אני צריך להתכונן לתפילה

כך התבטא מזכירו של הרבי, הרב חדקוב, על פעולותיו של ר’ אבא פליסקין עם יוצאי רוסיה בניו יורק. על החסיד שכיהן כמשגיח בישיבות תומכי תמימים ברוסיה, אוסטריה ואוסטרליה, והפך להיות מגדולי מפיצי המעיינות בניו יורק, בכתבה שלפנינו לרגל יום היארצייט – כ”ז סיון.

החסיד ר’ אבא פליסקין נולד בפליסא בשנת תרס”ה (ז?). למד בתו”ת בחרקוב ונעויל משנת תרפ”ה עד שנת תרפ”ח. אחרי מאסר הישיבה בנעוועל, ברחו תלמידי הכיתה הגבוהה, ובהם התמימים: אבא פליסקין מענדל פוטראפס ונחום גולדשמידט והגיעו לוויטבסק, שם התמנה ר’ נחום גולדשמידט כמשפיע על הכיתה הקטנה, ור’ אבא פליסקין מונה כמשגיח בישיבה, ששכנה במחוז זארוטשיי.

בשנת תרצ”ד, חשב ר’ אבא לעקור לארץ הקודש. הרבי הריי”צ אישר בעיקרון את הבקשה, ורצה לדעת באיזה מחוז הגיש את הבקשה והאם יש לו את האמצעים לכך. בסופו של דבר, לא יצא הרעיון לפועל.

בשנת תש”ב, כשברח מהמלחמה והגיע כמו רבים מאחיו החסידים לסמרקנד, מונה ביחד עם חברו הטוב ר’ מנחם מענדל פוטרפס לנהל את ישיבת תומכי תמימים שאך הוקמה במקום על ידי ר’ מיכאל טייטלבוים ור’ שמריהו ששונקין. צמד החברים שיפרו מאד את מצבה הכספי של הישיבה, ותלמידים רבים הצטרפו לישיבה המתרחבת. החברות בין השניים, הייתה לשם דבר גם שנים רבות לאחר שיצאו מרוסיה, ונפגשו שוב בבית חיינו.

על נס מיוחד שארע לר’ אבא באותם שנים, סיפר ר’ חנן לוין, ששירת בצבא האדום בתקופת המלחמה. כאשר חזר מאיזור הקרבות בסטלינגרד בתום המלחמה, היו הרכבות מלאים בחיילים משוחררים, ששכרון החופש גרם להם להתנהג כחיות טרף צמאות דם. לפתע, נכנס לקרון ר’ אבא והתיישב שם. היתה שם חבורת חיילים רוסיים, חציים שיכורים, ששעשע אותם לראות איך ימות הרב נמוך הקומה אם יזרקו אותו לפסים באמצע הנסיעה. הם כבר עמדו לבצע את זממם, כאשר ניגש אליהם ר’ חנן כשהוא לוחש תפילה חרישית, ואיים בקול כי אם הם לא עוזבים אותו, הרי שהוא יורה בכולם.

“בדרך הטבע”, סיפר אחר כך ר’ חניע לוין, “המשפט הזה היה אמור להתפרש כתירוץ משכנע בשבילם לקחת אותי ולבצע בי את אותו גזר דין. אך באופן מפתיע, נכנס בהם רוך והללו עזבו אותו בפחד. החיים של שנינו ניצלו באופן ניסי”.

תומכי תמימים ביבשת החדשה 

בתש”ז, הצליח ר’ אבא לצאת ב’עשלונים’ המפורסמים, בהם יצאו חסידי חב”ד מרוסיה, והגיע להתיישב במחנה הפליטים שבפריז. בדרך שהו לתקופה בוינה שבאוסטריה, שם ניהל ר’ אבא את ישיבת תומכי תמימים הזמנית שהוקמה במקום. מאות משפחות אנ”ש ששהו בפריז לאחר מלחמת העולם השניה, ור’ אבא בכללם, היו במקום על תקן של פליטים, עם אשרת שהייה זמנית.

על פי הוראה כללית שהתקבלה מהרבי הריי”צ, חיפש כל אחד מאנ”ש מקום להתיישב בו, ואחר-כך ביקש את ברכתו של הרבי. ר’ אבא, ביחד עם עוד קבוצת חסידים בחרו באוסטרליה כמקום להתיישב בו.

על מנת לקבל אשרת-כניסה לאוסטרליה, היה צריך לקבל הצעת עבודה מסודרת מאוסטרליה, עם הבטחה למשכורת שתאפשר למשפחה לחיות בכבוד, ולא ליפול לנטל על הממשלה האוסטרלית. הרב משה זלמן פייגלין, מי שהיה החסיד החב”די הראשון שהתיישב באוסטרליה בשנת תער”ב, הצליח להשיג אשרות כניסה עבור שבע ממשפחות החסידים ששהו בפריז. היו אלה משפחות הרה”ח ר’ בצלאל ווילשאנסקי וחתנו הרה”ח ר’ דוד פרלוב, הרה”ח ר’ איסר קלובגנט, הרה”ח ר’ שמואל בצלאל אלטהויז, הרה”ח ר’ נחום-זלמן גורביץ, הרה”ח ר’ אבא פליסקין ור’ זלמן סרברנסקי.

הרבי הריי”צ הודה לר’ משה זלמן פייגלין על השתדלותו, וכתב (אג”ק שלו, ח”ט אגרת ג’רעז): “מאוד נהניתי אשר בעה”י עלתה בידו להשיג רשיוני כניסה עבור שבע משפחות אנ”ש הפליטים מרוסיה. וידידי שיחי’ צריך להשתדל במרץ רב להשיג עוד ועוד רשיוני כניסה למשפחות אנ”ש”. באותו מכתב הוסיף הרבי וכתב בסגנון בלתי-שגרתי: “מובטחני, אשר בעה”י יביאו ברכה מרובה במדינתם בחיזוק היהדות לכל ענפיה ולעשות מדינת אוסטראליא למקום תורה תמימה”.

מפריז, נסע ר’ אבא ברכבת עם ר’ זלמן סרברינסקי ומשפחתו לעיר גינואה שבאיטליה, שם עלו על הספינה שהביאתם לאוסטרליה. בניו של ר’ משה זלמן פייגלין קיבלו בשמחה רבה את פני הבאים – ר’ זלמן ומשפחתו, והרה”ח ר’ אבא פליסקין ומשפחתו – ואירחו אותם בביתם בכבוד גדול.

במלבורן נפגשו עם משפחות אלטהוז, קלובגנט וגורביץ, שהגיעו כמה שבועות או חודשים לפניהם, ושמעו מהם שבמלבורן יש מגוון רחב של הזדמנויות לפתיחת עסקים. אולם פניהם של שני החסידים לא היו לעסקים, פניהם היו לעשייה, לבניית כרם חב”ד ביבשת היחידה שאליה עדיין לא הגיעה תורת החסידות.

בימים הראשונים לבואם התארחו בביתו של הרמ”ז פייגלין במושבה שפרטון. הרב פייגלין קיבל אותם בכבוד גדול ובשמחה עצומה. כעת היו בקהילה הקטנה ארבעה חסידים של ממש – ר’ משה זלמן פייגלין, ר’ בצלאל ווילשאנסקי, ר’ שניאור זלמן סרברנסקי ור’ אבא פליסקין. רוב היהודים במושבה לא היו שומרי תורה ומצוות, והיו מגיעים לבית הכנסת בשבתות עם הרכב… לאחר שנים של בדידות רוחנית, רווה ר’ משה זלמן נחת רב מהשהייה במחיצת החסידים. החסידים גם מצאו עבודה בחווה החקלאית אותה ניהל ר’ משה זלמן ובסביבותיה, כאשר ר’ אבא נוטל על עצמו את מלאכת הגננות.

לאחר שמחת תורה תש”י, הגיעו לאוסטרליה מכתביו של הרבי הריי”צ, בו הוא מורה על הקמת ישיבה במושבה שפרטון. מיד נערכה אסיפה מיוחדת, ובה החליטו על הקמת הישיבה, כאשר כמה גבירים מבטיחים לעמוד לימינה מבחינה כספית.

ר’ אבא פליסקין התמסר בכל נפשו ומאודו לטובת הישיבה החדשה. הוא עזב לחלוטין את עבודת הגן, בה עסק בשבועות הראשונים לבואו לשפרטון, והתמסר ללימוד עם שלושת תלמידי הישיבה החדשה.

בחודשים הבאים, הצטרפו עוד ועוד תלמידים. בני הזוג פליסקין, היו הרוח החיה בישיבה. ר’ אבא כיהן כמשפיע ומגיד שיעור בישיבה, ואשתו, מרת פסיה, הייתה האחראית על המטבח של הישיבה המתרחבת – תפקיד לא פשוט בכלל. חלב ישראל, למשל, לא היה ניתן להשגה בשפרטון. הבחורים נאלצו איפוא לגדל עז בישיבה, ומחלבה הייתה אשתו של ר’ אבא מכינה מוצרי חלב.

יחד עם תפקידו של ר’ אבא כמשפיע בישיבה, לא יכל ליבו החסידי לשאת את ניתוק הנוער היהודי באוסטרליה ממקורותיו, והוא שאל את הרבי האם הוא יכול להחליף עבודה – ממשפיע לפעילות עם הנוער. שאלה נוספת שעמדה על הפרק, היתה חינוך הבנות – האם לשלוח את הילדה לבית הספר האיזורי. במכתב הראשון אותו קיבל מהרבי מלך המשיח, בי”ז אלול באותה שנה, מתייחס הרבי לתפקידו החדש של ר’ אבא, כמשפיע בישיבה ועונה לשאלות אלו:

“במענה על מכתבו מה’ אלול המתאר בקצרה השתלשלות ימי חייו וסדר עבודתו עתה, הנה נהניתי לקרא במכתבו אשר במקומו החדש ממלא שליחות כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ, וכיון שניתנו לו כוחות המשלח הרי בטח יהי’ בהצלחה.

וכמבואר בכמה מקומות בדא”ח אשר על ידי עשיית כלי בטבע נמשך בו הצלחה בדרך למעלה מן הטבע.

מה ששואל אם בהמשך הזמן ימצא מי שיוכל להחליף אותו אם יתן לו משרתו והוא יתעסק בקירוב נערים פשוטים להמשיכם לתורה ומצות, הנה כיון שלע”ע אין הדבר נוגע לפועל חבל על הטרדה בפתרון שאלה זו.

בנוגע לשאלתו בענין חינוך בתו אם תלך לסקול, מן הראוי להשתדל שיעשו כיתה מאיזה נערות ויקחו להם מורים כאלה שיפטרו את התלמידות מהליכה לסקול אחר. ואז בטח תהי’ ההשגחה כדבעי בעניני תורה ויראת שמים…”

וכך תיאר בראיון ל’בית משיח’ הרב מרדכי בר יוסף, לימים יו”ר מכון מרדכי שעסק בהוצאה לאור של חוברות לימוד לילדי ישראל, את משפיע הישיבה במלבורן בה למד, ר’ אבא:

“הרב אבא פליסקין ז”ל היה המשגיח, הוא היה יהודי חסידי, נמוך קומה, אך מלא תוקף וקסם כאחד. אני זוכר איך היינו לומדים מידי בוקר “תניא” ומאמרים של אדמו”רי חב”ד. אז לא היו ספרי חסידות רבים כל כך, וגם מה שהיה, לא בהכרח היה קל להשיגו.
על התוועדויות הם הקפידו במלוא הנימה. בכל תאריך חסידי ישבנו כולנו והתוועדנו עם ר’ אבא . .”

כך החלה להיבנות הקהילה החב”דית הגדולה והמפוארת של היום במלבורן. ארבעה-חמישה חסידים שהתיישבו בעיר בעקבות הישיבה, היו אלו שהחלו להפריח את השממה האוסטרלית. כך תיאר ר’ זלמן סרברינסקי במכתבו לרבי את חיי הקהילה הקטנה: “הננו דרים בקירוב מקום, לערך, יש לנו בכל שבת קודש לפני התפלה קביעות ללימוד דא”ח ובשבת מברכים הננו מתאספים לאמירת תהלים, מתפללים במנין מיוחד, ואחר-כך קידוש והתועדות…”

הרבי ראה בקהילה זו שליחות של ממש. כך כתב הרבי לר’ אבא בשנת תשט”ז:

” . . במ”ש אודות הכתה ואופן פעולתו בה, הנה מובן שבריחוק מקום קשה להורות על פרטיו ופרטי פרטים, אבל ברור הדבר ששליחות כאו”א מאנ”ש – אין יוצא, באוסטרליא, הוא להפיץ שם תורת החסידות הדרכותי’ ומנהגי’, ומובן שאחד הדברים העיקרים בזה הוא התפתחות הישיבה בכמות ובאיכות, שמכל זה מובן וגם פשוט שגם עליו חלק מהעבודה בזה, ואין הדבר תלוי אלא להתבונן אליבא דנפשי’ למצוא אופן היותר מועיל לתועלת העבודה בהנ”ל ובד”מ גם לתועלת הפרטי שלו ושל כל ב”ב שיחיו, ואין לך דבר העומד בפני הרצון . .”

בקהילה שליחותית זו, גם הילדים היו חלק מהצבא, ור’ אבא שאל את הרבי באיזה אופן תוכל בתו, רבקה, להשפיע על חברותיה. הרבי השיב לו:

”. . הנה בטח כמחונכת מבית חסידותי יש לה ידיעות כאלו שאינן ידועות לחלק מחברותי’. כן בטח ישנן ילדות שהן צעירות ממנה ובמילא יש מקום להשפעת[ה] עליהן גם בעניני יהדות בכלל. ובהתבוננות המתאימה אקווה שיורה אותה הענינים והדרכים בזה והשי”ת יצליחו. בברכה לבשו”ט”

אחת ההוראות המעניינות אותם קיבל ר’ אבא כמשפיע, היתה הוראתו של הרבי ביחידות לספר לבחורים ‘אלטע חסידישע מעשיות’. הרבי ביקשו להכניס ‘לחלוחית’ אצל הבחורים, והדגיש: “צריך לספר סיפורים מחסידים שהיו יהודים חסידיים, וכוונתי בדווקא מחסידים – לא מרביים. כאשר מספרים אודות רבי נהיה קא סלקא דעתך שזהו ריחוק באין ערוך, מה שאין כן כשמספרים מחסידים – לומדים מכך.”

הוראה מעניינת נוספת קיבל במכתב בשנת תשט”ז, במענה למכתב שכתב לרבי אודות סוגי ההתוועדויות השונים. הרבי מאשר כי אכן קיימים מספר סוגי התוועדויות, אבל תובע לקיים את שניהם – דהיינו לא לבטל את סגנון ההתוועדויות הקיים היום, אלא לערוך מפעם לפעם גם התוועדות בסגנון של פעם.

בשנת תשכ”ז, שלח הרבי קבוצת שלוחים מיוחדת לחזק את הישיבה במלבורן במשך שנתיים. ר’ אבא, שכבר גר אז בניו יורק, שאל את הרבי האם אפשר להשתמש בתלמידים השלוחים לפעילות ברחבי העיר, והרבי השיב: “יכול לבקש תל’ הישיבה שי’ בכלל, אבל לא מאותם הששה שנסעו מכאן בתור שלוחים ובשליחות מיוחדה (ולפלא הספק) לבד באם יהי’ מחוץ לזמני הסדר שלהם לגמרי”.

בעל הבית של אוסטרליה

בראשית שנות הכ’, עזב ר’ אבא את אוסטרליה ועבר לניו יורק. גם שם המשיך בעבודת השליחות, כאשר הפך להיות רוח החיים בארגון FREE, ארגון היהדות עבור יוצאי ברית המועצות שהוקם באותם ימים. ביטוי מיוחד ויוצא מגדר הרגיל שמע ר’ אפרים וולף מהרב חדקוב, יהודי ‘קר’ ולא מתפעל, בנוגע לפעילות זו: “בארצות הברית עושים רבות בזה (חיזוק יהדות עולי רוסיה) ר’ אבא פליסקין, ותענוג לראות הפעולות בזה”.

בשמחת תורה תשל”א מינה הרבי רבנים בעלי-בתים על כל שבעים אומות העולם, במטרה להפוך את החלטות האו”ם לטובה.

הפרשייה החלה בליל שבת חול המועד סוכות, אז הרבי יצא לסוכה ואמר מאמר דיבור המתחיל “הללו את ה’ כל גויים”, לאחר השיחה הסביר הרבי בנוגע לסוכות, כי היות שבחג הסוכות מקריבים ע’ פרים כנגד ע’ אומות, ובחג הסוכות באותה שנה התקיים כינוס באו”ם, על כן אמר שכשם שהגויים עשו כינוס, צריך להיות “זה לעומת זה” – שהיהודים צריכים לעשות כינוס להראות שהם הבעלי-בתים על העולם.

לאור דברים אלו של הרבי, החליטו שבכינוס השנתי של צעירי חב”ד המתקיים בחול המועד, ידברו לפחות אחד מכל מדינה ויקבע איך צריכה להיות ההנהגה, וכך אכן היה. ר’ אבא פליסקין, נבחר על ידי הרבי כנציג אוסטרליה.

בהתוועדות י”ט כסלו תשל”א ביקש הרבי שיצליחו לדאוג לכך שהמאזינים לשידור מההתוועדות במדינת אוסטרליה יאמרו “לחיים”, באופן שהדברים יישמעו בו בזמן ב-770. היו קשיים לבצע את הדבר בפועל. לפתע שאל הרבי:

“היכן בעל הבית של אוסטרליה? שיאמר ‘לחיים’ הרי מינוהו על אוסטרליה, האם שכח כבר את בעלותו?” הרבי חיפש אחריו וקרא: “ר’ אבא, הרב ר’ אבא, הרב פליסקין, וואו באהאלט איר זאך? [= היכן אתה מתחבא?]…

ר’ אבא נפטר בשיבה טובה בכ”ז סיון תשנ”ו.

מקורות: אגרות קודש, תולדות חב”ד ברוסיה הסובייטית, זכרונותי, בית משיח, התקשרות, קונטרס אהבת ישראל, טללי תשובה, תשורות.

 

אני צריך להתכונן לתפילה

בשנים תשט”ו-תשכ”ד נהג כ”ק אדמו”ר שליט”א בליל שמחת-תורה לפנות-בוקר לאחר ההקפות, ללמד ניגון חדש, ולתת משקה לאלו שמקבלים על עצמם הוספה בלימוד החסידות במשך השנה הבאה.

בשנת תשכ”ד הזהיר הרבי שיקחו רק אלו שיעשו הוספה בפועל, ולא כמו בשנים שלפני-זה שהיו שלקחו משקה ולא הוסיפו בפועל. לאחר דברים אלו, נמנעו רבים מאנ”ש והתמימים לגשת לכ”ק אד”ש ולקחת משקה.

הרה”ח ר’ אבא פליסקין עמד ליד כ”ק אד”ש, ולא ידע האם לגשת ולקבל משקה או לא.לפתע פנה אליו כ”ק אדמו”ר שליט”א ואמר: “איר ווילט גאר קיין משקה ניט נעמען? איך האב קיין צייט ניט, איך דארף זיך גרייטן צום דאווענען (= אתה לא רוצה לקחת משקה? אין לי זמן, אני צריך להתכונן לתפילה)!”

– זה היה בשעה 6:00 בבוקר, וכבר אז החל הרבי את ההכנות לתפלה!

אהבה אין סופית

מרגלא בפומי’ דר’ אבא:

אנו קוראים את הפסוק “אהבתי אתכם אמר ה’”, אבל אין לנו שמץ של הבנה והשגה בדברים. שכן הקדוש ברוך הוא בלי גבול, אין סוף, וגם מידת האהבה והחסד שלו היא בלי גבול ואין סוף, ומה אנו מבינים באין סוף?

לחיים משנה המהות

אחד החסידים ביקר את ר’ אבא כשהלה שהה בבית אבות, ור’ אבא ביקש להגיד “לחיים”. לצורך כך, היה צריך עזרה כדי שיוכל לקום מהמיטה. לאחר שעזרו לו לשבת, רצו להחזירו למצב שכיבה. ר’ אבא התרעם: “אזוי? מיד? אחרי אמירת לחיים צריך להיות קצת אחרת ממקודם!”

לחזור בתשובה ולהתפלל כחסיד

פעם פנה ר’ מאיר גרוזמן לר’ אבא ושאלו: בשלמא אם מתפללים באריכות, יש היתר שלא להתפלל במנין. אך אם לא, איך מותר להתפלל בקביעות שלא במנין?

ענה לו ר’ אבא בחיוך: אם אתרגל להתפלל במנין, לעולם לא אגיע להתפלל באריכות, שהרי אתעטף באיצטלא דקדושה שסוף כל סוך הרי כל יהודי מוכרח להתפלל במנין, כך יש סיכוי שלכל הפחות אחזור בתשובה, ואתפלל כמו חסיד…

שלושה שינויים מוכרחים

ועוד מרגלא בפומיא דר’ אבא, בשם ר’ מאיר שמחה חן:

שלושה דברים צריכים לפעול – משקה, כסף וחסידות. משקה פועל שכרות, כסף פועל שגעון וחסידות פועלת ‘דתיות’. אם אחד מאלו לא פעל, סימן שלא היה מספיק – או שלא שתה מספיק, או לא למד מספיק חסידות, או שאין לו מספיק כסף.

 

ביאורי ר’ אבא על פירוש רש”י

שח ר’ אבא בהתוועדות חסידית: אמנם חסידים מקבלים את ענייני הרבי באמונה פשוטה, אולם לפעמים טוב גם להבין בשכל את דבריו של הרבי. המגילה מספרת לנו שמרדכי היה “רצוי לרוב אחיו”. ידועה הקושיא, שהרי המגילה באה לספר בשבחו של מרדכי, ולמה מספרת שהיה רצוי לרוב אחיו, וכפי שרש”י מפרש “ולא לכל אחיו”? אלא, שדברי מרדכי היו במדריגה כה גבוהה, עד כי לא כולם יכלו להבין את דרכיו. וכן הוא אצל הרבי – יש כאלה שטוענים טענות ואינם מבינים מה רוצה הרבי – זאת מפני שהעניינים הם כה גבוהים, עד כי הם למעלה מהשגתנו.

רש”י נוסף שניתן להסביר על דרך זה: על הפסוק “ויחל נח”, אומר רש”י: “עשה עצמו חולין”. זהו עניינה של התוועדות חסידית, כאשר שותים כפי ששתה נח – העולם רואה בכך כמעשה חולין. אולם האמת היא כי זהו ענין מאד נעלה, אלא שאינו נתפס בכלי השכל של העולם.