לנו החסידים יש את החובה והזכות הנפלאים ללמוד ולשנן את ה”דבר מלכות” המכיל את השיח

לנו החסידים יש את החובה והזכות הנפלאים ללמוד ולשנן את ה”דבר מלכות” המכיל את השיחות מן השנה האחרונה לעת עתה בה שמענו שיחות מפי הקודש, להתבונן ולהתעמק בהם, לחיות עמם ולמצוא בהם הוראות והדרכות לזמננו זה שבו העלם והסתר.

המשפיע הרה”ח ר’ ניסן ע”ה נמענוב עמד להשיא את בתו בחודש אדר תש”י (עם הרה”ח ר’ שלום דובער ע”ה פעווזנער), אלא שבעיצומן של ההכנות לחתונה, כחודש לפניה, ארעה הסתלקותו של כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע. חסיד אמיתי כמו ר’ ניסן שהיה קשור לרבי בכל נימי נפשו ונשמתו, היה שבור לרסיסים מההסתלקות. הוא לא היה מסוגל לתאר לעצמו אפילו בחלום שהוא יערוך חתונה לבתו בתקופת האבלות אחר הסתלקות הרבי הריי”צ. אולם בכל זאת, דחיית חתונה אינה דבר פשוט כלל וכלל. החליט אפוא ר’ ניסן להתייעץ עם הרבי שליט”א, שאמנם לא קיבל אז עדיין רשמית את הנשיאות. במכתב תשובה ששיגר לו הרבי (אגרות קודש ח”ג עמוד רמ”ב) הוא כותב:

“במענה על שאלותיו הפרטיות: לפי עניות דעתי ישמח את החתן וכלה בניגוני חב”ד וכיוצא בזה. וכל המשמח כו’ זוכה כו’ ונזכה במהרה בימינו לזמן דקול חתן וכלה משמח חתן עם הכלה.

“ידוע שאצל הנשיאים, ובפרט שמעתי שאצל אדמו”ר מהר”ש נ”ע, הנה בעת אמירת המאמר הי’ אומר מילות בודדות שהיו שייכות רק לפרטים מן השומעים, וכל אחד ואחד הי’ שומע רק השייך אליו. אלא שכ”ק אדמו”ר נ”ע ביקש את אביו שהוא ישמע גם את כל המילות הנ”ל וניתן לו - כך שמעתי מכ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע הכ”מ.

“והנה גם במאמר שליום ההסתלקות ישנם כמה וכמה בעל שם’סקע ווערטער (= מילים “בעל שם’יות”, מופלאות), ופתרון שאלתו כמו שכתבתי לעיל הוא לפי עניות דעתי שם ריש פרק ה’ (= שם מדובר אודות גודל העילוי של שמחת חתן וכלה). ובטח ישמע - דערהערן - מה שכתוב בריש פרק ה’ וישמיע להחתן וכלה ולכל המסובין. ואחתום בברכת מזל טוב מזל טוב לחתן ולכלה שיעלה הזיווג ליפה ויבנו בית נאמן בישראל בדור ישרים יבורך בגילוי בנין עדי עד. בברכת מזל טוב”.

באותה תקופה הרבי חזר ואמר כמה פעמים (ראה למשל שיחת ש”פ ויקהל פקודי ה’תש”י. הוצאה חדשה עמוד 15. תורת מנחם עמוד 20) שבמאמרים והשיחות האחרונים “הרבי הבטיח את הכל ודאג לכל ורמז את הכל. התשובות על כל השאלות ששואלים - מחפש הנני בהדברים שנתפרשו במאמרים אלו”. כך גם באגרות קודש חלק ד’ עמוד כד: “אפילו בשכל אנושי מובן אשר אין כל מקום למחשבה שהוא בודד וגלמוד ח”ו, ופשיטא שאין יסוד לחולשה בעבודה, והלוואי היו מדקדקים אנ”ש, ובפרט התמימים, בדברי כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ אפילו בשיחותיו ובפרט אלו משנת השי”ת והשנה שקדמה לה”.

במשך אחד עשר חודשים

לנו החסידים יש את החובה והזכות הנפלאים ללמוד ולשנן את ה”דבר מלכות” המכיל את השיחות מן השנה האחרונה לעת עתה בה שמענו שיחות מפי הקודש, להתבונן ולהתעמק בהם, לחיות עמם ולמצוא בהם הוראות והדרכות לזמננו זה.

אם כך אומר הרבי לגבי השיחות של הרבי הריי”צ, כאשר לאחר ההסתלקות התחילה תקופה חדשה ודור חדש עם מאמרים ושיחות קודש של הדור השביעי מרבינו הזקן, הרי על אחת כמה וכמה אצלנו, כאשר אנו מאמינים בוודאות שהרבי חי וקיים גם בגופו הגשמי, כפי שהקב”ה נשבע בשם קדשו ש”לא יכבה נרו לעולם ועד”. אולם מאז תנש”א–תשנ”ב לא שמענו עוד שיחות ומאמרים חדשים - ואם כן, בוודאי שעלינו מוטלת הזכות והחובה לחזור וללמוד שוב ושוב את ה”דבר מלכות”, לחיות עם תוכנו, ולחפש בשיחות ההן כיצד הרבי הבהיר מראש את כל העניינים הכלליים והפרטיים, והורה לנו ברור כיצד עלינו להתייחס לכך וכיצד עלינו לנהוג במצב זה.

בשיחות אלו יש גם את המעלה של לימוד ענייני גאולה ומשיח, “ובפרט בתורתו (מאמרים ולקוטי שיחות) של נשיא דורנו” (= כדי שלא יישאר שום ספק מיהו נשיא דורנו - בעל הלקוטי שיחות), זוהי “הדרך הישרה - הקלה והמהירה מכל דרכי התורה - להביא התגלות וביאת המשיח בפועל ממש”, שכן על ידי שיחות אלו נוכל להחדיר בקרבנו היטב את “הידיעה וההכרה שעומדים על סף הגאולה ממש ומורים באצבע: הנה זה מלך המשיח בא” (ש”פ בלק תנש”א). תוכן וסגנון זה מאפיין בעיקר את השיחות מהשנים תנש”א–תשנ”ב.

פעמים רבות ביקש הרבי וחזר על הוראה זו - ללמוד ענייני גאולה ומשיח. הרבי אף הוסיף שאין זה רק כסגולה להביא את המשיח, אלא כדי “לחיות עם משיח” כבר עכשיו.

באותם אחד עשר חודשים שבין ליל כ”ח בניסן תנש”א ועד ז”ך באדר ראשון תשנ”ב, כמעט לא עבר שבוע שבו לא הזכיר הרבי והדגיש במיוחד את גודל הזכות והחובה לעסוק בעניינים אלו. מכל זה מובן גודל החשיבות והצורך החיוני לעסוק ברצינות בלימוד שיחות ה”דבר מלכות” באופן שימלא את כל המציאות שלנו.

כעת, בעמדנו ערב ז”ך באדר ראשון, למרות כל הכאב והצער העמוק ששום דבר בעולם לא ירגיע וישקיט אותו מלבד התגלותו של הרבי שליט”א לעיני כל בשר - עלינו וללמוד ולעסוק שוב ושוב עם ה”דבר מלכות” שבו “האט דער רבי אלץ באווארנט”.

תקופה מרוממת ותקופה של העלם

בהתוועדות הפעם ננסה להביא משהו מאותן שיחות שבהן מדבר הרבי על ייחודה של תקופה מופלאה זו, רומז כמעט במפורש על מה שעומד לקרות, ומורה כיצד צריכה להיות התייחסותנו לכך.

בחורף תשנ”ב דיבר הרבי שיחות נפלאות שהוציאו את כולנו מן הכלים בכל פעם מחדש. נביא כאן רק כמה ביטויים מיוחדים כדוגמה: “סיימו את כל העבודה”, “אין הדבר תלוי עוד בתשובה, כי כבר עשו תשובה”, “אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו”, “לא רק מציאותו של משיח צדקנו כבר נמצאת אלא הוא נמצא כבר בהתגלות”, “הוא כבר נלחם מלחמות ה’ ומנצח בכמה וכמה ענינים, ולא נותר אלא לקבל את פניו של כ”ק מו”ח אדמו”ר המשיח היחיד שבדורנו כדי שיוכל לקיים את שליחותו ולהוציא אותנו מהגלות”, “הכרזת ‘יחי אדוני המלך דוד לעולם’ היא התגלות עצם מציאותו של משיח, שאחריה ועל ידה באים התגלותו לעין כל ופעולותיו בתיקון העולם”, “לא נותר אלא לפקוח את העיניים”, “נסתיימה עבודת הבירורים והעבודה עתה היא עבודה מיוחדת להביא התגלותו של משיח בעולם”, “נמצאים כבר בימות המשיח”, “משיח התחיל כבר לפעול בעולם, וכבר רואים את פעולותיו ב’וכתתו חרבותם לאיתים’ בכך שמנהיגי האומות מתדברים ביניהם להרבות שלום ושיתוף פעולה בעולם, וזה נעשה במיוחד על ידי פסק דינו של הרבי ופסק דין הרבנים שהגיע זמן הגאולה, בחזקת משיח ועד משיח בוודאי”

מאידך גיסא -  באותה תקופה מציין הרבי בעקיפין את הקושי שבהעלם הצפוי. כך למשל מדגיש הרבי פעמים רבות את העובדה שמיעוט הלבנה לאמתו של דבר אינו חסרון, אלא עליה והוספה בהמשכת העצם (ש”פ וישלח). במקום אחר הוא מבאר על אודות ה”דורמיטא”, התרדמה כביכול המתרחשת לקראת ההתחדשות והגילוי הגדול והנפלא, שהוא כמו “בריה חדשה”, וככל שההעלם גדול יותר כך גדול יותר הגילוי שאחריו (ש”פ וארא (ב)). הרבי גם מדגיש על הבחירה בגוף הגשמי דווקא (ש”פ בראשית וש”פ תרומה). ולכן בדורנו, דור הגאולה, עוברים לחיים הנצחיים שבגאולה ללא הפסק בינתיים, ולא שייכת ח”ו הסתלקות הנשמה מהגוף - בניגוד לדורות הקודמים, ואפילו בדור השמיני, שאז הייתה הסתלקות הנשמה מהגוף, כי עוד לא נשלם אז הבירור. שזה מתחיל מ”משה רבינו” וממנו נמשך אחר כך בכל הדור, ועד שיש על זה “הבטחה גמורה בתורה” (ש”פ שמות וש”פ בא).

עוד מאזכר הרבי ענינים של ‘העלם’. כך למשל אומר הרבי שהשישים יום של שמחה מבטלים בשישים את כל העניינים בלתי רצויים, ופועלים בריאות, “בריא מזליה” בחודש אדר בכלל ובשבוע האחרון של החודש במיוחד (ש”פ תרומה), וכאשר “היו ישראל יראים” ממה שקורה בשבוע האחרון של חודש אדר, כאשר משה רבינו המקים את המשכן, כאילו מפרק אותו לנגד עיניהם, אזי “שלח להם הקב”ה על ידי משה - מה אתם יראים, כבר באתי לגני אחותי כלה, לגני לגנוני למקום שהיה עיקרי בתחילה, וכי עיקר שכינה אינה בתחתונים הייתה”?! ואם זה לא הספיק, מוסיף הרבי בהערה שאמר זאת ר’ מנחם חתניה, “רמז לגואל אחרון שמנחם שמו”. ובסיום השיחה שעניינו של י”א ניסן בסיום שנת הצדיק, שאז נשלמת עבודתו של הדור השביעי להמשיך את השכינה למטה בארץ, הוא “משיחת ראש בני ישראל למלך המשיח” וזה מתחיל עוד בחודש אדר (ש”פ תצוה (ב)).

ככל שמתבוננים בזה יותר רואים יותר עד כמה הרבי דאג ונתן לנו את הדרך והכיוון הברורים כיצד לעבור תקופה מיוחדת זו של העלם שאין גדול ממנו יחד עם גילוי שאין למעלה הימנו. וזאת על ידי ההידבקות וההיצמדות ללימוד וקיום ההוראות המיוחדות שבשיחות אלו, מקבלים את הכוחות ואת הכיוון לעבור תקופה זו של העלם.

עניין זה נכלל באותה קריאה והכרזה הממלאת את כל נפשנו וחיינו, מתוך אהבת ואחדות ישראל אמיתיים, כהוראת השבת האחרונה לעת עתה בה שמענו את דברי הרבי שליט”א בהתוועדות קודש, ש”פ ויקהל תשנ”ב - והיא המביאה ופועלת את ההתגלות המלאה בגאולה האמיתית והשלימה לעיני כל בשר ממש עכשיו ממש - יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.