מתנת ילדי ‘גן ישראל’ לרבי

לקראת צאתו של הרבי, עמדו הכן ר’ זושא הפרטיזן וכל האורחים שבאו זה עתה ל–770, וכשהרבי יצא כדי לנסוע לביתו, החל ר’ זושא לשיר ‘יפרח בימיו’ והרבי עודד בתנועות עם ידיו. שוב חשים כי התחיל ‘תשרי’, באשר מגיעים עוד ועוד אורחים מכל קצות תבל • חודש אלול תשל”ג במחיצת הרבי - זכרונות מרתקים המתפרסמים לראשונה מתוך יומנו האישי של ר’ סעדיה מעטוף ע”ה • הרב סעדיה מעטוף ע”ה

מתנת ילדי ‘גן ישראל’ לרבי

יום חמישי ב’ אלול. הלילה לא היתה יחידות, כי מידי חודש אלול אין יחידות, לכן תפילת ערבית היתה בזמנה.

שבת פרשת שופטים, ד’ אלול. השבת לא היתה התוועדות. בבוקר יום השבת עלו לתורה חמשה חתנים כן ירבו, וכן היה גם במנחה חתן אחד, רובם מ’הדר התורה’ - ישיבת בעלי תשובה בשכונת קראון הייטס.

בתפילת ערבית מוצאי שבת, ר’ י. שכח ואמר אחרי תפילת שמונה עשרה, קדיש ‘תתקבל’ [במקום חצי קדיש כנהוג במוצאי שבת] והרבי לא העיר כלום. אחר כך שוב אמר עוד פעם קדיש ‘תתקבל’. במוצאי שבת היתה התוועדות עם הרב דוד רסקין, וכרגיל דיבר על ‘הקבוצה’ כדרכו בקודש.

יום ראשון ה’ אלול. היום סידרו את הזאל הגדול למטה בעקבות העובדה שהקטינו אותו לקראת פריצת קיר במטרה להרחיב את בית הכנסת עבור חודש תשרי [ביומן מנחם אב, סיפר כי החלו בשיפוצים והרבי הורה כי יסיימו את כל השיפוצים לפני ראש השנה]. הפעם הסדר ב’זאל’, שונה לחלוטין מהרגיל, כי היום באים כל ילדי קעמפ גן ישראל והרבי מתפלל למטה על הבימה שהוקמה בצד.

חמשה אוטובוסים הובילו את הילדים ל–770. תפילת מנחה החלה אמנם בשעה חמש, אך ההכנות החלו משלוש וחצי, וכולם [התמימים והאברכים] תפסו מקומות עמידה נוחים. אני עמדתי הפעם מקדימה ליד ארון הקודש, והיו שם דחיפות נוראות. שלוש פעמים הצטופפנו כי הודיעו מספר פעמים שהרבי בא וממש נדחסנו כולם יחד. לפני שהרבי נכנס, הקריאו בפני הילדים את ה’מכתב כללי’ של הרבי שיצא לקראת ימי חודש אלול. אחד המדריכים תירגם את המכתב לאנגלית.

לאחר המתנה ארוכה, הרבי נכנס לבית המדרש, ולמרות הדחיפות סביבות הארון קודש, הרבי בא ליד הארון קודש ונגע בפרוכת, ואז עלה לבימה ומיד רמז לשליח ציבור שיתחיל. כל הילדים אמרו יחד בקול רם ‘אשרי’ במנגינה מאוד יפה שמצאה חן בעיניי, וכך גם ב’אמן יהא שמיה רבא’ ניגנו במנגינה מיוחדת; כך גם ב’מודים’, ‘עלינו’, ‘אל תירא’ ובכל קטע ניגנו מנגינה שונה.

בקדיש האחרון חיכו כולם וחשבו שהרבי ירד מהבימה לחלק לילדים מטבעות כפי שהיה בכינוס הקודם [עליו סופר ביומן מנחם אב - ש.ז.ב.], ולכן הצטופפנו כל כך, אך הרבי נענע בראשו לאות שלא תתקיים חלוקה.

בשלב זה, אחד המדריכים דיבר בפני הילדים בנוכחות הרבי. המדריך הכריז כי הילדים של ‘גן ישראל’ למדו ג”ן אלף משניות בעל פה, וזאת כמתנה לרבי. המדריך סיים דברו, והתחילו לשיר ‘יפרח בימיו’ והרבי נענע בידו הקדושה ויצא.

הגשימו חלום והגיעו לרבי

יום שני ו’ אלול. בעת קריאת התורה, שמתי את ספר ‘דברים’ שלי כדי שהרבי יסתכל בו בעת קריאת התורה, ו[התמים] מרגי שם ספר תהלים שלו כדי שהרבי יאמר בזה תהלים.

היום מציינים את יום שחרור השחורים מעבדות [“לייבור דיי”], ולהם זה יום שמחה. שדרת איסטערן פארקווי סגורה וכל הכביש מלא שחורים העוברים בכל מיני תהלוכות, עולמות ללא סדרים. באמצע החל להיות מעונן והתפללנו שיהיה גשם, ואכן כך היה: גשם עז ניתך ארצה שפיזר את כולם לכל עבר, והיו מהם אשר רצו לכיוון 770, אך הם נדחו החוצה ושלחו אותם לעמוד בצד.

יום שלישי ז’ אלול. היום בצער רב אנו נפרדים מ–770, שם למדנו עד כה [כהכנה ל’תשרי’ התבקשו תלמידי ה’קבוצה’ להעביר את סדרי הלימוד מ–770], ובקושי עלה להשפיע עלינו לעבור ללמוד בישיבת ‘חובבי תורה’.

הערב בשעה טובה ומוצלחת, בא ידידנו מ[מושב] ברקת [בו התגורר כותב היומן], אברהם שמח. לאחר ציפייה של כמה וכמה שנים עלה בידו, ברוך ה’, להגשים את חלומו לבוא לביקור בחצרו של הרבי. אברהם הביא בשבילי מכתבים לרוב, ועל כן יש לי כעת עבודה לענות על כולם. את המכתבים שהביא עבור הרבי, מסרתי עוד באותו הערב.

קשה היה לי להאמין שברוך ה’ נמצא כאן מישהו מברקת לאחר שהיינו כה מנותקים מהבית. בינתיים הכנסנו אותו לישון בחדרנו עד שיבוא הרב משה ירוסלבסקי [מנהל ‘הכנסת אורחים’] ואז יעבור למקום בו ישנים האורחים [של ‘תשרי’]. כמו כן קיבלנו ידיעות לבואם של יוסף איש ברוש [בן דודו של כותב היומן, הרב יוסף מעטוף, שכיהן באותם ימים כמנהל בית ספר חב”ד במושב ברוש, וכיום בנחלת הר חב”ד], ומשה מעטוף [כיום משה דור–שלום] אח של גיסי, ומחכים לבואם בכ”א אלול.

יום רביעי ח’ אלול. תפילת ערבית היתה קצת מאוחר כי הרב בנימין גורודצקי [בא כח הרבי באירופה ובאפריקה], נכנס לרבי ל’יחידות’ כדי לתת דו”ח לרבי, כי הוא שליח כללי של הרבי.

יום חמישי ט’ אלול. היום החלו להרוס את הקיר של בית הכנסת.

שבת פרשת כי תצא, י”א אלול. בבוקר יום השבת, כאשר אני ואברהם שמח חזרנו מהמקווה, ראינו את הרבי הולך ברחוב בדרכו ל–770 ואחריו שני בחורים מה’קבוצה’. מיד הלכנו אחריהם עד שהרבי נכנס לחדרו.

היום לא היתה התוועדות. במוצאי שבת הרבי קידש את הלבנה, ועמדתי ממש קרוב לרבי.

דרישת שלום
מארץ הקודש

יום ראשון י”ב אלול. היום בא מארץ ישראל, אחיו של ר’ פרץ חן [הרב גרשון חן רב שיכון חב”ד בירושלים], הוא הגיע עם רעייתו [מרת גיסיא] והרבי קרא להם לחדרו. הרבי אמר שזה לא ‘יחידות’, רק פשוט רוצה לשמוע דרישת שלום, ובגלל זאת תפילת מנחה התאחרה מעט.

ממשיכים להרוס את הקיר של בית הכנסת, מקווים שיגמרו עוד לפני החגים [כפי שהורה הרבי]. היום הסתפרתי, ונתמזל מזלי שגם הרבי הסתפר היום.

יום שני י”ג אלול. תפילת מנחה התאחרה, כיון שהרבי נסע לאוהל פתאומית.

יום רביעי ט”ו אלול. היום הרבי נסע לאוהל כרגיל בתאריך זה בחודש ולכן היתה תפילת מנחה בשעה מאוחרת כרגיל. בתפילת מנחה, הש”ץ היה ר’ יוסף ויינברג, ולאחר הקדיש שאחרי ‘עלינו’, הרבי רמז לר’ יוסף ויינברג, ומיד המזכיר הרב גרונר ניגש אליו וקרא לו לחדר של הרבי. הרבי דיבר איתו מספר מילים בפתח חדרו הק’ ור’ יוסף לא סיפר מה הרבי אמר לו אלא מיד יצא החוצה.

הערב נסעתי עם ישראל לוין, לשדה התעופה כדי לקבל את קרובי המשפחה, הבאים מארץ הקודש, [בן הדוד] ר’ יוסף מעטוף ומשה, אח גיסי. בשעה 7.30, התחילו לעבור לפנינו נוסעים ממטוס סבנה [בו הגיעו גם חסידים ל’תשרי’], ובינתיים האחים פריז גם הגיעו לשדה התעופה כדי לקבל את הוריהם [ר’ ברוך פריז ורעייתו] שבאו לחתונת בנם יוסף יצחק וכן האחים של ישראל לוין שבאו עם רכב כדי לקבל את אחיהם מושק’ה לוין.

וברוך ה’, נפגשנו עם משה ואחר כך עם יוסף. הגענו יחד ל–770, לאחר ציפיה של שנים רבות זכו ידידינו אלה לחזות בנועם ה’ ולבקר בהיכלו… מיד נכנסנו למשרד [המזכירות] כדי לכתוב פתק לרבי על בואם של האורחים. לתפילת ערבית הרבי יצא וזו היתה ליוסף ומשה הפעם הראשונה שבה ראו את כ”ק אדמו”ר שליט”א, וכמובן שבירכו ברכת ‘שהחיינו’.

“טוב השידוך”

יום שישי י”ז אלול. בזמן האחרון רואים איך קצב הבניה ב–770, נמשך בקצב מהיר ביותר, נקווה שעד ראש השנה כבר נזכה להתפלל מתוך הרחבה.

את המכתבים לרבי ששלחו באמצעות יוסף ומשה, הכנסתי למזכירות, ואילו את המכתב ששלח מנחם שמח [כיום הרב מנחם שמח, משיכון חב”ד בלוד] בענין השידוך [עם אסתר לבית מעטוף, אחות כותב היומן], מסרתי לרב בנימין קליין ואמרתי לו שזה דחוף, והוא כתב על המכתב “דחוף” [ולהלן מסופר על מענה הרבי].

שבת פרשת כי תבוא, ח”י אלול. היום בשחרית ובמנחה הוציאו את ספר תורה של משיח.

היום היתה התוועדות, במהלכה נתן הרבי ‘משקה’ לר’ משה ירוסלבסקי, וכן לר’ דוד רסקין ולעוד כמה עסקנים. גם כמה חתנים קיבלו ‘משקה’ ובהם דוד אליעזרי ויוסף יצחק פריז.

לאחר תפילת מנחה התחיל הרבי לשיר ‘ושמחת בחגך’ ויצאנו מיד החוצה, ועמדנו כרגיל על המדרכה והמתנו לצאתו של הרבי. כשיצא, עשה תנועות עם הידיים וליווינו את הרבי עד הבית.

במוצאי שבת המזכיר הרב קליין קרא לי ואמר שיש תשובה מהרבי בענין השידוך למנחם שמח, והוא אמר לי כך: “טוב השידוך ושיהיה בשעה טובה ומוצלחת. אזכיר על הציון”. הזדרזתי לכתוב שני מכתבי אקספרס לחתן ולכלה - מנחם ואסתר, לבשרם את הבשורה המשמחת. יש לציין שאת התשובה קיבלתי במהירות לא רגילה. האמת שבתחילה חשבתי להתקשר אך לבסוף בגין העלות הכספית הגבוהה, החלטתי לכתוב מכתבי אקספרס, אותם אשלח מחר, מיד כאשר יפתח הדואר.

יום ראשון י”ט אלול. היום בא אלי אברהם ואמר שהוא מוכן כעת לצלצל לארץ ישראל, להודיע ל[אחיו] מנחם, וכך באמת חשבנו לעשות. לקחתי כבר את מספר הטלפון של הישיבה בלוד כדי שהמנהל הרב אפרים וולף יודיע למנחם על הענין [מנחם כיהן אז כמדריך בתלמוד תורה בלוד]. כאשר נכנסתי שוב למזכיר הרב קליין לברר איך בדיוק הייתה התשובה של הרבי, הוא כתב על נייר, ובדרך אגב ביקשתי ממנו שיעשה טובה ויצלצל לרב אפרים וולף. והוא ענה שאכן הוא צריך לטלפן אליו, ורשם את השם של מנחם בצד כדי לזכור. אך אחרי הצהרים שאלתי אותו אם צלצל, השיב כי לא תפס קשר ואולי מחר יצלצל. בין כך ובין כך כבר שלחתי את שני המכתבים ליעדם.

היום, הרבי נסע לאוהל.

יום שני כ’ אלול. הלילה הרבי יצא לביתו בשעה 1.15 בלילה. בינתיים עובדים בבית הכנסת גם בלילה, כדי לזרז את העבודה.

יום שלישי כ”א אלול. היום התקיימה תפילת מנחה בשעה 4 אחר הצהרים, כי הרב [ישראל יצחק] פיקרסקי נכנס לרבי ל’יחידות’ כדי לתת דו”ח על הביקור בארץ הקודש. לפניו נכנס עוד חסיד שהגיע מאנגליה.

היום הביאו את הטרקטור כדי להרוס את הקיר בבית הכנסת וממשיכים לעבוד לתוך הלילה.

כולם נקבצו ובאו לך

יום רביעי כ”ב אלול. היום הרבי נשא שיחה מיוחדת לנשים כבכל שנה. הרבי דיבר משעה שמונה בערב לערך, במשך חצי שעה. המזכיר הרב גרונר הודיע לנשים כי אין לגשת לרבי לאחר השיחה.

היום הגיע מהארץ דוד פלדמן, ואתמול הגיעו מהארץ משה רוזנפלד, שמואל ברוק, ויצחק בליז’ינסקי. היום הגיע עוד אחד מירושלים. בכל יום באים מכל הארצות אורחים [לקראת ‘תשרי’], ומחר מחכים לקבוצה [צ’רטר] שאמורה להגיע מהארץ.

יום חמישי כ”ג אלול. ביום זה הרבי אומר ‘קדיש’, ולא ידוע למה [כיום יודעים כי זהו יארצייט של זקנו, אבי אמו, הרב מאיר שלמה ינובסקי. אך יש לציין כי בשנה זו - תשל”ג - הרבי אמר קדיש במשך שלושה ימים]. במעריב אור לחמישי, הרבי לא אמר קדיש, אבל בשחרית הרבי אמר את הקדישים, ובקדיש האחרון, אחרי שאמר את המשנה, העביר את ידו הקדושה על מצחו ואמר את הקדיש. לאחר מכן תקיעות של הבוקר, ובעל התוקע היה הת’ דוד מלכא [ע”ה].

הרבי נסע היום לאוהל ובינתיים התמימים ארגנו נסיעה לשדה התעופה, לקבל את המשפיע שלנו - ר’ מענדל פוטרפס שליט”א. גם אני נרשמתי ושילמתי על הנסיעה, אך לבסוף בגלל שלא הודיעו מתי נוסעים ומהיכן, לא עלתה בידי נסיעה זו. שבתי אפוא ל–770, שם פגשתי את יוסי ויצחק גרוזמן ואת קופצ’יק.

ר’ מענדל הגיע עם התמימים, ומספר דקות לאחר מכן הגיע הרבי מהאוהל. מיד רצנו פנימה ל–770 [לתפוס עמדה נוחה ולשמיעת הקדיש יתום של הרבי]. הרבי כרגיל ניגש ליטול ידיים, ונכנס לחדרו הקדוש ומיד יצא ל’זאל’ הקטן, ואמר קדיש [לא מציין הסיבה], והתחילו לומר אשרי. בסוף התפילה אמר הרבי את הקדישים. ר’ יואל כהן [שהיה ‘חיוב’ באותה שנה] אמר את הקדיש אחרי שהרבי סיים את הקדיש שלו, והרבי נכנס לחדרו.

הפתעה: הרבי מחלק 20 סנט יומיים למשתתפי השיעורים

לאחר התפילה אמר הרב חודקוב, כי ישנה הוראה מיוחדת מהרבי בנוגע לאורחים שבאים ל’תשרי’. הקהל שב אל הזאל הקטן, והרב חודקוב מסר כי הרבי אמר, שכל האורחים הבאים לסדרי הלימוד (המתקיימים בזאל הגדול), יקבלו עשרה סנט כדי שיתנום לצדקה, והם יכולים להוסיף על סכום זה עוד כמה שירצו, ועוד עשרה סנט כשכר טירחה. ואין לתאר את גודל הזכות שכל יום יקבלו מהרבי 20 סנט.

הרב חודקוב סיים את דבריו, ור’ זושא הפרטיזן (וילימובסקי), שגם הוא בין האורחים, התחיל לרקוד ולשיר ‘יפרח בימיו’.

הרבי יצא לתפילת ערבית. קשה לתאר את הדחיפות שהיו, וכבר מתחילים להרגיש ‘תשרי’. גם הפעם הרבי אמר את הקדישים.

לאחר התפילה נכנס הרבי לחדרו, ואנו ממתינים לצאתו. בינתיים נחום מזרחי ופרוש הגיעו. אין לתאר את גודל השמחה שבפגישה זו, סוף סוף התגשם החלום הנכסף [עוד שניים שזכו לראשונה להגיע לרבי].

לקראת צאתו של הרבי, עמדו הכן ר’ זושא הפרטיזן וכל האורחים שבאו זה עתה, וכשהרבי יצא כדי לנסוע לביתו, החל ר’ זושא לשיר ‘יפרח בימיו’ והרבי עשה תנועות עידוד עם הידיים. שוב חשים כי התחיל ‘תשרי’, באשר מגיעים עוד ועוד אורחים מכל קצות תבל.

יום שישי כ”ד אלול. היום התחילו לעשות בבית הכנסת יציקה לרצפה, והעבודה נמשכה עד לפני קבלת שבת ממש, ומקווים שעד ראש השנה יסיימו את מרבית העבודה.

היום חילקו לראשונה את עשרים הסנט שהרבי ביקש שיחלקו לאורחים המשתתפים בלימוד.

הילדים והילדות אומרים ‘לחיים’

שבת פרשת ניצבים וילך, כ”ה אלול. בליל שבת הרבי אמר את הקדישים, והיו דחיפות כי כולם רצו לשמוע את הרבי. אני עמדתי בשורה הראשונה, וכן גם יוסף ומשה עמדו ראשונים. בבוקר בתהילים של שבת מברכים, הרבי אמר קדיש לאחר כל ספר.

השבת שוב הוציאו ספר תורה של משיח.

בהתוועדות עמדתי כרגיל במקומי הקבוע על הארגז. יש לציין שהפעם השתדלתי להתרכז היטב ואת רוב השיחות הבנתי [והשיחות הן באידיש, לא שפת האם של כותב היומן]. בין השיחות הרבי דיבר על הכנסת אורחים, ושוב הזכיר את הענין שיתנו לכל אחד מהאורחים הלומדים, 20 סנט. שוב דיבר בענין החינוך של הילדים והילדות [היה זה בתקופה בה הרבי עשה ‘שטורעם’ גדול סביב ‘מפי עוללים’ ולמפרע התברר שהיתה זו הכנה רוחנית למלחמה הקשה שפרצה ביום הכיפורים תשל”ד - ש.ז.ב.] ואמר שכל הילדים יגידו ‘לחיים’ ממקומם. כך אכן היה, שכולם אמרו ‘לחיים’, והרבי אמר שגם הילדות יגידו ‘לחיים’ מעזרת נשים. ר’ דוד רסקין הלך עם ה’משקה’ שהרבי נתן בידו ועם כוסות [וחילק ‘לחיים’], והרבי הביט כל הזמן לעיתים למעלה לכיוון עזרת נשים ולעיתים לכיוון הילדים בעזרת גברים שאומרים ‘לחיים’. היתה שם ילדה קטנה שצעקה ‘לחיים’ והרבי חייך ואמר לה ‘לחיים’. הרבי נתן ‘משקה’ לשליח באפריקה - כך אומרים, אך לא יודע מיהו אותו חסיד.

במוצאי שבת קודש היתה ‘חזרה’ על תוכן ההתוועדות עם ר’ יואל כהן. לאחר מכן רוב התמימים עבדו בבית הכנסת כדי להחיש את קצב העבודה לקראת סיום. לא הלכנו לישון כי הערב מתחילים באמירת סליחות. בינתיים העבירו את ארון הקודש לאגף החדש למרות שאיננו מרוצף עדיין, אך רצו שהרבי יגיד סליחות באגף החדש.

הרבי ירד לסליחות בשעה אחת לערך, ואין לתאר את הדחיפות, יותר חזק מכל פעם. אם כך זה בתחילת ‘תשרי’, מי יודע מה יהיה בתשרי גופא. אך ה’ יעזור. אחרי סיום ‘סליחות’ נתן הרבי מכה על הסטנדר, והתחילו לשיר ‘רחמנא דעני’ ולאחר שהרבי יצא, נמשכו הריקודים.

הגבאי הודיע שכל אחד יקח את התפילין שלו, כי מחר צריכים לעשות ריצוף בכל בית הכנסת, וכך היה. כולם לקחו את התפילין שלהם והלכנו לישון בשעה שלוש לפנות בוקר.

יום ראשון כ”ו אלול. היום הרבי נסע לאוהל.

היום באה עוד קבוצה של נוסעים מהארץ, ובהם ר’ יוסף מזרחי, ור’ אברהם שער ורעייתו, יוסק’ה פרמן, ועוד. אחרי תפילת ערבית בירך אחד האורחים בקול רם ברכת ‘שהחיינו’ וענו כולם אמן.

כאשר הרבי יצא לביתו, עמד ר’ זושא הפרטיזן בחוץ והתחיל לשיר. הרבי חייך ועשה תנועה עם הידיים. לאחר שנסע לביתו, כל האורחים הלכו לאכול בחדר האוכל של ‘הכנסת אורחים’.

יום שני כ”ז אלול. הלילה נשאר הרבי ב–770 עד השעה 1.30, ואמר סליחות בערך בשעה זו. במניין של הסליחות היה קהל מצומצם, כי כולם חשבו שהרבי יגיד סליחות בבוקר, כרגיל. לאחר סליחות יצא הרבי לביתו.

בימים אלו מגבירים עוד יותר את קצב הבנייה בבית הכנסת, וממש כולם עובדים חזק ובמרץ במטרה שהמלאכה תסתיים קודם ראש השנה, שחל השנה ביום חמישי ושישי.

יום שלישי כ”ח אלול. היום הגיעו עוד אורחים מארץ הקודש.

בלילה התקיימה התוועדות לרגל יום הולדת אדמו”ר ה”צמח צדק”. הרבי ירד בשעה 9.35 בערב. את מקום ההתוועדות הרחיבו כי בית הכנסת התרחב והוסיפו שולחנות באמצע. הרבי התחיל מיד להגיד מאמר, ולאחר מכן אמר מספר שיחות קצרות. ההתוועדות הסתיימה בשעה 11 בלילה, בערך.

יום רביעי, ערב ראש השנה תשל”ד. סליחות החלו בשעה שבע בבוקר, ובזמן סליחות היו מספר צלמים שצילמו כל העת. אחרי סליחות הרבי יצא לחדרו הק’, ובינתיים מתארגנים כולם, עשרה–עשרה, להתרת נדרים עד להתחלת התפילה.

בשעה 9.30 הרבי ירד לתפילה, והיו דחיפות רבות. לאחר שחרית התקבצו עשרה מזקני אנ”ש, והרבי אמר בפניהם ‘התרת נדרים’ ובסיום בירכם ‘לשנה טובה ומתוקה’ ועלה לחדרו.

בתום התפילה כתב כל אחד פ”נ. לאחר מכן השתרך תור ארוך כדי למסור את הפנ”ים לידי הרבי. לאחר שמסרתי את הפ”נ, הרבי בירך - ‘כתיבה וחתימה טובה’. מיד לאחר מכן יצאתי לאוטובוס ונסענו לאוהל, שם אמרתי את כל המענה לשון. בשעה 11 נסענו חזרה ל–770 ועוד יש תור למסירת פ”נ, כי מפעם לפעם יש הפסקות בתור.

בינתיים עוד ממשיכים בשיפוצים אחרונים של בית הכנסת לקראת ראש השנה.