הרב יוסף יצחק פייגלשטאק, שליח הרבי ורב קהילת חב”ד בבואנוס איירס ארגנטינה, מוכר ב

הרב יוסף יצחק פייגלשטאק, שליח הרבי ורב קהילת חב”ד בבואנוס איירס ארגנטינה, מוכר בעולם כולו בזכות מומחיותו בכשרות ובמקוואות, והוא מוזמן לפקח על בנייתם של מקוואות שונים ברחבי העולם וכן להרצות בנושאי כשרות וטהרה. בעקבות הפרסום ב’בית משיח’ על קו ייצור ייחודי של בתי תפילין, בהשגחתו של הרב - פנינו לראיין את הרב פייגלשטאק, וגילינו פן חדש ובלתי מוכר באישיותו רבת האנפין של הרב.

כיצד שליח ורב קהילה, שגם מקדיש שעות רבות לעיסוק בכשרות ובמקוואות - מוצא זמן להתמחות ולהתעסק בנושא חדש - ייצור בתי תפילין?

ייצור בתי התפילין אינו נושא חדש עבורי כלל וכלל. כבר בהיותי ילד התחלתי להתעניין מאוד בנושא. בהיותי לפני בר–מצווה הזמין אבי עבורי בתי–תפילין אצל ‘בתים–מאכר’ [=מייצר בתים] מקצועי בשם הרב צבי ווייס ז”ל. הוא הי’ מבצע בעצמו את כל תהליך הייצור, מתחילת העיבוד ועד לסוף התהליך. בכל חודש–חודשיים הייתי נוסע עם אבי לשכונת וויליאמסבורג, שם התגורר הרב ווייס, וראיתי במו–עיני את תהליך הייצור. כבר אז התחברתי מאוד לנושא, שאלתי וביררתי, ועם הזמן צברתי ידע רב בתחום.

מאוחר יותר, כאשר למדתי כבר בישיבת תומכי תמימים במונטריאל, היה זה זמן קצר לאחר שהרבי יצא במבצע מזוזה (בהמשך למבצע תפילין שהחל כמה שנים קודם לכן), ובעקבות הפעילות החב”דית בנושא נוצר ביקוש גדול לבדיקת מזוזות ותפילין, אך היה מחסור במגיהים מקצועיים.

אחד הסופרים הנודעים בעיר, הרב יעקב זילברמן ז”ל, התנדב למסור שיעורים בחינם לכל מי שרוצה ללמוד כתיבת סת”ם והגהה. הצטרפתי בשמחה לקורס, יחד עם קבוצה בחורים, ובכל יום היינו מגיעים אליו ללימוד ההלכות, וכן יישום פרקטי הלכה למעשה.

לאחר חודשים ארוכים התקיים מבחן, וב”ה עברתי אותו בהצלחה, יחד עם ידידי הרה”ח ר’ יוסף אלטיין שי’ (המתגורר כיום בקראון הייטס). התקבלנו כסופרי סת”ם. תחילה בפיקוחו של הרב זילברמן, ולאחר שראה שאנו בקיאים בתחום, התיר לנו לעבוד ללא הפיקוח שלו. למעשה, הפכנו להיות המגיהים של הקהילה היהודית במונטריאל. בעקבות הפעילות הנמרצת של חסידי חב”ד במבצע תפילין ומבצע מזוזה - עברו תחת ידינו כמויות אדירות של תפילין ומזוזות וצברנו ניסיון רב.

לאחר שהתחתנו, אני נשארתי בתחום הכתיבה, ואילו חברי הרב אלטיין פנה לתחום ייצור הבתים. כחברים, עבדנו בשיתוף פעולה, וכך הייתי מעורב בחלקים שונים של ייצור הבתים.

תוך כדי העיסוק בתחום גיליתי שיש הרבה בעיות, חלקן מחוסר שימת לב, וחלקן כתוצאה מרמאות. אנשים קונים תפילין סגורות עם הפרשיות בפנים, ואין להם מושג איזה בעיות עשויות להיות עם הבתים. אפילו בתפילין מהודרות שבדקנו - מצאנו בעיות רבות (לדוגמה: בכמה תפילין גילינו שחלקה התחתון של הפרשה היה מונח בתוך עובי התיתורא, ולא כפי שצריך להיות שכל הפרשייה בתוך הבית.

האם היו לכם מענות מהרבי בנושא הזה?

במהלך השנים קיבלנו תשובות רבות של עידוד בכל מה שקשור למבצע תפילין ומבצע מזוזה.

האם ידוע לכם על תשובות ספציפיות בתחום בתי התפילין?

שמעתי פעם סדרת הוראות בתחום, מכלי ראשון. בחור שהכרתי במונטריאל, היה יתום, וזכה לקרובים מיוחדים מהרבי: בכל פעם שכתב לרבי, קיבל תשובה בתוך יום–יומיים. גם כאשר ביקש להכנס ליחידות יותר מהיחידות השנתית שכל בחור בזמנו היה מקבל - היו מאפשרים לו. הרבי קירב אותו מאוד, ללא הגבלות.

לבחור הזה, לא היה מי שיקנה תפילין, והרבי אמר לו שיזמין תפילין, והרבי עצמו יבדוק אותן אחר–כך כדי לוודא שהוא קיבל תפילין מהודרות. לאחר שרכש את בתי התפילין (עשויות מעור בהמה גסה), הוא הכניס לרבי את התפילין, והרבי אמר לו שצריכים לשים לב לכמה דברים:

לוודא שמתחילת התיתורא עד סוף המעברתא, יהיה פחות משיעור של ארבע אצבעות (8 ס”מ).

ב. התיתורא הרוחב שלה יהי הכי פחות שאפשר.

ג. שהשי”ן [בבית התפילין של ראש] תהיה משוכה ביד.

זה מה ששמעתי מהבחור עצמו.

האם ידוע לך על תשובות נדירות מהרבי בנושא?

יהודי אצלנו בקהילה, שהיו לו בעיות, כתב על כך לרבי, וקיבל את הוראתו: ‘בדיקת תפילין ומזוזות’. הוא בדק את התפילין והתגלה שיש בעיה באחת מאותיות הסמ”ך.

בפרשיות יש שתי ‘סמ”ך’. סמ”ך אחת היתה כתובה, כאשר צד אחד מרובע והצד השני עגול. כך שהיא היתה נראית בין סמ”ך למ”ם סופית, ולמעשה היא לא היתה מ”ם סופית ולא סמ”ך. יש מהאחרונים שמדברים על זה שסמ”ך צריכה להיות עגולה בשני הצדדים ומ”ם צריכה להיות מרובעת משני הצדדים וכאשר צד אחד עגול וצד אחד מרובע - הרי זה פסול בין לסמ”ך ובין למ”ם סופית, מפני שאין הכרעה איזה צד קובע את הסמ”ך או את המ”ם סופית. משום כך פסלתי את הפרשיות.

מה עשה אותו יהודי, הלך לרב בעיר אחרת, והלה הכשיר לו את הפרשיות. הוא כתב איפוא לרבי, שבדק את התפילין והרב הכשיר לו את התפילין. אז הרבי ענה לו: ‘כהוראת הרב בעירו’. כעת כבר לא הייתה לו ברירה, והוא חזר אלי שאכשיר לו את הפרשיות. אמרתי לו שאי אפשר, ועליו לרכוש פרשיות חדשות.

פרסמתם לאחרונה על קו ייצור מיוחד לבתי תפילין, עם הכשר והשגחה שלכם. רבים שואלים: למה בכלל צריך הכשר על בתי התפילין?

למרבה הצער, קיימת חוסר מודעות גדולה בכל הנושא של בתים. אם נשים לב, הרמב”ם מונה שמונה הלכות בהכנת התפילין שכולן הלכה למשה מסיני (רמב”ם הלכות תפילין ג’, א’) - שש מתוך השמונה שייכות לבתי התפילין. כלומר, קיימת חשיבות רבה בכל מה שקשור לתהליך הייצור של הבתים וצריכים להתייחס במלוא תשומת הלב, לפחות באותה מידה כמו שמתייחסים לכתיבת הפרשיות.

גם לומדי התניא יכולים לשים לב, שכאשר רבינו הזקן מבאר באגרת הקודש שיש מצוות רבות שלא מבוארות בתורה שבכתב, אך מבוארות בתורה שבעל פה - הוא מביא לכך דוגמה ממצות תפילין, ומדגיש מאוד את תהליך עשיית הבתים: ”..עד שפירשה תורה שבעל פה, שצריך לקשור בית אחד על היד וד’ בתים על הראש ובתוכם ד’ פרשיות והבתים יהיו מעור מעובד ומרובעים דוקא, ומקושרים ברצועות של עור שחורות דוקא, וכל שאר פרטי הלכות עשיית התפילין שנאמרו בעל פה..” (תניא אגה”ק סימן כ”ט)

כך גם מובא במאמר של הרבי ד”ה “והיה כאשר ירים משה ידו” תש”ל (מבוסס על מאמר של הרבי הרש”ב תר”פ) בהקשר למלחמת עמלק, שכאשר מהדרים במצוות, אזי מנצחים את עמלק: ”..וכמו במצות התפילין בכתיבת הפרשיות (שזה כולל הגהתן) על ידי סופר מומחה וירא אלוקים, וכן תיקון הבתים על ידי מומחה וירא אלוקים, ושהנחתן תהיה כדבעי ושלא יסיח דעתו מהן..”

שים לב: “תיקון [עשיית] הבתים על ידי מומחה וירא אלוקים”. מכאן מובן עד כמה חשוב לקנות בתים בהשגחה מהודרת.

 [בנקודה זו הייתי רוצה להוסיף, שבתי התפילין תחת השגחתי, נעשים על ידי איש מומחה וירא שמים מאנ”ש, המקפיד מאוד על כל תהליך הייצור שייעשה באופן המהודר ביותר, כפי ההנחיות שלי בתהליך הייצור].

עוד נקודה חשובה: יש הבדל מאוד גדול בין כתיבת הפרשיות לייצור הבתים: בדרך כלל, את הפרשיות כותב אדם אחד, ואילו ייצור הבתים עובר הרבה תחנות והרבה ידיים עד שמקבלים בית מושלם. התהליך מורכב וארוך, החל מתהליך העיבוד, דרך הבליטות ולאחר מכן, תהליך הייצור במפעל התפילין, המרבע והצובע. לדעתי, כדי להיות רגועים בלב שקט - חייבים השגחה על כל שלב ושלב.

אפשר לקבל דוגמאות, אילו דברים עלולים להיות בעייתיים בבתים שיוצרו ללא השגחה?

הרשימה ארוכה… נזכיר רק דוגמא אחת - חורים בבית: אחת הבעיות הידועות בבתים, הם החורים. אם יש חור בעור הבית במחיצות החיצונות של הבית, הבית פסול. הבעיה הגדולה, שבסוף הייצור, כמעט שאי אפשר להבחין בחורים. יכול להיות מצב שהבית עם חור ורחמנא ליצלן היהודי מניח תפילין פסולות.

בבתים שתחת השגחתי, ישנה השגחה מדוקדקת בכל הקשור לחורים. בכל שלב בתהליך הייצור, אנחנו בודקים היטב כל בית, כדי לוודא שאין שום חור, גם לא חורים שניתן להכשירם (בין הבתים) וגם לא רשת, לא בקציצה ולא בתיתורא. בית שנמצא עם חור באיזהו מקומן - לא נמכר תחת השגחתי.

האם יכול להיות מצב שקניתי בתים כשרים, אך במהלך השנים הם נפסלו? ואם כן, כיצד זה עלול להיות?

בהחלט. גם זה יכול להיות. בדרך כלל זה מגיע כתוצאה מאי שמירה ראויה על הבתים. אנחנו צריכים להבין ולהפנים, שהבתים עושיים מעור. עור זה דבר שנושם וסופג. האוייב הכי גדול של העור, היא הרטיבות. אם מניחים תפילין מיד אחרי המקווה, כשהשערות עדיין רטובות - זה ממש מזיק לצורת הבית ועלול לגרום לפסול עם הזמן. כך גם אם מניחים את הבתים בשמש, זה מזיק מאוד לבית. הבתים הם כמו תכשיט, צריך לשמור עליהם כראוי.

האם תוכלו לפרט מה כל כך מיוחד בבתים המיוצרים תחת השגחתכם?

אנו משתדלים להדר ככל האפשר בכל שלב בתהליך הייצור, מתחילתו ועד סופו.

ההידור הראשון, הוא בבחירת העורות, ואופן המשלוח שלהם: אנו רוכשים עורות של בהמות מדרום אמריקה, שמאופיינים בעור עבה במיוחד ואינו שומני. מדובר על בהמות שמשקלם נע בין 800 ל–1200 ק”ג. מקום גידולם באזורי מרעה טבעיים בדרום אמריקה, ונתונים אלו גורמים לכך שהבתים יהיו חזקים ויציבים מהרגיל.

בנוסף, העורות נשלחים על ידי קונטיינרים בהקפאה מינוס 30 מעלות. יש בכך שני יתרונות:1) סיבי העור נשארים צפופים, מה ששומר על חוזקו ויציבותו של העור (לעומת עורות מלוחים, שסיביהם מתרחבים ומחלישים את העור). 2) לשיטת רבינו הזקן בהלכות שבת, מליחה נחשבת לעיבוד. ומכיוון שהעורות מגיעים ממפעלי ענק של גויים, אם הגויים ימלחו אותם, נפסיד את ההידור שכל תהליך העיבוד מתחילתו ייעשה על ידי יהודי.

עיבוד לשמה: לאחר שאנו מקבלים את העורות, מתחיל תהליך העיבוד תחת השגחתנו. מדובר בהכנסת העורות לסיד, ושלב זה נעשה בעבודת יד ‘לשמה’, כנדרש בהלכה.

כאשר אני אומר ‘לשמה’, הכוונה היא, שעושים את התהליך עם כוונה שזה ייעשה לשם קדושת תפילין. זה מוכרח להיות על ידי יהודי ירא שמים האומר “לשם קדושת תפילין”. אני מוודא, שהעיבוד ייעשה על ידי יראי שמים, לשמה, תחת פיקוח צמוד בהשגחתי.

בכלל, כל תהליך העיבוד נעשה על ידי יהודים יראי–שמים שלא נוגעים בזקן. זאת, בהתאם למכתבו של הרבי לצעירה שעבדה כמורה בבית–ספר של ה’רשת’, וכאשר כתבה לרבי שהשתדכה עם בחור ישיבה שעובד בתעשיית התפילין, אך ללא זקן - כתב לה הרבי:

“מובנת הפליאה שהבחור הוא בן ישיבה אבל בלי זקן ועובד בעשיית תפילין. והרי ידוע עד כמה הפליגו חכמינו ז”ל ובפרט בזוהר הקדוש - בעניין גידול הזקן, ובפרט שהמדובר בבן ישיבה ועוסק בעשיית תפילין, זאת אומרת מלאכת הקודש מקודש ביותר, וכלשון חכמינו ז”ל, הוקשה כל התורה כולה לתפילין, ועשרים ואחד פעמים נזכר בהם שם הקדוש, שם הנכבד, וכל הלובשים תפילין במשך הזמן, תלויים בהיראת–שמים של זה העוסק ועובד בעשיית התפילין”.

אצלנו, כל מי שבא במגע עם ייצור התפילין, הוא ירא–שמים שאינו נוגע בזקנו, ועיקר הייצור - נעשה על ידי א’ מאנ”ש חסידי חב”ד.

בשלב הייצור, נעשית משיכת השי”ן כולה באופן ידני, ורק לאחר מכן נעשה הגימור באמצעות ‘שבלונה’. אנסה להרחיב, כי יש כאן כמה נקודות מהותיות.

א] חשוב מאוד למשוך [להבליט] את השי”ן - בבית התפילין של ראש - באופן ידני מתוך העור של הבית. לכן התהליך הוא כזה: תחילה, מושכים את השי”ן ידנית ורק לאחר מכן מייפים את השי”ן באמצעות שבלונה.

ב] במפעלים שונים, הבית לא מתקבל מרובע כראוי בסיום הייצור. הבית נמסר למרבע, שתפקידו לתת גימור ודיוק לבית. במידה והבית אינו מרובע כראוי, נוצר צורך לכרסם מעור הבית, לעיתים אף כמה מ”מ.

יש בכך שתי חסרונות:

א] הבית נחלש. כיוון שהמרבע נאלץ להוריד כמה מ”מ מעובי העור.

ב] משיכת השי”ן שנעשתה באופן ידני, עלולה להיפגע עם פעולת הכרסום. יתכן והמרבע יאלץ להוריד מ”מ מדפנות השי”ן, מה שמבליט את השי”ן באופן מוגזם. כדי להחזיר את השי”ן לעוביה המקורי, הצובע משייף מעובי השי”ן. נמצא, שהבלטת השי”ן שנוצרה במשיכה ידנית, מכורסמת. השי”ן הנראית היא תוצאה של פעולות מכניות בלבד.

בבתים שלנו, מקפידים שהבית יהיה מרובע בדיוק כבר בתהליך היצור (לפני שמגיע למרבע). כך נחסך הכרסום המיותר והבית נשאר יציב וחזק.

בית של ראש ללא פריסות: במהלך ייצור הבית של ראש, נוצרים קפלים בין הבתים.

הרבה ממפעלי ייצור הבתים, עושים פריסות כדי ליישרם. בקו הייצור שתחת השגחתי, לא חותכים את הקפלים, אלא משתמשים בהם לחיזוק הבית בשיטה ייחודית.

שמירת הריבוע על ידי לחץ בלבד: במפעלים רבים, משתמשים בדבק בין הבתים כדי לשמור על ריבוע הבית. אחרי תקופת הייבוש מפרידים את הבתים אחד מהשני באמצעות סכין. בקו הייצור שתחת השגחתי, אין צורך כלל להשתמש בדבק, משום שהבית מיוצר בשיטה ייחודית של קונוס על ידי לחץ. שיטה זו גם גורמת לכך שהבית יישאר מרובע לאורך שנים (לעומת זאת, בתים העוברים הדבקה עלולים להיפתח עם השנים).

ייבוש טבעי: תהליך הייבוש נעשה באופן טבעי, ללא תנור, באזור הררי יבש מלחות, מה שגורם לבתים להיות חזקים יותר ויציבים.

עור הבית והתיתורא מלא ושלם: הריבוע העליון של הבית וכן התיתורא, מלא ושלם לגמרי מלכתחילה, ללא קמטים וחריצים שנאטמים באופן מלאכותי על ידי אבקות ותוספות.

מחיצות פנימיות עד סוף התיתורא העליונה: יש הידור של הצמח צדק (שו”ת צ”צ ליובאוויטש או”ח סימן ח’ וז”ל דמחיצות גמורות בעינן מראש עד סוף ממש) שגובה המחיצות יגיעו עד לתיתורא. בקו הייצור שתחת השגחתי, כל המחיצות מגיעות עד לתיתורא עם גימור מיוחד (ללא קניפל).

בתים שווים וחריצים מדוייקים: על פי אדמו”ר הזקן, דרוש שרוחבם של הבתים בראש יהיה שווה באותה מידה. בבתים שלנו, נעשה דיוק מירבי במידות הבתים. בנוסף לכך, ישנה הקפדה מיוחדת על כך שהחריצים הנראים לאחר הצביעה יהיו מקבילים לחריצים בגוף הבית (ולא חלילה חריצים מזוייפים).

הבתים ללא חורים כלל: כפי שהדגשתי קודם לכן, בבתים שתחת השגחתי אין שום חור, לא בבית ולא בתיתורא, לא חור כשר ולא רשת [עור מתוח כעין רשת]. ישנו משגיח מיוחד שבודק כל בית במשך כל תהליך הייצור, כך שאין מציאות של חורים או של עור מתוח מעין רשת.

עומק הבתים מאפשר הכנסת הפרשיות במלואן: בתים רבים (של יד) מיוצרים במדות עומק בין 36 ל–37 מילימטר. לעיתים, גובה הפרשיה גדול ממדות אלו, מה שגורם לפרשיה לחרוג מהבית ולהיכנס מעט לעובי התיתורא. בבתים שלנו מקפידים לייצר בתים בעומק של 39 מ”מ, כך שיש מספיק מקום לפרשיה להיכנס במלואה לשטח הבית.

החלקה ייחודית בתחתית הבתים: תחתית הבתים עוברת פעולה ייחודית של ליטוש והחלקה. פעולה זו מונעת חדירת זיעה (הפוגעת בריבוע הבית) ומעניקה ברק ויופי למראהו של הבית.

בתים פרודות לחלוטין: אצלינו ‘פרודות’ זה לא סיסמה. זה באמת כך. הבתים שתחת השגחתי מופרדים לגמרי, מלמעלה עד לתיתורא העליונה באופן מוחלט.

שמעתי שאפשר לראות אור בין הבתים, מה המיוחד באור בין הבתים? תוכלו לפרט קצת בענין?

כן. רציתי, שאנשים לא רק יאמינו לי שהבתים פרודות, אלא יראו ממש בעיניים שלהם שזה פרוד. לכן, קיימת אפשרות נוספת וייחודית, בתים פרודות באופן מוחשי. בחלקו העליון של הבית מונחות מחיצות מתכת דקיקות (הלקוח מסיר את המחיצות לאחר הקניה), ובחלקו התחתון של הבית, ניתן להבחין באור החודר מבעד לחריצי הבתים.

 

לסיום, אני מניח שהבתים שתחת השגחתכם, יותר יקרים מבתים אחרים, מדוע זה כך?

א) זה לא דבר חדש, שעל איכות צריכים לשלם יותר. גם בפרשיות התפילין זה אותו דבר. מי שמחפש איכות של כתב, צריך לשלם יותר. כך גם במצות לפסח ואתרוג לסוכות ועוד. בנוסף, יש הוצאות רבות ומאמץ רב בייצור של הבתים המיוחדים האלה. אני יכול לומר, שבשביל השקט הנפשי שווה להשקיע.

ב) למרות הנאמר לעיל, אנו משתדלים ככל האפשר להקל בעלויות, שזה יהיה מחיר השווה לכל נפש ומנסים להתחשב עד כמה שניתן.

 

הפצה ראשית - כפר חב”ד: 052–3977054;
אור יהודה והסביבה - הרב יוסף יצחק בקשי:
054–5613770; ירושלים והסביבה - הרב שניאור זלמן אופן: 058–6434359; חולון בת ים והסביבה - הרב שמואל אניג’ר: 050–9641770; קראון הייטס - מכון סת”ם: 718–7787826

 

ההוראה של הרבי שחשפה את החור בבתי התפילין

אליהו תורג’מן זכה לבקר בחצר הרבי לראשונה בחייו בשנת תשמ”א. במהלך הביקור התקבל ל’יחידות’, ובסיומה הורה לו הרבי “לבדוק את התפילין ואת המזוזות”.

חסידים ותיקים לימדו את אליהו, כי הוראה של הרבי רצוי לקיים בזריזות. הוא לא המתין אפוא לשובו ארצה, אלא מיד עם יציאתו מחדר הרבי התקשר לביתו שבנתניה וביקש מאשתו להסיר את המזוזות מהפתחים ולשולחן להגהה של סופר סת”ם. את התפילין, שהיו עמו, שלח להגהה ביום הראשון לשובו ארצה.

לדברי הסופר, נמצאו כל המזוזות כשרות אך לא מהודרות. אליהו רצה כי ביתו יהיה מעוטר במזוזות מהודרות ולכן קנה מזוזות חדשות וקבע אותן במקום הישנות. בתפילין, לעומת זאת, לא מצא הסופר דבר. הן היו בעיניו מהודרות שבמהודרות, והוא לא ראה דבר הצריך תיקון. “לא ייתכן”, אמר אליהו בפסקנות. “הרבי לא הורה לי לחינם לבדוק את התפילין”.

אך הסופר הרים ידיים. “אני לא מוצא מאומה. אדרבה, שלח אותן לסופר נוסף ונראה אם הוא ימצא בהן בעיה”. אליהו שלח לרבי דיווח על ממצאי הסופר, ותשובת הרבי שהגיעה בכתב הורתה כי יש לבדוק את התפילין אם הן כשרות כדין.

אם עד עכשיו נתן אליהו מקום למחשבה כי אולי בכל אופן יתכן כי אין בעיה בתפילין, הרי שהמכתב הוכיח כי יש גם יש בעיה. אחרת לא היה הרבי שולח אותו שנית לבדיקת התפילין.

הפעם הרחיק אליהו נדוד עד לכפר חב”ד, ומסר שם את התפילין לבדיקה אצל בודק מומחה. אלא שגם הוא לא מצא דבר. וגם מומחה נוסף משכונת חב”ד בלוד, לא מצא מאומה. זה האחרון העלה השערה כי יש מקום להחליף את הרצועות בסוג עבה יותר, “אך זה רק “לפנים משורת הדין”. בעקרון, גם הרצועות הקיימות כשרות ומהודרות”.

אליהו היה די מתוסכל. הייתה לו תחושה ברורה כי משהו לא בסדר עם התפילין. “איך יתכן שאף אחד מגדולי המומחים לא עולה על בעיה? הטרידה אותו המחשבה.

נקפו שנים. בעת ביקור בצרפת לרגל חתונה של קרוב משפחה. אליהו שהה ברכבת התחתית, ופתאום חש כי ליבו הולם בפראות. הוא הרגיש רע מאוד ורץ להיבדק אצל רופא מקומי. הרופא המליץ לו לחזור מהר לארץ ישראל ולערוך בדיקות מקיפות, “אם חייך יקרים לך”.

אליהו הקדים את חזרתו לארץ ישראל ומיהר לסבב בדיקות לבבית מכל הסוגים. לתדהמתו, לא גילו הרופאים שום ממצא בעייתי. אף אחד מהם לא ידע להסביר את פשר ההתקף שעבר בצרפת. כעבור זמן מה שב אליהו ונתקף בהתקף דומה. ושוב, בחלוף כמה ימים, חזר ונתקף. כל התקף מה גרם לאליהו להתקפל, להתפתל ואף לאבד נשימה. הוא החל לחשוש לעזוב את הבית - מלבד ביקורים אצל רופאים שונים, שאף אחד מהם לא הצליח לספק הסבר מניח את הדעת למה שעובר עליו.

המחשבה הבאה של אליהו הייתה - התפילין. בפעם המי יודע כמה, הוא שלח את התפילין לבדיקה. באותה תקופה שמע עד כמה חשוב להקפיד כי פינות התפילין תהיינה מחודדות, כך שהצורה הריבועית שלהן תהיה מדויקת ומושלמת. הוא ביקש אפוא מהבודק כי ישייף ויחדד את הפינות.

הבודק היה מומחה לייצור בתים, וכאשר שייף את התפילין כנדרש, זיהה לתדהמתו כתם בתפילין של הראש. “מה זה?”, הראה לאליהו בעת שהגיע לביתו. “אתה שואל אותי?”, החזיר לו אליהו בשאלה. “אתה הוא מי שאמור לדעת. לא אני”.

סובב הייצרן את התפילין מכל הצדדים, בדק והתבונן מקרוב ומרחוק, ולאחר הרהור קל, פתח אותן, שלף מתוכן את פרשיות העור וטפטף פנימה כמה טיפות אלכוהול. “אבוי!”, ספק כפיים למראה עיניו. “מה ראית?”, לא קלט אליהו. “צר לי לומר לך, ר’ אליהו, התפילין שלך פסולות”. נרעש כולו, הסביר לו כי כנראה בעת ייצור התפילין התהווה בהן חור, והיצרן ניסה לסתום את החור באמצעות אבק של עור תפילין מעורב בדבק. “זה בעצם פשר הכתם שהתגלה כעת, ברבות השנים. אלא שהסתימה לא הייתה כהלכה - עובדה שהתגלתה על–ידי האלכוהול שטופטף פנימה וזלג החוצה”. מסיים אליהו: “הסוף הטוב של הסיפור הוא, שמאז שקניתי תפילין חדשות - לא חזרו אליי ההתקפים המוזרים בלב. אני בריא - ושכך אמשיך, בעזרת השם, עד הגאולה השלמה, שתבוא תכף ומיד”.