משתתפים

לרגל עונת הרישום לישיבות הקטנות, פנינו להנהלת הישיבה הקטנה ב”תורת אמת” ירושלים, וביקשנו לשמוע על השינוי שמחוללת הישיבה בנפשם של הבחורים הצעירים, ועל תפקיד ההורים בעיצוב האישיות של בנם לקראת כניסת הבחור לישיבה * ברב-שיח מרתק פורסים חברי ההנהלה את משנתם הסדורה בנושא חינוך, גבולות, התקשרות, הכנה לקראת ימי הישיבה ותפקידם של ההורים * מוגש לרגל ב’ ניסן, יום ההילולא של כ”ק אדמו”ר מהורש”ב, מייסד ישיבת תומכי תמימים ומייסד ישיבת “תורת אמת” 

 מימין לשמאל: הרב ראובן בורושנסקי, ראש הישיבה; הרב יוסף יצחק רוזנברג, משפיע ראשי בישיבה; הרב יחיאל מיכל דוברוסקין, משפיע בישיבה; והרב דניאל כלב, משגיח כללי בישיבה

משתתפים (לפי סדר הא”ב):

הרב דניאל כלב
משגיח כללי בישיבה

הרב ראובן בורושנסקי
ראש הישיבה

הרב יחיאל מיכל דוברוסקין
משפיע בישיבה

הרב יוסף יצחק רוזנברג
משפיע ראשי בישיבה

תמונות: יעקב נתן – 13 הפקות

אנו נמצאים לקראת עונת הבחינות לישיבה, והורים רבים שואלים את עצמם: כיצד ניתן להכין את הילד בצורה הטובה ביותר לקראת המעבר לחיי ישיבה בעוד חצי שנה. מהניסיון שלכם, מהם התחומים המרכזיים שבהם מתבטא המעבר מחיי “חיידר” לחיי ישיבה?

הרב רוזנברג: בעצם לתשובה הזאת ישנם שני מישורים: ראשית יש את המישור הטכני – בו התלמיד חווה שינוי עצום עם המעבר מהבית אל הישיבה. עד הישיבה, התלמיד הינו ילד ב’חדר’, ישן בבית, אוכל בבית, ובכלל המושגים שלו הינם יותר קטנונינים. ברגע שהתלמיד עובר לפנימייה, הוא מסתגל לאורח חיים שונה, עם הרגלים חדשים, חברים חדשים. מדובר על שינוי קיצוני מאד מבחינת החוויה המהותית שהתלמיד עובר במעבר מחיי ילדות לחיי ישיבה. לכן צריכים להשקיע מאמצים בראש ובראשונה במישור הזה, כדי להקל עליו את המעבר.

מלבד זאת יש את המישור הלימודי שגם בו מדובר על שינוי באין-ערוך: אם ב’חדר’ הוא היה רגיל ללמוד עמוד גמרא בשבוע, פתאום בישיבה הוא לומד דף שלם עם כל התוספות ועוד מפרשים ומראי-מקומות. תלמיד בישיבה גם מתחיל ללמוד סדר גירסא, שבו הוא צריך להתרגל להספק אחר של לימוד, ובנוסף יש גם את הסדרים של ההכנה, שבהם התלמיד צריך ללמוד איך מכינים לבד דף גמרא.

במישור הגשמי יש כמובן אחריות על הצוות של הישיבה, שדואג שלכל תלמיד יהיה את ההסתגלות הכי נוחה וטובה לכל החיים החדשים בישיבה. כמובן שהאחריות הזו היא גם על הצוות הגשמי, שמשקיע מאמצים שלכל תלמיד תהיה את הפינה שלו, ואצלנו בישיבה גם מקפידים שהתלמידים של שיעור א’ יגיעו קצת לפני כל שאר התלמידים של הישיבה, כדי שיוכלו להכיר אחד את השני ולהכיר את המגיד שיעור החדש, את חדר השינה ואת כל המקום החדש אליו הגיע לפני שמתחיל הזמן של הלימודים. כמובן שהצוות משתדל להיות קשוב לתלמידים, להאזין לצרכים שלהם ולהעניק להם את התחושה הטובה ביותר, שיידעו שיש להם עם מי לדבר ומבינים אותם. המחנכים בישיבה מכירים את הקושי במעבר מהבית לישיבה ולכן אנו נוהגים בהתאם ומאפשרים לתלמידים להסתגל אט-אט אל חיי הישיבה ולהתרגל לאורח החיים החדש שקיים בישיבה.

בנוגע לקושי הלימודי שחווה התלמיד, יש את הצוות של הר”מים והמשפיעים שיודעים איך לכוון את הבחור לפי הידיעות שלו והרגלי הלימוד שלו, כדי שלא יצטרך בבת-אחת להתרגל לקצב לימוד אחר לגמרי, אלא שיכיר את סגנון וצורת הלימוד החדשה, כך שיוכל לאמץ אותה בהתאם. הענין המרכזי הוא באמת להרגיל את התלמיד להישגי הלימוד של הישיבה ולריבוי השעות.

הרב כלב: באמת הקושי הזה קיים גם לתלמידים המצוינים, כי המעבר הוא באמת חד. אבל יש גם פעילויות חדשות בישיבה, כמו התוועדויות, סדרי ניגונים וכל ההווי החסידי וההווי החברתי בישיבה, שמקנים לתלמיד חוויה מאד חזקה ותורמים למעבר הזה לישיבה. באמת בהתחלה קשה לכל התלמידים, אבל עם הזמן רואים שהם מתרגלים לסדרי הלימוד החדשים ומתאימים את עצמם לדרישות של הישיבה.

הרב דוברוסקין: בחסידות מתעכבים על כך שבכל דבר ההכנה היא חלק בלתי נפרד מהדבר עצמו – כך גם כמובן בנושא של הכניסה לישיבה. חלק גדול מהמאמץ שהמעבר לישיבה יהיה קל לתלמיד, צריך להיעשות לפני הכניסה לישיבה, הן על-ידי צוות ה’חדר’ והן על-ידי ההורים. ככל שהתלמיד יידע לפני כן לקראת מה הוא הולך, כך יוקל לו. רואים שיש תלמידים שמגיעים לישיבה גם עם בשלות ועם הרגלים של ישיבה. הם הורגלו כבר ללכת למקווה כל בוקר, ללמוד את השיעורים של חת”ת ורמב”ם, לשבת בהתוועדויות ככל שאפשר, ולכן כשהם מגיעים לישיבה הנחיתה שלהם הרבה יותר רכה. גם מבחינת הלבוש, יש תלמידים שכבר מתרגלים ללכת כמו “תמימים”, עם כיפות בד, חולצות לבנות וכדו’, וכשהם מגיעים לישיבה חלק גדול מהדברים כבר לא חדש להם ולכן המעבר הוא קל יותר. תלמיד שכבר לפני הכניסה לישיבה את התייחסו אליו כאל תמים, לא צריך לאחר מכן להתרגל בבת-אחת לעולם שלם חדש. בנוסף חשוב להכין את הילד – שיידע שהמעבר לישיבה לא תמיד קל ובהתחלה יהיה קצת קשה, אבל עם הזמן מתרגלים.

הרב בורושנסקי: ראשית צריכים לתת לתלמידים את ההרגשה שהישיבה היא הבית הטבעי שלהם. מספרים שבעיר ריגא היה מנין שחרית שייסד הרבי הריי”צ ולאחר שהרבי עזב את העיר היו קשיים להחזיקו. אחד מהאברכים החסידיים החליט שהוא עוזב את המנין, כיון שהיה קשה לו להמשיך להתפלל בו בתנאים שנוצרו. הרב חיים אליהו אלטהויז אמר לו שכשהאבא מסתלק לא עלינו, אז הילדים החורגים עוזבים ורק הבנים האמיתיים נשארים. מהסיפור הזה לומדים שאם נותנים לילד אהבה אמיתית והרגשה שתומכי תמימים זה הבית שלו, הוא לא יעזוב את תומכי תמימים. צריך לתת לתלמיד הרגשה שהוא לא בן חורג חלילה אלא זהו המקום הכי טבעי שלו.

תפקיד ההורים – ממשיך גם בשנות הישיבה

מה ההורים יכולים לעשות כדי שלילד לא יהיה רתיעה מהמעבר החד לחיי ישיבה מלאים, עם כל הדרישות שמתלוות לכך?

הרב בורושנסקי: צריכים לטעת אצל התלמיד את ההשתוקקות להיות תמים. כמו שעם ילד קטן שעושים לו ‘חלאקה’, יוצרים אצלו התלהבות שתגרום לו לחכות ליום-הולדת שלוש ואומרים לו ‘עוד מעט תהיה בן שלוש ותהיה לך ציצית’, כדי שיחכה ללבוש את הציצית, כך גם עם ילד שנכנס לישיבה. אם הילד מחכה כבר להיות “תמים”, הוא בעצמו כבר יתייחס להכל אחרת. יש ילדים שמחכים ליום שבו הם יכנסו לישיבה ורואים שיש להם גאווה חסידית שהם נכנסו לישיבה ולכן כל ההרגלים החסידיים נראים להם בפשטות הרגלים שיש לשמוח בהם. לעומת זאת כשההורים מאפשרים לילד להמשיך להיות ילד בכל המובן של זה עד לכניסה לישיבה ומצפים שכשהוא יגיע לישיבה כבר “יעשו ממנו” תמים חסידי, הרבה יותר קשה לצוות להכניס את התלמיד לעולם של חסידישקייט.

הזמן שלפני הכניסה לישיבה הוא למעשה קרש הקפיצה לישיבה – וההורים צריכים להשתדל שהקרש קפיצה יהיה כמה שיותר מבוסס. הנקודה היא שכל כיתה ח’ היא בעצם הכנה לישיבה – וההכנה היא בעיקר בבית, כשמשדרים לילד את היוקר של להיות “תמים”.

ראיתי בתחילת השנה אבא שהביא את הבן הבכור שלו לישיבה ואמר בגאווה שהיום הוא מביא את הביכורים שלו לתומכי תמימים. הוא היה נרגש בעצמו מהענין המהותי שהיום הבן הבכור שלו זוכה להפוך לתמים ולהיות חלק מלגיון של מלך וראו במוחש שהמסר הזה עבר לבן.

הרב דוברוסקין: הענין הוא שצריך לגרום שהתלמיד יבין ובעיקר ירגיש שכל ההנהגות החסידיות הם לא דרישות של הישיבה אלא שהתלמיד צריך לדרוש אותם מעצמו כיון שהוא רוצה להיכנס לעולם החסידי ולהיות תמים חסידי. למשל אמירת שניים מקרא ואחד תרגום, יציאה למבצעים בימי שישי, הקפדה במוזיקה על שמיעת ניגונים בלבד – אלו הם לא דרישות של הישיבה ש”מגבילה” את הבחור, אלא הנהגה חסידית פשוטה שנדרשת מכל בחור שנטוע בו הרצון להיות תמים חסידי – והרי הרצון ישנו בכל אחד ולפעמים רק לגלותו ולחזקו.

איך ההורים יכולים לתת חיזוק להנהלת הישיבה בתפקידם בנוגע לחינוך הילד?

הרב בורושנסקי:  תלמיד צריך לדעת שכשהוא נכנס לתומכי תמימים הוא נישא על כנפיהם של הרביים. להיות “תמים” זהו להיות בן של מלך בפשטות ולהנהלת הישיבה יש “סייעתא דשמיא” לכוון את התלמיד כפי הנדרש. שההורה מקרין לילד שהוא סומך על הנהלת הישיבה ומאמין שהם יידעו לחנך אותו בצורה הטובה ביותר, אז גם התלמיד מתייחס אחרת להנהלת הישיבה.

הרב רוזנברג: כששולחים לפני הכניסה לישיבה את תקנון הישיבה לתלמידים, ההורים צריכים להתייחס לתקנון לא כאל דרישות של הישיבה, אלא כחלק מההכנה של התלמיד לחיים של בחור חסידי. כשההורים מסבירים לתלמיד שמה שנכתב בתקנון הישיבה אלו הן ההנהגות הנדרשות מכל תמים חסידי, אז ממילא לא נוצר קונפליקט בין ההורים לבין הדרישה בישיבה והדברים מתקבלים אצל התלמיד, שמצידו וודאי רוצה להיות “תמים” במלא המובן.

מסופר על הרבי מקוצק שנכנס אליו אפיקורס והקשה עליו מדוע צריכים יהודים לקיים מצוות, וכי מה רע במי שמאמין בלב בלבד? ענה לו הרבי שכמו שבשעון לא מספיק אם יש רק את המנוע ואת המספרים אלא צריכים את המחוגים כדי שיידעו מה השעה, כך גם המצוות, שלכאורה הם חיצוניות, אולם הם אלו שמראות את מה שנמצא בלב. כך גם בנוגע להנהגות שנדרשות מתמים, כמו לבוש חסידי וכדו’. אמנם אלו הם רק המחוגים, אבל בלי המחוגים אי אפשר לדעת שיש כאן תמים חסידי.

מה ההורים יכולים לעשות כדי לסייע להנהלת הישיבה בתפקידם החינוכי – עם כניסתו של הבחור ללימודים ובכלל?

הרב כלב: ישנה טעות נפוצה של הורים רבים שנמנעים מליצור קשר עם הנהלת הישיבה – אם בגלל שהם סומכים על כך שהתלמיד נמצא בישיבה וממילא האחריות מוטלת על כתפי הנהלת הישיבה ואם הם יזדקקו להם הם כבר ייצרו עימם קשר; ואם בגלל שהם מרגישים שלא בנוח “להפריע” לצוות ההנהלה. אולם בפועל הנושא של הקשר עם ההורים הוא חיוני מאד להתקדמות של התלמיד בישיבה וההורים יכולים לתרום המון להתקדמות התלמיד כשהם עומדים בקשר מתמיד עם הצוות שמלווה את בנם. אם למשל התלמיד נמצא בתקופת עליה מבחינה לימודית, חשוב מאד שההורים יידעו זאת ויוכלו לתת לו תגובה חיובית כשהוא מגיע הביתה.

לא תמיד התלמיד מספר בדיוק מה עובר עליו בישיבה ולפעמים גם ישנם תלמידים טובים שהנתונים שלהם “משעממים”, כי תמיד יש להם ציונים חיוביים, אבל גם אצל תלמידים כאלו חשוב לתת תגובה חיובית על התקדמות מסויימת, או על מבחן טוב במיוחד. הנושא של הקשר עם ההנהלה יכול לתת תמריץ חשוב מאד לתלמידים – וגם לשמח את ההורים – והוא תורם מאד למאמץ המשותף של ההורים וצוות הנהלת הישיבה, שרוצים ביחד את טובת התלמיד.

כשיש לילד תמריץ חיובי מההורים והוא רואה את השמחה שלהם מההתקדמות שלו בלימודים, זה מה שמשפיע עליו יותר מכל דבר אחר. הילד יודע מה חשוב באמת להורים שלו והוא מרגיש את השמחה שהוא גורם להם, כשהם יודעים את המצב שלו בישיבה, וכשהוא יודע שההנהגה החסידית שלו מגיעה לידיעת ההורים הוא מקבל מכך חיזוק ועידוד וזה מה שיעניק לו את הכוח לאחר מכן להמשיך את ההתקדמות בישיבה. לכן אנחנו מקפידים לשלוח דו”חות קבועים להורים, המדווחים להם על מצב בניהם בישיבה ועל ההתקדמות בחומר הלימודי וכן על הנהגתו החסידית של בנם, כדי להפיק את מירב התועלת משיתוף הפעולה שבין ההורים לבין צוות ההנהלה.

הרב דוברוסקין: למרות שרוב הזמן התלמיד נמצא בישיבה, בכל אופן ההשפעה שיש להורים על התלמיד היא עצומה. הילד מבין מה נוגע להורה שלו – האם הוא שואל רק איך האוכל והתנאים הגשמיים בישיבה, או שנוגע לו איך רמת הלימוד וההנהגה שלו.

כשהורה מתעניין מה לומדים בנגלה ומה לומדים בחסידות ומה התחדש היום בבית המדרש ומותר גם לאבא ללמוד עם בנו כשמבקר בבית ועל איזה נושא מדובר בהתוועדות, זה גורם לבחור להבין בדרך ממילא מה חשוב באמת ומה סולם הערכים האמיתי. זו טעות נפוצה שהרבה הורים טועים בה שכל חלקם מסתכם בלשלם שכר לימוד ולדאוג לגשמיות הטובה של הבן ואילו החלק הרוחני שייך רק להנהלת הישיבה. הנהגה זו איבדה הרבה נפשות.

הרב כלב: החינוך של התלמיד כשהוא מגיע לישיבה נעשה בקצב הדרגתי. גם בהתוועדויות משתדלים להרגיל אותם לתוכן החסידי שמתאים להם ולדבר בשפתם, עד שהם מכירים עוד מושגים ועוד ניגונים ואז גם ההתוועדות מקבלת גוון אחר. בהתחלה מדברים איתם על דברי ימי החסידים, על הסיפורים שמאחורי הניגונים, מסבירים להם את המהות של אורחות החיים החסידיים.

לתת לילד תחליף לעולם הזה

אפשר לחבר תלמיד בן 13 למושגים חסידיים כמו אתכפיא, התבוננות, דרישה עצמית וכדו’?

הרב כלב: מאד חשוב איך אנחנו מציגים את הדברים לפני התלמיד. אם אנחנו – המבוגרים – מקרינים רצינות כלפי התפילה והוא רואה שאתה חי עם התפילה מתוך חינוך עצמי לעבודה אמיתית של התחברות, אז זה נותן לו את הכוח לנהוג כך גם. כך גם בנוגע לשאר ההנהגה החסידית. כאשר המחנכים חיים עם הלימוד, עם ההתקשרות, עם התפילה החיה, גם התלמיד רוצה לחקות אותם ולקנות את אותם הנהגות.

הדרישה מתמים היא שהוא לרגע לא יפסיק לעלות ולהתקדם, כי ברגע שנעצרים נוצר וואקום שיכול לגרום לבחור חלישות ורצון למלא את החסר בעניינים אחרים. אסור שבחור יהיה לרגע אחד משועמם, אלא מלא כל הזמן בעניינים של קדושה. כמו שההסבר החסידי על “ותן חלקנו בתורתך” שלכל אחד יש את החלק שלו בתורה, כך גם בכלל ההנהגה החסידית לכל אחד יש את מה שהוא יותר מחובר אליו וצריך לטפח ולעודד אותו לחיות עם מה שיש לו בו חיות. יש בחור שאוהב ללמוד ליקוטי שיחות, אחד אוהב ללמוד נגלה וכדו’, לכן צריכים לפתח אצל כל אחד את התחום שהוא קרוב אליו, כדי שיהיה מלא כל הזמן וממילא זה מבטיח שכשהראש יהיה שקוע בעניינים חסידיים אז לא יכנסו אליו עניינים אחרים.

הרב רוזנברג: כשאדמו”ר הזקן הלך להתייעץ עם ר’ שמואל מונקס לפני המאסר הוא אמר לו ‘אם אתה רבי . . ואם אתה לא רבי, אז איך לקחת לחסידים את העולם הזה?!’. כלומר שכשלוקחים לתלמיד את העולם הזה והופכים אותו לתמים, צריכים לתת לו משהו במקום. לכן יש שיעורי חסידות, לימוד מאמרים ותנאי לעומק, התוועדויות, ניגונים, כך שעם הזמן התענוג של הבחור משתנה. תמים לומד מה המשמעות של קיום תורה ומצוות ושהעיקר בעולם הוא אלוקות וככל שהלימוד נוגע יותר לעבודה כך גם בישיבה מרחיבים על כך את הלימוד. למשל כשמגיעים לקטעים שמדברים על תפילה המשפיעים מאריכים יותר את הלימוד כדי ליצור תענוג אמיתי אצל התלמיד שיבוא לאחר מכן בתפילה.

איך אפשר להסביר לתמים בישיבה קטנה מהי תפילה בעבודה?

הרב רונזברג: צריכים להסביר להם מהי תפילה בעבודה במושגים של בן 13. ילד צריך לדעת את פירוש המילות ולכוון אותם, להתרגל לקטע נוסף בתפילה שבו הוא מתפלל בכוונה, להתרגל ללמוד ענין מסוים לפני התפילה שיהיה מונח אצלו בראש. כשילד לומד שיש את המושג של עבודת התפילה והוא מתרגל להתפלל מתוך כובד ראש, הוא מכיר עם הזמן לעומק יותר את הדרך של תפילה בעבודה. כדי שתלמיד יוכל להתפלל כפי הנדרש הוא צריך ללמוד את עולמה של התפילה.

הרב בורושנסקי: בתניא מוסבר שככל שהנפש האלוקית מתגברת כך מתגבר גם הנפש הבהמית שלו. הוא פשוט מתגשם ונעשה שייך יותר לענייני העולם וממילא ישנה פחות התלהבות בענייני אלוקות. לכן תפילה שייכת בראש ובראשונה למי שעדיין לא התגשם. ככל שהתלמיד צעיר אפשר לחבר אותו בקלות יותר לתפילה בכוונה, כיון שיש לו נפש טהורה ונקייה הרבה יותר מאדם מבוגר. כך יש סיכוי שגם כשיתבגר יידע מהי תפילה ויתרגל להתפלל בחיות חסידית.

לשם כך נדרשת הכוונה, איך מתפללים. אצלנו בישיבה קיים שיעור מיוחד של המשפיע הרב דוברוסקין שמלמד מהי תפילה ומה הפירוש במילות התפילה. כשתלמיד מבין מה הפירוש “דע לפני מי אתה עומד”, הוא מבין שלא מדובר רק באמירה של טקסט מסוים, אלא בתפילה מול מלך מלכי המלכים וממילא צריכים להתייחס כך לתפילה, כעומד לפני המלך. בראש ובראשונה תלמיד צריך לדעת מהי מהותה של תפילה.

המסר שמעבירים לתלמיד הוא שתומכי תמימים לא השתנתה. כל מה שהיה שייך בתומכי תמימים בליובאוויטש, שייך גם עתה, ואף יותר מכך. זוהי עבודה של “אורות דתוהו בכלים דתיקון”. מול כל האטרקציות של העולם לחנך את הלמיד למושגים כמו “אתכפיא”. צריכים לדבר על המושגים האלו, לדון עליהם, להשקיע בהתוועדויות בהחדרת המושגים החסידיים.

הרב דוברוסקין: לדברים גשמיים כל אחד מחובר מטבעו, לעומת זאת בעניינים רוחניים יש את ההפלאה. כשמתבוננים מהי תפילה ומבינים שתפילות כנגד תמידין תקנום, אז פשוט שכמו שאם היינו יכולים היום להקריב קרבן בבית המקדש – וודאי כל אחד היה רץ להקריב קרבן – כך בדיוק את אותה חשיבות ואת אותו יוקר והתלהבות צריכים להעניק לתפילה, כדי שהתפילה תהיה כזו שיש לה השפעה על משך היום כולו. כבחור מבין שזהו היסוד של עבודת ה’ הרי כל ההתייחסות לתפילה היא אחרת לחלוטין.

כיצד ניתן להעניק חינוך כזה לתמימים של היום, כשבחוץ העולם מלא באטרקציות?

הרב כלב: עצם השהות של תלמיד בישיבה היא כבר חומה בצורה ששומרת עליו מהשפעת העולם הזה שבחוץ. ר’ מענדל פוטרפס אמר שתומכי תמים זה כמו מדרגות נעות. כשאתה נכנס לישיבה אתה כבר נוסע, לאחר מכן ככל שתתאמץ יותר תוסיף לעצמך עוד התקדמות.

הרב ברושנסקי: ישנו סיפור על המשפיע ר’ חוניע מורוזוב, שחיפש מלמד לילדיו והציע את עצמו לתפקיד אחד מהאברכים בעיירתו. אותו אברך אמר לר’ חוניע שילד את בניו ויכניס בהם חשק בלימוד, אולם ר’ חוניע דחה אותו ואמר לו שהוא לא יכול להכניס בהם מה שאין לו… מה שמשפיע ביותר על התלמיד זו הדוגמא החיה, כשיש למחנך את היוקר והלחלוחית החסידית אז הוא יכול להחיות את הבחור במה שהוא חי.

נקודה נוספת: כשלבחור יש סיפוק והוא מלא בעניינים של חסידישקייט, הוא מגיע לחיבור אמיתי, גם עם הבנת התורה – בתענוג שכלי אמיתי שממלא אותו, גם בנגלה וגם בחסידות. הדגש צריך להיות על החיבור של הבחור לעולם של הישיבה וככה לא תהיה לו משיכה להביט החוצה – וזה נעשה כשבחור פשוט מחובר לחומר הנלמד וחי איתו. לכן חשוב להשקיע לחבר כל בחור ללימוד, ובתוך כך כמובן שכל הלימוד יהיה מבפנים, כדי שיוכל לחוש את התענוג שבלימוד. שמעתי מהורה שאמר שבעצמו לא ידע שניתן ללמוד חסידות בכזו עמקות ורק אחרי שבנו למד אצלנו בישיבה גילה שאפשר ללמוד חסידות בכזה תענוג שכלי כמו נגלה. כשמרגילים את הבחור ללמוד את כל העומקים בתוך הפשט יש לו תענוג אמיתי בלימוד וממילא הוא לא מחפש את הריגושים מחוץ לכותלי הישיבה.

כחלק מהמאמץ הזה המחנכים משתדלים שהלימוד יהיה מלווה בכלי עזר טכנולוגיים, כמו מקרן שמאפשר להקרין את המפרשים הנלמדים על הלוח; לר”מ בישיבה יש מחשב עם כל אוצר המפרשים ובכל פעם שהוא רוצה ללמד מפרש מסוים – שלא מופיע בספרי הלימוד של התלמידים – הוא מקרין אותו על הלוח. הלימוד באופן הזה מאפשר שכל בחור יוכל לחיות את החומר הנלמד. יש לנו בישיבה גם שיעורים שמלמדים כיצד ללמוד, כיצד להכין גמרא, כיצד פותחים את ספרי המפרשים, כך מלמדים את התלמידים ללמוד בעצמם דף גמרא כמו שצריך וליהנות מהלימוד.

הרב כלב: הדגש הוא לגרום לתלמיד להתחבר עם הלימוד עצמו. למשל כעת למדנו בתניא את פרק ד’ המדבר על מצוות ולאחריו את פרק ה’ המדבר על תורה. פתחנו לדיון בכיתה את הנושא – מי מתחבר יותר למעלת קיום המצוות ומי מתחבר יותר למעלת לימוד התורה. היה אפשר לראות אצל התלמידים איך כל אחד מתחבר למה שתפס אותו. אחרי שמרחיבים את הלימוד כמו שצריך – כמו בתניא – כל אחד יכול לתפוס בעצמו מה מדבר ונוגע אליו יותר וכך מלמדים אותו שהלימוד יהיה “אליבא דנפשיה”. אנחנו משתדלים בכל הלימוד ליצור מצב של הזדהות אצל התלמיד עם החומר הנלמד.

אחד מאדמו”רי פולין אמר לחסידיו שהוא אינו תובע מהם מדוע הם עושים עבירות אלא כיצד יש להם זמן לעשות עבירות. לכן התפקיד של ההנהלה הוא למלא את כל הזמן של התלמיד, כדי שהראש יהיה עסוק תמיד בדברים חיוביים. בישיבה מאד משתדלים שכל הזמן יהיה מלא, כדי שתמיד כשתלמיד יחפש עיסוק יהיה לו מה לעשות בנושאים חסידיים. למשל בהפסקת צהריים מוקרן וידאו של הרבי באחת הכיתות, וישנם גם שיעורים שהבחורים מארגנים לעצמם בזמני ההפסקות, ישנה גם ספרייה לספרי השאלה חסידיים, כדי שכל העיסוקים, גם בזמני ההפסקות, יהיו בעניינים חסידיים.

כיצד ניתן להציב גבולות לתלמידים, כשמאידך רוצים להעניק להם חום ואהבה?

הרב דוברוסקין: בחסידות מוסבר שההבדל בין עם ישראל – שקיבלו שס”ה מצוות לא-תעשה של “הגבלות” לבין אומות העולם, שקיבלו רק שבעה “הגבלות”, הוא בכך שעם ישראל הם בניו יחידיו של ה’ ולכן מתוך אהבת ה’ אלינו ציווה עלינו את אותם מצוות ו”הגבלות”. כי ככל שאתה אוהב מישהו יותר, כך אתה רוצה להציב לו גבולות ברורים שישרתו אותו. ממילא רואים שבין אהבה וגבולות לא מדובר בסתירה, אלא בדיוק להיפך. התלמידים מתחברים דווקא לרב שיודע להציב להם גבולות ברורים ורואים שדווקא הגבולות מביאות לאהבה. בדיוק כמו שילד שגדל ללא גבולות אינו מעריך את ההורים שלו, כך גם תלמיד שלא מציבים לו גבולות אינו מעריך את ההנהלה – וכמובן שכך להיפך.

לחיות משיח – בכל מעגל החיים

כיצד מחנכים את תלמידי התמימים לחיות עם גאולה ומשיח כפי שהרבי מעורר ודורש בכל השנים האחרונות?

הרב דוברוסקין: הנושא של גאולה ומשיח נמצא כל הזמן במודעות אצל הבחורים. מדברים בהתוועדויות על לימוד השיחות של נ”א-נ”ב מתוך חיות אמיתית – שבחור פשוט יחיה את השיחות האלו. יש לבחורים בבקרים סדר “השכם”, שמתקיים לפני סדר חסידות בבוקר ובו לומדים את ה”דבר מלכות”. החיות בעניינים של גאולה ומשיח בישיבתנו היא בראש ובראשונה בעניין ששייך לתמימים שזה לימוד התורה – לימוד ענייני גאולה ומשיח בכל חלקי התורה ובפרט “במאמרים ולקוטי שיחות של נשיא דורנו” – כפי לשון הרבי. פשוט שבחור יחיה את הלימוד בעניינים שקשורים למשיח וגאולה ועל-ידי שהלימוד יהיה אצלו באופן של “עסק התורה” בעניינים אלו ממילא הוא יחיה באווירה של גאולה.

הרב בורושנסקי: כל נושא שמדברים עליו בהתוועדויות ומעוררים אותו בישיבה מקשרים אותו עם ענייני גאולה ומשיח. אפילו לא צריך לחפש איך לקשר בכל דבר את ענייני גאולה ומשיח כי כל דבר שעליו מדברים מתקשר לכך. למשל כשמדברים על ימות המשיח, אז מובן שבאותו הזמן לא יהיה לנו קושי לקום בבוקר לסדר חסידות… אלא נשב כל היום ורק נרצה ללמוד חסידות. אז כשמעבירים לתלמיד את המסר הזה ומסבירים לו מה הכוונה לחיות עם משיח כפשוטו, בכל המחשבה-דיבור-ומעשה, הוא מבין איך באמת כל העניינים קשורים לגאולה ומשיח. כפי שב’דבר מלכות’ של פרשת “מקץ” הרבי מסביר, הרי יהודי צריך לחיות עם משיח כך שכל מה שהוא שומע מזכיר לו גאולה – וכפי ששם מביא הרבי דוגמא שכששומע את המילה “מקץ” מיד חושב על קץ הגלות. לחנך לחיות גאולה פירושו לטעת בתלמיד את ההרגשה שכל הווי החיים החסידי סובב סביב הענין של משיח וגאולה וצריכים להעמיד את עצמנו במצב של גאולה בכל העניינים.

מהו חינוך להתקשרות בזמן הזה?

הרב רוזנברג: אנחנו מספרים בהתוועדויות על ההנהגות של הרבי ומספרים ממה שזכינו לראות אצל הרבי בימים ההם ממה שחווינו אצל הרבי וממה שזכו לשמוע מהרבי. כשתמים שומע בהתוועדות סיפורים על התוועדות של הרבי הוא מבין מה זה מאמר, מהי שיחה, מהי התוועדות של הרבי. זה משנה לו את כל הראייה על התקשרות. כשיושבים לילה שלם בהתוועדות ומספרים סיפורים ממה שזכינו לשמוע ולראות בימים ההם, בחורים מתחילים לחיות עם הרבי – עם העניינים של הרבי.

חינוך להתקשרות דורש בראש ובראשונה שיהיה לבחור “עשה לך רב” אישי שמכוון אותו לפי מה שמתאים לו ומצבו בעבודת ה’. ניגש אלי בחור וביקש ממני שאהיה הרב שלו; שאלתי אותו קודם האם הוא מקפיד על השיעורים של חת”ת ורמב”ם ורק לאחר מכן אמרתי לו שהוא יכול לכתוב לרבי שהסכמתי שאהיה הרב שלו. כיון שבחור צריך להבין שמדובר על ענין רציני, שנוגע להתקשרות לרבי וצריך להתייחס לכך ברצינות.

בישיבה מקפידים על לימוד של תניא בעל-פה מידי יום במשך רבע שעה, כך שכל בחור יוצא מהישיבה עם לימוד של י”ב פרקי תניא בעל-פה. רואים שללימוד הזה יש תוצאות ונקודה זו בלבד מוסיפה בכל ההשפעה על הבחור. בחורים הולכים ברחוב וחוזרים תניא בעל-פה. כך גם בלימוד שקלא וטריא, יש מבצע תורה בישיבה שנותן דחיפה חיובית ועידוד לבחורים להוסיף בלימוד יותר ממה שנלמד בישיבה. במסגרת המבצע תורה יש לכל בחור פנקס מסודר שבו הוא רושם את ההתקדמות שלו בלימוד ואת ההספקים שלו ובסוף החודש נערכת חלוקת פרסים, כדי לתת תמריץ לתלמידים לחיות עם הלימוד. החינוך הוא שהלימוד הוא לא רק “מקצוע”, אלא כזה שיש לחיות איתו. אנחנו בישיבה משקיעים עשרות אלפי שקלים כדי להעניק תמריץ לבחורים, כדי שפשוט יהיו מונחים בלימוד התורה.

הרב כלב: כחלק מהחינוך להתקשרות מחנכים את הבחורים לכתוב לרבי באופן קבוע ברצינות. ראיתי בי’ שבט כשהתמימים ישבו לכתוב לרבי שרבים מהם התעכבו בכתיבה זמן רב וראית פשוט את הרצינות על הפנים שלהם כשהם כותבים לרבי. התלמידים מבינים שכתיבה לרבי זה לא רק איזה חיוב שיש לו, אלא הרבי שמח כשהבחור כותב לו ומדווח לרבי בצורה מפורטת בדיוק מה מצבו והיכן הוא אוחז בענייני עבודת ה’ ולימוד התורה. לא לכתוב לרבי רק כי צריכים לכתוב לרבי, אלא כי באמת מעניין את הרבי מה עובר על הבחור והרבי באמת שמח בשמחתו. ככה מחנכים להתקשרות פנימית, שבחור פשוט חי עם הרבי כחלק מהחיים שלו. כשמחנכים נכון לכתיבה לרבי הופך הדבר לענין מהותי שבאמת גורם שינוי.

הרב ברושנסקי: אנחנו מחנכים שכל תמים צריך להיות משפיע. התלמידים לא צריכים לחכות עד שייצאו מחוץ לכותלי הישיבה כדי שיוכל להשפיע, אלא כבר בישיבה מכוונים אותם להשפעה אחד על השני.

מתקיימות אצלנו חברותות בין בחורים באופן כזה שתלמידים מצטיינים יותר לומדים עם תלמידים עם ידיעות רגילות ועוזרים להם להתקדם וכך יוצרים גם אצל הבחורים המצטיינים את ההתלהבות בהשפעה ואת המוטיבציה החיובית וגם נותנים לבחורים הפחות מתקדמים אפשרות ללמוד עם מישהו שמקדם אותם.

הרב דוברוסקין: צריכים לחנך לקבלת עול. נכון שצריכים לפעול אצל הבחורים שיהיה “געשמאק” במה שדורשים מבחור, אבל לכל לראש נדרשת קבלת עול. החינוך לקבלת עול הוא אדני המשכן של תומכי תמימים. אם מדובר על וויכוח בין שני סוגי תענוג, אז בסופו של דבר יכול להיות שהתענוג של העולם הזה ינצח… אבל אם מדובר על קבלת עול, שזה ראשית העבודה, אזי אין בכלל שאלה האם לנהוג בהנהגה חסידית או לא.

באגרת קודש הידועה מג’ תמוז תש”י מסביר הרבי שכל מה שיש לכל אחד מאיתנו מגיע מהרבי. כשתמים מבין שהרבי הוא היחיד שדואג לו באמת, אז הוא גם רוצה לעשות לרבי נחת ולחיות עם מה שחשוב לרבי. מה שהרבי דורש מתמים זה חיות בלימוד הנגלה והחסידות וחיות בלימוד ענייני גאולה ומשיח. זה הפירוש לחיות רבי.