כ”ק אדמו”ר הזקן:

אלה - לשון גילוי

כ”ק אדמו”ר הזקן: ביאור מלת אלה הוא הוראה על דבר הנראה ונגלה בגלוי. ולפיכך משנה תורה - ספר דברים, מתחיל ב”אלה הדברים” כי הם הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בגלוי, אולם בספרים הראשונים נאמר וידבר ה’ אל משה, וכתוב במשה - “וישמע את הקול מדבר אליו”, כלומר שמשה לבדו שמע וכל ישראל לא שמעו. ולכן נקרא ספר דברים - משנה תורה, מלשון משנה למלך, שכן אינה בבחינת התורה עצמה, שנאמר בה וידבר ה’ אל משה בבחינת העלם, אלא הוא גילוי התורה אשר דבר משה אל כל ישראל!                (לקוטי תורה במדבר, טו, ג)

משפט - תוכחה שברמז

כ”ק אדמו”ר האמצעי: מה שנאמר ציון במשפט תפדה, מורה על בחינת תורה, שכן “משפט” הוא עניין התורה (ומבאר אדמו”ר מה”מ, שבתורה שבכתב המצוות הן ברמז, כשם שהתוכחה של פרשת דברים, שסיום הפטרתה הוא בפסוק ציון במשפט וגו’, היא ברמז).

(מאמרי אדמו”ר האמצעי, דברים חלק א’ עמ’ קח. סה”מ דברים דאדמו”ר מה”מ שליט”א, עמ’ לט)

תוכחה שברמז ותוכחה שבגלוי

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: צריך להבין מהו הטעם לכך שאת התוכחות שבפסוק אלה הדברים אמר משה ברמז, בעוד שבמקומות אחרים הוכיחם בגלוי? אלא שהרמ”ז פירש שהתוכחה הנוגעת לבחינת חכמה ובינה, היא תוכחה מוסתרת ואילו התוכחה הנוגעת לתיקון המידות, היא תוכחה בגלוי. ובעבודת האדם: כשצריך לתקן את הנפש רוח נשמה שלו, הרי זה על ידי תוכחת מגולה, ואילו כשצריך לתקן את החיה יחידה שבנפש, הרי זה על ידי תוכחה שברמז.      (אור התורה, דברים, עמ’ יא)

לגלות את האהבה המסותרת שבכל יהודי

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בזה יובן ענין מעלת דברי תוכחה שהוכיח משה את ישראל בתחילת משנה תורה - ספר דברים, על דרך הנסתר: תוכחה זו נמשכת מבחינת גבורות שבחכמה דאצילות, ופעולתה בנפש האדם היא גם במישור הנסתר:  להוציא ולגלות את בחינת האהבה המוסתרת שיש בכל איש הישראלי, שהיא בבחינת רצון פשוט ואמונה פשוטה, להיכלל ולהתבטל אליו יתברך, באופן שלמעלה מטעם ודעת. וזהו שאמר במשנה תורה - “אל כל ישראל” ולא אמר “בני ישראל” כמו שאמר בכל ארבעת הספרים.  
                     (תורת שמואל תרל”ב ח”ב, עמ’ תכו)

התגלות שהיא כמו ה”עצם”

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: כל התורה נאמרת באופן של “שלישי המדבר”, כגון: “וידבר ה’ אל משה”, שזהו כעין ששלישי מדבר אודות ה’ ומשה. אולם ספר דברים נאמר באופן של “מפי עצמו”, שמשה עצמו מדבר, וכגון: “ואתחנן אל ה’”. והנה, הפרשה פותחת ב”אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל”, דהיינו שפסוק זה הוא באופן של “שלישי המדבר”, בשונה מכל הספר!

והטעם לכך הוא, שבא פסוק זה להורות, שגם משנה תורה, הוא מה’, שלכן פתח באופן של “שלישי המדבר”, שכן זו בחינת “אדם קדמאה” - שלמעלה מאצילות, כפי שזה בכל התורה. לאמור: אף שספר “אלה הדברים” הוא בחינת התגלות, אבל ההתגלות היא כמו העצם.

(המשך תער”ב, ש”פ דברים תער”ג, עמ’ שמג)

אלה הדברים - שימו לבבכם…

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: בתחילת ספר דברים נאמר: “אלה הדברים אשר דיבר משה”, ובפרשת האזינו נאמר: “ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם שימו לבבכם”. משה רבינו אף שהיה משכיל נפלא, שהיה במדריגת חכמה דאצילות, בכל זאת, דיבורו אל עם ישראל הוא באופן של “עובד”. משכיל אמיתי מוכרח להיות “עובד”. משה רבינו , הגם שהיה משכיל נפלא, דיבוריו הם דיבורי “עבודה”. שכן, כדרכו של “עובד”, מוצא הוא בכל דבר, את הנוגע לפועל. והפועל של “אלה הדברים” הוא: שימו לבבכם”!                   (ספר השיחות תרצ”א עמ’ 248)

לגלות את עצם הנשמה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: “ציון במשפט תפדה” - מורה על ה”ציון” שבנפש, שהוא עניין עצם הנשמה, בחינת “יחידה”. ופדייתה היא על ידי “משפט” - שהיא בחינת התורה. וזה כנגד בחינת התוכחה הנסתרת, שנרמזת ב”אלה הדברים”, שתוכחה זו מופנית אל עצם הנשמה, לגלותה מההעלם אל הגילוי.                 (ספר המאמרים דברים, מאמר ד”ה אלה הדברים, עמ’ מא)

פסק דין: הקב”ה צריך להביא את הגאולה

…ובפרט שנוסף על ריבוי התפלות והבקשות דבני–ישראל, ישנו גם הפסק–דין של כמה–וכמה רבנים ומורי–הוראה שליט”א (ומספרם הולך וגדל) שהקב”ה מוכרח (כביכול) להביא את הגאולה תיכף ומיד ממש, נוסף על הפסק–דין מפורש בתורה ש”כלו כל הקיצין”, וההכרזה והפסק–דין של כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו לפני יותר מארבעים שנה: “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה”, כיון שכבר סיימו כל עניני העבודה, ואין הדבר תלוי אלא בהקב”ה!… ומהפסק–דין של רבנים ומורי–הוראה זוכים תיכף ומיד לקיום היעוד שבסיום ההפטורה דשבת חזון: “ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו’”…         (ש”פ דברים תש”נ)