חצי יובל, 25 שנים, חלפו מאז יו”ד שבט הגדול תשנ”ג, בו התקיים מעמד גדול ונשגב בהשת

חצי יובל, 25 שנים, חלפו מאז יו”ד שבט הגדול תשנ”ג, בו התקיים מעמד גדול ונשגב בהשתתפות רבבות יהודים בכל רחבי העולם, בנוכחותו של הרבי מלך המשיח, כאשר במעמד זה קיבלו על עצמם את הנהגתו כמלך המשיח >> ההכנות לימים ההם, היו דרמטיות ומרגשות >> מנחם זיגלבוים, אז תלמיד ב–770, משחזר את ימי ההכנה ההם…

הימים, ימי תחילת חודש שבט תשנ”ג.  בחצרות קדשנו אין יום אחד דומה למשנהו. אני זוכר היטב את הימים ההם שבכל יום הייתה הפתעה חדשה. כשקמנו בבוקר, תלמידי התמימים, לא ידענו אם היום הרבי ייצא למנחה או לשחרית, או לכל שלוש התפילות ואולי אף לא לאחת מהן.

זו הייתה תקופה שמעולם לא ידעה כדוגמתה ליובאוויטש של דור השביעי. מאז קיבל הרבי מה”מ על עצמו את הנשיאות, ההנהגה היתה מסודרת וקבועה. אמנם מדי פעם חלו שינויים כאלה ואחרים, תלוי בסדר יומו של הרבי. כך למשל במשך השנים הרבי מעולם לא התפלל שחרית עם הציבור (מלבד בימי שבתות וחגים, ובאי–אלו ימים בודדים במשך השנה). מאז כ”ב שבט תשמ”ח, החל הרבי להתפלל עם הציבור שחרית מדי יום ביומו. אך לאחר השינוי, הנהגה זו הפכה לקבועה.

ההעלם וההסתר הגדול שחוו החסידים מאז כ”ז באדר ראשון תשנ”ב, שידד מערכות. גואלנו נכסה ונעלם.

גם כיסוי זה השתנה בימי החגים של שנת תשנ”ג, כאשר הרבי החל לצאת לתפילות עם הציבור. אך מאז, לא היו תפילות קבועות, אלא הכל “לפי המצב”, כמו שהיו אומרים אז. אנחנו תלמידי ה’קבוצה’ למדנו ב’חובבי תורה’, וכשהייתה הודעה שהרבי יוצא לתפילה, היינו מקבלים אותה ב’ביפרים’ הזכורים לטובה, ורצים ל’בית חיינו’ כדי להתפלל עם הרבי. בדרך צחות חשבתי לעצמי, שבאותם ימים, כל פעם שהרבי יצא, זה היה סוג של “ראש חודש כסלו” מחדש. כל יציאה של הרבי, הייתה שמחה מחודשת.

לא תמיד ידענו אם הרבי ייצא לתפילה או לא; כשלא יצא, היינו ממתינים עד זמן מסוים, ואז מתפללים בלית ברירה במניין ‘רגיל’, ללא נוכחותו של הרבי.

ההפתעה הגדולה שהחלה בחגי תשרי תשנ”ג, הפכה אט אט להרגל במהלך חודשי חשוון, כסלו וטבת. אם כי היה זה הרגל–שאינו–הרגל. תמיד היינו דרוכים. תמיד בתנועת נפש של ‘היכון’. מתח סמוי תמיד היה תלוי בחלל האוויר.

הרבי יצא כמעט בכל יום לפחות לחלק מהתפילות, כשבתום כל תפילה הרבי יצא למרפסת הידועה שבמערב בית הכנסת, ובשבתו על כס מלכותו, היינו קוראים ושרים לפניו “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.

השירה כבר לא היה בבחינת ‘הרגל’, שכן כל פעם הייתה התרגשות מחודשת.

ייתכן ובעשרים וחמש השנים שחלפו מאז (חצי יובל? כן, מסתבר שכן. הזמן חולף מהר…), שכחתי אי אלו רשמים ורגשות, ולשם כך הצצתי ביומן שנכתב באותם ימים. אני שמח שלא טעיתי… מסתבר שהזיכרון של בחור ב’קבוצה’ הוא זיכרון שמלווה את האדם לאורך כל חייו.

וכך נכתב ביומן תיאור מאחת השבתות: “..לאחר כדקה נראו תזוזות בוילון המרפסת… ועם סיום הקדישים התחיל הקהל כולו כאחד ‘יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד’. מי שחושב כי הדבר הפך להיות בבחינת ‘מצות אנשים מלומדה’, והקהל התרגל לנגן זאת מבלי חיות - טועה בגדול! בכל פעם ופעם מושר הניגון בקצב חדשני ובהתלהבות, וכל יום אינו דומה לקודמו. ובמיוחד הדברים אמורים כאשר עובר זמן מסויים שאיננו זוכים ‘לראות וליראות’, ולאחר מכן שוב ‘יראו עינינו’, או אז ‘ישמח ליבנו’, ובפרט בימים אלו לאחר כמה שבועות שראינו את הרבי בקושי אחת לשבוע, והיום אנו זוכים בשבוע זה לראות את הרבי זו פעם השלישית! ובנוסף לכל זה הרי שפניו המאירות של הרבי מאירות את עינינו ומשמחות את לבנו”.

הכנה לקראת…

הימים של תחילת חודש שבט תשנ”ג, זכורים לי היטב. אלו היו ימי ההכנה לקראת יום קבלת הנשיאות י’ שבט. אי אפשר שלא לשכוח אותם.

למעשה, כשאני חושב על זה כעת, זו הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת הנשיאות, שבה ההנהגה הייתה לא באופן הרגיל. בשנה שעברה, תשנ”ב, הרבי עוד עבר לפני העמוד, היו שיחות קודש, הרבי נסע ל’אוהל’ כדרכו בקודש מאז ומקדם.

והשנה? איך ייראה היום הגדול הזה?

ועם כל המחשבות והחששות, אי אפשר שלא להתכונן ליום הקדוש, יום ההתקשרות. ג’ שבט היה בגדר הזדמנות נהדרת להכנה ראויה.

מה קרה בג’ שבט?

שנה קודם לכן, בג’ שבט תשנ”ב, הרבי מה”מ דיבר במפתיע על חיסרון הדיבור שהיה אצל אדמו”ר הריי”צ בשנותיו האחרונות, והרבי לקח מכך הוראה להוסיף “הוספה מיוחדת בלימוד תורתו של הנשיא, ובדיבור דוקא”.

במלאות שנה לשיחה המדהימה הזאת - בה אנו רואים בעינינו, למרבה הצער, את החיסרון בדיבור גם אצל הרבי מה”מ - התקיימה אסיפה מיוחדת בהשתתפות ראשי הישיבות ומנהלי מוסדות חינוך בכמה מערי ארה”ב - להקדיש את יום שני, ג’ בשבט, יום מלאת שנה לאמירת שיחה זו, ליום של הוספה מיוחדת בלימוד תורתו של הנשיא, בנגלה ובחסידות, בדיבור.

ב–770 התארגנו הבחורים, וארגנו שבמשך כל היממה ילמדו התמימים והאברכים בתורתו של נשיא הדור, החל מהשעה 5:00 לפנות ערב, כסגולה להוספה בדיבור. חלקו המזרחי–דרומי של 770, הוקצה לענין זה והוא נסגר על ידי מחיצות קלות כדי שהמולת התפילות לא יפריעו ללימוד מתוך מנוחת הדעת והנפש.

נו, יש הכנה מתאימה מזו לי’ שבט?!…

מדברים על מעמד מיוחד בשידור חי לכל רחבי תבל

כל זה לא היה אלא הכנה לקראת היום הגדול י’ שבט, זה היום בו ימלאו 43 שנים לנשיאות הרבי מלך המשיח, ובו יכריזו, בכל העולם כולו, ובכל העולמות, במעמד הרבי, “יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד”. עדיין לא ברור מה, מי כמה, למה ומתי. השמועות רוחשות ובוחשות, אבל מדברים על מעמד מיוחד שיעבור בשידור ישיר באמצעות מרכז שידורי חב”ד לכל רחבי תבל.

מישהו הזכיר שמעמד זה ישולב עם חגיגת סיום שעורך הצייר מר מיכל שוורץ שצייר את הציור המיוחד של ימות המשיח כפי שהרבי הורה לו. מדובר בציור שמורכב מרבבות מילים מתורתו של הרבי המרכיבות את ציור הגאולה, כאשר הציור ‘מספר’ כמה מייעודי הגאולה. אין ספק שמדובר באמנות נדירה ומיוחדת. מספרים כי מר שוורץ (אשר לו קשר קרוב עם הרבי מאז תחילת הנשיאות) שאל לאחרונה את הרבי באמצעות המזכירים בנוגע לעריכת חגיגת סיום הציור ביו”ד שבט, בנוכחותו של הרבי, והרבי השיב בחיוב. אין ספק שזה מוסיף עניין לכל האירוע הגאולתי הזה.

במשך כל השבוע נערכו עבודות קדחתניות להצלחת האירוע. זה היה כרוך בלוגיסטיקה עצומה המורכבת מאינספור פרטים טכניים כמו גם הלכתיים וחסידיים.

התכנית שדיברו אז, שביום ראשון בערב, ט’ שבט, ליל היום הגדול והקדוש י’ שבט, בשעה חמש אחר הצהריים, יתחיל הכינוס. רבבות עמך בית ישראל יתאספו כל אחד במדינה שלו, כאשר מקום הכינוס המרכזי יהיה כמובן בבית חיינו. עדיין לא היה ברור מי ידבר באירוע הזה, אבל היה ברור שיושם דגש על חשיבות הכרזת ‘יחי המלך’. לאחר מכן יכריזו כולם את הכרזת הקודש בנוכחותו של הרבי ובכך יקבלו את מלכותו כמלך המשיח בהכרזת שבע פעמים “יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד”.

המתח ב–770 היה עצום. נכון שמאז שמחת תורה, נוהגים לשיר בקביעות “יחי אדוננו” לפני הרבי בכל פעם שהרבי יוצא לציבור. נכון שהדברים מצולמים ומתועדים ומופצים בכל העולם, לשמחת לבם של החסידים שצמאים לכל הנהגה, תנועת יד או ראש של הרבי (אחרי תקופה של העלם והסתר שנמשכה יותר משבעה חודשים) - אבל הפעם מדובר במשהו שונה לחלוטין. מדברים על כינוס שיועבר בשידור חי לכל העולם (לצעירים שבין הקוראים, מדובר בטרום עידן האינטרנט שאפשר הכל לעשות בשידור חי, בזמינות מיידית וללא עלות כספית…), כאשר במעמד זה נקבל לא רק את נשיאותו של הרבי כמנהיג, אלא קבלתו כמלך המשיח - ממש כמו שהיה לפני 42 שנה, בתשי”א, כאשר קיבלו את נשיאותו של הרבי.

כלי תקשורת בארץ ישראל ובעולם כולו גילו עניין רב בנעשה, והביעו התעניינות להשתתף באירוע ולשדר ממנו. סוף סוף זהו מעמד ייחודי שדומה כי בכל ההיסטוריה היהודית לא היה כמותו - רבבות בכל קצוות תבל מקבלים ברצון ובשמחה את מלכותו של מלך המשיח קבל עם ועולם.

לא פלא שההתרגשות הלכה וגאתה ככל שהתקדם הזמן לקראת הכינוס. הגיעו שמועות שבתי ספר בעולם החב”די כולו החלו להכין את הילדים למעמד קדוש זה, וכהכנה למעמד קבלו עליהם הילדים הוספות בתורה ומצוות. אנשים מכל החוגים החלו להתעניין. משהו החל לחלחל ללבבות, שאולי הפעם זה יקרה… אולי הפעם הרבי יקום ויתגלה. רק המחשבה על כך מרגשת בהחלט.

הרבי מאשר, ואין אחר דברי המלך!

אין ספק שככל שהעניין הזה גדול ועצום, כך גם הקטרוגים הולכים וגדלים, גם בתוך המחנה פנימה. היו כאלו שהתביישו בכינוס, היו כאלו שביקשו להצניע, והיו שביקשו לבטל כליל מחשש ל”חילול שם ליובאוויטש”. אני זוכר את המתח העצום אצלנו, הבחורים, לאחר שרבני חב”ד פרסמו באותם ימים הודעה חריפה השוללת מכל וכל את הרעיון, תחת הכותרת “אזהרה נוראה”. הרבנים ביקשו להצניע את האירוע ולהשאירו כ’פנים–חב”די’. על המודעה חתמו חברי בית הדין של שכונת ‘קראון הייטס’ וכן ‘ועד הרבנים הכלליים וועד רבני אנ”ש באה”ק’.

הכל הבינו כי העניין הגדול והחשוב הזה, עומד כעת תלוי כחוט השערה. צריך לשאול את הרבי. ההכרעה שלו, כמו בכל שנות הנשיאות וההנהגה, תכריע את הכף: האם נזכה הפעם, או שמא שוב השטן ייכנס וינסה לבלבל ולעכב את הגאולה כפי שעשה (והצליח רח”ל) פעמים רבות בהיסטוריה היהודית, רגע לפני שהמערכה הגדולה להבאת הגאולה עמדה להיות מוכרעת.

ביום חמישי הכניסו המזכירים את תכנית הכינוס של י’ שבט לרבי. המארגנים פירטו בדיוק רב את כל פרטי התכנית המתגבשת, ביניהם - שידור הכינוס בשידור ישיר וב’סאטעלייט’ לכל רחבי העולם. הרבי נענע בראשו ב”הסכמה וברכה” לכל פרטי התכנית.

•

מרגע זה ואילך לא היתה הפוגה בהשתדלותם ועבודתם של ‘מטה משיח’ לארגן את הכינוס עד לפרט האחרון. שמעתי שלא היה פשוט להשיג בפרק זמן כה קצר (פחות משלושה ימים) חברה שתסכים להתארגן ולשדר את הכינוס ב’סאטעלייט’. אבל, כאמור, ‘בטוחים בברכתו של הרבי’ התקיים בהם “יגעת ומצאת תאמין”!

רבני השכונה כתבו מחדש ‘קול קורא’ מתוקן, ובו חזרו בהם מההחלטה הקודמת, בציינם כי הקול–קורא למען הכינוס היה למראה עיני כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, ונענע בראשו הק’ לברכה. כן נמסר אשר כ”ק אד”ש מה”מ הביע את הסכמתו על ה’סאטעלייט’, ונתן לכך את ברכתו הק’.

ההתרגשות הגיעה לשיאה.

(על כינוס קבלת המלכות שעורר סערה והתרגשות בעולם היהודי כולו - בשבוע הבא בע”ה).