פרק שלושים וחמשה

פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק שלושים וחמשה

הביא לדפוס: אברהם רייניץ

בחודשים הבאים עבדה גב’ הערץ כמפקחת על לימודי החול בבית הספר לבנים, ובתקופה זו ראתה מקרוב את עבודתם הנפלאה ומסירותם של ר’ זלמן ושאר המורים בבית הספר. היא התפעלה מאוד מכך, ולאט לאט התרככה גם בדרישותיה בנוגע להנהלת בית הספר. כאשר הנושא היה עולה בשיחותיה עם ר’ זלמן, הביעה הסכמה עקרונית שבית הספר יהיה בשם ליובאוויטש, ורק מבקשת שהלימודים יתקיימו בביתה.

מכיוון שממכתבי הרבי היה מובן כי רצונו הק’ שבית הספר יהיה במקום נפרד, דחה ר’ זלמן את הדיון, בתקווה שבינתיים תסכים גב’ הערץ גם לפרט זה. במקביל, דיווח על כך לרבי, ושאל אם עליו להתעקש בנקודה זו, או שכדאי להסכים לבוא לקראתה בעניין זה, בפרט שאם יצטרכו לבנות חדרי לימוד זה יארך כמה חודשים.

יש לגייס ולנצל כל אלו הפועלים בכיוון זה

כאמור, מאז שלהי תשרי תשט”ז, כבר הפעיל ר’ זלמן כיתות לימוד לנערות בשעות אחר–הצהריים, כאשר הוא משלם למורות באופן פרטי, מכיוון שלא רצה להעלות את הנושא לדיון בוועד הישיבה. כאשר חלפו כמה חודשים, ביקש ר’ זלמן למסד את הלימודים הללו, ושאל את הרבי האם כדאי להציע לוועד הישיבה, שהישיבה תהיה אחראית על מסגרת לימודים זאת, או שעדיף להעביר את האחריות למישהו אחר מאנ”ש, או אולי להעביר את האחריות לאיגוד נשי חב”ד, שהן תהיינה אחראיות על בית הספר.

על מכתבו זה השיב הרבי בכ”ט ניסן תשט”ז. תחילה הדגיש הרבי כי חשוב מאוד לשמור על קשר עם מרת הערץ:

מובן ופשוט שצריך לנצל כשרונות מרת הערץ תי’ ככל האפשרי - מהטעמים שכותב במכתבו. וגם כיון שהיא - מתאים לכתבו - יראת שמים, ובודאי מחנכת את המושפעים שלה כדבעי, ובמצב העכשוי באוסטרליא, יש לגייס ולנצל כל אלו הפועלים בכיוון זה.

ובנוגע לשאלתו האם אפשר לפתוח את בית הספר לנערות בביתה של גב’ הערץ, אבל מטעם הישיבה ובאחריות הישיבה, כתב הרבי:

בשאלתו אם אפשר לפתוח מחלקה מהישיבה לנערות בבית הנ”ל. בטח יש לסדר הדברים שלא יהי’ כל חשש שתצא המחלקה מתחת רשותם, ואז נכון הדבר, ואפשר שגם עי”ז [= על ידי זה] תתקרב הכניסה המלאה של מרת הערץ למסגרת פעולות הישיבה.

על שאלותיו בקשר למסגרת הלימודים לנערות בשעות אחר–הצהריים, השיב הרבי:

נהניתי ממ”ש [= מה שכתב] ששכר מורה לנערות וכו’. ובשאלתו אם להכניס זה לפעולת הישיבה, להודיע להבע”ב [= להבעלי בתים] וכו’ - יש לדון על זה מתאים למצב רוח הבע”ב, אף שבכלל - נכון הדבר שיהי’ מתאים להאמת, שגם זה מפעולות אנ”ש, אלא שאין להפחידם שתתגדל ההוצאה באופן יוצא מן הכלל, אבל בכלל בתקופתנו זו עושה זה רושם הכי טוב כשרואים אנשים יראי ד’ משתדלים בחינוך בנות גם כן.

ובמ”ש אודות התעסקות אגודת נשי חב”ד בזה, גם זה נכון הוא, ואפשר זה ימשיכן בתוספת לפעולות חב”ד בכלל, ובמילא תתקרבנה כמה מהחבירות ביותר וביותר.

הרבי מודיע כי יממן את החודשיים הראשונים

כעבור חודש וחצי, בי”ז סיון תשט”ז, שיגר הרבי מכתב נוסף, בו מעורר על הצורך בפתיחת בית ספר לנערות. מכיוון שר’ זלמן חשש להעלות את הנושא לדיון בוועד הישיבה, שמא ידחו את הרעיון על הסף כדי שלא להכנס להוצאה כספית נוספת, הציע הרבי לשלם את כל המשכורות בחודשיים הראשונים לפעולתו של בית הספר!

הרבי הבהיר שאת תרומתו של הרבי לפתיחת המוסד צריך ר’ זלמן למנף על מנת לצרף תורמים חדשים, ולכן

. . ובמ”ש [ובמה שכתב] אודות בי”ס [בית ספר] לנערות, גם זה לדעתי מוכרח הוא, וכמ”ש [= וכמו שכתבתי] כמה פעמים, ובכדי לפצות דעת הבע”ב [הבעלי–בתים] והחוששים וכו’ הנה - בל”נ [בלי נדר] - אסלק המשכרת של המורים, מנהל וכיו”ב דשני חדשים הראשונים דבית הספר זה. ובודאי במשך שני חדשים יוכלו לבסס מעמד הכספי, ומובן שיכול לפרסם זה, אלא שצריך להתיישב ולהתייעץ מתי העת המוכשרה לפרסום ענין זה בכדי שתהי’ התועלת גדולה ככל האפשרי. ומובן שגם אופן הפרסום יכול לסייע בזה היינו שיעשו מעין התחרות, שכיון שיראו שמכאן מספיקים ההוצאה לשני חדשים הראשונים, הרי פב”פ [פלוני בן פלוני] יקח על עצמו סכום כך וכך וכו’…

מ. שניאורסאהן

מכתבו של הרבי, שהוכן למשלוח בי”ז סיון, התעכב משום מה כמה שבועות, ובינתיים דיווח ר’ זלמן לרבי כי אנשי ה’מזרחי’ רכשו בניין גדול באזור הישיבה, והשמועות אמרו שהם מתכוונים להעתיק את פעילותם לבניין החדש. ר’ זלמן חשש מאוד שבבניין זה יקיימו גם מסגרות לימוד לילדים, והדבר יפגע בישיבה החב”דית. על רקע ההתקפות מצד אנשי המזרחי, עליהן סופר בפרקים קודמים, ר’ זלמן חשש מאוד מהתפתחות זו, ובמכתבו לרבי הביע את חששותיו.

על כך הוסיף הרבי בשולי מכתבו:

נתעכב השילוח ונתקבלו מכתביו מט”ז וכ”ג סיון. ולפלא שתמיד המסקנות שלהם א) דוקא לצד המרה שחורה ב) בהעלם עין מוחלט ממסקנא הדורשת תוספת פעולה, ואפילו אם מובטלת היא.

בהמשך התייחס הרבי לרכישת הבניין החדש על ידי המזרחי, ובניגוד גמור למבטו של ר’ זלמן, ראה הרבי בהתפתחות זו דווקא סימן מעודד מאוד:

קנין בית וכו’ מוכיח בהחלט 1) שיש אנשים במדינתם מעונינים בהטבת החינוך דע”ע [= דעד עתה]. 2) שאם היו אנ”ש במדינתם כובשים שטח יותר גדול בחינוך בנ”י [= בני ישראל], הי’ החשש דהשגת גבול וכו’ קטן הרבה יותר. וכ”פ [= וכמה פעמים] כתבתי אז מדארף אריינחאפען און מ’מוז [=שצריכים לחטוף, וחייבים]. 3) שעכ”פ [=שעל כל פנים] עתה מוכרחת ההתפשטות והכיבוש הנ”ל באופן הכי גדול, וכאו”א [=וכל אחד ואחד] צריך להתגייס לזה, וגם הנשים כמובן. ועד שיוכלו הנ”ל לארגן הענינים - יעברו עידן ועידנים שיוכלו אנ”ש לנצלם באופן הכי יעיל. ובלבד שיתעסקו בזה בפו”מ [בפועל ממש]. והלואי שעכ”פ עתה יועילו דברי. - בתור הוספה לפעולות אנ”ש - יש לדבר עדמש”כ [= על דבר מה שכתב] במכתבו האחרון. אבל העיקר הוא - פעולותיהם במרץ הכי גדול להרחבת כל הענינים שלהם ודהחינוך ביחוד. וידם תהי’ על העליונה. - כפס”ד בי”ד [כפסק דין בית דין] של מעלה וכהבטחת נשיאינו הק’.

הרבי מבהיר לעסקנים: מוכרחים לפתוח
בית ספר לנערות

לאור מכתבו של הרבי, הזדרז ר’ זלמן לזמן את אנ”ש לאסיפה וסיפר להם על התוכנית לפתוח בית ספר לנערות. אנ”ש, שבקושי רב נתנו מזמנם ומכספם למען ענייני הישיבה, חששו להכנס לפרוייקט נוסף שיחייב אותם להקדיש זמן וכוחות נוספים, ולכן טענו שאין כל כך צורך בפתיחת בית ספר לנערות.

אף לאחר שר’ זלמן שיתף אותם במענות הקודש שזכה לקבל מהרבי במהלך החודשים האחרונים - טענו שכל הרעיון היה פרי יוזמתו של ר’ זלמן, והרבי רק ‘הסכים’ לרעיון שלו, אבל אין זה ממש עניין של הרבי. כמה מהנוכחים באסיפה ציטטו את אימרת החסידים הידועה “ווי מען פרעגט - אזוי ענטפערט מען” [= כפי ששואלים - כך נענים], וטענו שאילו ר’ זלמן לא היה מעלה את הרעיון, הרבי לא היה מעורר אודותיו.

הם האשימו את ר’ זלמן באשמה כפולה: א. על שבכלל העלה רעיון שאינו מציאותי. ב. לאחר שכבר העלה את הרעיון, היה עליו להבהיר במכתב עד כמה קשה המצב הגשמי של אנ”ש, ובפרט כעת שבית הספר לבנים מתרחב וההוצאות גדלות, כך שממש לא שייך לפתוח מוסד נוסף בשלב זה. לכן, טענו, צריך ר’ זלמן לכתוב שוב לרבי, ולהבהיר את הנקודות האמורות.

ר’ זלמן מצידו הסביר לאנ”ש שהוא מעולם לא ניסה לדחוף את רעיון פתיחת בית הספר, בוודאי שלא בתקופה קשה זו, ואדרבא: במכתביו לרבי תיאר את המצב הכספי הגרוע, ועד כמה יהיה קשה עוד יותר אם יפתחו מוסד נוסף. ומכיוון שלמרות הכל הורה הרבי לקדם את התוכנית לפתיחת המוסד - ברור שזהו רצונו הק’ של הרבי, ועל אנ”ש כולם להתגייס למשימה, והקב”ה יעזור גם בהחזקת המוסד השני, כפי שעזר עד עתה במוסד הראשון, למעלה מדרך הטבע.

במכתבו מי”א מנחם אב, גולל ר’ זלמן לפני הרבי את מהלך האסיפה וטענות אנ”ש כלפיו, וכתב שמכיוון שאנ”ש הם חסידים טובים בעצם, ורצונם האמיתי לקיים את הוראות הרבי - לכן יתחיל להתעסק במרץ בפתיחת בית הספר.

כאשר הרבי קיבל את מכתבו של ר’ זלמן, מיהר לשגר מכתב מיוחד לעסקני אנ”ש במלבורן, בתאריך י”ח מנחם אב תשט”ז:

לאחרי שתיקתם הארוכה, נתקבל מכ’ מי”א מנחם אב, כתוב ע”י הרה”ח וכו’ מו”ה יהושע שניאור זלמן שי’. ובמענה עליו:

א) ענין בית הספר לנערות, מוכרח הוא ביותר וביותר. ולפלא גם הספיקות בזה - בכל אלו שמתבוננים בשיחות כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע ובכמה ממכתביו, שעשיריות פעמים הדגיש את ההכרח דחינוך הבנות, עכ”פ לא פחות מחינוך הבנים, וד”ל.

ב) מזה מובן, שכמו בהנוגע לחינוך הבנים, הרי אף שישנם במחנם הט’ מוסדות חינוך מחוגים שונים, בכ”ז [= בל זאת] יסדו מוסד חב”ד ורואים במוחש הצלחה מופלגה מוכרח ג”כ [= גם כן] שייסדו מוסד חינוך לבנות וג”ז [= וגם זה] במרותם המלאה. ובלי ספק אשר גם בו יראו הצלחה מופלגה, כיון שהמקור אחד הוא, וק”ל.