א מוצאי שמחת תורה. אלפי חסידים עוברים בסך על פני קדשו של הרבי מלך המשיח ומקבלים

א

מוצאי שמחת תורה. אלפי חסידים עוברים בסך על פני קדשו של הרבי מלך המשיח ומקבלים מעט שיירי יין מתוך גביע של ברכה, מידו המלאה והקדושה של הרבי. בזה אחר זה עוברים החסידים, בכל אחד נותן הרבי מבט של שבריר שניה, ומוזג לכוסו מעט יין. “לחיים ולברכה!” מברך הרבי, ומיד מתקדמים הבאים בתור.

בכוס של ברכה של מוצאי שמחת תורה, יש מעין אקורד סיום של חודש עילאי, מלא וגדוש, במחיצתו של הרבי, “ירח האיתנים”.

בין העומדים בתור עומד שליח הרבי בבת ים, הרב זמרוני ציק ע”ה. כדרכו, הוא מתרכז במחשבותיו, מכין עצמו לקבלת הברכה מפי נשיא הדור ומנהיגו. בין לבין הוא גם מהרהר כי זו הזדמנות נאותה לבקש מהרבי בקבוק משקה עבור העיר בת ים; כפי הנהוג ששלוחי ואנשים בעלי השפעה היו מקבלים מהרבי, בנוסף ליין, גם בקבוק משקה על מנת שיתוועדו עמו בבואם אל ביתם ואל עירם. מה יותר מכך, להביא ברכה אל עיר שליחותך?!

בקהל האלפים היו עוד כמה צעירים שהתקרבו ליהדות על ידי בית חב”ד בבת ים, חבר’ה שהפכו לחלק בלתי נפרד מבית חב”ד בעיר והגיעו לשהות אצל הרבי בחגי ישראל. הרב ציק חשב עליהם וגם על אלו שנותרו מאחור בארץ הקודש, וכבר רקם בדמיונו את ההתוועדות הגדולה שיעשה בסימן “בואכם לשלום”, כמקובל; או אז יחולק ה’משקה’ לכל דכפין.

קשה לתאר את התרגשותו של הרב זמרוני ציק לקראת המפגש עם הרבי, על אחת כמה וכמה, באשר תכנן להעז ולפצות את פיו מול פני הקודש… אמנם אין זו הפעם הראשונה, אך בכל אופן…

כשהתקרב תורו, נעמד ליד השולחן הארוך, מתקרב עוד פסיעות אחדות אל המפה שהייתה פעם לבנה וכעת היא ספוגה באדמומיותו של היין, יין הברכה.

שבריר של מבט.

רעד.

“לחיים!”

“לחיים ולברכה”, מהנהן הרבי וכמעט מרים את ראשו אל הבא בתור. הרב ציק אוזר את עשר כוחות נפשו:

“בקבוק ‘משקה’ עבור בת ים”, הוא ספק אומר, ספק שואל ספק מבקש.

הרבי מביט שוב בר’ זמרוני, שולח את ידו ונוטל בקבוק זכוכית קטן של ‘משקה’, ובאיטיות–מה מגישו לתוך ידו של השליח תוך כדי אמירה “לברכה ולהצלחה רבה ומופלגה”.

השליח הנאמן רועד מהתרגשות. “אמן!” הוא אומר וממהר לצאת מהתור ולבו עולץ.

עודו יורד מבימת ההתוועדות אל הקהל, ניגשים אליו כמה מהחבר’ה של בת ים כשנהרה של סיפוק שפוכה על פניהם. הם מנופפים בבקבוקי ‘משקה’ שקיבלו בעצמם מהרבי עבור בת ים. הם לא ידעו כי בדרך כלל השליח הוא זה שמקבל עבור העיר. כשעברו אפוא ליד הרבי, פשוט ביקשו. וכשמבקשים - מקבלים…

ר’ זמרוני עוד מתקשה להתאושש מהמבוכה, והנה מופיע ידידו ר’ שמשון ז’ורנו, אף הוא מאנ”ש בת ים, ובידו גם כן בקבוק ‘משקה’. גם הוא ביקש…

הרב ציק חש חוסר נעימות. בפרט שהדבר קשור בטרחה מיותרת מצד הרבי. הוא לא יודע מה לומר. דקות אחדות חלפו עד שמחשבותיו הצטללו, וכחסיד הוא חושב כמו חסיד - ‘הכל הרי בהשגחה פרטית מלמעלה, אם כן, בוודאי יש עניין בכך שזכינו לקבל בכמה בקבוקי ‘משקה”… תחושה זו היא אשר ליוותה אותו גם בדרך חזרה לארץ הקודש. הוא אף שיתף באפיזודה זו את המשתתפים שהגיעו לקבל את פניו.

ב

הצעיר החסון, חובש כיפה סרוגה, התיישב על קצה המדרכה, לופת את ברכיו ומהדקן קרוב לגופו. מרים בכוח את רגלו וממלמל בקול פחדים: ״אוי! איני יכול להרים את רגלי. אני משותק!״ קולו היה מזועזע. האשה שניצבה לידו, הגיבה בקוצר רוח מסוים. ״קום יעקב, מה החלטת לפתע לשבת כאן באמצע הרחוב ולעשות מאתנו צחוק?!״ אולם יעקב לא שיחק משחקים. הוא היה רחוק מכך…

חלפו עוד דקות ארוכות עד שהאישה הבינה כי דברים בגו, והזעיקה אמבולנס. פרמדיקים בדקו אותו מכאן ומכאן, ולאחר מכן הכניסוהו על אלונקה לתוך האמבולנס, כשמבע פניהם רציני בהחלט.

כך, באמצע הרחוב, החל מסע התלאות של יעקב מילר, נהג אוטובוס של חברת ״דן״, תושב בת ים. הוא הובהל לבית הרפואה ‘תל השומר’, שם הוכנס למחלקה הנוירולוגית והחל לעבור מסכת בדיקות ארוכה ומקיפה. התברר כי אכן לקה בשיתוק בפלג גופו התחתון, כך לפתע פתאום באמצע יום לא–בהיר.

ג

עם שובו לבת ים בתום חודש תשרי, קיים הרב זמרוני ציק התוועדות עם צעירי חב”ד בבת ים כמו גם עם רבים מהתושבים שבאו במיוחד לשמוע מפיו איך היה חודש תשרי אצל הרבי מליובאוויטש.

בשלב מסוים ניגש אחד המשתתפים לרב זמרוני ולוחש דבר מה על אוזנו. סבר פניו החמור העיד כי משהו קשה עובר עליו.

מסתבר כי הלה הביא את בקשת משפחת פרקש מבת ים, לקבל את ברכתו של הרבי עבור הגיס, יעקב מילר, שנפל למשכב בשל השיתוק. הרב זמרוני, מבלי להשתהות יתר על המידה, מוזג מעט מה’משקה’ שבידו לבקבוק קטן, ובו במקום נתנו לאיש–שיחו באמרו: “זה ‘משקה’ ברכה שקיבלתי מידיו הקדושות של הרבי. קח זאת והבא אל יעקב, שילגום מעט ממשקה הברכה, ובעזרת השם הרפואה בוא תבוא”.

יעקב מילר עצמו סיפר דברים כהווייתם לכתב עיתון “הצופה” שיצא לאור באותן שנים, שבא לראיינו ולשמוע ממקור ראשון את הסיפור המופלא.

“הגישו לי בקבוק קטן ובו מעט ‘משקה’ של ברכה מהרבי. דחקו בי ללגום ממנו מעט, כדי שאזכה לברכת הצדיק. כמובן ששתיתי. תוך כדי לגימה חשתי מעין חמימות מיוחדת הפושטת בגופי, ותחושה מוזרה חולפת בבשרי. נבהלתי לרגע והתרגשתי בו–זמנית. התקווה שלי נגוזה כעבור דקות לא–ארוכות כאשר התחושה פסקה והכאבים העזים המשיכו ללוות אותי כפי שהורגלתי באותם שבועות של ייסורים מרים.

“למחרת בבוקר קמתי, והתחלתי להפתעתי הרבה להרגיש תחושה מסוימת בפלג הגוף התחתון. הרגשתי שמתחיל לקרות משהו ומסתמן מפנה לטובה. לאט לאט, אמנם לא ברגע אחד, התפשטה ההקלה. הרגשתי שוב שאברי גופי התחתון מגיבים, ומכאן ועד העמידה על שתי רגלי כפי שהייתי רגיל מאז ומקדם - הדרך כבר היתה בטוחה”.

חלפו כמה חודשים מאז החל השיתוק ועד שיעקב חזר ללכת על רגליו על גבי קרקע מוצקה. כשהוא הולך לעבודתו, תופס את הגה האוטובוס או מרים רגליו לריצה קלילה, הוא יודע כי נס של ממש אירע לו.

לכל מי שהתעניין בשלומו ובמצבו, שמח יעקב לספר כי אירע לו נס; נס גלוי בזכות ברכתו הקדושה של הרבי מליובאוויטש על ידי שלוחו בבת ים - הרב זמרוני ציק.

הרופאים נדהמו, בני משפחה עלזו, וכולם שבחו והודו למי שעשה ניסים גלויים.