מנדי דיקשטיין

לקראת פתיחת שנת הלימודים כינס בית משיח אסיפת מורים מיוחדת בהשתתפות הרב מנדי דיקשטיין ממוסקבה, הרב לוי יצחק כהן מתל ציון, הרב ערן יעקב פלדמן מאלעד, הרב חיים קומער מצפת והרב יצחק שיינר מביתר עלית, חמשה מחנכים בשדה החינוך החב”די  • ביקשנו לשמוע מהם על המאפיינים המיוחדים של החינוך החב”די על ההתמודדויות השונות של המחנכים, על הציפיה לגאולה כמנוף חינוכי ועל האתגרים העומדים בפני מערכת החינוך עם תחילת  שנת הלימודים ה’תשע”ה • פרוייקט

 ראיין: זלמן צרפתי

בעוד כמה ימים, או ליתר דיוק בראש חודש אלול הקרוב, יצעדו מאות אלפי תינוקות של בית רבן, נרגשים, אל תלמודי התורה, תיקים על כתפיהם מלאים בספרים ובחוברות לימוד חדשים ועטופים. עבור רבים מהם העולים לכיתה א’ תהיה זו התחלה של תקופה חדשה בחייהם. התלמידים יכנסו מלאי חשש וציפייה לכיתות החדשות, יערכו היכרות עם מחנכם ויפתחו בתקוות גדולות את שנת הלימודים ה’תשע”ה.

בין כל ילדי ישראל שיפתחו את שנת הלימודים, יצעדו עשרות אלפי תלמידי מוסדות חב”ד בארץ ישראל ובעולם. את פניהם יקבלו מורים מעולים ומסורים שיעניקו להם עוד שנה של חינוך חב”די איכותי.

לקראת פתיחת שנת הלימודים, קיבצנו לכאן חמשה מורים חב”דים. לא מנהלים, לא יועצי חינוך ולא מרצים להוראה. מורים. מורים שמלמדים בכיתות, שעוברים שעות רבות בכל יום עם ילדנו, שמשקיעים בהם את מרצם ונשמתם, שמתמודדים עם האתגרים הרבים שהמציאות מציבה למחנך בעידן המודרני.

ביקשנו לשמוע מהם בעיקר על המאפיין המיוחד של החינוך החב”די ועל הכלים שהחסידות נותנת להורה ולמחנך.

חינוך שונה במהות

“החינוך החב”די שונה עד שוני מהותי מחינוך חרדי רגיל”, אומר הרב ערן יעקב פלדמן, מחנך וותיק ומורה לכיתה א’ בתלמוד תורה חב”ד ‘פאר מנחם’ באלעד. “מעבר להנחלת החשיבות של לימוד, של הלכה למשה מסיני שעברה מדור לדור, החינוך החב”די מציב בראש ובראשונה את ההתקשרות לרבי”.

הנקודה של ההתקשרות לרבי כמנוע לחינוך, חוזרת על עצמה שוב ושוב במהלך הראיון. “כל דבר שמלמדים, מנסים לראות איפה הרבי בענין, מה הרבי אומר על זה, איך זה מתחבר למשיח, ככה אנחנו מכינים את הילדים כל הזמן לענין של משיח”, אומר הרב חיים קומער גם הוא מחנך כיתה א’ בתלמוד תורה חב”ד ‘אור מנחם’ בצפת.

עד כמה הנושא של משיח והציפיה לגאולה משפיעים על חינוכו של ילד?

“מאוד”, אומר הרב קומער, “כשמסבירים לילד שמשיח עומד להגיע, וצריך להתכונן אליו, זה מאוד מחזק את הילד מבחינה פנימית. כשילד מרגיש ומפנים שמשיח באמת עומד לבוא, ושיש לו חלק בהבאתו והוא עומד להיות חלק מהטקס, אז זה נעשה כבר חלק ממנו, יש לו סיבה לקיים את הדברים. זה יוצר אצל הילד חיבור רגשי וממילא הוא עושה את הדברים בשמחה ופחות צריך לרדוף אחריו”.

מאיזה גיל מתאים להתחיל לדבר עם הילדים על המשיח והגאולה?

“בכל גיל”, אומר הרב קומער, “וכמה שיותר מוקדם יותר טוב. אני עוקב אחרי תלמידים כבר שנים, ואני יכול לומר בוודאות שתלמידים שגדלו מגיל הגן חדורים בעניין של משיח וגאולה, ברמה שהיו מוקפים בזה בבית ובבית הספר, הם גדלו להיות נערים אחרים. מי שעוקב, יכול לראות בבירור על הילדים בגילאי בר–מצוה, את השוני וההשפעה של הציפייה למשיח על מעשיהם והתנהגותם. אני מדבר על חיות אחרת לגמרי בלימוד, בקיום מצוות, במנהגי חב”ד, בלבוש חיצוני, בהכל”.

“אסור שיעבור יום ללא גאולה ומשיח”, אומר הרב יצחק שיינר מחנך בתלמוד תורה ‘תפארת מנחם’ בביתר עילית, “אצלנו פותחים ומסיימים את היום בענייני גאולה ומשיח. הילדים היום חיים משיח. חיים את הגאולה. גם בבית צריך להחדיר את זה בילדים. צריך שילדים יחיו כל הזמן עם התחושה שהנה זה בא. כשהילד חי בגאולה הכל נראה אחרת. ההתנהגות, התפילה, הלימודים ומה בעצם לא.

איך מחדירים לילדים את האמונה?

“הכלל הגדול בחינוך הוא דוגמא אישית”, אומר הרב קומער, “ברגע שאתה עצמך חדור וחי את האמונה הזו כדבר מוחשי ועכשווי, זה ממילא חודר בילדים. אם אתה כמחנך לא חדור בזה, אתה בבעיה. כי הילדים יקלטו זאת מיד וכך יתייחסו לזה”.

נתינה, עזרה וביטול

“בחינוך החב”די יש גם מרכיב חשוב של אהבת ישראל ונתינה לזולת”, אומר הרב לוי יצחק כהן מחנך בתלמוד תורה חב”ד בתל–ציון שליד ירושלים. “ויש גם את הנקודה של הביטול. כלומר, אנחנו מחנכים את התלמידים כל הזמן לשאוף ולהתקדם, אבל מדגישים שהשאיפה להתקדם בלימודים אינה כדי שאהיה גדול בתורה, כדי שאהיה צדיק או רב גדול ומפורסם, או לצורך סיפוק כזה או אחר, אלא מתוך הבנה שזהו רצונו של הקב”ה בעולם שאלמד תורה ואקיים מצוות. וכיוון שכך, עלי לעשות זאת בצורה הטובה והמהודרת ביותר”.

איך מסבירים לילדים בכיתה ג’ על ביטול?

“אנחנו לא מסבירים לילדים להיות בביטול”, אומר הרב כהן, “זו לא ישיבה גדולה בה יושב משפיע עם בחורים ומסביר את ההבדל בין ‘ביטול היש’ ל’ביטול במציאות’. כשאני אומר שאנחנו מחנכים לביטול, הכוונה היא שאנחנו מחנכים ומכוונים לרעיון שלא אתה עומד בראש סולם הערכים, אלא הקדוש ברוך הוא. כלומר אתה לא עושה את הדברים בשבילך, אלא בשבילו.

“וגם את זה אנחנו מעבירים בעיקר בסיפורים. הרבה סיפורים שממחישים את הנקודה הזו. כמו למשל הסיפור המופיע בקובץ מכתבים שבסוף התהילים בו מסופר שהבעל שם טוב היה מקרב מאוד את היהודים הפשוטים שקראו תהילים בדביקות בבית המדרש, ופעם באו תלמידיו והתרעמו על היחס המיוחד אותו מקבלים היהודים הפשוטים לעומת טובי התלמידים. בתגובה ציווה אותם הבעל שם טוב להחזיק את ידיהם והראה להם במחזה את התענוג העצום שמתעורר בשמיים לקול קריאת התהילים שלהם.

“אני כל שנה מקריא את הסיפור הזה לתלמידים ואני ממליץ לכל אחד לקרוא את הסיפור הזה. מעבר לכך שהוא מחזק את מעלת אמירת התהילים - הוא מחנך לנקודה הזו, שאצל הקדוש ברוך נחשב המאמץ וכוונת הלב ולא רק ההספק הלימודי. זה מעודד תלמידים חלשים, זה מראה להם שכל  התקדמות שלהם חשובה וזה גם מחנך את התלמידים החזקים להכניס את החוזק שלהם ביחס לכיתה לפרופורציות בריאות”.

בקיאות במשפחת המלוכה

מסתבר כי הסיפורים גם הם יסוד חשוב בחינוך החב”די. “ידוע מה שסיפר הרבי הריי”צ ששמע מאביו ששמע מאביו וכו’ שאדמו”ר הזקן אמר שכאשר שמעו תורה מהמגיד הייתה זו תורה שבעל פה וכששמעו סיפור, היה זה עבורם כמו תורה שבכתב”, אומר הרב פלדמן. “ישנה חשיבות גדולה מאוד בסיפורים. סיפורי התורה, סיפורי התנ”ך, סיפורי תנאים ואמוראים, סיפורי גדולי ישראל בכל הדורות עד סיפורי רבותינו נשיאינו. אני אישית מספר כל יום סיפור חסידי לילדים. הילדים לא משתחררים הביתה לפני ששמעו את הסיפור היומי”.

“מטרת הסיפורים היא קודם כל המוסר–השכל הטמון בהם”, אומר הרב פלדמן, “אבל לא רק. ישנה בפירוש חשיבות עליונה לזה שילד חסידי יגדל עם ידע ויכיר את חייהם ופועלם של רבותינו נשיאינו, את התאריכים בחייהם ואת משפחתם.

“לא לחינם כתב הרבי הריי”צ את שלשלת היחס והורה להדפיסה בפתיחת ה’היום יום’. כי חסידים צריכים להיות בקיאים בתולדות משפחת המלוכה - שושלת רבותינו נשיאינו, משפחתם ופועלם”.

וזה חשוב לחינוך?

“בודאי! אני פוגש לפעמים אברכים מאנ”ש מבתים של חסידים מדורי דורות והם אינם יודעים תאריכים של יארצייט או ימי הולדת של רבותינו נשיאינו. מי שמרגיש עצמו חסיד חב”ד חייב לשלוט לפחות בציוני הדרך החשובים”

“יש לציין כי הגננות בגני חב”ד בכל מקום, עושות בדך כלל עבודה חשובה ומוצלחת מאוד בעניין הזה”, אומר הרב פלדמן. “לפחות בכל הקשור ליומי דפגרא. הם מכינות את הילדים ועם הילדים, כך שאין ילד שעולה לכיתה א’ מגן חב”ד ואין לו מודעות מלאה ליומי דפגרא הידועים”.

“ישנה גם חשיבות עליונה למנהגי חב”ד ולדקויות השונות”, אומר הרב פלדמן, “למשל אמירת תהילים בשבת מברכים, אצלנו זה מנהג בבחינת הלכה. למרות שאנחנו כיתה א’, אנחנו שמים על זה דגש מאוד חזק בכיתה. כל שבת מברכים, אחת המשימות בדף קשר היא כמה פרקי תהילים קראת בשבת.

“או למשל אמירת ‘מודה אני’ עם הידיים צמודות ללב וראש כפוף, או מנהגי חב”ד לקראת פסח, שאנחנו שמים עליהם דגש רציני. אלו המעשים הקטנים בהם אנחנו מחזקים אצל הילדים את הנקודה של ההתקשרות לרבי”.

מנוע להצלחה בחינוך

אם נחזור לנושא שבו פתחנו, ההתקשרות לרבי כמנוע להצלחה בחינוך, הרי שכאן ישנה כאמור הסכמה בחדר המורים מקיר אל קיר.

“כל דבר שאנחנו מלמדים, אנחנו מחנכים את התלמידים שלנו להסתכל על הדברים מנקודת מבטו של הרבי”, אומר הרב מנחם מענדל דיקשטיין מחנך בתלמוד תורה חב”ד במוסקבה. אנחנו מבקשים לשמוע ממנו על המאפיינים המיוחדים של החינוך במקום מיוחד כמו קהילת חב”ד במוסקבה. “בגדול זה כמו בכל תלמוד תורה רגיל”, אומר הרב דיקשטיין, “אלא שכמובן ישנם מאפיינים מיוחדים למקום כמו שלנו כמו למשל שהקשר עם התלמידים וההורים הדוק יותר כיוון שגם אחרי הלימודים התלמידים ההורים והמורה מתראים בבית הכנסת, כמו כן, כמעט ואין לתלמידים חיים חברתיים מחוץ לחברים בתלמוד תורה.

“גם בכל הקשור להתקשרות לרבי, באופן טבעי, כשילדים גדלים בניכר כשהם יודעים שהוריהם מקדישים את חייהם לשליחותו של הרבי, הקשר הוא מוחשי וחזק יותר. לכן גם כל דבר מקושר אצלנו מיד ל’מה הרבי היה עושה במצב כזה?’, ו’מה אני יכול לעשות כדי לגרום נחת לרבי?’”.

מוסדות חב”ד מתאפיינים ברצון ובאפשרות לקבלת תלמידים רבים כיצד מחדירים אווירה חב”דית והתקשרות לרבי בכיתה שיש בה תלמידים מכל הזרמים והחוגים?

“אצלי בכיתה יש תלמידים מכל הסוגים”, אומר הרב כהן מתל ציון, “אני מדבר כל הזמן על הרבי אבל אני לא עושה את זה באופן שיפגע במישהו מהתלמידים או ברב החוג שלו. הדרך הכי טובה היא לספר סיפורים. הרבה סיפורים על הרבי והמסר חודר ומחלחל פנימה. אצלנו בכיתה הילדים יודעים כי יש לכבד את כל העדות והחוגים ביהדות, ואסור בשום אופן להתבטא באופן פוגעני או מזלזל כלפי חוגים או זרמים שונים.

מעבר לתפקידו כמחנך כיתה א’ משמש הרב קומער כמדריך לקבוצות תלמידים שמגיעים לסיורים בעיר צפת. הוא נפגש עם אלפי תלמידים בשנה מכל זרמי החינוך. מהחינוך הממלכתי עד החינוך החרדי. “ישנו קשר ישיר בין מצב חברתי–כלכלי של הילדים לרמת ההתנהגות שלהם”, אומר הרב קומער “אולם מה שאפשר לראות בבירור אצל קבוצות מבתי ספר חב”ד, שישנה מוכנות של המורים להשקיע המון מתוך תחושת שליחות חזקה כדי לטשטש את הפערים הללו ולהביא גם את התלמידים הבאים מרקע חלש יותר לרמות גבוהות של הישגים”.

התמודדות נכונה במציאות משתנה

הטכנולוגיה המודרנית מציבה כיום אתגרים לא פשוטים בפני היהדות בכלל ובפני מערכת החינוך החסידית במיוחד. בחוגים אחרים גזרו חרם מוחלט על כל החידושים הטכנולוגיים. כיצד מתמודד החינוך החב”די עם התופעה?

“טוב ששאלת”, אומר הרב קומער. “לדעתי אין שום היתר להחזיק סמארטפון, בטח שלא למחנך. זו דעתי הנחרצת ולא מצאתי שום רב שהתיר זאת. אין ברירה, צריכים להיות נחרצים בעניין. אמנם הרבי אמר שצריך לנצל את הטכנולוגיה אבל לדעתי, הטכנולוגיה עברה גבול מסוים בכך שהיא מצויה בכיס של כל אחד.

“אמנם בכיתה אני מתבטא מאוד בזהירות בעניין, מאחר שישנם הורים רבים המחזיקים במכשירים חכמים. אולם אם שואלים את דעתי, אני נחרץ בעניין”.

“במוסקבה למרבית הילדים יש מחשב בבית המחובר לרשת”. אומר הרב דיקשטיין, “מטבע הדברים השלוחים כאן נזקקים לזה לעבודתם ולמרבית הילדים זוהי הדרך היחידה בה הם מתקשרים עם העולם החיצון. המשפחה וחברים. יחד עם זאת, אנחנו בהחלט דורשים שיהיה סינון ראוי ופיקוח של ההורים לתכנים אליהם יש לילדים גישה”. אומר הרב דיקשטיין.

“ידוע שלא מגרשים את החושך במקל אלא מדליקים את האור, ומעט אור דוחה הרבה מהחושך”, אומר הרב שיינר. יתכן שיהיה חכם יותר לחשוב יחד עם הילדים כיצד לדעתם ניתן לנצל מכשירים אלו לקדושה. יחד עם זאת, אין ספק שאדם לא צריך להכניס את עצמו למקום סכנה.

“השאלה היא, כיצד אנחנו כמלמדים אמורים להתייחס לנושא בין תלמידי הכיתה. בכיתתנו משתמשים באמצעים אלו כדי לחזק אצל הילדים את הפן החסידי והלימודי - בהמחשות. או כשאנו צופים בקטעי וידאו שונים מהרבי - בתפילה, בהתוועדויות הקשורות ביומי דפגרא, וכמובן מסבירים לילדים את שרואות עיניהם. ובפרט שהיינו שם, ראינו וחווינו את הנעשה.

“ישנם גם הורים שבמסגרת עבודתם נאלצים להכניס לביתם כל מיני אמצעים טכנולוגיים. אין ספק כי הם מבינים - א. שלא צריך להיות לילדיהם גישה חופשית, אלא רק בנוכחותם או באחריות אדם מבוגר שיודע אלו דברים אפשר לתת לילדים לצפות ומה לא בא’ רבתי. ב. כשלילדים משום מה יש גישה לאמצעים טכנולוגיים, ודאי ידאגו שמכשיר זה ישמש אותם לדברים חסידיים בלבד”.