מכירים את המושג “לדבר עם הידיים”? ישנם אנשים שיותר ממה שהם אומרים עם הפה, הם אומרים עם הידיים!

רעיון לפרשת ויחי עם מסר של גאולה
מאת הרב ניסים לגזיאל

מכירים את המושג “לדבר עם הידיים”? ישנם אנשים שיותר ממה שהם אומרים עם הפה, הם אומרים עם הידיים!

תנועות הגוף שלהם (ובעיקר, היד) בעת הדיבור מבליטות ומעצימות את מה שהם מבקשים לומר. הם לא חושבים ולא מתכוונים לעשות זאת, הדבר קורה כשלעצמו, באופן אוטומטי. כשהם כועסים, הידיים מתכווצות להם באופן אוטומטי לאגרוף. לעומת זאת, בעת התפרצות של התפעלות, הידיים ‘עפות’ להם כלפי מעלה. וכשהם משדרים מצב של תסכול, הפנים נפולות והידיים צונחות להם במהירות כלפי מטה.

זוכרים את מר יצחק שמיר ז”ל? אומרים עליו, שהוא היה כזה. אמנם הוא היה נמוך מהרגיל, אבל כשהוא היה נואם…

הוא היה נואם בלהט ובהתרגשות, בתוקף וללא מורך לב, ובעיקר… עם הרבה תנועות ידיים! ימינה ושמאלה, מעלה ומטה, ידיו היו עפות לכל כיוון, וכל זאת על מנת להעביר את המסר!

למעשה, היו שאמרו, שכדי לגרום לו להפסיק לנאום ולדבר, כל מה שצריך לעשות הוא… לקשור לו את הידיים!

פרשת השבוע, פרשת ויחי, היא הפרשה הקצרה ביותר בחומש בראשית (סה”כ 85 פסוקים) ובה אנו מסיימים את ‘ספר הישר’ - “ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים” (ע”ז כה, א). פרשתנו, על אף שמה - ויחי (מלשון ‘חיים’), עוסקת ברובה המכריע (בהכנות המקדימות ו)בפטירתו של יעקב אבינו, בחיר האבות. לפני הסתלקותו, יעקב אבינו מכנס את בניו, שבטי ישראל ואומר להם: “האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים” (בראשית מט, א). לאחר מכן, הוא ממשיך ומברך את השבטים, כל אחד בדרכו שלו - “ראובן בכורי אתה”, “יהודה אתה יודוך אחיך”, “בן פורת יוסף” וגו’.

היה ניתן לחשוב, שלכך התכוון יעקב מלכתחילה, לכנס את בניו ולהעניק להם ברכות שיקרו “באחרית הימים”.

אבל רבותינו בבראשית רבה (צח, ב; מובא בפרש”י עה”פ) מלמדים אותנו שלא בדיוק, לא זאת היתה כוונתו של יעקב אבינו, הוא התכוון למשהו אחר לגמרי… במילים: “אחרית הימים”, התכוון יעקב לגלות לבניו (ולנו) את ‘קץ הימים’ - את התאריך המדויק בו יתגלה מלך המשיח ויגאל את עם ישראל!

אלא ש”ביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ …ונתכסה ממנו”- הקב”ה העלים זאת ממנו!

חז”ל מוצאים לכך ביטוי מוחשי בתחילת הפרשה: פרשת ויחי היא הפרשה היחידה בתורה שמתחילה ללא רווח, ‘פרשה סתומה’ לגמרי (בדרך כלל, ‘פרשה סתומה’ משמעותה רווח של שלוש עד תשע אותיות באמצע שורה, ואילו כאן, בפרשת ויחי, אין שום רווח!) מדוע?

כי קץ הגאולה “נסתם” ונעלם מיעקב אבינו בפרשה זו!

אלא שכאן נשאלת השאלה: לשם מה רצה יעקב לגלות להם זאת? הרי ברור שכוונתו לא הייתה סתם להראות להם שהוא יודע את הסוד הנכסף, אלא שהוא סבר שיש בכך תועלת עבור בניו ובניהם אחריהם, שיידעו מתי הוא זמן הקץ. ולכאורה, לפי מה שאנו רואים היום שעברו כבר אלפי שנים מאז ועדיין לא באה הגאולה - הרי אם יעקב היה מודיע לבניו שהגאולה תבוא רק בעוד אלפי שנים, נקל לשער איזו עצבות נוראה הייתה נופלת עליהם.

ה’כלי יקר’ מפרש שזוהי אכן הסיבה שהקב”ה העלים את הקץ מיעקב, כדי למנוע את עוגמת הנפש ונפילת רוח השבטים!

נו, ויעקב לא ידע את זה?

אודות הגאולה נאמר: “אני ה’ בעתה אחישנה” (ישעי’ ס, כב). נשמע כמו סתירה, לא?! “בעתה” - משמע בזמן הקבוע מראש, ואילו “אחישנה” משמע שהקב”ה יזרז את הגאולה. איך זה מסתדר?

מסבירה הגמרא: “זכו - אחישנה; לא זכו - בעתה”, ה”זכות” - קיום תורה ומצוות, בכוחה להחיש את בוא הגאולה עוד לפני הזמן הקבוע!

בואו ונוסיף לכך את דברי הזהר (ח”ג רכא, א) הקובע ש(לולא חטא בני ישראל) גאולת מצרים היתה אמורה להיות הגאולה השלימה, שאין אחרי’ גלות!

אם כן, הקץ אותו התכוון יעקב לגלות לבניו אינו ה’קץ העכשווי’ - שנת תשע”ט (בעז”ה!), אלא ה’קץ דאז’ - שנת יציאת מצרים, פחות ממאתיים שנה מפטירתו!

יותר מכך: מכיוון שגם 200 שנה הוא יעד רחוק מידי בשביל בני יעקב שהרי הם לא יזכו לראות אתהגאולה בחייהם, בודאי שיעקב לא התכוון לומר להם שהגאולה לא יכולה לבוא קודם לכן, אדרבה,

מכיוון שהוא גילה להם שהגאולה קרובה ותלויה במעשיהם, הרי שאם יוסיפו עוד יותר במעשיהם, הגאולה תבוא מוקדם עוד יותר, בחיי חיותם בעלמא דין!

אם כן, מדוע מנע זאת הקב”ה? האם הוא לא מעוניין שבני ישראל יוסיפו בעבודתם (על מנת לזכות לגאולה)?

התשובה פשוטה:

הקב”ה אינו מעוניין בעבודה הבאה כתוצאה מסיוע חיצוני של גילוי הקץ (“עבודה של גילויים”), אלא בעבודה הנובעת מיגיעה והשתדלות של האדם בכוחות עצמו ושלא על–מנת לקבל שכר.

בשביל “גאולה נצחית” צריך “עבודה נצחית”! עבודה שלמעלה משינויים, גילויים ותנאים! עבודה לשם שמיים נטו, גם בתנאים הקשים ביותר של הגלות (מצרים, והעכשווית)!

הקב”ה רצה להביא את שבטי ישראל למדריגת העבודה הרצויה - “עבודה נצחית/עצמית” - ולכן הוא העלים את הקץ מיעקב אבינו!

ובנוגע אלינו: מספרים על אדם מסוים שהגיע לרבי עם הצעה “מאוד מעניינת”. “הגמרא אומרת שמשיח יבוא בדור שכולו זכאי או בדור כולו חייב, דור שכולו זכאי לא יהיה.. היצר הרע לא נותן.. אולי ננסה להקים (ח”ו) דור שכולו חייב??”

“את זה” אמר הרבי בפסקנות “אני לא אתן!”

הרבי לא נותן לנו לשבת בחיבוק ידיים, רגל על רגל בחוסר מעש. אנחנו מוכרחים לעשות!

“עבודה נצחית” למען ה”גאולה הנצחית”!

שבת שלום!

(לשיעורים מלאים על ‘משיח בפרשה’ - באתר MoshiachBP.com)