתוב לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’. לרוב הדבר קורה לאחר שבסעודת שבת שמעו על חשיבות העניין.
“צעירים ומטיילים רבים באים לכתוב לרבי, ו’מתגלגלים’ כאן ניסים ונפלאות. אנשים נדהמים מתשובות מדויקות. אחד הסיפורים המדהימים שהיו פה, התרחש לפני כשנה. אל הכפר הגיעה קבוצת מטיילים מחדרה, לא מהסוג של התרמילאים הצעירים, אלא חבר’ה מבוססים בעלי פרנסה מכובדת ומבוססת. אחד מראשי הקבוצה היה בחור בשם ירין. מדובר בבחור עם קשרים ענפים במערכת הפוליטית, בחור רציני עם ראש על הכתפיים. כששמע על האפשרות לכתוב לרבי, החליט לבוא במוצאי שבת ולכתוב שאלה שמטרידה אותו ובמהלך הטיול החליט למצוא תשובה. הוא סיפר שהפסיכומטרי שלו גבוה מאוד, והוא מתלבט איזה נושא ללמוד - רפואה או לימודי ממשל. שני הנושאים הללו קרובים ללבו, וכל היציאה שלו לטיול הייתה כדי לחשוב מה עליו לבחור. הוא רצה לחזור לארץ ישראל עם החלטה ברורה.
“קבעתי איתו להיפגש ביום ראשון. הוא הגיע, למדנו יחד, קיבל החלטה טובה ואז כתב לרבי. לאחר מכן פתח את אחד מכרכי ‘אגרות קודש’, ועמד המום במשך רגעים ארוכים. שאלתי אותו, ‘ירין, מה קרה?’ והוא מציע שנקרא ביחד, ראיתי אגרת שבה מסביר הרבי לרופא על מעלתו של מי שמתעסק עם לידת ילדים יהודים. ‘אתה יודע איזה רופא אני רוצה להיות?’ אמר לי פתאום, ‘לא סיפרתי לך אבל אני תמיד חלמתי להתעסק בנושא הילודה’. נוכח התשובה הברורה, החליט להיכנס ללימודי רפואה.
“למחרת נכנס לבית חב”ד והודיע שהוא טס לניו–יורק במיוחד בשביל להודות לרבי. לפני הטיסה למדנו יחד על מעלת נשיא הדור ומעלת בית רבינו שבבבל. הוא אכן טס ל–770 והתרגש שם מאוד. כיום הוא בארץ ישראל לומד באחת האוניברסיטאות לרפואה את המקצוע שהרבי ייעד לו”.
אבודים ונידחים
נוסף על הפעילות השגרתית של בית חב”ד, יש גם מקרים שבהם מעורבים ישראלים ויהודים שהשליח נדרש לטפל בהם.
“לפני כמה חודשים קיבלתי שיחת טלפון מארץ ישראל, אישה סיפרה לי שנודע לה זה עתה שבנה הושם אחר סורג ובריח בבית כלא באזור, מפני שהואשם על ידי ראש אחד הכפרים שהוא מבריח גואטמלים לארצות הברית. היא סיפרה שמדובר בעלילה שפלה, מפני שמכירה את אופיו של בנה. היא ביקשה שאלך לבקרו ולסייע לו במידת האפשר. ברור שנענתי לבקשה מיד.
“בכפר בו אנו נמצאים יש קבוצה גדולה של מקומיים שמאמינים בשבע מצוות בני נח ומתנהגים כמו יהודים לכל דבר ועניין (ראה מסגרת). אחד מהם, נהג מונית בשם עמנואל, מבקש כל הזמן לסייע לנו, וכעת החלטתי להיעזר בו. התקשרתי אליו וביקשתי שייקח אותי לאותו בית כלא. הוא הגיע מיד והפתיע אותי כשסיפר שהוא עצמו שימש כקצין בכיר באותו בית הכלא ומכיר את כל צוות הסוהרים.
“ראיתי בזה השגחה פרטית גדולה. בזכותו אכן הצלחנו להכניס לאותו מטייל טלפון ואוכל כשר, דבר האסור לאסירים אחרים. אנחנו כעת עומדים בקשר עם עורך הדין שמטפל בתיק שלו. גם הוא סבור שמדובר בעלילה וכפי הנראה הלה ישוחרר כבר בימים הקרובים”.
משיח מקרב. גם פרקי אבות…
בחזית בית חב”ד מתנוסס דגל ‘משיח’ גדול ושלט שקורא למטיילים להיכנס פנימה. אין ספק שבית חב”ד ערוך ומוכן לקבלת פני משיח. אנחנו שואלים את הרב מאירי האם העיסוק היום יומי בנושא של משיח לא מרחיק מטיילים?
“להיפך, זה מכניס שמחה. בדרך כלל מטיילים פותחים את הנושא בשיעורים. יש לנו שיעור תניא מדי ערב, וכשהנושא עולה, אנחנו מסבירים. יש משנה סדורה שמסבירה את כל הנושא. אנחנו פותחים בהסבר על המשמעות של צדיק יסוד עולם, נשיא הדור, עוברים איתם לאורך כל הדורות מאז אדם הראשון, משה רבינו ועד הרבי מלך המשיח. אין מה לחשוש, יש תשובה לכל שאלה.
“בחודשי הקיץ יש לנו שיעור קבוע בפרקי אבות. היה מטייל אחד שהתקרב על ידינו, לא הייתה לו כל בעיה עם משיח, אלא שכאשר הגענו למשנה בה נכתב שאסור להרבות שיחה עם האישה, הוא כעס. ‘היהדות עושה אפליות’, התריס ויצא בזעם מבית חב”ד. אותו מטייל קרא את הספר ‘נביא מקרבך’, שיחות של הרבי וקיבל הכל בהבנה. מה שבר אותו? משנה בפרקי אבות.
“הוא נעלם מבית חב”ד לכמה שבועות, לאחר שהיה אורח קבוע אצלנו. לאחר תקופה הוא נכנס במוצאי שבת להגיד ‘שלום’ ולהיפרד. ‘בכל זאת אירחתם אותי יפה’, אמר בציניות. אחד הבחורים השלוחים שהיו איתנו, נתן לו את הספר ‘פניני התניא’ כצידה לדרך. ‘אני לא חוזר לכאן התעקש’, אך הבחור החב”די היה עקשן לא פחות ממנו ואמר לו, ‘אז תניח את הספר באחד מבתי חב”ד לאורך מסלול הטיול שלך’.
“לאחר שבוע וחצי הוא חזר לבית חב”ד. הוא סיפר כי קרא את כל הספר והיה בהתפעלות עצומה. הוא חזר להיות אורח קבוע אצלנו, והתקרב הפעם בצורה מוחשית הרבה יותר. לאחר תקופה שב ארצה, הפך לבעל תשובה, נישא והקים את משפחתו בירושלים. לפני חודש הוזמנו להגיע לפדיון הבן של בנו.
“כעת אני שואל שאלה תמה - האם בגלל שהיה נראה לנו שפרקי אבות ריחק יהודי, נפסיק ללמד פרקי אבות? ברור שלא. המציאות הייתה שלא נבהלנו ולא ניסינו לייפות את המסר, ובמקום להתעסק בחושך הוספנו באור, והענקנו לו את הספר. זה פעל עליו לטובה, והרבה יותר מכפי שהיה קודם לכן”.
עוד מעט מקווה טהרה
התוכניות של בית חב”ד פדרו רבות ומגוונות. מדובר בבית חב”ד שלא שוקט על שמריו, עם זוג שלוחים צעיר ותוסס בעל יומרות רבות. “כל עוד הרבי מלך המשיח לא התגלה, אנחנו בתנופה”, אומר לנו הרב מאירי.
“התוכנית המעשית הראשונה במעלה היא בניית מקווה טהרה”, הוא אומר, “אנחנו נמצאים בימים אלו במשא ומתן לרכישת שטח. מאוחר יותר, אולי מעל המקווה, נבנה מבנה מפואר שיאכלס את פעילות בית חב”ד”.
ועמדו זרים ורעו צאנכם
לדברי הרב מאירי, היחס מהכפריים המקומיים הוא בהחלט טוב. ישנה הערכה גדולה וכבוד לעם היהודי, ובפרט למי שנתפס כאיש דת ששומר את מצוות ה’. “מעניין שעם בואנו לכפר, היחס לא היה כל–כך טוב, עד שהבינו שאנחנו יהודים, ומאז החלו להתנהג אלינו בכבוד רב”, אומר הרב מאירי בחיוך.
לפני כמה חודשים יצא הרב מאירי אל השוק לערוך את הקנייה השבועית לבית חב”ד. בעת הרכישה ניסה המוכר לגנוב והחזיר פחות עודף ממה שהיה צריך.
“על ידי עמד כפרי מקומי, וכשהוא הבין שנעשתה כאן רמיה, החל לצעוק על הזבן: ‘האם אתה רוצה שבורא עולם יתנקם בך ובאנשי הכפר? איך אתה מעז לרמות יהודי?’ בינתיים התאספו סביבו עוד ועוד כפריים, וכולם מרימים את קולם ונוצרה מהומה. בהלה גדלה אחזה באיש. לא רק שהוא החזיר את הכסף, אלא שמאז ועד היום הוא נותן לנו את הירקות במחירי עלות בלבד, ואף עושה לנו משלוח עד למטבח”…
הרב מאירי רואה את זה כאחד מסממני הגאולה, כאשר אומות העולם יסייעו לעם ישראל. “בפדרו רואים זאת בחוש”, הוא אומר.
בפדרו ישנה תופעה מעניינת נוספת - קהילה של גוים גמורים שנראים בחיצוניותם כמו יהודים. יש להם פאות וזקנים ולעיתים אפילו לובשים על עצמם טליתות. זו תופעה שמתפשטת בכל מדינות מרכז אמריקה, ובפדרו אנשים אלו נמנים על קהילה בת מאה משפחות. “הילדים והאנשים נקראים בשמות מהתנ”ך. מנהל המרכז שלהם הוא גואטמאלי בשם מישאל. מדי שבת הם מתאספים לתפילה ב’בית תיפלה’, והוא מרצה להם פרשת שבוע. הם מכנים עצמם ‘בני נח’. לפעמים אנחנו נעזרים בהם, אך שומרים על בידול מוחלט”.