פנינים מתוך ‘יחידות’

סיפור חייו של הרב יוסף כהן, מרבני העיר רמלה, מתחיל כילד ליוצאי ג’רבה ב..רמלה, שם בעיר שהייתה לסמל של פשע ואלימות, פילס את דרכו, הגיע ל’תומכי תמימים’, ינק מהמשפיע הרב קסלמן שהשגיח עליו בשבע עיניים, וכך הפך ל’תמים’ מן המניין. לאחר נישואיו שב בברכת הרבי לעיר מגוריו, והחליט לחולל בה מהפכה – והצליח! * סיפור חיים מרתק

שנים רבות הייתה העיר רמלה מלאה פשיעה ובורות. כנופיות עשו בה ככול העולה על רוחם והמשטרה עמדה חסרת אונים. יהדות כמעט ולא הייתה בעיר; בני העיר ששבו לצור מחצבתם, העדיפו להעתיק את מגורם למקום אחר, סימפטי יותר ומתאים לאורח חייהם החדש. 

כל זה כמעט וחלף לגמרי בשני העשורים האחרונים. העיר עברה מהפכה של ממש. הרב יוסף כהן, מכנה זאת “המהפכה השקטה” שהוא היה בין מוביליה.

הרב כהן, מרבניה הוותיקים של העיר, חסיד חב”ד שבעצמו נולד בעיר והתקרב לתורת החסידות, עמד לאחר נישואיו בפני דילמה לא פשוטה: הרב כהן שלח מכתב לרבי מלך המשיח ובו פירט את התלבטותו לגבי מקום מגוריו העתידי – בשיכון חב”ד בלוד, שבאותן שנים החל פורח ומשגשג, מקום של תורה ויראת שמים, מוסדות חינוך וקהילה למופת, או בסמוך לבית הוריו ובית ילדותו ברמלה. תשובתו של הרבי הייתהx: “לעשות כפי עצת ההנהלה”. מאז הרב כהן מתגורר ברמלה, הקים בה את משפחתו וברבות השנים הקים על רגליהן עוד משפחות רבות, ומשמש כרב שכונה בעיר.

כוחו של הרב כהן יעידו כולם הוא בשקט הנפשי שהוא משדר, כמעט ואין רמלאי שאינו מכיר אותו. חיוכו אינו מש משפתיו והאמת הפנימית שהוא מקרין מידבקת. העיר נראית היום אחרת לגמרי; אמנם יש עדיין אוכלוסייה ערבית גדולה המתגוררת בה, אבל זה לעומת זה ניתן לראות בתי כנסת פורחים מחדש; עוד ועוד אברכים בעלי תשובה, מספר רב של כוללים, חנויות למהדרין, והתחושה שמישהו הפיח במדבר השממה הרוחנית הזאת חיים של תורה ומצוות. 

ימי ילדות ברמלה

הרב כהן נולד בשנות היוד”ים למשפחה שזה עתה עלתה ארצה מאי ג’רבה שבתוניס. הוא זוכר עדיין את הזכות שדלקה באישוני עיניהם של הוריו והתלהבותם נוכח הזכות הגדולה שנפלה בחלקם לעלות לארץ הקודש. תחושה זו האפילה על מצוקתם היום יומית שהייתה נחלתם של העולים החדשים במדינה הצעירה שזה עתה נוסדה. “עולי ג’רבה היו יהודים תמימים וישרים המקיימים באהבה גדולה מצוות קלה כחמורה”. מספר הרב כהן, “כך גם היה בבית הוריי. אהבת התורה והמצוות ניבטה בחינוך של הוריי עלי ועל אחיי. היינו גאים במסורת אבות”.

הקשר של הרב כהן עם חסידות חב”ד החל בתלמוד תורה. בשעות הבוקר הוא היה לומד בבית הספר הממלכתי דתי ‘סיני’. האופציה היחידה לילד דתי ברמלה באותם ימים, היה להשלים את לימודיו התורניים בתלמוד תורה בשעות  אחר הצהריים והערב. “הלכתי לשם ביוזמת ההורים אך בשכנוע של חסידי חב”ד שיסדו את המקום. המורה הראשון שלימדנו היה הרב צבי ברנשטוק שבא מבת ים. בשעת הערב הוחלף על ידי הרב משה גולדשטיין ע”ה, שהיה מגיע אלינו מדי ערב בנסיעה מלוד על אופניים. למדנו שם חומש, גמרא ומשנה. הלימודים הללו היו עשו לנו חשק גדול. בשעות הלילה התאספנו לשיעור נוסף בבית הכנסת ולומדים מפי מר טרבלסי, פועל עירייה מזוקן שיזם והקים בשטח ביתו בית הכנסת, ולימד בו ילדים קריאה נכונה ובעיקר את טעמי המקרא בנוסח יהודי תוניס. 

“מי שהשפיע עלי רבות היה המשפיע הרב שלום דובער קסלמן ע”ה שהחליף את הרב גולדשטיין. אף הוא היה מגיע משיכון חב”ד בלוד כשהוא רכוב על אופניו”. הרב כהן נזכר שאחד מפרסי העידוד שהרב קסלמן נתן לתלמידים מצטיינים היה סיבוב באופניים… “היינו ממתינים בחוץ ומחכים לו. הייתה לו אהבה גדולה מאוד לילדים והרגשנו בה. בזכותו הפכתי לחסיד חב”ד, כי כשסיימתי את כיתה ו’, רשם אותי לישיבת ‘תומכי תמימים’ בלוד. בהיותי בן יחיד, געגועיה של אימי אילצו אותי לשוב הבית לאחר תקופה לא ארוכה. למגינת לבו של הרב קסלמן עזבתי את הישיבה אך הוא לא חדל מלהתעניין בי”. 

כהן חזר אפוא לבית הספר היסודי וסיים את חוק לימודיו. בינתיים ה’תלמוד תורה’ חדל לעבוד, אך יוסף הצעיר לא ויתר על לימוד התורה, ועשה זאת באופן עצמאי. כשהגיע לכיתה ט’, שוב הגיע הרב קסלמן לבית הוריו ושכנע אותם לרשום אותו בשנית לישיבה. “הזכרונות עודם חיים בי”, משחזר הרב כהן. “המחנך בתיכון והמנהל ששמעו שאני עובר לישיבה, טרחו להגיע לביתי כדי לשכנע את הוריי שאמשיך ללמוד אצלם. הם באו עם הצעות מפתות כמו להקפיץ אותי כיתה. בסופו של דבר סוכם שאחזור לבית הספר עד סוף השנה בלבד. נפשי חשקה בלימוד התורה”.

בשנה הבאה, שנת תשכ”ה, נכנס ללמוד בישיבה בלוד. באותה תקופה לימדו בישיבה הרב מרדכי שניאור והרב זלמן פלדמן שבקיאותם הדהימה את הנער הצעיר. האווירה בישיבה הכניסה אותו בבת אחת לפלנטה שונה לחלוטין ממה שהורגל אליה. התוועדויות, שיעורים ומעל לכל לימודי החסידות שבאותה עת התוודע אליהם לראשונה. “הרגשתי שהגעתי למקום שחפצתי, מקום תורה, וזה העיקר”.  

כעבור שלוש שנים עבר ללמוד בישיבה המרכזית בכפר חב”ד, שם נכנס ללמוד בכיתתו של הגה”ח הרב משה יהודה לנדא, כיום רבה של בני-ברק. יוסף העלם הזדמן לו להתלוות אל הרב לנדא מעת לעת בנסיעותיו מכפר חב”ד לבני ברק. “בדרך היה מתפלפל עם הנוסעים בסוגיות גמרא שלמדנו בישיבה”, הוא נזכר. פעמיים בשבוע היה יוצא עם עוד כמה מתלמידי התמימים למסור שיעורי תניא וחסידות בישיבות התיכוניות.

אריק השפיע

מפליא כי למרות שנפשו נקשרה בחסידי חב”ד עוד בילדותו, מכל מקום, הרגע שבו החליט סופית להתקשר לרבי הגיע דווקא בזכותו של אריאל שרון. “היה זה לאחר מלחמת ששת הימים. באחד הימים הודיעו לנו שאריק שרון שהיה אלוף בצה”ל ייטול חלק בהתוועדות. אריק ביקש לספר על ‘יחידות’ טרייה לה זכה. זה היה לאחר שבנו הקטן שיחק בנשק ונהרג. הרבי שלח לו לאחר המקרה הטראגי מכתב ניחומים, ואריק סיפר לנו שזה היה המכתב היחיד שבאמת ניחם אותו והוציאו לדרך חדשה.

“בהתוועדות החל אריק לדבר על הרבי ותיאר את היחידות בצורה כה נפלאה; הוא לא חדל מלשבח את הרבי ואמר שפגש אישיות נדירה ומיוחדת. הייתי אז בחור ישיבה תמים,  ושמיעת תשבחות כאלה מקצין צבא מהולל שכולם רכשו לו באותם ימים הערצה רבה, הזיזה לי משהו בלב. אני זוכר כיצד תיאר במיוחד איך שהרבי חקר אותו לעומק על מהלכי וטקטיקות המלחמה, עד שאריק אמר לרבי: ‘אין לי תשובות, אני אחזור לארץ ישראל אלמד את הנושא טוב ואז אחזור להסביר לך’. ואריק הוסיף: ‘כששמעתי את הרבי מנתח מהלכים צבאיים ומדבר על שיקולי הפיקוד באותה מלחמה, היה נדמה לי לרגע שהרבי מדווח לי דברים ששמע בישיבת מטה הכללי של צה”ל’. התחלתי להבין שכל הסיפורים של החסידים על הרבי אינם נאמרים כמצוות אנשים מלומדה, כי הם חסידים, אלא מדובר באישיות גדולה. מובן שבעקבות כל זה חפצה נפשי לנסוע לשנת הקבוצה ב-770. 

“בתחילה התקשיתי לשכנע את הוריי, אך כשראו שאני רוכש כרטיס הלוך ושוב, ניאותו לכך, אם כי בקושי רב”.

בצלא דמהימנותא

באותן שנים שנת ה’קבוצה’ החלה בפסח והסתיימה אחרי פסח הבא אחריו. ראיית פניו של הרבי, הליכותיו והנהגותיו גרמה לרב כהן התרגשות עזה. “ב’יחידות’ הראשונה חשתי שאני מדבר עם מישהו שהשכינה מדברת מתוך גרונו.  הרבי ישב וקרא את הפתק ואחר-כך ענה תשובות לשאלות. מילה אחר מילה משפט אחר משפט קלחו מפיו ונדהמתי. באותה ‘יחידות’ שאלתי איך לנהוג בעניין מנהגי חב”ד, האם לנהוג אותם לעצמי או להשפיע גם על שאר בני משפחתי. לאמתו של דבר שאלתי את השאלה הזו, מיד שנכנסתי לישיבה בכפר חב”ד. אלא שאז תשובת הרבי הייתה להתייעץ עם ההנהלה. ואכן, ראש הישיבה הרב יעקב כץ השפיע עלי לקבל את המנהגים. ב’יחידות’ שאלתי אפוא אם כדאי להשפיע גם על שאר בני המשפחה בכיוון זה, מפני שמשפחתי נוהגת כמנהגי ג’רבה. תשובת הרבי הייתה חיובית, אך בתנאי שזה יעשה בלי לחץ אלא בדרכי נועם. התוצאות הן, שכל אחיי הפכו ברבות הימים לחסידי או אוהדי חב”ד”. 

במהלך אותה שנה, שנת תשל”ג-ד, שהייתה כלשונו של הרב כהן מרגשת ומיוחדת במינה, ביקשו חסידים לתת מתנה מיוחדת לרבי ליום הולדתו בדמות תקליט ניגונים חדש של “ניחו”ח”. שני חסידים מוסיקאליים, הרב משה טלישבסקי והרב אליהו ליפסקר קיבלו על עצמם להעניק את המתנה הזו לרבי. האחראים הכניסו לרבי את רשימת הניגונים בכדי שהרבי יבחר מתוכם. על הרשימה הוסיף הרבי: “ניגון דמרוקו”. בתחילה לא ידעו לאיזה שיר מכוון הרבי והכניסו רשימה של שלושה שירים, “יציר מידו”, “עזרני א-ל חי”, ועוד ניגון. הרבי בחר בשיר “עזרני א-ל חי” בו שרתי כסולן.

“זמן מה לאחר מכן, במוצאי שביעי של פסח, ימים מספר לפני חזרתנו לארץ הקודש, עברתי לפני הרבי בחלוקת ‘כוס של ברכה’ וקיבלתי ‘לחיים’. כשהגיע תורי, עוד לפני שנעמדתי בפני הרבי, הצביע הרבי לכיווני, וכך כל החסידים שנכחו במעמד הסתכלו בטבעיות בבחור שהרבי הצביע עליו. לא הבנתי מה קורה אבל מישהו העלה השערה שהרבי רוצה שאשיר את “עזרני א-ל חי”. הס הושלך בכל בית המדרש ושרתי את הניגון. בתוך רגע הצטרפו אלי כולם והרבי עודד את השירה בשתי ידיו הקדושות. זה היה מעמד מרגש מאוד עבורי. דברים כאלה לא שוכחים כל החיים”. 

מעגלים נסגרים

לאחר נישואיו התיישב הרב כהן בברכת הרבי בעיר הולדתו – רמלה, מאז, עשרות שנים, הוא פועל באינטנסיביות בעיר שעד לפני כמה עשורים הייתה שממה רוחנית. אז נכון שדור ההורים, העולים החדשים, עוד היה מחובר למסורת, אבל בני הדור השני והשלישי פרקו מעליהם כל עול ונסחפו באווירה המתירנית. הצעירים של העיר רמלה גדלו לתוך אווירת ניכור מדרך ישראל סבא. “צריך היה ‘בולדוזר’ שישנה את המצב”, הוא אומר, “די למי שיסתובב היום ברמלה ויבין עד כמה המצב השתנה מהקצה אל הקצה. המבוגרים שבין תושבי העיר נדהמים מכך”.

העיר אמנם לא הפכה לבני-ברק או ירושלים, אבל מחזה של יהודים שומרי תורה ומצוות, משפחות ברוכות ילדים ובתי כנסת עמוסים עד אפס מקום במתפללים הוא לא רק שלא נדיר אלא די שגרתי. 

“טבילת האש הראשונה שלי הייתה מבצע תפילין”, נזכר הרב כהן, “יצאתי לרחובה של עיר ובמשך שעות רבות עמדתי בשוק עם ציציות בחוץ ומציע לעברים ושבים להניח תפילין. היום זה אמנם מחזה שבשגרה, אבל אז היה זה מעשה חלוצי ואמיץ. בשליחותו של הרבי זיכינו יהודים רבים בהנחת תפילין”.

כששואלים את הרב כהן על מהות תפקידו כרב הוא עונה בקצרה: “ופרצת” ומיד מסביר: “כשאני עורך חופה, אינני מסתפק בטקס קידושין אלא מחפש דרך להשמיע דברי תורה וחסידות בפני המשתתפים. כך בכל דבר ועניין; כל מצווה נעשית בהטעמה מיוחדת וכך גם אני מנחיל אותה בפני תלמידים. בתחילת הדרך הייתי אוסף ילדים לביתי ומלמד אותם תורה וחסידות, כפי שאחרים עשו איתי כשהייתי ילד צעיר. הרבה ילדים שלמדו אצלי בקטנותם זוכרים את החוויה הזאת עד עצם היום הזה. חלקם הגדול כיום שומר תורה ומצוות”.

הרב כהן מביע את צערו מכך שבתחילת דרכו כרב, היה זמנו יותר פנוי למסירת שיעורי תורה, וכיום בגלל תפקידיו הרבים זמנו מצומצם לממש את אהבתו הגדולה. “אני עומד בראש ארגון של מוסרי שיעורים. מדי שנה נפתחים בעיר עוד ועוד שיעורים, הן לגברים והן לנשים, ואני זוכה לנהל את הפרויקט הזה. אנחנו נעזרים רבות בעניין זה בחסידי חב”ד המתגוררים בשיכון חב”ד בלוד. אלה באים למסור שיעורים בספקטרום רחב מאוד של נושאים ביהדות, מהלכה וגמרא ועד חסידות ומנהגים. הכול לפי המקום”.

מלבד הרבנים נמצאים כיום בעיר הרבה נפשות שפועלות בהפצת היהדות. יש ראשי כוללים, גבאי בית הכנסת ולכולם יש הערכה גדולה לחב”ד. הייתה לנו דריסת רגל כמעט בכל דבר יהודי שנעשה פה. הרב טופול שפתח את בית חב”ד הראשון ברמלה, היה מגיע מרחובות וסייענו לו רבות. היום פועלים בעיר כמה וכמה שלוחים, ובהם השליח הרב אברהם מדוויל, ועוד נוספים”.

הצלחתו, לדבריו, טמונה בכך שהוא בשר מבשרה של העיר. “אני יליד העיר, רמלאי מבטן ומלידה. יש לנו קשרים הדוקים גם עם כאלה שאינם שומרים תורה ומצוות, ביניהם אנשי כדורגל מהנבחרת הלאומית שלמדו איתי בבית הספר; כשהם פוגשים אותנו, יש להם יחס של כבוד. הם לא מרגישים שאני בא להטיף להם. מה שעברה העיר רמלה בעשרים השנים האחרונות זו מהפכה שקטה. לך ברחובותיה של העיר ותראה כמה יהודים חרדים נמצאים בה. המהפכה הזו שייכת לרבי. הוא הדריך אותנו וכיוון בכל שלב ושלב בפעילות, ויותר מכל העניק לנו מכוחו. אחרים הפועלים בעיר ואינם פועלים על פי שיטת חב”ד, חסרה אהבת ישראל שיש בחב”ד. אני זוקף את הצלחתנו לזכות הגישה של הרבי – אמונה בפוטנציאל הגלום בתוכו של כל יהודי. הידיעה שגם כאשר הוא אומר לך דברים לא טובים, תצליח לפרוץ אצלו את המחסומים אם תדבר בדרכי נועם.

תוכל לתת דוגמאות?

דוגמאות לא חסרות. כמו למשל השכנת ‘שלום בית’. מזמינים אותנו המון לעניין זה. אני בא הביתה וקובע קודם כול עובדה: רב ביקר בבית. אחר כך אני משוחח איתם ומדגיש מושגים יהדותיים. במקום שצריך אני משתדל לעורר על בדיקת מזוזות, וכך שלב אחר שלב מבלי להצביע על בעיה מסוימת, וכך מתחוללת בבית מהפכה שקטה. את ההבנה הזו יש רק בידי רב חסידי. מהפכה זו לא נעצרת בבית אחד אלא ממשיכה לשכנים ולבסוף לשכונה שלמה”. 

הפעילות התורנית-יהודית ברמלה הייתה בעבר נעשית בשקט, אם בכלל, אך עם בואו של הרב כהן והתמנותו לתפקיד הרבני, החלה המהפכה. “במשך הזמן חינכתי ועודדתי לפעילות דתית גלויה, גאווה יהודית. אני זוכר שהייתה לנו ישיבת צוות לקראת חג החנוכה, ואמרתי שמוכרחים לארגן כנס גדול, וכדי למשוך את האנשים טוב יהיה להזמין תזמורת ועוד אלמנטים שימשכו את הקהל. יו”ר המועצה הדתית הטיל וטו ולא היה מוכן לתקצב. לדבריו המועצה ארגנה זמן קצר לפני כן כנס, אך הנוכחות הייתה דלה ולא הצדיקה את ההשקעה. לא ויתרתי ואמרתי להם ש’אני לוקח על עצמי את האחריות להביא אנשים ואתם תתנו את התקציב’. הכינוס עצמו שהתקיים בבית הכנסת הגדול היה מלא מפה לפה”.

את הפעילות הענפה עם הילדים מארגן הרב כהן במסגרת הכולל שדואג למימון. 

גם בנושא כשרות עברה העיר מהפכה של ממש בשנים האחרונות. כל מי  שיפקוד את העיר, יתפעם למצוא חנויות ומסעדות רבות עם כשרות ‘מהדרין’. “ראיתי שאם דואגים קודם לכן לקירוב של בעל העסק כדי שיבין את חשיבות הכשרות בעצמו, אזי שיתוף הפעולה יבוא מעצמו”. 

כיום הפעילות המרכזית של הרב כהן היא הקמת כוללים לאברכים. “ממצב של אפס, הגענו לרשת הפזורה בכל שכונות העיר”.  

כשאנו עוברים לדבר על המימד החסידי של פעילותו, מחייך הרב כהן ומדגיש שפעמים רבות אנשים שואלים אותו: מה בעצם הקשר שלך לחב”ד? הרי תמיד היית שומר תורה ומצוות? “אני תמיד עונה להם שידעו שרק בזכות חב”ד זכתה העיר לשינוי הגדול הזה. כיום ישנם אולי ארגונים רבים שפועלים להשבת יהודים לאביהם שבשמים, אך הם צמחו על קרקע שנזרעה על ידי הרבי וחסידי חב”ד. לעניות דעתי, השינוי הגדול שהתחולל בעיר אינו מתבטא במספר אברכי כוללים. השינוי האמיתי הוא התקרבותם של ‘עמך’, יהודים פשוטים שהחלו ליצור קשר עם היהדות, והמציאות הזו התרחשה בעיקר אודות לרבי. רק מי שלומד חסידות מבין מה זה נשמה יהודית באמת, ושהתורה ומצוותיה אינם איזה נכס פרטי של מי שמתמיד בלימוד התורה, אלא של כל יהודי”. 

מופתים מתגלגלים ברמלה

זכה הרב כהן וברבות השנים כינס סביבו תלמידים רבים, חלקם התקרבו ממש ליהדות וזכו להכיר את עולמה הקסום של תורת החסידות ואף התקשרו לרבי מלך המשיח. גם מי שלא הפך חב”דניק הפך להיות אוהד מושבע.       

“אחד התלמידים הללו הוא הרב דוד אוחנה שהפך ברבות הימים להיות אחד מאנ”ש. באחד הימים הגיע אלי וסיפר שהוא ורעייתו מצפים לפרי בטן, אלא שבבדיקה שערכו התברר להם שהעובר סובל ממום. בעקבות זאת רעייתו נכנסה למצב נפשי קשה. יעצתי לו כמובן לכתוב לרבי. המענה שקיבל היה: בדיקת תפילין ומזוזות. הוא התפלא. רק לאחרונה, סיפר לי, רכש תפילין יקרות מסופר סת”ם שידוע בהידוריו, ירא שמים. שכנעתי אותו בכל זאת לבדוק אותן שוב, וראה זה פלא: בבדיקה התברר שהיו חסרות מילים שלמות! הוא היה בהלם מוחלט. הוא כמובן מיהר לרכוש תפילין חדשות ומהודרות, ובדרך נס הייתה לידה כשורה ונקל ונולדה תינוקת בריאה ושלימה, כברכתו של הרבי. 

“במסיבת ‘זבד הבת’ שערך, סיפר ר’ דוד לקהל הגדול על הנס הגדול שקרה בברכת הרבי. מאוחר יותר היה הסנונית הראשונה בתחום הכשרות למהדרין בעיר רמלה כאשר פתח קיוסק שכל מוצריו היו בכשרות בד”ץ. בזכותו יהודים רבים אכלו כשר. זה נקרא חזקה על תעמולה שאינה שבה ריקם. 

אספר לך עוד ‘מופת’: “יהודי רמלאי וותיק, שם משפחתו סרוסי והוא דמות ידועה ברמלה שמשפחתו מחזיקה בית כנסת גדול, איבד ביום לא בהיר את כוח הדיבור. לא היו לכך שום תופעות מקדימות, זה בא ברגע אחד בלי כל סיבה מובנת. הוא ניגש אלי ושטח בדרך בה יכול היה, את מצוקתו. לא היססתי ומיהרתי לשלוח למזכירות בקשת ברכה בעבורו. המענה עם “ברכה והצלחה” הגיע אלינו בתוך מספר ימים.

“וראה זה פלא, ביום הכיפורים אחרי התפילה, דפק האיש על השולחן בפתאומיות וחזר לדבר כאחד האדם, כאילו דבר לא קרה. הסיפור עורר בעיר תהודה עצומה ואפילו פורסם בעיתון ‘מעריב’. הרופאים לא ידעו להסביר איך נעלם הקול ואיך הוא שב. גם זה מופת שמיימי של הרבי”. 

לדידו של הרב כהן, המופתים ממשיכים להתרחש מדי יום באמצעות ה’אגרות קודש’, וגם בתחום הזה יש בפיו סיפורים לרוב: אמו של אחד שמתפלל עם אחי בבית הכנסת בשכונתנו, אושפזה במצב לא פשוט. המצבה הלך והחמיר. הרופאים החליטו שרק ניתוח מסובך שהצלחתו אינה מובטחת, יוכל לסייע. אחי כמובן יעץ לו לכתוב לרבי. אחרי מספר ימים סיפר החבר לאחי, שכבר ברגע שסיים לכתוב את המכתב, אמו החלה להראות סימנים מעודדים של התאוששות, הגוף הצליח באופן פלאי להתגבר על המחלה ועוד באותו יום שוחררה מבית הרפואה. הרופאים היו מוכי תדהמה מבלי להבין איך קרה לפתע הדבר”.

גם ברמלה יש מודעות רבה לנושא הגאולה. “לא אשכח דברים שאמר בהתלהבות רבה מר מוטי יצחקי, כיום ממלא מקום ראש העיר, שהוא זוקף לזכות אנשי חב”ד את העובדה שהעלו לתודעה את הנושא של הגאולה, לא כמשהו שלומדים או קוראים עליו, אלא כמציאות מוחשית”. 

הרב כהן, על אף שהוא אינו על תקן רב חסידי, מכל מקום כולם מזהים אותו כחסיד חב”ד. “המציאות היא שאנשים היום מודעים לזה שאם אתה חב”דניק, ממילא בוער לך הנושא של גאולת ישראל. לא משנה כמה תסתיר ותתחבא; כאשר תשוחח עם מישהו, הוא ידבר אתך על כך. בביקורי בית או ביקורי שמחות או ח”ו בבתי אבלים, אני תמיד מדבר על הנושא של הגאולה. לא יהיה שיעור או הרצאה שלא נקדיש חלק ממנה לגאולה ולבניית בית מקדש”.

*    *    *

גאוותו הגדולה של הרב כהן היא על שני בניו שהלכו בעקבותיו, ושניהם משמשים בתפקידים רבניים מכובדים. השניים בוגרי הישיבה הגדולה בצפת ושם ינקו את עולמם התורני והחסידי. הבן הגדול, הרב שמעון כהן, משמש כדיין בבית דין לדיני ממונות שפתח בצפת רבה הספרדי של העיר הרב שמואל אליהו. הבן השני, הרב מנחם כהן, מנהיג קהילה בבאר שבע, וכותב מדי שבוע את המדור של השאלות בענייני גאולה, בעלון “הגאולה מעניין ועכשווי”. 

פנינים מתוך ‘יחידות’

מספר הרב יוסף כהן: “לאחר חתונתי זכיתי להיכנס ל’יחידות’ נוספת. כיום אני ידוע כאדם שלוו שקשה להכעיסו, אבל באותה תקופה של ימי נעורים, אפשר היה להכעיס אותי בקלות. אני זוקף את השינוי הזה לברכתו של הרבי באותה ‘יחידות’.

באותם ימים התפרסמו ידיעות שונות על אפשרות לרכוש קרקעות ברחובות במחיר זול. שאלתי את הרבי האם להמליץ בפני הוריי לרכוש קרקע כדי שיוכלו להתפרנס בעתיד מהתמלוגים שלה. הרבי ענה: “למה לו פיזור הנפש וכו’ בכל זה”. מאז אני מתרחק כמו מאש מכל נושא שגורם לפיזור הנפש.

“בהמשך ה’יחידות’ שאלתי את הרבי האם ללמוד את אומנות המילה. הרבי ענה: “כעצת רב מבני עדתו”. בשעתו לא הבנתי את כוונת הרבי, אך מאוחר יותר הפנה אותי הרב חדד מלוד אל הרב מחפוד מבני-ברק שלימד אותי שיטה מקורית ומעניינת בתחום הזה לפי מנהג העדה שלי.

“באותה נסיעה התלווה אלי אחי ושאלתי אם הוא צריך להתעניין בשידוך. השאלה נשאלה בסוף, כי הבנתי מאחי שהנושא הזה לא מעשי בעבורו באותה נקודת זמן. אך הרבי סימן על השאלה הזו תשובה חיובית עם שלושה סימני קריאה. אז לא הבנו את פשר הבהילות, שכן הוא היה צעיר. אך אחרי תקופה לא ארוכה נפטרה אימי, או אז הרגשנו עד כמה שידוך יוכל להועיל”.