לוחות הראשונות – קולות וברקים , והאחרונות – בחשאי כ ” ק אדמו ” ר הזקן : בשבועות

לוחות הראשונות – קולות וברקים, והאחרונות – בחשאי

כ”ק אדמו”ר הזקן: בשבועות ניתנו לוחות הראשונות וביום כיפור ניתנו לוחות האחרונות. בעוד שלוחות הראשונות ניתנו בקולות וברקים, לוחות האחרונות ניתנו בחשאי: מה פשר השינוי הזה? ויובן הענין, על-ידי משל: בן כשהוא אצל אביו, בודאי שהוא אוהב את אביו וגם שמח ומתענג על כך שהוא אצלו. והנה, אך ירחיק האב מבנו, תתגלה אז אהבת הבן לאביו. מה שאין כן כשהבן אצל אביו, הרי אהבת אביו בטילה ונכללת בשמחה ובתענוג כשהוא בהיכל אביו, ואזי האהבה היא בבחינת פנימיות הלב בלבד.

זהו שבחג השבועות היתה גלויה האהבה ולכן ניתנו הלוחות בקולות וברקים, ואילו ביום הכיפורים – שאז אין שום מסך בין ישראל לאביהם שבשמים, הרי זה כבן אצל אביו, ואז מתקיים ישמח ישראל בעושיו, ומרוב השמחה והתענוג, נכללת אהבת הבן (עם ישראל) לאבא שבשמים, בתוך השמחה, ומאירה האהבה בהסתר, בפנימיות הלב, בחשאי, ולפיכך לוחות האחרונות ניתנו בחשאי.

(לקוטי תורה פ’ תבוא מא, ד)

הורדת לוחות האחרונות ביום כיפור דוקא

כ”ק אדמו”ר האמצעי: הסיבה לכך שמשה רבינו עלה לקבל את הלוחות האחרונות וירד עימם ביום הכיפורים דוקא, היא משום שרצה להמשיך י”ג מדות הרחמים שמפנימיות הכתר, כדי שתהיה סליחת העוונות והחטאים לבעלי תשובה. שכן הפגם ניתקן רק על ידי המשכת י”ג מדות הרחמים דווקא.

(תורת חיים שמות ח”א עמ’ קכג, ג)

“ופריו מתוק לחיכי“…

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: תשובה קדמה לעולם והיא למעלה מהשתלשלות העולמות, ומעוררת חיות ממקור ה”רחמים רבים” – י”ג מדות הרחמים, לסלוח על כל הפגמים ולמלאות את כל הפגמים שפגם בשם הוי’. זהו מה שנאמר “בצילו חמדתי ופריו מתוק לחיכי”. שאלו תורה ומצוות שאחר שעשה תשובה. וכפי שהיה הסדר, שלאחר מתן תורה, היה חטא העגל, ואחר כך שבר משה רבינו את הלוחות, וביום הכיפורים ירד משה עם לוחות האחרונות. וגילוי נעלה זה של לוחות האחרונות נעשה על-ידי התשובה.

(מאמרי הצמח צדק תרט”ו, עמ’ קעה)

מעשה משה דווקא

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: לוחות האחרונות היו מעשה משה דווקא. זאת משום שכל “מברר”, צריך להתלבש בלבושי המתברר. משום כך, היתה פסילת הלוחות – “פסל לך” – על ידי משה, כי התורה נתלבשה בדברים גשמיים, ובכדי שאפשר יהיה לברר בירורים מדבר גשמי, היה זה על-ידי כך, שנשפל “מכתב אלוקים” – בתוך דבר גשמי, הלוחות שהיו מעשה ידי משה, ושרשם נעלה מאוד, והוא מתעלומות החכמה וכפליים לתושיה!

(“תורת שמואל” תרל”ב ח”א עמ’ רמז)

מהלוחות האחרונות – קרן אור פני משה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: קירון עור פני משה, היה מהלוחות האחרונות, ועניינו – נתינת כח לברר בירורים בכח התורה, וכך להביא את המשיח. זאת על-ידי ה”קרן” של בחינת ספירת המלכות, אשר מחברת נבראים עם אלוקות, ופועלת שיהיו בבחינת אין וביטול בתכלית. על ידי כך, נעשית בחינת קירון אור, שהוא גילוי עצמות אין סוף. זהו שקרן מורה על עצמות הדבר, וגם – לשון חוזק, כפי שנאמר וירם קרן משיחו, שבחינת ה”קרן שבמלכות” שפועלת שה”יש ממש” – יהיה בחינת “אין וביטול ממש”, תהיה בבחינת “רוממות קרן”, שיהיה בזה דוקא – המשכת העצמות.

(המשך תער”ב ח”ג עמ’ א’שה)

“כפלים לתושיה”

כ”ק אדמו”ר הריי”צ: איתא במדרש רבה: “אמר לו הקב”ה (למשה): אל תצטער בלוחות הראשונות, שלא היו אלא עשרת הדיברות לבד, ובלוחות השניות אני נותן לך, הלכות, מדרש, ואגדות”. והיינו, שבלוחות השניות ניתנו ספרא וספרי ושני התלמודים בבלי וירושלמי, וכן קרן עור פני משה, מה שלא היה בלוחות הראשונות, שבלוחות השניות ניתנו הכוחות לכך, שעל ידי לימוד התורה ביגיעה ובעיון, יביא לידי גילוי תעלומות חכמה, ועוד יותר – כפלים לתושיה, ולכן, לצורך בירור הנפש הבהמית קיבלו הוספה כה רבה בגלוי התורה לישראל.

(סה”מ תרפ”ט עמ’ 59)

קרני ההוד שבכל יהודי

כ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח: קרני ההוד של משה רבינו – זו דרגת ה”כתר” שמאירה בו, שלמעלה מהראש, ורומז על ענין “כי תשא את ראש בני ישראל”, שעל-ידי משה רבינו נעשית ההתנשאות וההעליה לדרגת הכתר שלמעלה מהראש.

ומכיוון שבכל יהודי ישנו ניצוץ מנשמת משה רבינו, לפיכך, בכל הזמנים ובכל המצבים – אפילו בזמן ומצב הגלות – יש לכל יהודי את הכתר מלכות של “קרני ההוד”.

ובכוחות הנפש – הכוונה היא לכח הרצון עד למסירות נפש שלמעלה מהשכל. שכן הרצון לה’ – של כל יהודי – נמצא בתוקף בכל הזמנים, שלכן היה ויש תמיד לבני ישראל הכח לעמוד בגלות, ורצונו האמיתי של כל יהודי הוא לקיים את רצון ה’!

(דבר מלכות פ’ כי תשא תשנ”ב)

פתגם השבוע בעניני משיח וגאולה

כי עם קשה עורף הוא (תשא לד, ט)

…ויהי רצון שסוף-כל-סוף ימצאו עשרה מישראל ש”יתעקשו” שהם מוכרחים לפעול אצל הקב”ה, ובודאי יפעלו אצל הקב”ה – כמו שכתוב “כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו” - להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

…ועוד והוא העיקר – שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב.

(כ”ח ניסן ה’תנש”א)