מיכאל הירשזון

סיפור חיים מופלא של ילד שגדל ברוסיה למשפחה רחוקה מיהדות, התגלגל לישיבה ברוסיה ומשם לישיבה ליטאית בפתח תקווה, התוודע לחסידות חב”ד והפך להיות ‘תמים’ מן המניין, עד שמצא את מקום שליחותו עם יהודים שהיגרו מרוסיה לאוטווה שבקנדה • שרשרת של סיפורי נסים והשגחות פרטיות מלווה את הרב מיכאל הירשזון ורעייתו, כאשר המשלח הרבי מה”מ, צועד עמם יד ביד • סיפור שליחות מרתק

העיר אוטווה היא בירתה של מדינת קנדה. בשונה ממדינות אחרות שבהן מתרכזת אוכלסייה גדולה בעיר הבירה, דווקא אוטווה היא לא מהערים הגדולות במדינה, בוודאי לא מהבחינה היהודית. בערים כמו מונטריאול, טורונטו וערים נוספות במדינה, ישנן קהילות יהודיות גדולות הרבה יותר. משרדי הממשלה וזרועות השלטון אכן ממוקמים בעיר אוטווה, זאת לצד כשמונה מאות אלף תושבים, ובתוכם קהילה יהודית קטנה בת כמה מאות משפחות.

העיר נקראת אוטווה, על שום שהיא ממוקמת על הגדה הדרומית של נהר אוטווה. אוטווה היא עיר בירה מהיפות בערי הבירה במדינות העולם. היא בנויה בסגנון צרפתי ישן, בנייני הפרלמנט עוצבו בסגנון גותי עתיק, ויותר מאשר הם מקום עבודה לעובדי ממשל רבים, הם משמשים כאטרקציה מרכזית בעבור תיירים רבים. מבני ממשל אלו חולשים על העיר כולה ומשקיפים על הנהרות היפים הזורמים במבואותיה.

העיר עצמה חוברה לה יחדיו בהחלטת ממשלה בשנת תשס”א, או אז אוחדה העיר העתיקה עם הפרוורים, וביניהם גם שכונת ‘קנטה’ בה מתגורר השליח הרב מיכאל הירשזון, הפועל רבות עם היהודים תושבי השכונה. את עיקר פעילותו מייחד הרב הירשזון עם יהודים מהגרים שהגיעו ממדינות ברית המועצות. כיליד העיר מוסקבה, הוא מכיר היטב את המנטליות ואת השפה. לא פלא שהצליח לכנס סביבו קהילה יפה בשבע שנות שליחותו.

בעיר ממוקמים חברות מחשבים והייטק רבות, ויהודים רבים מצאו בהם עבודה, ביניהם יהודים רבים שהיגרו מרוסיה, אליהם הצטרפו לאחרונה גם ישראלים. אלו וגם אלו מוצאים את עצמם משתתפים בפעילות החב”דית הענפה אותה מפעיל הרב הירשזון.

את מגוריה קבעה משפחת הירשזון בשכונת ‘קנטה’ בה היא המשפחה החרדית היחידה, בעוד שבמרכז העיר הם מפעילים בית חב”ד במבנה קהילתי, והמקום מהווה מגדלור יהודי וחסידי עבור יהודים רבים.

•      אז איך הגיע הרב הירשזון לאוטווה?

הייתה זו השאלה הראשונה שהפנינו אליו וקיבלנו תשובה שהיא כולה השגחה פרטית מדהימה. מן הראוי אפוא לספר על הפעילות באוטווה בטרם מספרים את סיפור חייו שלו, סיפור מטלטל, מרגש, רווי תהפוכות, של ילד שגדל בתוך בית קומוניסטי מובהק, חיפש אמת והגיע לחוגי הליטאים, ובהשגחה מדהימה נחשף לדמותו של הרב אהרן חזן ע”ה מבני–ברק, ואז גילה ששורשיו נטועים עמוק פנימה בתורת חסידות חב”ד.

היומן של הז’יד

הרב מיכאל הירשזון נולד במוסקבה בשנת תשל”ד. הוריו היו חברים במפלגה הקומוניסטית וזו הייתה השקפת עולמם. אמו הייתה עובדת בכירה במשרד הכלכלה הרוסי, ותחום אחריותה היה אספקת חומרי בנייה בכל רחבי ברית המועצות. להורים לא היה כל קשר ליהדות או לחיי תורה ומצוות, מלבד הסבתא, אם אביו, שהתגוררה בבית המשפחה והתעקשה שלקראת ימי חג הפסח יקנה בנה, אבי המשפחה, מצות שמורות שנאכלו על ידה לצד לחמים וחמץ גמור שהיה מונח על השולחן.

“מי שחידד אצלי את השונות והמיוחדות שלי כיהודי, היו הגויים סביבי”, אומר הרב מיכאל הירשזון “ובעיקר המורים ואנשי הצוות החינוכי שדאגו להזכיר לי זאת שוב ושוב. לא אשכח את ‘מחנה הקיץ’ הקומוניסטי האחרון בו השתתפתי בעיר סוצ’י. לצד הארוחות הטובות והפעילויות האינטנסיביות, מנהלת הפעילות לא חדלה כל העת להזכיר את השתייכותי לעם היהודי, ובציניות מאוסה הייתה שואלת כל הזמן לפירוש שם משפחתנו.

“גם מנהלת בית–הספר דאגה להזכיר לי בכל עת מצוא את שורשיי, ואף הייתה מורידה לי ציונים ללא כל סיבה מספקת. כשהייתה מחלקת בסופי שבוע את היומן לכל התלמידים, היא הייתה מקריאה את השמות של ילדי הכיתה שייגשו אליה, אך כשהייתה מגיעה לשמי, לא הייתה מציינת אותו אלא הייתה אומרת ‘הנה היומן של הז’יד’. ההצקות הללו פסקו ברגע שהגדישה את הסאה ואמי הודיעה לה בנחרצות, שבפעם הבאה תפרסם נגדה כתבה בעיתון ממשלתי של אנשי חינוך.

“אלו היו חיי. מאז הייתי ילד הייתי נתון בחיפוש. בגיל מתקדם יותר החלו לעלות אצלי שאלות לגבי זהותי היהודית ומה זה אומר בעבורי”.

לא היה מי שירווה את צימאונו לדעת על העם היהודי. הרב הירשזון מוסיף ומספר על אפיזודה אחת שחווה עם סבתו שחידדה אצלו את הזהות היהודית ובתוך תוכו גרמה לו להיבדל משאר חבריו.

“היה זה שנה לאחר פרוץ מלחמת ‘שלום הגליל’. הרוסים שיתפו פעולה עם הערבים שקנו מהם נשק במיליארדים. ארגון הילדים הקומוניסטי בבית הספר ערך מגבית בעבור ילדי לבנון המסכנים הנאנקים תחת הכיבוש הישראלי. מדי שבוע הייתי מקבל מסבתא רובל אותו הייתה מפרישה לי מכספי הפנסיה שלה, ובעקבות המגבית ביקשתי ממנה רובל נוסף. היא שאלה למה מיועד הרובל הראשון, וכשעניתי לה, רתחה מזעם. היא סיפרה לי בתחושת מרירות וכעס כי מדובר בבדיות, וכי הערבים הם אלו המבקשים לפגוע ביהודים. סבתי הייתה אישה שקטה מאוד מטבעה, ותגובתה עוררה אצלי מחשבות רבות.

“בשנת תשמ”ט, סבתי נפטרה ואבי קבר אותה בלוויה יהודית שיצאה מאחד מבתי הכנסת במוסקבה. כשחזר מההלוויה סיפר כי פגש בבית הכנסת בשני רבנים צעירים שהניחו עמו תפילין ונתנו לו במתנה סידור תהילת ה’ מתורגם לרוסית, וכן פרוספקט המבאר את חג החנוכה. הוא העניק לי את שניהם. את דף ההסבר קראתי והבנתי, אך הטקסט של הסידור היה בעיני כחידה”.

רגליו הוליכוהו

כשסיים מיכאל את חוק לימודיו בבית הספר, נכנס ללמוד במגמת ביו–טכנולוגיה באוניברסיטה. הלימודים באוניברסיטה התקדמו בעצלתיים. “הרגשתי שאני עושה משהו בלי שאני מתחבר אליו באמת. במקום לחבוש את ספסלי הלימודים, הסתובבתי בעיר ימים ארוכים. בערב שבת אחד, שבת מברכים חודש אדר, רגליי נשאו אותי לבית הכנסת. שמעתי מתוכו קולות של שירה ושמחה, ונשמתי נמשכה לשם. במקום היו קבוצת בחורים, בעלי תשובה תלמידי ישיבת ‘אהלי יעקב’ שנפתחה ופעלה על ידי ארגון ‘שבות עמי’.  

“הצטרפתי אליהם לתפילה ולשירה, ועד מהרה הרגשתי שאני מתחבר אליהם. הבחורים הזמינו אותי להצטרף אליהם לסעודת שבת הראשונה שעשיתי בחיי, ומאז, כמעט מדי יום הייתי פוקד את ישיבתם ולומד בכל פעם הלכה או מנהג יהודי חדש. התגלית הזו שגיליתי, ריגשה אותי. הבנתי שיש תוכן בהיותי יהודי. שמחתי לא ידעה גבולות”.

•      איך הגיבו לכך הוריך?

“כל עוד זה לא התנגש עם לימודיי האקדמאיים, הם קיבלו זאת בסבר פנים יפות ואפילו סייעו לי בתהליך החזרה בתשובה. הם הכשירו את המטבחים ועודדו אותי לעשות כל מה שיעשה אותי מאושר ושמח”.  

אבל ימי הלימודים באוניברסיטה לא ארכו עוד זמן רב, וכמה חודשים לאחר מכן עזבתי את האוניברסיטה, למורת רוחם של אבי ואימי והתמסרתי ללימוד תורה. בסופה של אותה שנה הודעתי להוריי על עלייתי ארצה. היה בי רצון לגדול בתורה, ורציתי ליישם זאת בארץ ישראל. ראשי הישיבה סידרו שאכנס מיד ללמוד בישיבת ‘נחלת דוד’ בפתח תקווה.

“ימים ספורים לפני הטיסה נפגשתי עם אחת מדודותיי ששמעה על טיסתי, וביקשה שאפגוש בארץ ישראל כמה יהודים שהיו בקשר אדוק עם אביה, אח של סבי. אחד מהאנשים הללו היה הרב אהרן חזן ע”ה מבני–ברק. היא נתנה לי את כתובותיהם. חצי שנה לאחר בואי ארצה, יצאתי למסע בו פגשתי את אותם אנשים. הסתבר לי שאח של סבא שלי היה מנהל מפעל נשק בזמן מלחמת העולם השנייה, והוא פרש את חסותו על יהודים רבים, שומרי תורה ומצות, ובזכותו ניצלו חייהם. הוא חתם עבורם שהם עובדי המפעל שלו, וכך הציל את האדמו”ר ממחנובקה זצ”ל, את הרב אהרן חזן, וחסידים נוספים.

“הפגישה עם הרב חזן הייתה מרגשת מאוד. כשהוא הבין מי אני, נפל על צווארי ואמר בגילוי לב: ‘איזה שמחה שבמשפחת הירשזון יש בנים שנראים כך’. הוא סיפר לי סיפורים רבים על מסירות נפשו של הדוד הגדול, בין היתר על כך שיצר מחלקה שלמה של יהודים יראים שלא עבדו בשבת, ובכל זאת הוא דאג לחתום בעבורם. הרב חזן אף הוסיף וסיפר לי שהכין את עצמו למקרה שייתפס בכף, ואמר שיש הנתפסים על גניבה ושוחד, אך הוא ישמח להיתפס על מצווה כזו של שמירת שבת”.

לאחר המפגש הראשון עם הרב חזן הגיעו מפגשים נוספים רבים. ממנו שמע מיכאל על–כך שהרבי הוא מלך המשיח וזאת על–פי ההלכה, והתוודע לראשונה לעומקה של תורת החסידות ולרעיון ההתקשרות לרבי צדיק הדור ונשיאו. “בשלב מסויים קישר ביני לבין הרב דוד חנזין ע”ה. בתחילת הקשר בינינו היינו לומדים חסידות מדי שבת, עד שלאחר תקופה המפגשים הלכו ותכפו כמעט על בסיס יום יומי. את המפגשים בינינו היינו עושים בבית הכנסת החב”די הישן ליד השוק.

“תורת החסידות הציפה אותי ברגשות מדהימים, כמו מים קרים על נפש עייפה. עד מהרה גמלה בלבי החלטה לעבור ללמוד בישיבה חב”דית. הרב חנזין ששמע זאת ממני הגיב בנחרצות שהוא לא יסייע לי בענין זה כדי שלא יאמרו שהוא לוקח תלמידים מהישיבה של האחיין שלו [ראש ישיבת ‘נחלת דוד’ הרב סלומון זצ”ל, היה אחיינו של הרב חנזין - נ.א.]. בכלל הרב חנזין היה ציור מיוחד של חסיד, יהודי מיוחד במינו, סבלן ומבין. שעות ארוכות היה מקשיב ל’חידושי התורה’ שלי ולכל מיני טענות ומענות ששמעתי מחבריי כנגד תורת חב”ד. כשהיינו נפגשים בשבתות, למרות שלא היה סועד סעודה שלישית, היה מוודא שאני כן אוכל לסעוד על פי מנהגי”.

בפועל חלפו עוד כמה חודשים טובים, והמעבר לישיבה חב”דית נדחה. “יום אחד בתחילת חודש אלול הגיע לישיבה בחור משוויץ. הבחור הזה הבחין שאני מנסה ללמוד בספר ‘דרך מצוותיך’ לאדמו”ר ה”צמח צדק”. הוא שאל באיזה ספר אני מעיין. נבהלתי וניסיתי להתחמק ממנו, אך הוא ניגש אלי וכממתיק סוד סיפר לי שהוא חסיד חב”ד. ‘אז איך התגלגלת לכאן?’ שאלתי, והסתבר שרב העיר ממנו הוא בא, נמנה על חוגי הליטאים והוא הצליח לשכנע את אביו לנסות לשלוח אותו לישיבה זו בפתח תקווה.  

“מהר מאוד הפכנו לידידים קרובים, וכל הזמן הוא שיתף אותי במיוחדות שיש בישיבה חב”דית. הוא סיפר לי על הישיבה בקרית גת ממנה בא, על ההתוועדויות, על חודש אלול ב’תומכי תמימים’. שמעתי ואש נדלקה בי. חלפו עוד כמה שבועות עד שהעזתי לעשות מעשה. שיתפתי ברצוני זה את ראש הישיבה עצמו, הרב ברוך שמעון סלומון. הוא הקשיב לי בתשומת לב ולבסוף ביקש שאתן לו יומיים כדי שיוכל לחשוב בעניין. לאחר יומיים אמר לי כי הוא רואה שאני דבק ונחוש בהחלטתי, ולכן לא יחזיק אותי בישיבה בכוח”.

האור של 770

הימים הראשונים בישיבה בקרית גת היו עבור ר’ מיכאל מרגשים, אך גם–כן מוזרים. הכול היה הפוך ממה שהורגל אליו, ובתוכו התנהלה מלחמה של ממש. “בישיבה הליטאית הרגשתי שאני ‘מציאות’, ואילו בחב”ד הייתי עוד חייל אחד מני רבים, במערכה. אני זוכר שבאחד הבקרים הראשונים בישיבה, לאחר התפילה עמדתי וגיהצתי חולצות, הרי כך חונכנו לשים דגש על חיצוניות. אחד מחבריי שעבר בסמוך, הביט בי ושאל: ‘לא חבל על הזמן?’ הבטתי בו בהלם. חלפו עוד כמה חודשים בישיבה עד שהבנתי את פשר דבריו ואת המקום שבו ייחסו בישיבה לבגד מגוהץ…”

בישיבת “תומכי תמימים” בקרית גת בראשות הרב משה הבלין, התעצבה דמותו כ’תמים’ לכל דבר ועניין, ובשנת תשנ”ט נסע יחד עם בני כיתתו לשנת ה’קבוצה’ ב–770.

“מה שקיבלתי באותה שנה ב–770, לא יסולא בפז. הפגישה הראשונה שלי הייתה עם ר’ דוד רסקין. כששמע שאני עולה חדש מרוסיה, ביקש שאצא מחדרו לכמה רגעים, וכשנכנסתי בשנית העניק לי כאות הוקרה שטר דולר שקיבל מהרבי ביום ט”ו באלול, יום התייסדות ‘תומכי תמימים’. החסיד השני שפגשתי וליווה אותי בכל אותה שנה, היה המשפיע ר’ יצחק שפרינגר, חסיד ומקושר בל לבו ונפשו שדאג לי כאילו הייתי בנו יחידו”.

באישור ההנהלה הוא הורשה לעבוד מדי שבוע בעבודות מזדמנות כדי לפרנס את עצמו, שכן לא היה מי שידאג לצרכיו. “לקראת חג הפסח קיבלתי הצעה לערוך סדר פסח לדוברי רוסית באחת מערי השדה. הסכום שהובטח לי היה גבוה. ביקשתי את רשותו של המשגיח הרב יקותיאל ראפ והוא ענה לי כך: ‘בתור משגיח אני יודע שאתה זקוק לכסף ולכן אני מאשר לך, אך כידיד אני ממליץ לך להישאר ולספוג את הניחוחות של פסח ב’תומכי תמימים’.’

“לאחר לבטים רבים החלטתי להישאר בליל הסדר ב–770, ואכן הפסח הזה התווה עבורי את כל הפסחים מאז. לקחתי מהמטבח של הישיבה את כל המנהגים, ההידורים והדיוקים, וזה דבר שלקחתי איתי לכל החיים. אני לא רוצה לחשוב אך היה נראה חג הפסח שלי בשנים אלה לולא אותו פסח ב’קבוצה’”.

כשסיים את שנת ה’קבוצה’ חזר לארץ ישראל ונכנס לעבוד כמגיד שיעור בישיבה לעולים חדשים במגדל העמק. משם המשיך למוסקבה, שם הפך להיות יד ימינו של הרב בערל לאזאר יסד את המתיבתא המקומית, ואף הקים את מערך הכשרות. בין היתר היה אמון על הכשרת מטבח הקרמלין כאשר ביקר במקום הפרזידנט מארץ ישראל ופמלייתו.

בעת שהותו במוסקבה הכירו לו את רעייתו. השניים נישאו והחליטו לקבוע את מגוריהם בארץ ישראל. לאחר לבטים לא מעטים, נפלה ההחלטה על נחלת הר חב”ד.

אוטווה מחכה להירשזון 

כבר בתחילת דרכם חיפשו בני הזוג הירשזון מקום לצאת בו לשליחות. לאחר חודשים לא ארוכים סיפרו להם ידידים על התארגנות יהודית בעיר אוטווה שבקנדה המחפשת מנהיג רבני. “היו בעיר כמה יהודים, מהגרים ממדינות ברית המועצות שהתקרבו לאידישקייט, כל אחד בדרכו, וביקשו לייסד קהילה. אלא שכבר בתחילת הדרך התגלו אי הסכמות בין החברים. היו שהתקרבו על ידי ליובאוויטש וביקשו רב חב”די, והיו שהתקרבו על ידי הליטאים וביקשו למצוא רב מלייקווד. התחלתי לברר על אפשרות לקבל את השליחות, דיברתי עם כל הגורמים, והללו הסכימו שאגיע ואשמש כרב וכשליח.

“חשבתי שטוב יהיה אם לפני הטיסה אבקש גם אישורי שהייה משגרירות קנדה בארץ ישראל, אלא שהפרוצדורה הזו דורשת זמן רב, וביקשתי את ברכת הרבי. התשובה שקיבלתי באגרות קודש הייתה מדהימה, ובהמשך אף התגלתה כניסית ממש. הרבי כותב (תוכן הדברים): ומה שכותב לגבי סידור המסמכים וסדר העדיפויות, הרי שצודק במחשבתו. אך המקום אליו אתה נוסע מצריך זריזות מפני שהדלת יכולה להיסגר. לאחר שקראתי את התשובה, לא התמהמהתי אף לא רגע; ארזנו את חפצינו ועלינו על טיסה לאוטווה”.

התשובה של הרבי התבררה כנבואית ממש, מפני ששבועות ספורים אחר–כך, התפרקה ההתאגדות שביקשה לבנות קהילה. אותה אישה שצידדה בבואו של הרב הירשזון לעיר, נהייתה חולה זמן קצר לאחר מכן ונפטרה. אישה נוספת עזבה את העיר. “אם הייתי מתעכב כמה שבועות, אינני יודע אם הטיסה הזו הייתה יוצאת לפועל.

“כך או כך, מיד לאחר ששכרנו את ביתנו, התחלנו בפעילות בקרב יהודי העיר. התחלנו להתארגן לחג פורים ולאחר מכן לחג הפסח. אירחנו בביתנו יהודים רבים והשמועה על בואנו התפשטה בקרב יהודי העיר יוצאי מדינות חבר העמים”.

באוטווה כבר קיימת פעילות חב”דית מימים ימימה. בעיר פועלים כמה שלוחים שעושים עבודה נפלאה, אך הורגש צורך בשליח שיפעל במיוחד עם יהודי רוסיה שהגיעו לעיר בהמוניהם. בקרב אותם יהודים מברית המועצות שררה חשדנות גדולה והרב הירשזון חש צורך לפעול פעולות גרנדיוזיות שירימו את מפלס הגאווה היהודית.

“שבועות ספורים לפני ל”ג בעומר שאלתי יהודים האם עושים כאן מדורה בל”ג בעומר כפי שעושים בארץ ישראל ובמדינות נוספות? הם הביטו עלי כעל תמהוני. ‘מי יסכים לך לעשות מדורה?’ היו שהתריסו, צריך לשם כך אלף ואחת חתימות ואישורים. כיוון שהייתי שליח טרי ומלא בהתלהבות, החלטתי שצריך לעשות מדורה ולנצל את האירוע לעשות תהלוכה רצינית. פקדתי את בניין העיריה ובאנגלית עילגת ורצוצה הסברתי לפקיד שאני מבקש להשכיר את שטח הפארק הגדול בעיר בכדי להצית מדורה.

“הפקיד שאל כמה שאלות וכנראה מתוך הלם חתם לי על המסמכים. כשהגעתי לפארק עם החוזה חתום, מנהל הפארק שראה את האישור - היה המום. הוא אמר לי שאם היה יודע על כוונתי קודם–לכן, היה דואג לסכלה. בפועל לאחר קשיים לא מעטים, הזמנו את הזמר יהודה פיאמנטה ותזמורתו מקראון הייטס, תלינו מודעות בכל העיר, ובל”ג בעומר פקדו את הפארק כשלוש מאות משתתפים. בשביל המושגים שאוטווה מכירה, מדובר בהשתתפות שיא. מאז ועד היום הפכה מדורת ל”ג בעומר לאירוע קבוע שאנחנו עושים”.   

לקראת חנוכה החליט הרב הירשזון שפרסומי ניסא צריך להיות באופן שמרבית בני העיר יחשפו אל החנוכיה. “שכרנו ג’יפ לימוזינה עם נגרר ועליו חנוכייה בגודל שלושה מטרים. ומאחור נסעו עוד עשרה מכוניות עם חנוכיות מאירות ואורות מהבהבים. נסענו בנסיעה משותפת משכונת שליחותנו ‘קנטה’ לכיוון מרכז העיר”. 

מדי שבת ארחו הרב הירשזון ורעייתו כשלושים אורחים על שולחנם.

הפעילות האינטנסיבית גרמה לחשיפה רבה, ויהודים רבים מתושבי העיר החלו לגלות התעניינות ביהדותם, אולם יחד עם זאת הגיעו הקשיים.

ירידה לצורך עלייה

כשנה לאחר בואו לעיר, חווה הרב הירשזון קשיים שכמעט והחזירו אותו ארצה. “רצינו לקנות מבנה רחב ידיים במרכז העיר, שילמנו כבר דמי מקדמה, חשבנו שנצליח לשלם את שאר הסכום, אך בפועל לא הצלחנו לגייס די כסף. הפסדנו אפוא את דמי המקדמה וגם שקענו בחובות. המצב הגיע לידי כך שלא עמדנו בתשלום השכירות של הבית הפרטי שלנו, וביום לא–בהיר מצאנו את עצמנו מחוץ לבית בתוך המכונית, לא יודעים לאן לפנות.

“בתוך האופל הזה כתבנו ורעייתי ואני לרבי. בחיל וברעדה כתבנו לרבי והכנסנו את המכתב בין דפי אחד מכרכי ה’אגרות קודש’. התשובה הייתה מופלאה. הרבי כתב לבחור ממרוקו שביקש להצטרף להוריו שעשו עלייה לארץ ישראל. הרבי מציין במכתבו את מעלתה של ארץ ישראל, אך מוסיף שהשליחות שיש לו במרוקו חשובה לא פחות, ותפקידו לעשות ארץ ישראל במרוקו.

“ליותר מכך לא היינו צריכים”. החלטנו שאנחנו נשארים בקנדה, ואכן זכינו לראות את ישועת ה’ כהרף עין. פתאום החלו להגיעו תרומות, והעניינים החלו להסתדר. במשך הזמן רכשנו בית לעצמנו ואף שכרנו מבנה קהילתי רחב ידיים במרכז העיר המשמש את כל מוקד הפעילות.

“בשביל להגיע לקהל רחב יותר, אנחנו מקיימים מדי תקופה סעודת שבת בבית חב”ד. הערב נפתח בתפילת שבת ולאחריה סעודה כיד המלך עבור עשרות יהודים, במהלכה מתקיימת תוכנית לאנשים, נשים וטף. אנשים אוהבים את השבתות הללו”.

בנוסף מפעיל הרב הירשזון פעילות עם הילדים ובני הנוער, בהם הוא רואה את דור העתיד היהודי. “מתוך מאות משפחות יהודיות ממוצא רוסי המתגוררות באוטווה, לצערנו כמעט כל הילדים לומדים בפאבליק סקול, ולכן הקמנו את בית הספר היהודי ביום ראשון בו רשומים ילדים יהודים רבים.

“יש לנו עוד פרויקט יפה שמתקיים מדי יום. כיוון שהלימודים בבתי הספר מסתיימים בשעה שלוש אחר בצהריים, הקמנו בבית חב”ד מסגרת לילדים עד השעה שש, בה הם מקבלים ארוחה חמה ועושים איתם שיעורי בית. במסגרת זו רשומים ילדים רבים שכמובן נחשפים לתכנים יהודיים ולאווירה חסידית”.

במהלך השבוע מוסר הרב הירשזון כמה שיעורי תורה. הרב הירשזון ידוע כפה מפיק מרגליות המתכנן את שיעוריו בקפידה. “מדי יום חמישי יש לנו שיעור בנושאים בפרשת שבוע לאור תורת החסידות. בנוסף, מדי תקופה אני מוסר שיעור לעומק במושגים ביהדות, כמו לוח היהודי, קידוש החודש, זוגיות וחינוך והכול לאור תורת החסידות. השיעור מתקיים כל פעם בביתו של מקורב אחר, מה שמעצים את האווירה של הקירוב.

“לאחרונה ייסדתי שיעור בשער היחוד והאמונה. שיעור זה נוצר מכיוון שלשיעורים בפרשת השבוע הגיעו סטודנטים ואנשי אקדמיה גוים שדחיתי אותם, וחשבתי מה אני יכול למסור כדי שגם הם יוכלו להשתתף, ללמוד ולהתוודע. ראיתי שהרבי מעודד שיעור לגויים ב’שער היחוד והאמונה’, וכך נולד לו השיעור הזה. בין המשתתפים הקבועים ישנה פרופסורית למתמטיקה יהודיה, אנשי מחשבים ואקדמיה מהשורה הראשונה”.   

לא פעם נקרא הרב הירשזון ליטול חלק בעזרה ליהודי מחוץ לכותלי בית חב”ד. “ישנה משפחה שכל ילדיה מתגוררים באוטווה והוריהם נותרו במוסקבה. בקיץ האחרון הגיעו ההורים לבקר, ולדאבון לב האב קיבל אירוע מוחי. הוא הובהל לבית הרפואה, אך יד הרופאים הייתה קצרה מלהושיע, והם קבעו את מותו. הרב בולקה, רב בתי הרפואה באיזור, קיבל דיווח מאותו בית רפואה על פטירת היהודי, ומיד יצר איתי קשר וביקש שאצא לבית הרפואה כדי לפגוש את בני המשפחה.

“בעשר בבוקר פגשתי אותם וראיתי שהם מתכננים את שריפת גופת אביהם רח”ל. נחרדתי ופתחתי בניסיונות שכנוע כדי שיביאו את אביהם לקבר ישראל.  ‘אבא מעולם לא שמר על המסורת היהודית ולא חינך אותנו לכך’, תהו בקול רם, ‘ומדוע שננהג איתו אחרת?’ לא ויתרתי ושוחחתי אתם במשך שעות ארוכות. בעזרת הרב בולקה הם ניאותו לבסוף לקוברו, בתנאי שישלמו להם את אותו סכום שהיו צריכים לשלם לחברת השריפה. עוד לפני השקיעה ארגנו לאבא הלוויה יהודית עם כל המנהגים”.

לקשר יהודים לרבי

כאמור, ברבות השנים הצליחו הרב הירשזון ורעייתו לכנס סביבם קהילה חמה ומלוכדת. בשנה האחרונה, לקראת יו”ד שבט, החליט הרב הירשזון שהגיע העת לארגן נסיעה לבית חיינו. “ארגנו אוטובוס של מקורבים שנסעו איתנו יחד לביקור בשכונת המלך. המקורבים התארחו בביתם של חברים וידידים, ומדי יום נערכו להם סיורים ב–770, בספרייה, במאפיית מצות ובעוד תחנות מעניינות.

“בין אנשי הקבוצה היה יהודי שבמשך שנים סבל ל”ע מהמחלה הארורה, ובשל כך לא אהב מגע ושנא צפיפות. בתוכניתנו היה להשתתף עם כל המקורבים בתפילה של ליל שבת ב–770, אך היו ידידים שהציעו לי לוותר על הרעיון בגלל הצפיפות הרבה במקום, ובמקום זאת לקחת את המקורבים לתפילת ליל שבת באחד מבתי הכנסת בשכונה. לעומתם, היו שחשבו ההיפך, דווקא החמימות של 770 תהיה החותם הכי מוצלח לנסיעה. התלבטתי מאוד.

“לבסוף הכרעתי, מדוע אותם יהודים מגיעים מאוטווה הרחוקה? רק בשביל הרבי, זאת לא אמנע מהם. נכנסתי אפוא עם כולם ל–770. בתחילה אנשי הקבוצה מצאו מקומות ישיבה, אלא שאז נכנסה כרוח סערה חבורה של מקורבים מברזיל. אלו רקדו על השולחנות, דחפו ונוצרה מהומה. המקורבים שלי ובייחוד אותו יהודי חולה, היטלטלו ממקום למקום, והייתי בטוח שתיכף הכעס יצוף.

“כשסיימנו את התפילה ויצאנו כקבוצה לבתי המארחים, אמר לי אותו יהודי: ‘דע לך הרב הירשזון, זהו המקום הכי קדוש בעולם’. לקח לי כמה רגעים להאמין שדבריו נאמרים באמת ולא בציניות. אבל הוא המשיך ‘יש ב–770 אנרגיות בלתי נדלות ומרגשות’… שאר חברי הקבוצה הסכימו בהחלט לדבריו. נותרתי פעור פה. מה שקרה הוא בדיוק ההיפך ממה שפחדתי והזהירו אותי שיקרה. הודיתי לה’ שנתן לי שכל להיכנס ל–770. בעבורי היה זה שיעור עד כמה אסור להכניס בשליחות את הנפש הבהמית שלנו”.

•      פעילות כמו שלכם לבטח עולה הון, מאיפה מצליחים לגייס כסף?

“זה קושי שאתו מתמודד כל שליח, בוודאי בראשית דרכו. בשנים הראשונות מרבית כספי התרומות הגיעו ממקורבים שלי במוסקבה, אך כיום המצב מעט שונה. קיבלתי בבית חינוך רוסי קלאסי, וככזה התביישתי לפשוט יד. פעם אחת, לאחר שביקרתי אצל גביר מסוים ויצאתי בידיים ריקות, כתבתי את תחושותיי לרבי. התשובה הייתה חדה וברורה; הרבי כתב שמי שעוזר למוסדות חב”ד צריך לדעת שהוא לא עוזר לאדם פרטי, אלא עושה טובה אישית לכ”ק מו”ח אדמו”ר שיסד את המוסדות והוא מלווה אותם מדי יום, והוא כידוע איננו נשאר בעל חוב ומשלם לכל מסייע בבני חיי מזוני ורווחי.

“מענה זה נתן לי עידוד רב. אמנם בהתחלה היה קשה, אבל רואים במוחש שהרבי לא נשאר בעל חוב.

“באחד מהימים הראשונים לשליחותי, התארחתי בשבת במונטריאל. במהלך ההתוועדות עלה מאן דהו והציג אותי כשליח החדש לדוברי רוסית באוטווה וביקש שאשא דברים. הייתי די חדש בשליחות ועדיין לא היה לי מה לספר או לתאר ממקום שליחותי. ספרתי אפוא לפרטי פרטים את מהלך הכשרת המטבח שעשיתי בקרמלין, כולל כל מקרי ההשגחה הפרטית שחוויתי שם. ההתוועדות נמשכה עד מנחה ואנשים ישבו והקשיבו.

“אחרי מנחה ניגש אלי חסיד מבוגר וביקש ליצור איתי קשר לאחר שבת. כשנפגשנו אמר שהוא רוצה לסייע לנו, והוציא מכיסו סכום כסף ונתן לי. תקופה לא ארוכה אחר–כך, כפי שסיפרתי, נקלעתי לקשיים רבים. לא היה לי כסף אפילו לקנות אוכל הביתה, ואותו יהודי היה מהתומכים הגדולים שלנו”.

•      עברתם כל–כך הרבה קשיים, מאיפה שואבים את הכוח?

“את הכוח אנחנו שואבים מהזכות שנפלה בחלקנו להיות שלוחים של הרבי. בכל פעם שאני מרגיש קושי, אני נוסע ל–770, אני משתדל שלא להפסיד אף ‘כינוס השלוחים’, ובית חיינו נותן כוח. כשנגמרת הסוללה, שם ב–770 נמצא המטען והשקע. בתחילת השליחות גם עמדתי בקשר רצוף עם המשפיע שלי מארץ ישראל. במשך תקופה ארוכה הייתי מתחבר לשיעורים שמסר בליקוטי שיחות והדבר חיזק אותי מאוד.

“ישנו עוד דבר שמחזק את הנפש, וזה כאשר רואים שיהודים מתקרבים לאידישקייט. לא תמיד מדובר ביהודי שהפך את אורח חייו מן הקצה אל הקצה, די גם בשינוי קטן כדי לגרום סיפוק גדול. אותם יהודים יוצאי ברית המועצות, כבר הסבים שלהם, נטשו את היהדות ולא הכירו אותה. כל מצווה שמישהו מהם מקבל על עצמו, מחזקת מאד. הרבי מייקר את עצם הנשמה היהודית ובכמה מקומות התבטא שזה בלי הגבלה. 

“יש אצלנו משפחה שהסבתא הייתה מראשי הקומוניסטים ברוסיה, האחראית של משרד הבריאות, וכיום בנה התקרב ליהדות עד כדי כך, שבלכתו לקניות בסופר–מרקט, הוא מחפש רק מוצרים עם כשרות. המציאות הזו לבדה נותנת כוח עצום”.

•      איך מסתדרים בשליחות עם חינוך הילדים?

“העבודה שלנו היא לטעת ‘גאווה’ בלב ילדנו על כך שהם נמנים על לגיונו של מלך. הבנות שלנו חשות ומרגישות שהן חלק אינטגראלי מהשליחות. ישנה משפחה שמתארחת אצלנו רבות, ולמשפחה הזו שתי בנות. מדי שבת הבנות הללו היו מגיעות לסעודות שבת אך לא תמיד בלבוש צנוע. שבת אחת הן הפתיעו אותנו והתלוו אל הוריהן כשהן לבושות בשמלות צנועות ויפות. שמחנו מאוד והתעניינו מה קרה. אימן סיפרה לנו, כי בשבת האחרונה אחת הבנות שאלה את הבת שלנו מדוע היא הולכת עם שמלה, והיא ענתה לה בפשטות ‘כי אני יהודיה, אני בת של מלך וכך יאה לבת של מלך להיראות’. מאז הבנות החלו להפציר באימן שגם הן בנות של מלך והן רוצות ללבוש בשבת שמלות, עד שלבסוף התרצתה.

“לאחרונה היה עם הבנות הללו מקרה מרגש אף יותר. תמיד הן היו מתלוות להוריהן לסעודת שבת אצלנו כשהם עושים את דרכם במכונית, עד לאותה שבת שהן הפצירו באבא שלהן לחדול מכך. ‘אם אנחנו יהודיות, אסור לנו לנסוע בשבת’. האב ניסה להסביר להם שהן יהודיות מסוג אחר, אך הן סנטו בו שהן כנראה יהודיות מזויפות, והעובדה שהבנות של משפחת הירשזון לא נוסעות בשבת…

“אין ספק שלילדים ישנה השפעה גדולה בשליחות, וההתמודדות הכי טובה בחינוך שלהם מול המרחק מחיי קהילה חב”דית, היא לגרום להם להיות גאים במה שהם עושים ולא לזרוק עליהם את כל הקשיים. חשוב שיראו כי למרות כל הקשיים, ההורים שמחים בזכות להיות שלוחים”.

•      לסיום, אני רוצה לשאול על משיח וגאולה - איך אתם מפרסמים את בשורת הגאולה בקרב מקורביכם, בצורה כזאת שהמסר ישפיע עליהם להתכונן לביאת המשיח?

“אנחנו מפרסמים בצורה הכי פשוטה. ‘יחי אדוננו’ זה אמת. הרבי עודד את ההכרזה הזו פעמים רבות וזו תמצית השליחות. אנשים מקבלים את זה בצורה פשוטה כפי שאני מקבל את זה. לאחר ‘שמע ישראל’ בהנחת תפילין אומרים ‘יחי’. בשיעורים ובהתוועדויות מדברים על הרבי כמשיח ועל הגאולה הקרובה. לאורך שבע השנים שאנחנו נמצאים בשליחות, פגשתי רק שני יהודים שהיו להם השגות, ואותם שניים התקרבו על ידי הליטאים ומשיח זה רק אחת הבעיות שלהם על חב”ד וליובאוויטש.

“השיטה שלי בעניין הזה היא לדבר מהלב. לאחר שהמקורבים רואים שהדבר נוגע לך ואתה חי את זה באמת, הם יקבלו את כל ההסברים הלוגיים והשכליים שיבואו אחר–כך. לאחרונה יצא לי כמה פעמים להסביר לאנשים ששאלו מדוע משיח זו תכלית הבריאה, כי הגאולה היא העניין הכי חשוב ביהדות, וכשאתה מחבר את הרבי מלך המשיח לשרשרת הדורות מאז אדם הראשון, אנשים מבינים שזה לא שיגעון של קבוצת חסידים מהשנים האחרונות, אלא משהו עמוק ומובנה הרבה יותר”.

להוסיף טהרה באוטווה

שבע שנים פועל הרב הירשזון באוטווה. שבע שנים שבהן התמסדה הפעילות, גדלה והתעצמה. אך אם הייתם שואלים אותו החלום שלו כעת זהו בניית מקווה טהרה.

“יש מקווה במרכז העיר, אך הוא רחוק מלהיות נגיש עבור המקורבים. בשנה האחרונה, בכל פעם שאני כותב לרבי ומגיע ל–770, אני מבקש ברכה שאצליח להשיג תורם שיממן לנו קניית בייסמנט, וכך נוכל להתחיל במלאכת הבנייה. יש לי חבר טוב שהגיע ל–770 בשנת תש”נ ונתן לי עבור מטרה זו ששה דולרים שקיבל מידו הקדושה של הרבי, ואותם אני מתעתד לתת בשמחה למי שיעזור בעניין”, מבטיח הרב הירשזון.