יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

“במועד שנת השמיטה, בחג הסוכות,  בבוא כל ישראל לראות את פני ה’ א-לקיך במקום אשר יבחר .. הקהל את העם, האנשים והנשים והטף”. פסוקים אלו אותם קראנו השבת, המתארים את מצוות “הקהל”, המצווה שאותה מוסר משה רבינו, הנשיא הכללי של עם ישראל, אל ממלא מקומו — יהושע, ואל משה רבינו שבכל דור. זוהי הדרך להבטיח את הקשר של העם כולו אל מעמד הר סיני, אל קבלת התורה ואל משה רבינו.

“עד אשר יבנה בית המקדש בירושלים, ליובאוויטש היא ירושלים שלנו, ובית הכנסת שהרבי מתפלל בו, הוא בית המקדש שלנו.. החדר שיושב בו הרבי הוא קודש הקדשים שלנו, והרבי הוא הארון אשר בו לוחות תורת השי”ת שלנו” — כך הסביר אחד מחשובי החסידים בתקופת אדמו”ר הצמח צדק לבנו, את פשר הנסיעה לרבי, בסיפור שהודפס על–ידי אדמו”ר הריי”צ ב”התמים”, כאשר ליובאוויטש גלתה מרוסיה לפולין, וכך מביא כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, כאשר ירושלים שלנו, ליובאוויטש של דורנו, בית רבינו שבבבל, הוא ב–770.

בימים אלו, אנו רואים כיצד המצווה שבתורה, כיצד הסיפור החסידי ובעיקר — דברי הרבי, הופכים ממילים כתובות, מתורה שבדפוס ובעל פה — לכדי מימוש ויישום מעשי. אנשים נשים וטף — גם כאלו שהגעתם היא רק “לתת שכר למביאיהם”, גם כאלו שמביאיהם מוותרים למען המטרה הזו על הרבה מאד, כל אלו מתקבצים למטרה אחת ויחידה, להקהל אל המלך, אל הרבי מה”מ, “למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה’”.

“ישר–כח — מבקש הרבי — למסור, לכל האורחים שליט”א, אשר, הרגש החסידי שלהם האיר בהם בגילוי ובא לידי פועל ממש, לקיים את ה”לך לך מארצך גו”, כדי להיות בד’ אמותיו (בית-כנסת ובית-מדרש) של נשיא הדור, כ”ק מו”ח אדמו”ר, במשך הזמן ד”הקהל”, “הקהל את העם האנשים והנשים והטף” (חג הסוכות) — על כל פנים שעה אחת או יום אחד, ועל אחת כמה וכמה אלה שהיו כל משך חג הסוכות..”

בשנת תשמ”ח, בה נאמרו הדברים, היה בהם משום חידוש. גם אם שמענו קודם עידוד לאורחים, הדגשת הזכות שלהם, ואפילו הזמנה להגיע אל הרבי, ובמיוחד בשנת ‘הקהל’ — הרי שהתבטאות כזו נחשבה למיוחדת. מה גם שהרבי אינו מסתפק בכך, ומתייחס גם לאלו שלא באו מסיבות שונות ובעיקר משונות.

כיום — “יחי” שנים אחרי — נדמה שאנו עוסקים רק ב’ישר כח’ לכל אלו שמגיעים בפועל ממש, שהרי כולם מגיעים. אלו שלא — בוודאי אינם מדמיינים חלילה שהם נמצאים ב”ארמון המלך”, בני ביתם ומשפחתם הקרובה נמצאים בארמון, כמו גם חבריהם וידידיהם. הם עוקבים כל העת אחרי מה שקורה בארמון ובחצרותיו, ונמצאים במקום אחר רק כדי למלא את שליחות המלך — כך שהם נמצאים ומחוברים אליו. חלקם יגיעו במהלך השנה כולה, וכולם נמצאים שם כל העת, במחשבה בדיבור ובמעשה.

לכן גיליון זה היוצא לאור לקראת חג הסוכות, אינו מביא חדשות ממקום אחר, שהרי כולנו נמצאים בבית משיח, ולכן הגיליון שנושא את שמו של “בית משיח”, משמש כחלק מהחצוצרות בהן מריעים הכהנים, כדי לבטא את היותנו “יהודים של הקהל”.

כדי להגיע לירושלים שלנו, עד עתה אנו נזקקים למטוסים. בשבוע האחרון בירושלים עיר הקודש, לא פשוט להגיע למקום המקדש, לארמונות ולעיר של דוד המלך. אזלת היד שמפגינה הממשלה, שמדברת בשם ציון וירושלים היא מחרידה, מבלי להאריך ולפרט כאן, זוהי רק המחשה לכך שלא די בהגעה לעיר ירושלים, אלא במטרה לשמה באים — לראות את פני ה’. כאשר לא זוכרים זאת, כל הדיבורים וההצהרות נשארים על הנייר, או פורחים באוויר.

אנו מגיעים אל המלך, מקבלים חיות, התקשרות וכח למלא את השליחות, את העבודה. לא רק לחכות שיחוס ה’ ויבנה את בית המקדש במקומו — אלא לעשות הכל כדי להיות מוכנים לכך, כדי שהעולם כולו יהיה מוכן לכך. להיות מוכנים ומזומנים, כי כולם, מי שקנה כרטיס וטס ל–770, מי שנשאר בשליחות ואפילו מי שמשום מה חשב מחשבות אחרות — כולנו נעמוד יחד, נביט במלך העומד על הבימה המיוחדת, נשמע את קולו בעת שהוא קורא בתורה, נקבל ממנו את גילויי ה’תורה חדשה’ ונענה כאיש אחד:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!