הרגע שלי בשנות הנפלאות

הסרט “ימי בשורה” מביא את סיפור השתלשלות האירועים של שנות הנפלאות ומתעד את הימים הגדולים ההם, בהם בישר הרבי מלך המשיח שליט”א לעם ישראל את בשורת הגאולה • שבעה משפיעים חסידיים מתארים את האווירה החמה והסוערת ומכניסים אותנו אל האטמוספרה המופלאה • סיפור המאורעות מחיה מול עינינו את אותם ימים ומעורר להתמסרות מחודשת לתפקידנו ועבודתנו: להכין את העולם לקבלת פני הרבי שליט”א משיח צדקנו * חלק שני מתוך ארבעה

בהשתתפות הרבנים והמשפיעים שיחיו (ע”פ סדר הא-ב):

הרה”ח הוד-דוד אריה, ר”מ בישיבת תות”ל קרית-גת

הרה”ג יוסף ישעי’ ברוין, מד”א וחבר הבד”צ דשכונת המלך קראון-הייטס

הרה”ח שניאור זלמן הרצל, משפיע ומחבר ספרים בעניני משיח וגאולה

הרה”ח אסף חנוך פרומר, משפיע בישיבת חח”ל חיפה

הרה”ח זמרוני זעליג ציק, מנהל בית חב”ד בת-ים ויו”ר ‘האגודה למען הגאולה’

הרה”ח יקותיאל מנחם ראפ, משגיח ומשפיע בישיבת תות”ל המרכזית 770

הרה”ח נחמן שפירא, חבר ה”ועד להפצת שיחות” ומשפיע בישיבת ‘אהלי תורה’ 

בכתבה הקודמת סקרנו את נקודת הפתיחה של שנות הנפלאות באירועי ‘מלחמת המפרץ’ וקיום דברי המדרש ב’ילקוט שמעוני’, כשעם ישראל מתבשר על הימצאו ב”שנה שמלך המשיח נגלה בה”; המשך האירועים עד לשיחת כ”ח ניסן שזעזעה את החסידים ברחבי העולם, והתוועדות שבת פ’ שמיני שלאחריה שהבהירה לכולם כי נפתח שלב חדש בדרך לגאולה, כשהעבודה להבאתה מוטלת על כל אחד ואחד מאיתנו. החסידים נכנסים למרתון של עשיה להבאת המשיח.

השבוע הבא, התאפיין אף הוא באותה אווירה מחשמלת ומיוחדת, לצד פעולות והתארגנויות מיוחדות שהחלו לרקום עור וגידים. עליהם ממשיכים ומספרים לנו הרב ברוין והרב הרצל, שהיו מתלמידי התמימים ב-770 באותה עת.

הרב ברוין: ביום חמישי בערב התקיים כנס היסוד של ‘המטה העולמי להבאת המשיח’, ובמהלכו עלו כל מיני רעיונות לפעולה. בסיום הכינוס חולקה תשורה מיוחדת, פרי רעיונו של א’ התמימים שהכין ‘מפתח ענינים’ לתורה של הרבי בעניני משיח וגאולה (זה היה רעיון חדשני, כי אף אחד לא חשב אז בכיוון הזה, אבל הוא הוציא את זה וחילק כתשורה).

באותו כינוס ביקשו מהמשתתפים שכל אחד יכתוב על כרטיס באילו שטחים הוא מתמחה במיוחד, ובאיזה סוג פעילות להבאת המשיח הוא יוכל להשתלב. כל אחד מילא כרטיס (אני לא יודע מי אסף את הכרטיסים ומה עשו עם זה, אבל כך זה היה…).

הרבי “משתתף” עם הקהל

ממשיך ומספר הרב ברוין: זכורני שתמימים המוכשרים לכך הלכו לישיבות לא חב”דיות ועוררו אותם בעניני חסידות ובהתקשרות לרבי, יוזמה שזכתה לתשובות נפלאות מהרבי שליט”א. מעל הכל הייתה אז האווירה והתנועה שצריכים לפעול ללא לאות להביא את המשיח בכל הדרכים האפשריות…

באופן אישי, באותו שבוע קיבלתי תשובה מהרבי, יחד עם שאר חברי הקבוצה – לנסיעה לשליחות לסידני באוסטרליה. וכולם אז אמרו שאנחנו נהיה הקבוצה הראשונה שלא תיסע… כי הרי הרבי מסר את העניין אלינו ואנחנו פועלים בכל הכוחות, ובמילא משיח יתגלה עוד לפני זה ולא נצטרך לנסוע – כך היינו בטוחים.

הרב הרצל: באותם ימים כולם ראו במוחש שהרבי שליט”א “משתתף” עם הקהל. ככל שעברו הימים ועל הפרק החלו לעלות פעולות בנושא משיח, יחד עם הידיעות שהגיעו מהפעולות במקומות אחרים –  ראו שהרבי “משתתף” עם הקהל, וכאילו אומר להם “אני איתכם”.

כלומר, מכיוון שהוא מסר לחסידים את העניין “עשו כל אשר ביכולתכם” – כל פעולה, של עשייה חיובית שהגיעה מהקהל – הרבי השתתף בזה. כשהגיע יהודי לרבי והודיע על פעולה שהוא עושה בעניין – הרבי ענה מענה מעודד. באופן סמלי ראו זאת גם בזה שבכניסתו ויציאתו מהתפילות, הרבי לא רק עודד את השירה בידיו, אלא גם השתתף בעצמו בשירה.

[סתם כך, במהלך השנה אף פעם לא הייתה הנהגה כזו. הפעם היחידה שראו שהרבי משתתף בשירת הקהל היה בחנוכה, בשירת ‘הנרות הללו’, כשבקטע ‘בם, בם, בם..’ הרבי ממלמל בשפתותיו הקדושות. כך הייתה ההנהגה בכל השנים]. כאן התחלנו לראות שבזמן שהרבי נכנס ויוצא ושרים את הניגון “שישו ושמחו בשמחת הגאולה” (שהרבו לשוררו באותה תקופה) – הרבי משתתף בשירת הקהל לאורך כל הדרך.

החתימות לקבלת המלכות וה’פסק דין’ 

הרב שפירא: “תלו אז על הקירות את מענות הברכה והעידוד של הרבי על ה’פסק דין’ והחתימות לקבלת המלכות. אני זוכר שהיו חסידים שמאד כעסו והתנגדו לכך, אחד מהם אף הגדיל לעשות וניגש בזעם למזכיר הרה”ח ר’ לייבל גרונר כשהוא תובע ממנו בתוקף להוציא הודעת הכחשה ולהבהיר שמדובר במענה כללי “כי לא יכול להיות שהרבי אישר כזה דבר”… אבל הרב גרונר הבהיר לו שאכן הרבי ענה בפירוש על העניין הזה.

הסרט ממשיך לעקוב אחרי המשך השתלשלות המאורעות. ביום שלישי ב’ אייר מחכה ר’ דוד נחשון לרבי ליד המקווה. בידיו הפסק דין, עליו חתומים כבר חמשה רבנים. כשהרבי מגיע למקווה, מושיט לו הרב נחשון את הפסק. הרבי שליט”א מקבל את המעטפה בחיוך רחב ואומר: “יישר כח, יישר כח”.

בימים הבאים, מוקם בקראון הייטס ‘המטה להבאת המשיח’. ב-770 מתקיים כינוס מיוחד להתעוררות בנושא, חברי ‘מטה משיח’ פונים לרבי ומקבלים לעשות הכל במסירות נפש. אנ”ש והתמימים חותמים על קבלת המלכות של הרבי שליט”א, ומהרבי מגיעים כל העת מענות ועידודים.

 ”הכרזה שתישמע בכל סדר ההשתלשלות“…  

שבת פרשת תזריע מצורע ו’ אייר תיחקק לעד כאחד התאריכים המשמעותיים ביותר בימי התגלות משיח, תאריך בו הוכרזה לראשונה הכרזת קבלת המלכות ‘יחי אדוננו’ אל מול פני המלך. בערב שבת הכניס הרב נחשון למזכירות בקבוק משקה בקשר עם קבלת המלכות של הרבי, על מנת לקבלו למחרת בעת ההתוועדות ולהכריז על כך בפומבי, אבל המזכיר מייד הודיע לו כי כלל לא בטוח שהוא יכניס את הבקבוק הזה…  

בסיום ההתוועדות בעת חלוקת ה’משקה’, הרב נחשון חיכה עדיין ולא עלה, כי המזכיר הודיע לו שלא יקרא לו לפני שישאל על כך את הרבי, והנה לפתע מסמן לו המזכיר להגיע במהירות לקבל את ה’משקה’. כשעלה מזג לו הרבי מה’משקה’ והרב נחשון הכריז בערך כך:

“כיוון שלאחרונה היו פסקי דינים ע”י רבנים ובתי דין בישראל שהגיע עת הגאולה, ולאחרונה ממש ישנם פסקי דינים שהרבי הוא מלך המשיח והוא צריך להתגלות ולגאול את עם ישראל, לכן אנחנו מקבלים עלינו בזאת את מלכותו של הרבי מלך המשיח, לעשות כל מה שיבקש מאיתנו במסירות נפש, ואנחנו כולנו מכריזים: – יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!”  

הרב שפירא: “החל אז סדר מיוחד שבתחילת ההתוועדות היו שרים “זאל שוין זיין די גאולה משיח זאל שוין קומען” והרבי היה פותח את ההתוועדויות “בהמשך למדובר ולניגון שניגנו זה עתה – בעניין הגאולה..”  במשך כל ההתוועדות של תזריע-מצורע שמענו דיבורים וביטויים מאד חזקים על משיח שנמצא בעולם בזמן ומקום של הגלות…  ממתין ומצפה לגאול את ישראל וכו’.  הרבי גם אמר אז שהיום, עוד לפני תפילת המנחה יוכלו לברך “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה” על לידת והתגלות מלך המשיח.

בסיום ההתוועדות כשעלו לקבל ‘משקה’ ולהכריז על ההתוועדויות, הרבי התבטא אז באופן מיוחד “שזו תהיה הכרזה שתישמע בכל סדר ההשתלשלות”. בכל השנים שהרבי מחלק ‘משקה’ – מעולם לא נשמעה אמירה שכזאת… לכולם היה ברור כלפי איזו הכרזה מכוונים הדברים…

ראו גם את היחס המיוחד לכך, שבזמן ההכרזה הרבי לא המשיך לחלק ‘משקה’ למכריזים הבאים, כפי שנהג תמיד במעמדים אלו, אלא הרבי האזין בכל משך זמן ההכרזה והגיב בחיוך רחב.

אחרי אותה שבת, הגיעו מכתבים מכמה גופים מאנ”ש וגופי רבנות מסויימים שכתבו לרבי וטענו כי הפעילות בעניין הזה עלולה להזיק לליובאוויטש וכו’… וביקשו שבהגהת השיחה הרבי קצת ‘ירגיע’ את המצב ולא יפרסם את השיחה עם כל ה’קאך’ כפי שהיה בהתוועדות… אבל בפועל השיחה המוגהת הייתה רק ‘חזקה’ יותר עם ביטויים מיוחדים ונפלאים.

זכורני שא’ החסידים המבוגרים טילפן מייד במוצאי שבת לבנו שהיה שליח במדינה רחוקה. הוא סיפר לו על מאורעות השבת, והכין אותו שתיכף ומייד הוא עומד לעזוב את מקום השליחות ולנסוע לירושלים… זו הייתה התגובה הספונטאנית של אותו חסיד מההתוועדות. 

דרך של ‘מלכות שבתפארת’ להבאת המשיח

הרב ברוין: באותה שבת, הרבי דיבר בצורה ישירה וברורה יותר לעומת ההתוועדות בשבת הקודמת, בה הרבי דיבר באופן די כללי על לימוד התורה וקיום המצוות בהידור. בשבת פרשת תזריע-מצורע הרבי התעכב לבאר “איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם” והצביע בפירוש על “הדרך הישרה, הקלה והמהירה” בלימוד עניני משיח וגאולה.

הרבי הזכיר אז גם שאפשר למצוא בקל (את עניני משיח בתורת הנשיא) “על ידי ה’מפתחות’ שרבו בדורנו זה”… אותו בחור שהוציא את חוברת ה’מפתחות’ – זכה לצעוד בתלם הנכון ולכוון לרצונו הקדוש של הרבי שליט”א – בלימוד באופן של “מלכות שבתפארת”…

הרב הרצל: אחת הפעולות שהתקיימו אז, שקבוצת בחורים (לפחות עשרה) היו יושבים בחדר שליד הזאל הקטן ובמשך כל היום, מבוקר עד ערב, למדו עניני גאולה ומשיח. זה היה באישור הנהלת הישיבה. אחר כך, זה עבר ל”מעגל יומי” שלמדו מסביב לשעון בכל רחבי העולם, והרבי מאד עודד את זה. כעבור זמן מסויים, כשזה נפסק, הרבי שאל את המזכיר האם זה עדיין ממשיך.

גם כאן ראו שבכל עניין של פעילות חיובית הנעשית מתוך אמונה וציפייה ובצורה רצינית, שרוצים לפעול ולבצע את התביעה של הרבי ולעשות כל שביכולתנו – הרבי תמיד עודד את זה, כאומר “אני איתכם, תעשו!”

הרבי מחלק את
ה”דבר מלכות” שלו…

הרב פרומר: “בט”ו אייר ה’תנש”א, בשיחה שאחרי תפילת מנחה, הודיע הרבי שליט”א שאחרי תפילת מעריב יחולק לקהל החסידים ‘מאמר חסידות’ מיוחד… אני למדתי אז בישיבה במוריסטון (מרחק שעת נסיעה) וכמובן, הודיעו לנו על נסיעה מיידית ל-770 לזכות לקבל את הקונטרס מידיו הקדושות של הרבי.

הגענו לשם, ל-770, ופתאום אנחנו מגלים משהו חדש… הפתעה: זה לא מאמר, אלא חוברת של “דבר מלכות” המכילה ארבעה שיחות של הרבי שליט”א בעניני גאולה ומשיח. (לא אשכח את המחזה של א’ הבחורים האמריקאים, אוחז בידיו את הקונטרס וממלמל לעצמו בפליאה ובהבעה מוזרה “דבר מלכות” כשכולו משתומם: מה זה ה’יצור’ החדש הזה שנחת כאן פתאום…). בתקופה שלאחר מכן, הורגש בין התמימים ‘קאך’ גדול מאד בלימוד השיחות הללו. בקובץ ה’הערות’ של ישיבתנו במוריסטון הוקדש מדור מיוחד לעיון ולימוד באותן ארבע שיחות של ה’דבר מלכות’ שהרבי חילק.

הרב שפירא: השיחה שאחרי מנחה הייתה מאד פלאית. הרבי דיבר שם בכל מיני רמזים על המצב כעת, דיבר על מסירות נפש ועל נחשון בן עמינדב, והיו גם רמזים על קבלת המלכות. אני זוכר שכל מיני חברים או תלמידים שלי, שעד אז לא היו כל כך בעניין הזה, פתאום התחילו לחשוב על זה ברצינות, ומיהרו לפני החלוקה של הקונטרס לחתום על קבלת המלכות.

אז הייתה הפעם הראשונה שהרבי פירסם לפני שהוא מחלק קונטרס. בדרך כלל אף אחד לא היה יודע מראש על חלוקות מיוחדות, הכול היה בשתיקה גמורה, והפעם הרבי הודיע מראש, כך שהספיקו להגיע החסידים מערי השדה, ממונטריאול, שיקגו, דטרויט וכו’ מכל מקום שבמרחק טיסה סביר – הגיעו. גם האופן שהרבי הודיע היה פלאי, כשאמר שיחלקו “מאמר חסידות” אחרי מעריב…

עידוד ‘יחי אדוננו’ בגלוי ובפומבי

הרב הרצל: היום הזה, ט”ו אייר, מציין שלב חדש ומיוחד בכל היחס של הרבי שליט”א לעניין הזה של פרסום זהותו כמלך המשיח. עד אז, העניין הזה היה מופרך בקרב החסידים, בפרט בשנים בהם הרבי שלל זאת בפירוש, אבל אפילו בזמנים אחרים בהם היה נראה שיש מקום לזה, כמו אחרי השיחה בשמחת תורה ה’תשמ”ו בה אמר הרבי “נשיא  הדור  הוא  – “משיח… לא  תהיה  לי  שום  תרעומת אם  יפרשו “משיח”  כפשוטו, משיח  צדקנו, מכיוון  שכן הוא האמת - שנשיא  הדור  הוא  המשיח  שבדור” גם אז, לא חלמו לעשות זאת.

אפילו אחרי ההתוועדות של תזו”מ והכרזת ה’יחי’, עדיין לא הייתה תחושה שיש פה איזה ‘שינוי קו’, זה היה נראה כדבר חד-פעמי, ההרגשה הייתה ש”זה קרה, הרבי קיבל את זה ו.. ממשיכים הלאה”, אבל בט”ו אייר כששרו ‘יחי אדוננו’ זה היה משהו אחר לגמרי. זה היה ממש בפומבי, 770 היה מלא באנשים שבאו לקבל את הקונטרס מהרבי שליט”א, והרבי נכנס ולאורך כל הדרך מעודד את שירת ה’יחי’…

[אני אישית, כשהתחילו לשיר את ה’יחי’ לפני הכניסה למנחה, הייתי בטוח שהרבי יעצור את השירה.. ולתדהמתי, הרבי נכנס והולך ומעודד את הקהל ששר בהתלהבות ‘יחי אדוננו’]. עבורי, המאורע הזה היווה מסר מהרבי שכל ההגבלות סרו והרבי מעודד את זה בריש גלי ובלי שום פקפוקים. במקום לעצור את זה, או לפחות להימנע מעידוד – להיפך, הרבי מעודד ומקבל את העניין.

כאן ראו שוב כיצד הרבי דורש מהחסידים משהו, וכשהם אכן “נמצאים איתו”, אז הרבי, כביכול “איתם” מסכים ומעודד אותם, הרבי כמו שידר לנו ש”אני מסכים למה שאתם אומרים. אם זה מה שצריך לעשות בשביל ההתגלות, אז אני כאן איתכם”.

גילוי שלא היה כמותו מעולם

עצם העניין שהרבי חילק את ה’דבר מלכות’ – היה גילוי גדול מאד. זה דבר שלא היה מאז ומעולם, שהרבי יחלק קונטרס של שיחות שלו תחת הכותרת “דבר מלכות” [אפילו את הוצאת ה’לקוטי שיחות’ – הרבי לא קיבל כדבר המובן, כשכל עניין הגהת השיחות על ידי הרבי נועד עבור היוצאים ל’הקהלת קהילות’ בבתי הכנסת וגם בזה היו שלבים וכו’ ואכמ”ל]. היה זה פלא עצום שהרבי יחלק כזה דבר.

כשהגישו את הקונטרס לרבי, הרבי ביקש שידפיסו את זה “כפי שהוא” עבור החלוקה, אפילו כמה טעויות-כתיב שנפלו בקונטרס, נותרו במקומם כיוון שהרבי ביקש לחלק את זה בדיוק כפי שזה היה נראה. ז. א. שהרבי רצה לחלק את זה במסגרת ובכותרת של “דבר מלכות” ולא לקח את השיחות הללו וחילקם בתור “לקוטי שיחות גאולה ומשיח” וכדו’, אלא דווקא במתכונת זו.

בכלל, הפנים של הרבי היו מאד מיוחדות בעת החלוקה, כשדברתי אז עם א’ מחבריי ושאלתי אותו מה הוא רואה על הרבי, הוא ענה לי מייד מבלי להסס “אני רואה משיח”. גם אני ראיתי והרגשתי כך, בפרט בסיום החלוקה כשצילמו את הרבי כשה’דבר מלכות’ בידיו. ממש היה ניכר שזהו גילוי של משיח. היה זה מעמד רווי הוד שנתן תוקף גדול לכל עניין המלכות של הרבי.

הרבי שופך ‘בנזין’
על אש האמונה הלוהטת…

הרב שפירא מוסיף ומתאר את אווירת אותם שבועות סוערים: “היו אז קבוצה של מקורבים שממש לא יכלו לעכל את העניינים האלו. אחד מהם, שכן היה בתוך העניינים, אמר להם שזה לא שרק החסידים הם עושים את כל העניין הזה של ‘קבלת המלכות’ והכרזות ‘יחי אדוננו’ וכו’, הוא הציע להם לבוא ל-770 ולראות בעצמם איך הרבי שופך ‘בנזין’ על האש ומבעיר אותה עוד ועוד…

אפשר לומר שבאותם שבועות היה ממש ‘מעין’ ימות המשיח, כשבמשך כל הזמן, אפילו ה’דברים בטלים’ ש’בעלובוסטע’ס’ דיברו בטלפון היו אחרים לגמרי. אפשר לומר שכמעט ולא חשבו מחשבות זרות… מרוב שהיו שקועים ומונחים בציפייה להתגלות של הרבי שליט”א בכל רגע ממש. ואני לא מדבר פה על ‘משכילים’ ו’עובדים’ או משפיעים גדולים וראשי ישיבות. אפילו אנשים מן השורה, אברכים פשוטים ביותר – כולם חיו ממש כמו ‘ימות המשיח’…

ההתוועדות הפתאומית

את שבת פרשת נשא באותה שנה, לא ישכח כל מי ששהה אז ב-770. כמה דקות לפני השקיעה יורד הרבי להתוועדות פתאומית הגדושה בביטויים מיוחדים, בין השאר כי “זהו הזמן הכי מוכשר לחידוש של תורה חדשה”, ומורה לנגן את עשרת ניגוני רבותינו נשיאנו באומרו כי “עם ניגונים אלו ננעל את הגלות”…

הרב פרומר: “ההתוועדות המיוחדת של שבת פרשת נשא, כשהרבי ירד בפתאומיות ונטל ידיים ל’סעודה שלישית’. אני זוכר שהגענו באמצע השיחה הראשונה, ואיך-שהוא העלו שם ספסל על ספסל ועמדנו וראינו את הרבי, שמענו את כל הביטויים המיוחדים… וניגננו בדביקות את ניגוני רבותינו נשיאנו. אלה רגעים שלא אשכח לעולם”.

הקמת ‘האגודה למען הגאולה’

באותם ימים גם ארץ הקודש סוערת. בבית חב”ד בת-ים מתארגנים כמה שלוחים ופעילים ומחליטים על הקמתה של  ‘האגודה למען הגאולה’. האגודה מתחילה להוציא את עיתון ‘הגאולה’ המביא את בשורת הגאולה של הרבי לציבור הרחב. אודות פעילות זו מספר לנו היוזם והרוח החיה העומד מאחוריה עד עצם היום הזה.

הרב ציק: אחרי כחודש וחצי של נסיונות שונים לאירגון פעילות מסודרת בנושא משיח, לאחר שראינו שהעסק ‘נתקע’ והענינים לא זזים כפי הבנתנו… בחודש סיון החלטנו על הקמת “האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה” כשפעולתה הראשונה תהיה הוצאתו של עיתון “הגאולה האמיתית והשלימה”, שיעלה ויעורר את המודעות בקרב הציבור לנושא המשיח והגאולה.

אנשים אוהבים לקרוא עיתונים, אוהבים חדשות, נהנים להתעדכן ולהיות בעניינים. מה טוב יותר מלהביא לציבור הרחב את החדשות החשובות באמת? זו למעשה הייתה מטרתנו: ‘להוריד’ את נושאי הגאולה שהיו בתלמוד ובמדרשים לסדר היום הציבורי; להפכם לנושא אקטואלי, חי, חדשותי ומעניין.

כך התחלנו בהוצאת העיתון הייחודי הזה. עיתון שמחד גיסא, ידבר על אירועים ונושאים מחיי היום-יום ומאידך גיסא, יאיר אותה באור של ימות המשיח ויראה כיצד הגאולה מתממשת בפועל במציאות העכשווית, בדורנו ובתקופה שלנו. היוזמה הייתה חדשנית, אך התקבלה בצורה נפלאה בקרב השלוחים והפעילים שהחלו להפיץ את העיתון באזורם.

הכותרות שהסעירו את המדינה…

לא יכולת להישאר אדיש, כשעברת ליד כותרת העיתון הראשון, כותרת ענק אדומה, זועקת ופרובוקטיבית “הולכת וגוברת הציפייה בקרב העם היהודי לביאת המשיח!” עמודיו הגדולים והרחבים של העיתון הביאו כותרות ומדורים אטרקטיביים למדי כמו “תעופה”; “ממקור ראשון”, “זוית אישית” “ראיון” ועוד כהנה וכהנה.

אבל כשקוראים את גוף הכתבה, מגלים כי חידושי התעופה המרעישים של צוות כתבי עיתון “הגאולה” עוסקים ב”הגעתם של מליוני יהודים מכל קצווי תבל – לבית המקדש בירושלים, מדי שבת ומדי ראש חודש, פעמיים ביום”. אם לא די בכך, יצא העיתון בכותרת מחאתית על כך ש”משרד החינוך מתעלם בתוכניות הלימודים מהגאולה!“…

ב’דבר העורך’ בעיתון הראשון מעורר הרב ציק את הקוראים: “כולנו חייבים להכיר בייחודה של השעה, כדי לנוע קדימה במרץ רב לקראת הגאולה. התחושה הפנימית היא ששאת השי”ן הולכת וקרבה ויש לעשות הכל להביא את הגאולה. גם עיתון זה הוא אחד ממאמצנו הצנועים לכך”.

ואכן, ניתן לומר שעיתון זה היה ערוץ התקשורת המרכזי שהביא לציבור הישראלי את בשורת הגאולה ושימש כצינור להעברת המסרים המיוחדים שנאמרו בשיחות הקודש במהלך שנות ה’תנש”א-ב ואילך.

היו אנשים שחייכו למראה הגימיק המוצלח, היו גם שכעסו. אבל הרבי מלך המשיח שליט”א התייחס לזה ברצינות רבה. העיתון השני נמסר לידיו בחלוקת הדולרים על ידי אחי ר’ יוסף אברהם שיחי’, והרבי נתן דולר עבור זה ואף בירך. למחרת, כשהרבי יצא לאוהל, הוא לקח את העיתון עמו, דבר שחיזק אותנו מאד ונתן לנו הרגשה שהרבי מעודד את העניין הזה.

מידי גליון, הכותרות הלכו והעצימו והיו למעניינות ומפתיעות יותר, כמו: “בקרוב ממש נהיה עדים להתגברות הניסים והנפלאות!”, “אנו עומדים כעת על סף תחילת הגאולה”, “להתכונן להכתרת המלך” וכהנה רבות. רבות מהכותרות היו למעשה תשקיף מתוך השיחות המוגהות של הרבי בהתוועדויות השבתיות מדי שבוע. את האותיות הקטנות והלמדניות עם ההערות שוליים, הפכנו לכותרות אדומות, זועקות ומתומצתות.

המשך בשבוע הבא בעזרת ה’ …

 

הרגע שלי בשנות הנפלאות

הרב זלמן הרצל:

תיאור האווירה המחשמלת באותם ימים: “אברכים נפגשו ב’קינגסטון’ ודיברו על משיח…”

הקהל נכנס למצב של ציפייה והמתנה לדבר שעומד לקרות בכל רגע. בשונה מהרגעים הראשונים בהם שרר יותר מתח ובלבול מחוסר-ידיעה מה קורה כאן, ככל שהתמונה הלכה והתבהרה – הקהל נכנס לתנועה של ציפייה להתגלות של הרבי העומדת להתרחש בכל רגע. התחושה הייתה שזה עניין של שעות, ימים או מ-ק-ס-י-מ-ו-ם שבועות, אבל זה ממש עכשיו!

כולם חיו בתחושה הזו. יכולת לראות שני אברכים נפגשים ברחוב ‘קינגסטון’ ומדברים על משיח – זה היה דבר מצוי, דבר הפשוט שלא היה נראה כחידוש. ידוע שאדמו”ר האמצעי היה מאחל לעצמו ששני חסידים ייפגשו בשוק וידברו על ‘יחודא עילאה’ – ממש כך היה המצב בנוגע למשיח. לא היה שום דבר אחר שהעסיק את הקהל, אפילו אברכים פשוטים, כולם ממש חיו בזה.

הרגישו שזה דבר שקורה עכשיו. במקביל, כששמענו את השיחות – התברר שזה דבר שתלוי בנו. למרות שהרבי הבהיר זאת כבר ברגע הראשון, אבל היו כאלה שהתבלבלו או ניסו להתנער מזה וכדו’ ולדרוש “שהרבי יביא את משיח” ו”הרבי צריך לעשות” אבל הרבי הבהיר שזה בידינו, ואכן הקהל החל לעשות פעולות.

היו אז את החתימות לקבלת המלכות, כשבין ה-250 החתימות הראשונות – היו כמובן אנ”ש והתמימים ב-770, וכשהכניסו את זה לרבי הייתה תשובה מעודדת. כך הדברים החלו להתגלגל והבינו שקורה פה משהו היסטורי, משהו בסדר גודל של ‘קבלת הנשיאות’ ואף יותר מזה, כיון שמדובר פה על התחייבות. כך העסק צבר תאוצה בכל מיני פעילויות שנעשו באותה שעה, כשהתמימים – חיילי בית דוד, נוטלים חלק בראש.

בד בבד הייתה גם שמחה, שמחה גדולה על כך שהנה אנחנו זוכים להתגלות משיח ולסיים את הגלות ברגעים האלו, תחושה שהכניסה את הקהל בכלל והתמימים ב-770 בפרט לשמחה עצומה. זכורני שבשבת שאחרי כ”ח ניסן, אחרי שהרבי יצא מהתפילה בליל שבת החלו ריקודים סוערים והרב ש. הבר אף עשה ‘קולע’ מרוב התלהבות…”

בקול נרגש, מסיים הרב הרצל את תיאורו הנלהב: “אנשים רקדו ועשו ‘קולע’ס’ והכל היה באווירה שמשיח נמצא כאן. אמנם היו זמנים נוספים של ציפייה ואמונה חזקה כמו בכל התקופה של עידוד ה’יחי’ בתשנ”ג, אבל עדיין במוחי נחרתה לעד אותה אווירה אמיתית ששרתה באותם ימים, כשהקהל כולו חי את עניני משיח ואת ההתגלות של הרבי בכל רגע”.

 

הרגע שלי בשנות הנפלאות

הרב יוסף ישעי’ ברוין:

התמימים למדו את השיחות שוב ושוב, חיפשו עוד ביטויים ו’גילויים’ מיוחדים…

בש”פ תזריע-מצורע, כשהרבי דיבר על לימוד עניני גאולה ומשיח, הרבי התבטא אז “ובפרט במאמרים ולקוטי שיחות של נשיא דורנו” לשמוע כאלה מילים מהרבי זה היה פשוט תדהמה מוחלטת… אני זוכר איך במוצאי שבת א’ הבחורים ממש ‘יצא מגדריו’ מהתפעלות “מתי שמענו כזה ביטוי מהרבי?” ממש הרגשנו שצריך לעשות ‘הקפות’ ו’שמחת תורה’ על המילים הללו…

בשיחה המוגהת מופיע בהערה 67 הקטע הידוע שהתלמידים היו אומרים על רבם שהוא משיח, ומסתיימת בהוראה “ואנן חסידים נעני’ אבתרי’ה בנוגע לרבותינו נשיאנו ובפרט נשיא דורנו ‘יוסף’ שמו ו’יצחק’ שמו..”. הסתובבה אז שמועה, שהמניחים כתבו “מנחם שמו” ו”מענדל שמו” ואילו הרבי מחק את זה והחליף לשמות של הרבי הריי”צ…

אי אפשר לדעת אם יש שחר לשמועה זו או לא, אבל עצם העובדה שכך סיפרו יכולה להמחיש לנו את אווירת אותם ימים, כשהתמימים ‘חרשו’ את השיחות הלוך ושוב ותרו אחר ביטויים מיוחדים ו’גילויים’ כמו הביטוי וההקבלה של ‘שבעת קני המנורה’ לשבעת הנשיאים וכדו’.. ההתוועדויות והשיחות היו מלאות בזה, וכולנו ממש ‘חיינו’ בזה ורדפנו אחרי כל ‘גילוי’ שכזה…