מאת פייגי קמינקר

כמה שעות לפני כניסת החג התקשר מנהל הכלא והודיע: יש אישור, האם אנחנו מסכימים עדיין לערוך את ליל הסדר עבור אסירי כלא מגידו? במירוץ נגד השעון נערכו ההכנות לליל הסדר שערכתי לבסוף לבדי בין הסורגים, מתוך תחושת סיפוק רבה

מאת פייגי קמינקר

 שלושים ושמונה אחורה.

כמו היום גם אז התגוררנו בעפולה שהייתה רחוקה כפליים מאשר היום. לקראת חג הפסח תשל”ו התכוננו להתארח אצל ההורים בחג הפסח, ומסיבה זו גם אם ערכנו ניקיונות בבית לכבוד החג, אולם המטבח לא הוכשר, ובמקום זה עסקנו באריזת מזוודות, קניות, וכמובן… מבצע מצה.

ביום הבהיר י”א בניסן תשל”ו, ימים ספורים לפני החג, הרבי מה”מ התוועד. בתוך הדברים דיבר הרבי על מבצע מצה, אך יחד עם חידוש מסעיר: הוא ביקש שגם יהודים הנמצאים בבתי רפואה ובתי כלא יחושו חירות אמיתית בחג. הרבי הסביר שחולים המאושפזים נמצאים במעמד של אסירים בבית הרפואה. והוא ביקש לגבי בתי האסורים כפשוטם, שידאגו שהאסירים יהיו במעמד של חירות, עד כמה שהדבר אפשרי בבית האסורים.

מי אם לא הרבי, רועם של ישראל, ידאג למעמד של חירות גם לעבריינים ולפושעים? אם הרבי ביקש, חובה עלינו לראות כיצד למלא את הבקשה וההוראה הקדושה. הרי, כל הוראה כזו ממוקדת אלינו, השלוחים, הידיים והרגליים, המבצעים את שליחות הראש.

לאחר התייעצות עם אנ”ש בעיר, פנינו אל הנהלת הכלא מגידו הסמוך לעירנו, על אפשרות לערוך ליל סדר עם האסירים.

רק ביום רביעי בבוקר, לאחר שריפת חמץ, התקשר מפקד הכלא לבית חב”ד ובשורה בפיו: יש אישור לאירוח זוג בכלא! הם מבקשים שני סדרים, האחד לאסירים והשני לסגל ובני משפחותיהם. הוא יעמיד לרשותנו חדרים לשינה ומקרר נקי. רכב של השב”ס יגיע שעה לפני כניסת החג לאסוף אותנו. האם ההצעה עדיין אקטואלית?…

אוי! המטבח טרם הוכשר, אין לי ולו מוצר אחד כשר לפסח בבית. כל כלי הפסח מונחים בארון נעולים, איך אני אמורה להרים פרויקט כזה? אבל אם הרבי מבקש, אני מוכנה ומזומנת. בתנאי אחד: שעד השעה אחת בצהריים יש לי בבית דג, עוף, ביצים, חזרת וחסה, חומרים לחרוסת, ירקות למרק, כמובן מצות ועוד כמה דברים בסיסיים כדי להכין את צרכי ליל הסדר.

מאיפה אשיג את כל זה? כאמור, קהילת אנ”ש הקטנטנה היתה מפוזרת גיאוגראפית אבל מלוכדת. “איין משפחה” ממש. לא היה משנה לי מאיפה הוא ילקט את המצרכים; היה ברור שכל אחת תתן ממצרכיה כדי שנוכל לצאת לשליחותו המיוחדת של הרבי.

ההורים שקיבלו ברגע האחרון את בשורת הנפקדות, לא אהבו זאת. כחסידי פולין הם לא הבינו את הצורך שדוקא אנחנו נהיה אלה שממלאים את רצון הרבי. הם כבר הכינו בעבורנו הכל, וזה לא ממש הוגן. היה לא נעים לעמוד מול הלחץ.

קצת הרבה אחרי שעת האפס אישי נכנס הביתה, עמוס במצרכי החג. מיד הפשלנו שרוולים לקראת המבצע הגדול.

לא זכור לי ערב פסח מיוחד כל כך כמו שהיה באותה השנה. לא ידענו כמה מהר יכולים להכשיר מטבח כאשר כל דקה יקרה. בזמן קצר ביותר הדג היה נקי ופרוס, שוחה בצהלה בתוך הציר; העוף גם הוא כבר התבשל, וכך כל שאר התבשילים הכי בסיסיים, קרי: תפוחי אדמה, ועוד תפוחי אדמה…

הרכב הרשמי של שירות בתי הסוהר הגיע, העמסנו את הסירים שירדו הרגע מהאש לתוך הבגז’ ביחד עם כל הציוד לתינוקת, מזוודה, סידורים, הגדות, מצות, יין, ציוד לשינה. חשנו קצת כמו השישים רבוא, כל אחד עם תשעים חמורים.

דקות לפני כניסת החג הגענו לשערי הכלא. התקבלנו על ידי השומר וקיבלנו סוהר שליווה אותנו ל”חדרי האירוח” שהתבררו בעצם כמשרדים של המפקד וסגנו, שם הוכנסו מיטות מתקפלות, ובאחד מהם המקרר המובטח. המשרדים שוכנו בבנין נפרד מרוחק מבנין האסירים. הסוהר הבכיר ערך אתנו היכרות והסביר בקיצור את מה שהולך לקרות במהלך החג: “מטעמים מובנים אסור לנשים להסתובב בשטח בסמיכות לאסירים. לכן, את (פנה אלי) תהיי כאן בבניין במשך החג בלי אפשרות לצאת מהבנין. תוכלי לטייל עם התינוקת בפרוזדורים באופן חופשי - אבל זהו. שומר יאבטח את הבנין במשך 24 שעות שהותכם פה. לגבי ליל הסדר, כמובן שלא תוכלי להשתתף מאותה הסיבה. כך גם בליל הסדר עם חברי הסגל. מצטערים, אבל אלה החוקים! חג שמח, ואם את צריכה משהו את יכולה לנקוש על הדלת ולבקש מהשומר…”

הוא חיכה שנפרק את הכל, והתלווה לבעלי וגיסי בדרכם לחדר האוכל, שם יערכו את הסדר עם האסירים.

הייתי מופתעת לרגע, אולם שעת הדלקת נרות החג לא השאירה לי זמן רב להתבוננות במצב המוזר שנקלעתי אליו. החלטתי להתפלל, ובמקום להמתין עד בוש לשוב הגברים, התחלתי לערוך את הסדר לעצמי ביחד עם התינוקת.

מה שלוקח בדרך כלל שעות ליד שולחן חגיגי, לקח אולי חצי שעה כאשר מיטה משמשת כשולחן הסדר (בהסיבה בעל כורחי), כולל שירת כל הניגונים המסורתיים, ומצאתי את עצמי נרדמת מתוך סחרור של ארבעת הכוסות ומתשישות. זה היה בעבורי ליל שמורים עם שומר ישראל והשומר האישי שלי שעמד למטה ליד הדלת.

כנראה שעברו שעות רבות, כאשר שמעתי קולות עליזים בחדר, שלוחי הרבי שמתכוננים לערוך - בפעם השלישית הלילה - סדר פסח, והפעם עם שולחן עורך שכלל דג חם ומרק קר… אני שיצאתי מזמן ידי חובת מצוות הלילה, שמעתי בחצי אוזן את הקידוש, וצללתי בחזרה לחלומות החסידיים.

אסירה. אסירת תודה

בבוקר השכם יצאו הגברים לתפילת חג עם האסירים, ואני נשארתי בבנין כחוק, מטיילת הלוך וחזור עם העגלה. סופת חול החלה להשתולל, גונבת ממני את האפשרות לקבל קצת אוויר צלול מהחלונות. חזרה לסעודה קצרה, הגברים ניצלו את שאר החג בשיחות אישיות עם אסירים ואנשי הצוות, כאשר אני ממשיכה לבלות את החג בבנין הריק והשומם.

כן, הייתי כלואה ונעולה על מנעול ובריח, אבל חשתי את החירות שהרבי איחל לכל יהודי. היתה לי בחירה והתגברתי על הכל כדי למלא את רצון הרבי. הכל היה כדאי. הרגשתי עמוקות את ה”אשרינו”. גם אני הייתי אסירה שהרבי דאג לה באותו פסח שנת תשל”ו. הייתי אסירת תודה.