יום הסגולה ל”ג בעומר הצטיין במשך שנים רבות באירועים מיוחדים, חלקם מפתיעים, בחצרו

יום הסגולה ל”ג בעומר הצטיין במשך שנים רבות באירועים מיוחדים, חלקם מפתיעים, בחצרות קדשנו 770, בסדרה של הנהגות ‘שמיימיות’ • “בית משיח” ליקט חלק מאירועים אלו ומגישם לכבוד יום הסגולה

יום ל”ג בעומר, שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי, בדור השביעי, הוא יום שמוקדש יותר בהתעסקות עם ‘חוצה’; ארגון ועזרה לתהלוכות הילדים המתקיימות בכל עיר ועיירה, כאשר רבבות ילדים יוצאים לרחובה של העיר לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ולכבוד תורתו.

מאז שנות הלמ”ד התווסף גם מימד נוסף בפעילות של יום זה בדמות הפצת תורת החסידות בקרב רבבות העולים אל ציונו של רשב”י במירון. בחצרו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח מזוהה יום זה עם ה’פאראד’ הגדול המתקיים (רק כאשר תאריך זה חל ביום ראשון) לכל ילדי ישראל בניו יורק רבתי והסביבה.

בהזדמנויות שונות הואיל הרבי להטעים את החסידים משפעו בכל הקשור ליום סגולה זה. על כמה הזדמנויות אלו יסופר ברשימה הבאה, שנלקטה מתוך ספרים ויומנים שונים המתארים את הנעשה והנשמע בבית חיינו. בקטעים הבאים יש בהם משום “על קצה המזלג” מכל הנפלאות שראו עיננו, בתקווה ובביטחון שבקרוב ממש ישמיענו הרבי נפלאות “ג”ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך” –  מתורתו של משיח בפאראד המרכזי בבית המקדש השלישי.

שנת תש”י
קרא פנ”ים באוהל
תחת גשם שוטף

בל”ג בעומר תש”י עדיין אין (בגלוי) רועה לעדת חב”ד. העיניים נשואות אל הרמ”ש, הוא רבינו. הוא מצידו, על אף שלא קיבל את נזר הנשיאות בגלוי לעין כל, לא מהסס לתבוע ולדרוש מאנ”ש.

אחד הנושאים עליהם מתעכב רבות, הוא הפצת לימוד החסידות. בקרב אנ”ש שוררת התחושה שיש להתעסק כרגע בבניית ליובאוויטש, בניית הדור השביעי. אולם הרבי משנה את הגישה. בהתוועדות הראשונה של קבלת הנשיאות הוא זועק בקול חנוק מדמעות: “שהקריא אברהם שם ה’ בפי כל עובר ושב”. בכל החודשים שלפני כן הוא חוזר וקורא: “קא אתי מר – לכשיפוצו מעיינותיך חוצה”. אשר על כן הוא תובע מאנ”ש להפיץ את לימוד החסידות בקרב כל יהודי.

הדברים באים לידי ביטוי גם בהתוועדות ל”ג בעומר תש”י. הרבי נעתר לבקשת אנ”ש והתוועד עם הציבור. בפתח דבריו, שעסקו במעלת היום הזה, “מתן תורה של פנימיות התורה”, תבע להפיץ את החסידות ולימודה.

וכך מתארים רושמי קורות הימים ההם:

“כ”ק אדמו”ר שליט”א פתח את ההתוועדות במאמר חז”ל הידוע ד”ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא” בתורת רבותינו מוסבר שמהרמזים על ל”ג בעומר בתורתנו הקדושה הוא המסופר אודות יעקב אבינו ע”ה שכאשר ברח מחותנו, מלבן, ולבן השיגו, ועשו ביניהם כמין הסכם, העמידו גל אבנים ופסקו “עד הגל הזה”. ומכך מובן שלעניין רדיפת לבן אחרי יעקב ישנו קשר ושייכות לעניינו של ל”ג בעומר, היינו לימוד פנימיות התורה.

והנה, אמר אד”ש, בפשטות זה שלבן רדף אחרי יעקב היה על-מנת להרע לו, אבל הרי בזוהר – ספרו של רשב”י – מבואר, שהטעם הפנימי הוא שעבודת יעקב בחרן – חרון אף של מקום – הייתה לברר את הניצוצות, ואצל לבן נותרו ניצוצות שלא נתבררו על-ידי יעקב, ועל-כן רדף אחרי יעקב על-מנת שיברר את הניצוצות.

הלימוד מזה בנוגע אלינו, על עבדותנו בזמן הזה: בזמנים עברו יכלו לטעות ולחשוב שלימוד החסידות שייך רק לצדיקים ובעלי מדרגה. אבל עכשיו הוא הזמן של עקבתא דמשיחא, כפי שאמר כ”ק מו”ח אדמו”ר שעכשיו הוא הזמן של “הנה זה עומד אחר כתלינו”, הזמן האחרון שלפני משיח, וכבר יצאו מחרן… וצריכים רק לגמור את הניצוצות האחרונים, וממילא אין למתי לדחות את לימוד החסידות. וכפי שראינו שבשנים האחרונות הדפיס כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ חסידות גם באידיש – ב’הקריאה והקדושה’ – כדי שגם קטני ההשגה ביותר, כאילו ששפתם היא בז’רגון יבינו חסידות. וכאשר נפיץ את לימוד החסידות, ואזי כל אחד ואחד מישראל – גם הפשוטים ביותר – יעסקו בלימוד החסידות, הרי על ידי זה נחיש את הגאולה האמיתית והשלימה”.

כך המשיך הרבי לשזור את חוט דבריו מעניינים עמוקים בחסידות דרך עבודת ה’ ועד לענייני נגלה – ‘קו התאריך’, לאור שאלתו של החסיד ר’ בצלאל ווילשאנסקי ע”ה ז”ל.

“בסיום ההתוועדות אמר כ”ק אדמו”ר שליט”א, שבנוסח ה’מענה לשון’ אומרים “בזכות התנאים והאמוראים אשר איתן מושבם, ובזכות הצדיקים הקבורים במקום הזה” היינו שבציון הצדיק – ובפרט בציון של הרבי – ישנם גם כל הצדיקים. על-פי זה היה נכון שלמחרת יעלו כולם את הציון הק’ של כ”ק מו”ח אדמו”ר, הרשב”י של דורנו, ויבקשו אודות בני חיי ומזונא רוויחא, ובכולהו רוויחא”.

ואכן, למחרת, יום שישי בצהריים, נסע הרבי לאוהל הק’ כשכל הקהל אחריו באוטובוסים.

קודם הנסיעה נפל דבר בליובאוויטש: כל אחד ואחד מן הקהל ניגש ומסר פ”נ לכ”ק אדמו”ר, כאשר לאחר מכן קרא את הפ”נים על האוהל. בעת קריאת הפ”נים ירד גשם שוטף, אבל רבינו המשיך בקריאת הפ”נים ללא הפסקה.

הייתה זו פתיחה למסכת ארוכה של התקשרות, כאשר רבבות פ”נים ומכתבים זרמו אל הקודש פנימה.

שנת תשי”א
החסידים הצטמררו
נוכח השיחה החריפה

הימים ימי רדיפת הדת. ימים שבהם עלו רבבות ילדים ובני נוער מארצות המזרח וערב לארץ הקודש, אלא ששם נעקרו מהוריהם, ממלמדיהם ומחינוכם הכשר והטהור, והועברו על דתם, רח”ל, מבלי שהייתה מחאה. רק קומץ תלמידי ישיבות, בהם תמימים כמו הגה”ח הרב שלום דובער ליפשיץ זצ”ל והרה”ח ר’ ישראל לייבוב ע”ה, עסקו בהצלתם מתוך מסירות נפש, אבל אלו היו כקול קורא במדבר.

נשיא הדור, רועה ישראל הנאמן, לא יכול היה להבליג על כאבו. במהלך ההתוועדות שהתקיימה בל”ג בעומר, אחר ביאור מעלתו של יום, פצח בדברים כאובים, חוצבי להבות אש (קטעים מתוך ‘תורת מנחם – התוועדויות’):

“המצב כיום, בעוונותינו הרבים, שישנם עשרות מאות ואלפים (לא רק יחידים, אלא עשרות מאות ואלפים!) ילדי ישראל שרוצים להכריח אותם ולנתק אותם מיהדות, ח”ו, היל”ת!

“ילדים אלה באים מבתים של יהודים יראים וחרדים, וגם עכשיו רצונם להיות יראים וחרדים, אלא שיש כאלה שרוצים להוציאם מתחת כנפי השכינה, ומכריחים אותם לעבור על דת, לעבור על תורת ה’ ומצוותיו, ועד לענינים ומעמד ומצב של כפירה ושמד, רחמנא ליצלן!

“וכיון שילדים אלה נמצאים במעמד ומצב שאין ביכלתם להציל את עצמם, ומוכרחים להגיע לעזר מבחוץ דוקא – מוטל חוב קדוש וזכות קדוש על כל אחד ואחד, באיזה מקום שהוא [אפילו בריחוק מקום, אלא שהגיעה אליו הידיעה (באמצעות עיתון, מפי השמועה וכיוצא בזה) על המתרחש במרחק של כמה וכמה מיילין] ובאיזה מצב שהוא [אפילו אם אצלו יש חסרון ח”ו בנוגע לילדים כפשוטם, ברמ”ח אברים ושס”ה גידים], לעשות כל מה שביכולתו להציל ילדים אלה!

“אם יכולים לפעול בדרך השלום – מה טוב, ואם לא מצליחים בדרך השלום – יש לפעול בדרך מחאה, ואם גם מחאה לא מועילה – יש לפעול בדרך הפחדה, ואם גם זה לא מועיל – הרי, כשמדובר אודות פיקוח-נפשות, הצלת נפשות מכליה רוחנית, רחמנא ליצלן, ישנו הכלל שפיקוח-נפש דוחה הכל!!”

הדברים התארכו עוד ועוד, וכללו ביטויים חריפים, כדוגמת: “אף פעם – עד לימים אלה – לא היו כאלה צרות ונגישות מ”מהרסיך ומחריביך” ש”ממך יצאו”. או: “בפעולות כאלה – לא זו בלבד שלא מסייעים בשמירת המדינה והארץ ובני ישראל הדרים עלי’, אלא אדרבה – מחריבים אותה!” הדברים התארכו עוד ועוד, כשרטט עובר בלבם של החסידים, שלא הורגלו בשמיעתם של דברים כאלו.

ר’ יואל כהן שליט”א, שהיה אז בחור צעיר וממונה על עריכת ההנחות, נצטווה על ידי המזכיר הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, לעשות מהר הנחה משיחה זו, כיוון שהרבי חפץ להוציא בזריזות שיחה זו – או חלקה –  לדפוס. עמדה זו של הרבי מסבירה היטב את הסיוע והתמיכה שנתן הרבי לארגון “פעילים – יד לאחים” במשך השנים כמו גם את הדחיפות שראה בהקמת סניפי ‘רשת אהלי יוסף יצחק’ בכל נקודה ונקודה בארץ הקודש.

שנת תש”ל
היום בו החל הרבי את מאבק ‘מיהו יהודי’

“על שלושה דברים הלבינו שערות זקנו של בעלי”, התבטאה פעם הרבנית חיה מושקא ע”ה, “ואחד מהם הוא מיהו יהודי”.

ואכן, כ”ק אדמו”ר מה”מ התמסר בכל כוחו ומרצו למאבק הגדול אותו הנהיג ביד רמה, לתיקון חוק השבות שייאמר בו שיהודי אינו אלא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה. מאבק זה הסעיר את היהדות כולה במשך עשרות שנים.

לא רבים יודעים כי את המאבק הגלוי פתח הרבי ביום ל”ג בעומר תש”ל. את השיחה הנוקבת, שהתפרסמה גם בתקשורת האמריקנית, נשא הרבי בפאראד שהתקיים באותו יום, ואת המשכה נשא במהלך התוועדות פתאומית שהתקיימה עם הערב שמש.

הדברים הנוקבים כללו פירוט של הבעיה וביאור חומרתה; הסברה כי היא מעכבת את שלום בני ישראל ואת הגאולה השלימה. הרבי הציג תביעה כלפי השרים הדתיים כי יתפטרו מהממשלה. הדברים הכו בתדהמה את העולם היהודי שלא ראה עין בעין עם הרבי את חומרת הבעיה. לראשונה החלה יהדות העולם להבין את חומרת הבעיה, אלא שלאסוננו ההבנה לא הייתה שלמה, וכך נדחה התיקון עד לרגע כתיבת השורות, שעה שאלפי גויים עולים ונרשמים כיהודים כאן בארץ הקודש.

כך סיים הרבי את השיחה הנוקבת, שנדפסה לראשונה ב’הפרדס’ ואחר כך בהוספות לליקוטי שיחות חלק ט”ל:

“כיון שמדברים בגילוי לב — יש מקום גם להעלות תקוה נועזת שאין לה, לכאורה, מקום בפוליטיקה ובדרכי הטבע, והיא, בהתאם למאמר: “ישראל עושים תשובה — ומיד הם נגאלים”, שהקב”ה יחשוב את ההחלטות האמורות על שלום וקירוב לבבות ועל התפטרות מן הממשלה, ועל ביטול החוק, “מחשבה טובה הקב”ה מצרפה למעשה”, שעל ידי חזרה בתשובה זו תבוא מיד הגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, באופן של חסד ורחמים, כפי שאמר רשב”י — שהיה אחראי לדבריו והדברים גם נכנסו לתורת אמת: “יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין”, וייחסכו מכאן ולהבא כל קרבנות גשמיים, ואז “ושמחת עולם על ראשם” בביאת משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ו”אלקים יושיע ציון, ויבנה ערי יהודה, וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה”, בפועל ממש”.

אין ספק, היה זה ל”ג בעומר שבו אירעה תפנית בכל הקשור למאבקיו של הרבי למען שלימות העם.

מעניין לציין כי לאחר התוועדות שבת מברכים חודש סיוון, יצאה הודעה שהרבי לא יקבל אנשים ליחידות עד לאחר חג השבועות. השמועה אומרת שזהו משום שהרבי טרוד כל הזמן בעניין של ‘מיהו יהודי’.

שנת תשל”ה
התוועדות פתאומית וחלוקת
כוס של ברכה בל”ג בעומר

כמנהגו ביום סגולה זה, נסע רבינו לאוהל הק’. הוא חזר כשלושת רבעי שעה לפני השקיעה. לאחר תפילת מנחה קרא לר’ דוד רסקין ע”ה וליבלחט”א ר’ יהודה לייב גרונר. לאחר דקות מספר יצא המזכיר ריל”ג,  ובקרב הקהל נפוצה הקריאה: “לויפט אַראָפ” [= לרדת למטה לזאל הגדול]. מיד יצא הרבי להתוועד עם החסידים. להתוועדות זו נטל הרבי את ידיו הק’, וכמובן גם הקהל כולו.

שיחות הקודש בהתוועדות זו עסקו במעלת ל”ג בעומר ובהבדלתו מיום ההילולא ז’ אדר. הוסיף ודיבר על מעלת המבצעים והשער אליהם – מבצע תורה. במהלך ההתוועדות אמר הרבי מאמר ד”ה “להבין עניין הילולא דרשב”י”. לאחר מכן חילק דולרים באמצעות התמימים השלוחים לאוסטרליה, וכן באמצעות הטנקיסטים הפועלים במבצעי ל”ג בעומר, וכן על ידי נשי ובנות חב”ד. אחר ברכת המזון חילק כוס של ברכה.

במהלך החלוקה אמר לראש ישיבת ‘תומכי תמימים’ ליובאוויטש המרכזית – 770, הגה”ח הרב מרדכי מענטליק ע”ה: “זינט ווען האט איר אזא גרויסע ישיבה”  [ממתי יש לך כזאת ישיבה גדולה] כשחיוך רחב נסוך על שפתי קדשו.

בהמשך הדברים היו ברכות נפלאות והזכרות בעניין מעלתה של ארץ ישראל, באופן בלתי רגיל.

בסוף ההתוועדות אמר כ”ק אדמו”ר שליט”א: “כדי צו באַוואָרענען שאלות [= כדי להבהיר שאלות (כנראה הכוונה לכך שהתיישבו להתוועדות לפני תפילת מעריב, למרות הנפסק בשולחן-ערוך שאסור לישב עד שיספור ספירת-העומר)] נספר שכ”ק מו”ח אדמו”ר התוועד פעם אחת בתרצ”ב בל”ג בעומר בזמן כזה (בעת ה’תנאים’ של חתנו הרב מנחם מענדל הכהן הורנשטיין הי”ד עם בתו הרבנית שיינא הי”ד. המלקט], און האט באַוואָרענט בנוגע צו מעריב וספירה, שבהיות ורבים הם – אדכרי אהדדי, ודי בטעם זה”.

מעניין לציין: לפני ל”ג בעומר יצא פתק להנהלת הישיבה בנוגע להנהגת הבחורים ב’מבצעים’. בין הדברים נכתב: “לתלמידי הישיבה שבאו מאה”ק [על-פי] היתר הרמב”ם המפורסם ב’יד החזקה’, מובן ופשוט, אשר [עליהם] לשבת וללמוד בשקידה בשמירת כל סדרי הישיבה בדיוק”.

שנת תשמ”ו
שעה וארבעים דקות רצופות שר הקהל “ווי וואנט משיח נאו”

מרגע שהגיע כ”ק אד”ש מביתו, התקיימה חלוקת דולרים לכל הקהל – נוהג חדש יחסית, שהחל בקביעות בי”א ניסן של אותה שנה. החלוקה נמשכה כעשרים ושתיים דקות.

נשים רבות שביקשו ברכה לילדים – על-פי הנוהג הידוע שביום זה ראו ישועות בענייני זחו”ק – זכו לברכות של “בקרוב”, “בקרוב ממש” או “זרעא חייא וקיימא”.

כשעבר הרב ישעיהו שי’ הרצל מכפר תבור, קרא לו הרבי בחזרה וחייך באמרו: “אתה הלא לוקח תמיד עבור כל אזורך”, ונתן לו דולר נוסף באמרו: “קח עבור האזור”. לר’ אשר ע”ה ששונקין שאל כ”ק אדמו”ר שליט”א: “מדוע אינך מחייך?”

לאחר נסיעה ל’אוהל’ ותפילות מנחה ומעריב, בשעה 10:10, הודיע לר’ יהודה לייב גרונר שבעוד כעשר דקות תתקיים התוועדות לכבוד ל”ג בעומר! את השמחה אין לתאר. 770 היתה כמרקחה וכו’, אולם הכול הספיקו להתארגן, וברדת כ”ק אדמו”ר שליט”א הכול כבר היה ערוך ומסודר.

ההתוועדות החלה בשעה 10:25 בערך. לאחר מאמר כעין שיחה נאמרו שיחות על אודות אהבת ישראל וכו’. בשיחה השלישית דיבר בצורה חזקה על שיעור הרמב”ם היומי “לא ישא אדם אישה ודעתו לגרשה”, וקישר זאת לנישואין של כנסת ישראל עם הקדוש ברוך הוא, ש”לא ישא ודעתו לגרשנה”, וממילא צריך לעשות “דעם אמת’ן געוואלד,” “עד מתי?!”

הדברים יצאו מקירות לבו הטהור והחרידו את לב הקהל. במשך שעה וארבעים דקות רצופות שר הקהל “ווי וואנט משיח נאו”, כאשר השירה התגברה בעוז. באמצע צעקו כעשר דקות “נאו! נאו! נאו!”. לקול קריאתו של אד”ש הקהל ממש יצא מגדרו. כ”ק אד”ש עצמו סימן לד”ר אבוחצירא לשרוק בעוז.

בסיום החלו להסות את הקהל, ואז אמר כ”ק אד”ש:

“בשעת הקפות נהוג להכריז “עד כאן הקפה א’”, ועל כך אמר פעם כ”ק מו”ח אדמו”ר שאם לא יכריזו כן לא יידעו מתי להפסיק, ובמילא לא יוכלו ללכת להקפה ב’ וכו’. ולכן אם יהיה פעם “ועד המסדר”, גבאי או שמש – יבחרו מישהו שימנוהו להכריז “עד כאן הקפה כו’”, ובמילא יוכלו לחשוב אודות ההקפה שלאחרי זה, עד להקפה השביעית, ובכל אופן – תהיה זו הכנה קרובה ללכת לקבל פני משיח צדקנו”.

בין היתר עורר כ”ק אד”ש גם על פתיחת בתי חב”ד חדשים, חיזוק הישנים, הקמת ארגוני צבאות ה’ ו’תפארת זקנים’ בכל מקום. לאחר מכן דיבר באריכות על ‘בית אגודת חסידי חב”ד’ אשר נבנה בכפר חב”ד, וציווה לזרז את הבניה – והוא עצמו ישתתף בכסף – באופן שיעמוד על מכונו עד ליום הבהיר י”ב-י”ג תמוז.

אף שהדבר נראה אז כבלתי אפשרי הנה חסידים שרצון המלך יקר וקדוש להם התמסרו לכך, וכנגד כל חוקי הטבע, עמד הבניין על תיקונו כבר בי”ב בתמוז!

שנת תנש”א

ל”ג בעומר שנת תנש”א עמד בראשיתה של התקופה החדשה והמיוחדת. הוא היה רצוף אירועים, אלא שאנו מתמקדים בעיקר בפעילותם של תלמידי התמימים למען הבאת המשיח.

ל”ג בעומר ידוע אצל רבותינו נשיאנו כיום סגולה לילדים, ואכן, ליד המקווה עמדו כארבעים נשים שביקשו ברכה לזחו”ק. הרבי נתן להן מטבעות צדקה ובירכן. מהמקווה חזר בשעה 1:30.

מהאוהל חזר בשעה 8:38, ובשעה 8:47 נכנס לתפילות מנחה ומעריב כשלפני כן הודיע על חלוקת דולרים לצדקה אחרי מעריב.

בסיום התפילה והכרזת הגבאי, ירד הרבי מהבימה וחילק לכל אחד שטר א’ של דולר לצדקה. בעת החלוקה חייך לכמה וכמה אנשים שעברו, וכן לילדים וילדות כרגיל, ולילדים שאמרו “משיח נאַו” ענה: “אמן”.

החלוקה ארכה כעשרים דקות, ובסיומה הכניס הרבי שני שטרות לסוף סידורו, נתן שטר נוסף למזכיר ר’ בנימין קליין, ופנה לארון הקודש. לאחרי שנגע בפרוכת – הגיעה עוד אישה אחת שלא קיבלה, והרבי הוציא שטר אחד מתוך סידורו ונתן לה. בשעה 9:24 יצא מבית הכנסת כשהוא מעודד בחוזק את שירת “שובה ה’”.

אחר כך המשיך הקהל לרקוד בבית הכנסת עוד זמן מה עם הניגון הזה.

כעבור רבע שעה התקיים כנס חירום מטעם ‘מטה התמימים העולמי להבאת המשיח’. כמעט כל התמימים התאספו, נאמו, דיברו, מסרו דו”ח מהפעילות שהתקיימה עד-עתה וכן תכננו את הפעילויות הבאות.

מבין התמימים נאמו הת’ אברהם שטרנברג, הת’ מרדכי פרקש (בשידור ישיר מישיבת מיאַמי) והת’ אפרים שמואל מינץ. כמו כן נאמו מחברי הנהלות הישיבות: ר’ שלום שי’ חריטונוב מאהלי תורה, ר’ דוד רַסקין כנציג הישיבה ב-770 ור’ נחמן שי’ שפּירא המשפיע באהלי תורה.

ואלו היו הנקודות המרכזיות שהועלו בכינוס:

1) להמשיך ביתר שאת ויתר עוז בהתחזקות בשמירת הסדרים ובכל מה שקיבלו על עצמם, בייחוד בהתאם לתגובה המיוחדת של רבינו לחתימות על ההתחזקות בשמירת הסדרים – כפי שנמסרה בכינוס בשם אחד המזכירים.

2) לדעת היטב את השיחות ומאמרים בעניני משיח וגאולה שבתורת נשיא דורנו.

3) על הוצאה לאור של קובץ חידושי תורה בענינים הנ”ל, שיהא מוכן ליום הבהיר כ”ח בסיון (יובל שנים לבוא כ”ק אדמו”ר שליט”א והרבנית הצדקנית נ”ע לארה”ב).

4) תלמידי התמימים הם “חיילי בית דוד” וכולם רוצים לדעת מה הם עושים ובמה הם עוסקים, ולכן צריכים להראות דוגמא חיה בפעולות בקשר להתגלות המשיח – אשר נמצא בתוכנו! ולא להתפעל מאלו המקררים ומחלישים את כל הפעולות בהנ”ל.

מאוחר יותר התקיימו התוועדויות חסידים בין התמימים בכל רחבי השכונה “כאן צוה ה’ את הברכה” לכבוד ל”ג בעומר.

תם ולא נשלם, ותקוות כולנו, כל אחד ואחד מאנ”ש, אשר גם עתה נתעורר ביתר שאת וביתר עז, ואזי נזכה מהרה לחזות באור פני מלך חיים, תיכף ומיד ממש.