מאת זלמן צרפתי

מאת זלמן צרפתי

שם: אברהם בלכר | גיל: 66 | מגורים: רמת אביב החדשה | עיסוק: מנכ”ל ובעלים א. בלכר סוכנות לביטוח

שליחות בעבודה:

כבר הרבה שנים שאני עצמאי בתחום הביטוח, פנסיה ופיננסים. אנחנו ממוקמים בבניין משרדים גדול בתל אביב וניתן לומר כי המשרד שלנו משמש בהחלט כבית חב”ד של הבניין.

יש לנו במשרד עמדה להנחת תפילין, כמה ספרי קודש וסט אגרות קודש וכל עובד בבניין יודע שהוא יכול להיכנס אלינו להניח תפילין, ללמוד משהו, להשאיר תפילין או מזוזות לבדיקה, הוא יקבל אצלנו את השירות הטוב ביותר.

מעבר לזה, בכל התכנסות של המשרד, של הבניין, או בפורומים למיניהם אני נוהג לפתוח במסר קצר וקליט מהרבי שמתאים לעניין ומעורר את הקהל להתכונן לגאולה.  

שליחות בחיים:

אני גר בבניין בן 13 קומות, 3 כניסות ו90 דירות שזה כמה מאות דיירים - סדר גודל של קהילה יהודית קטנה בחו”ל.

אני רואה את עצמי שליח של הבניין. כל חג אנחנו עוברים בכל דירה ודירה, דופקים בדלת, מביאים משהו, בפסח זה מצות, בחנוכה, ערכת חנוכייה עם נרות, בפורים משלוח מנות, לפני ראש השנה צנצנת דבש ולפני חג שבועות אנחנו מביאים משהו חלבי מתוק.

את הסיבוב אני עושה לבד או עם אשתי שתחי’, בכל משפחה אנחנו מוסרים את מה שהכנו ומוסיפים מסר קצר מהרבי. לפעמים יוצאת מכך שיחה ארוכה יותר על החג ועל נושאים אחרים ביהדות.

הסיבוב הזה לוקח לנו כמה ימים, הן משום שהבניין הוא גדול, והן משום שעקרונית אנחנו לא משאירים על יד הדלת. כך שמשפחה שלא פתחה את הדלת, אנחנו נחזור ונדפוק מידי יום עד החג.

איך התגובות?

כיום התגובות חיוביות ומעודדות. צריך להבין, מדובר בבניין יוקרתי עם שומר בקבלה שלא נותן לכל אחד להיכנס. כך שאנשים לא רגילים שדופקים אצלם בדלת. מה גם שהאינטראקציה בין השכנים בבניינים כאלו אינו גבוהה ולרוב השכנים אינם מכירים אחד את השני. כך שלפני כמה שנים, כשהתחלנו בפעילות, רבים חששו לפתוח את הדלת למראה החרדי המזוקן שניבט מהעינית, אך עם השנים הם התרגלו, הכרנו, וברוך ה’ אין כיום שכן שאינו פותח ומקבל את השי בחיוך.

מהפעילות הזו גם התגלגלו סיפורים רבים. כמו למשל שכן שדפקתי אצלו והוא שואל אותי איך ידעת להגיע עכשיו? מסתבר שהוא בדיוק שב מהלוויית אמו, הוא מאוד מרוצה לקיים מה שצריך אבל אין לו מושג מה לעשות. “אני חדש כאן ולא מכיר אף אחד” הוא אמר לי. ישבנו, הסברתי לו את כל עניני האבלות והשבעה, סידרתי לו בית כנסת קרוב שיוכל להתפלל. מאז הוא מתפלל מידי יום בבית הכנסת והחל להתקרב בצורה משמעותית.

או במקרה אחר, שכן שדפקתי אצלו לראשונה כשהתחלנו את המבצע. הוא פתח את הדלת וכשאמרתי לו שאני שכן ושבאתי לאחל לו חג שמח ולתת לו משהו לחג, הוא  התרגש מאד ופתאום פרץ בבכי.

כל המעמד היה קצת מביך. הוא הכניס אותי הביתה, כשנרגע התנצל ואמר שהוא התרגש מכך שזו פעם ראשונה ששכן ניגש אליו ומתעניין בו. ומאז נעשינו ידידים קרובים.

לפני כמה שנים נסעת עם רעייתך לתשרי לנהל בית חב”ד בהודו, המשרד שלך הוא בית חב”ד פעיל והימים העמוסים לפני החגים מוקדשים אצלכם למבצעים בבניין. מאיפה הדרייב הזה?

לפני 9 שנים, בגיל 57 התחתנתי (בשנית) עם רעייתי ורד תחי’. מבחינתי זה היום שבו חזרתי בתשובה. באותו יום הרגשתי שקיבלתי כוחות חדשים. גיליתי בעצמי המון דברים שלא ידעתי שהיו קיימים בי עד אז. אני מרגיש שהתשובה גילתה בי אוצרות חבויים.

אני חושב שהדבר הכי משמעותי בתשובה שלי, זו ההתקשרות שלי לרבי. לפעמים אתה נקלע למצבים קשים ולא נעימים, ולא חסרים פה כאלו, אני מצייר לנגד עיני את התמונה של הרבי ואני שואל את עצמי מה הרבי היה עושה? מה הרבי מצפה ממני שאעשה עכשיו? אני משתדל לעשות את כל הפעילות מתוך המון אהבת ישראל, בשמחה ובדרכי נועם ולא באופן של התרסה או וויכוח. פשוט עם חיוך ואהבה. כך נופלות כל המחיצות.

כמובן שמאחורי הכל עומדת אשתי. היא עזר כנגדי ושותפה מלאה בכל הפעילות שלנו. היא מעודדת אותי להמשיך ולהגביר את הפעילות.