אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

בה’ טבת - דידן נצח -  אנו חוגגים את כך שנקבע כי חסידות חב”ד מונהגת ע”י נשיא הדור,  הכולל בתוכו את חב”ד ואת עם ישראל כולו. לעבר מטרה אחת, שליחות אחת ועבודה אחת, קבלת פני משיח צדקנו

דידן נצח, זהו החג שנחגוג השבוע, מיד אחרי שסיימנו את ימי חג החנוכה והשבת שאחריהם. ה’ טבת, היום אשר נקבע ע”י כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א לציון תמידי, “דידן נצח” הסיסמא אותו הכריזו, שרו והבטיחו כל אנ”ש והידידים במהלך ‘משפט הספרים’, בהדרכתו של הרבי מה”מ, ועד היום אנו יודעים כי דידן - דהספרים - ניצח, ולכן היום נקבע להודות ולהלל על מה שקרה, ולחג הספרים החב”די, ברכישה, הפצה, חיבור והוצאה לאור של ספרי נגלה, חסידות וכל חלקי התורה.

וכאן יכול הבן לשאול “מה העבודה הזו לכם?”, ואפילו בן חכם יכול לשאול “לשמחה - מה זו עושה”? זה עתה חגגנו את י”ט בכסלו, חג הגאולה של אדמו”ר הזקן, ראש השנה לחסידות. לפניו את חג הגאולה י’ בכסלו, וגם בו דובר אודות סכנה ברורה ומוחשית, לרבי ולתורת החסידות כולה. גם בר”ח כסלו אנו חוגגים את היציאה ממצב של סכנה, בי”ד כסליו את כך שהרבי מה”מ קישר עצמו אלינו. כמובן חנוכה, נסים ונפלאות, ואילו בה’ בטבת - מה כבר קרה?

הרי ב”ה לא נשקפה שום סכנה, לא לרבי מלך המשיח עצמו ח”ו, לא לאף אחד מהחסידים, ובוודאי שלא לתורת החסידות ולחסידות חב”ד ליובאוויטש כולה. אמנם מדובר במאורע שגרם עגמת נפש עצומה לרבי מה”מ, ולכן כל מי שבשם חסיד או אוהב (אפילו רק) יכונה, עקב בנשימה עצורה אחרי כל המתרחש,  ושמח שמחה עצומה בכך שהמאורע הסתיים בניצחון.

למען האמת - איננו זקוקים לשום הסבר כדי לשמוח בשמחת כ”ק אדמו”ר מה”מ, זהו הרגש הטבעי והמתבקש ביותר של כל מי שקשור אליו. אך מאחר והרבי מה”מ בחר לשתף אותנו בשיחות, התוועדויות ובהוראות הן במהלך תקופת המשפט, והן אחרי הניצחון - עלינו ללמוד, להבין ולהפיק הוראות ולימוד.

המאבק והקטרוג, לא היו סכסוך ‘משפחתי’ או אחר על הספרים בלבד, למרות ערכם העצום, הרוחני והגשמי. לא על כך ייצא הרבי מה”מ למאבק וישתף בו את כלל חסידות חב”ד בעולם כולו. את הספרים עצמם היה ניתן להשיג חזרה בדרכים אחרות, בהן נקטו חסידים והיו יכולים להמשיך, עד שהתקבלה הוראה מהרבי להפסיק מיד, ולהיאבק לניצחון אמיתי.

הדיון היה לא רק, וכנראה שלא בעיקר על השאלה האם הספרים שייכים לארגון בשם ‘אגודת חסידי חב”ד’ או רכוש פרטי של הרבי הריי”ץ. אולי מבחינה טכנית זה כך, אלא ש’אגודת חסידי חב”ד’ אינה עוד ארגון, אלא מבטאת את היותו של הרבי - רבי.

המאבק כפי שזעק הרבי מה”מ הוא “על הכסא”, ואין הכוונה למאבק אישי אודות זהותו של מי שישב עליו, לא נראה שמישהו ב’צד שכנגד’ התכוון לקבל את התפקיד…  השאלה הייתה האם יש בכלל מושג של רבי, של נשמה כללית, ששייכת לכלל ישראל, ואשר רכושו, חייו והנהגתו הם של כלל ישראל, ע”י כלל חסידי חב”ד באשר הם.

לכן המשפט שהכריע את הכף, כפי שהרבי מה”מ ציין, הוא דברי הרבנית כי “הרבי והספרים שייכים לחסידים”. הטיעון היה כי “ליובאוויטש אינה אקטיבית”, כי הייתה לוויה וכו’, כי תנועת חב”ד היא תנועה וחסידות רעיונית, כי קיימת תורת חב”ד, אך ח”ו אין צורך והכרח בכך שהיא תונהג בידי נשיא הדור חי וקיים בגשמיות.

על כך היה הניצחון. נקבע כי חב”ד והרבי חד הם, כי כל הדורות של רבותינו נשיאנו, לא רק העשירו אותנו בתורת חב”ד, אלא מהווים המשך אחד של הנהגה כללית, של נשמה כללית הכוללת בתוכה את חב”ד ואת עם ישראל כולו. המשך אחד ודבר אחד, מטרה אחת, שליחות אחת ועבודה אחת, שהתחילה מהנשיא הראשון, ונמשכת עד הנשיא השביעי, באופן שהוא חי וקיים, באופן שהוא מתגלה ומשלים את כל העבודה, הגאולה השלימה מיד ממש, כאשר הכרזת “דידן נצח” מתחברת להכרזה שמבטאת אותו עניין בדיוק:

אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!