המהומה הגדולה בעיצומה של ההתוועדות, מעצר החסידים ושחרורם לאחר הפגנה, והגברת השמי

המהומה הגדולה בעיצומה של ההתוועדות, מעצר החסידים ושחרורם לאחר הפגנה, והגברת השמירה על הרבי – עדויות מרתקות וזיכרונות המתפרסמים לראשונה מתוך יומנו האישי של ר’ סעדיה מעטוף

“חששנו שהשחורים עלולים לנסות לפגוע חס ושלום ברבי”

מוצאי שבת פרשת במדבר, ב’ סיון תשל”ג. היום הרבי התוועד ושוב דיבר על “מיהו יהודי”. במהלך ההתוועדות, בשיחה לפני האחרונה, שמענו לפתע רעש וצעקות מבחוץ, אני עמדתי במקומי, ממש בסוף [קרוב לדלת הפונה לרחוב] והרעש הפריע לי לשמוע את הרבי. הרבי הפסיק את השיחה לשתי דקות ואחר כך המשיך.

לאחר זמן קצר, שמעתי מהעומדים לידי, כי מאות שוטרים נמצאים בחוץ, והם מחטיפים מכות אכזריות לחסידים העומדים בחוץ, והשוטרים מכים ללא אבחנה, כל בעל זקן, וגם ילדים.

בסיום ההתוועדות, החלה תפילת מנחה, ובסיום התפילה הרבי החל ניגון ויצא לעבר חדרו, ואנו יצאנו החוצה להמתין לרבי שיצא לביתו. אנו ממתינים בחוץ, וכל השחורים עומדים מול 770, אינם מבינים מה קורה כאן. עד לפני מספר דקות, השוטרים הנחיתו מכות על החסידים, וכעת החסידים יצאו החוצה ונעמדים בשתי שורות ושרים בקולי קולות, ופתאום הרבי יוצא ומעודד את השירה שלנו עם תנועות ידיים, ואנו מתרוממים בין השמים ובין הארץ. היה מאוד שמח.

חששנו שהשחורים עלולים לנסות לפגוע חס ושלום ברבי, הלכנו אפוא ממש קרוב לרבי במרחק של מטר או מטר וחצי. כמה שחורים נסעו באופניים לפני הרבי אבל במרחק מסויים, וזה כל כך נפלא ללכת אחרי הרבי, לראות כיצד הרבי אומר ‘שבת שלום’ לכולם, וכל השחורים מביטים בפליאה איך החסידים הולכים אחרי הרבי. הגענו עד לרחוב של הרבי, הרבי חצה את הכביש ואנו עצרנו בפניה של הרחוב. מרחוק ראינו את השחורים שנסעו עם האופניים, ממתינים לא רחוק מהבית של הרבי. חששנו, אך אחד מאנ”ש המיוחד לכך [חבר ה’שמירה’] הלך אחרי הרבי במרחק מה, ואנו הסתכלנו אחרי הרבי עד שנכנס לביתו וחזרנו לחדר האוכל לסעודת שבת.

לא היה כל כך חשק לאכול, כי היינו מתוחים מה עם החסידים שנעצרו על ידי המשטרה. בינתיים שמעתי כיצד החלה המתיחות עם השחורים בזמן ההתוועדות:

כרגיל בזמן התוועדויות, המשטרה הציבה מחסום, בפינת איסטערן פארקווי וברוקלין [כדי לחסום גישה לכביש השירות הצמוד ל–770] כדי שמכוניות לא יעברו, כי בסיום ההתוועדות יוצאים חסידים רבים והולכים על הכביש.

הפעם מכונית עברה את המחסום והמשיכה לתוך כביש השירות ליד 770, וילדים חב”דניקים שהיו שם, חסמו את הכביש בגופם, ולא נתנו למכונית להמשיך בנסיעה. השוטרים במקום, הורו לנהג המכונית לחזור בחזרה ולעלות על השדרה, דהיינו המדרכה [כדי לחצות את המדרכה ולהגיע לכביש המרכזי של איסטערן פארקווי]. אך היו שם חסידים, שתמהו בפני השוטרים, מדוע לא מורים לנהג לחזור בחזרה על הכביש עצמו? בינתיים ילדים בעטו במכונית. מיד הגיע אחד השוטרים ועצר את אחד החסידים, אך הוא סירב לעלות לניידת המשטרה, והבהיר כי הוא יהודי ואסור לו לנסוע בשבת, ואם הם רוצים, הוא מסכים ללכת עמם ברגל עד תחנת המשטרה, אך הם התעקשו והכניסו אותו בכוח לניידת. אחד החסידים שלא יכל להבליג, בא לעזור לעצור להיחלץ מהניידת, והשוטרים הכניסוהו גם לניידת, אך בינתיים העצור הראשון פתח את דלת הרכב מהצד השני ונמלט. השוטר תפס בחוזקה את העצור השני ואמר לו: “אתה כבר לא תברח”, ומיד השוטר אמר משהו לתוך המכשיר קשר. תוך רגעים הגיעו למקום עשרות שוטרים מצוידים באלות, והחלה קטטה המונית בין השוטרים והחסידים.

גם המזכיר הרב לייבל גרונר, שהגיע למקום כדי לפזר את החסידים משם, חטף מכות. השוטרים החטיפו מכות לכל אחד, והיו מספר פצועים שלנו, וששה שוטרים שיצאו בשן ועין. במקביל השוטרים עצרו שלושה חסידים והביאום לתחנת המשטרה. הרב גרונר הגיע לתחנת המשטרה והפציר בשוטרים לשחרר את החסידים, אך ללא הועיל.

[כל זאת כאמור, שמע כותב היומן בעת סעודת שבת, ובמהלך הסעודה:] באו כמה חבר’ה ואמרו שכולם צריכים ללכת להפגין ליד תחנת המשטרה. הלכנו כולם לתחנת המשטרה ברחוב אמפייר. בהפגנה שרו “ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך” [באותה תקופה היו שרים זאת למען אסירי ציון ברוסיה] “וכל קרני רשעים”, “פדה בשלום נפשי”, ועוד שירים. היו במקום אנשי הליגה להגנה יהודית [בראשות הרב מאיר כהנא הי”ד. הללו פעלו תמיד באגרסיביות רבה] והתכוננו לעשות בלגן שלם, אך הרב גרונר נאם באידיש בפני המפגינים, והבהיר כי אם ימתינו בשקט, יש יותר סיכויים לשחרור העצורים. בתחילה היו כאלו ששמעו למנהיג הליגה להגנה יהודית ורצו לחולל מהומות, אך מיד קמו כמה חסידים והודיעו למנהיג הליגה, כי החסידים כולם יצייתו לרב גרונר, ואם הוא אמר לשתוק, אז כולם יהיו בשקט.

בינתיים המשיכו לשיר, והקהל הלך וגדל עד שהרחוב מול המשטרה נחסם ונוצרו שיבושי תנועה. היה שם אחד בשם שמשון, שצעק על השוטרים: “למה אתה לא מרביצים לילדים הנמצאים כאן [הכוונה לילדים שחורים] מה ההבדל בין כאן לשם”? והלה המשיך לצעוק על השוטרים, אך השוטרים שותקים ולא מגיבים כלל. היו דחיפות חזקות כאשר אנחנו עומדים על מדרגות תחנת המשטרה. בשלב מסויים הורו לכולם לפנות את המדרגות ולהמתין. המתנו במקום, עד אשר בשעה אחת לאחר חצות [של מוצאי שבת], שחררו את אחד החסידים. אנחנו המשכנו לשיר, אבל היו מפגינים שכבר התפזרו לבתיהם. והנה חלפה עוד שעה, ועוד אחד שוחרר, וכעבור שעה נוספת גם העצור השלישי שוחרר. אחד החסידים שהגיע עם רכבו למקום, התעקש לעבור את המחסום המשטרתי ליד ההפגנה, והלה נעצר אף הוא, אך לבסוף גם הוא השתחרר. הלכנו לישון עייפים מאוד לאחר שעות רבות על הרגליים בהתוועדות ובהפגנה.

התוועדות פתאומית

יום ראשון ג’ סיון. למרות השעה המאוחרת שהלכנו לישון אתמול, בשעה שבע וחצי בבוקר התייצבתי בסדר חסידות. היום כמעט ולא היה חדשות, רק ה’חזרה’ התקיימה היום, כי אתמול, בגלל ההפגנה, לא היה אפשרי לעשות ‘חזרה’.

יום שני ד’ סיון. בשעה שלוש בערך, נסע הרבי לאוהל ותפילת מנחה התקיימה מאוחר. למנחה הרבי יצא עם המעיל של שבת, וזה היה אחד הסימנים שתהיה התוועדות. זו היתה התוועדות פתאומית בשבילנו.

ההתוועדות התחילה בשעה תשע וחצי והיא נפתחה במאמר “בשעה שהקדימו”, והסתיימה בעשרים לשתים עשרה, וזו היתה התוועדות קצרה יחסית להתוועדויות ביום חול. הרבי יצא מ–770, והפעם המשטרה לא נסעה עם הרבי, כנראה בגלל המקרה שהיה בשבת האחרונה.

פולמוס ב’תהלוכה’

חג השבועות. בשעה 6 בערב יצאה התהלוכה. יחסית לתהלוכה של אחרון של פסח, היה חום נורא והלכנו כמובן בליווי משטרה. הגענו לבורו פארק, שם רקדנו מול בית כנסת חב”ד, ומשם התחלקנו בבתי כנסיות. אני הלכתי לבית הכנסת של התימנים, לשם הלכתי עם חיים משרקי, חיים צדוק, גרשום אוחנה, קותי ראפ ועוד. ביקשנו רשות לדבר בפני הקהל, ובתחילה סירבו בתואנה שיש להם רב והוא כבר נואם בפניהם, אך לבסוף אישרו לנו לנאום במשך חמש דקות בלבד.

קותי ראפ דיבר בפניהם בענין ‘מיהו יהודי’, וגם עודדם בימי החופשה לשלוח הילדים למחנה קיץ דתי. הוא סיים. אחריו עלה הרב שלהם לדבר. בהתחלה קצת שיבח את הרבי, אף בסוף קינטר על כך שהרבי לא מגיע לארץ ישראל, ולמה הרבי נגד הרב גורן והמפד”ל [היה זה בעיצומה של פרשת ‘האח והאחות’ בה הרב גורן התיר ממזרים בניגוד לדעת גדולי הרבנים, ולכן הרבי קרא לו להתפטר מתפקידו כרב הראשי לישראל, ואילו המפד”ל צידדו ברב גורן והשמיצו את הרבנים החרדים בכלל, ואת הרבי בפרט], בקיצור הם אכזבו אותנו… ענינו להם כפי יכולתנו, אך לא השתכנעו. לבסוף התברר כי “הרב” שאיני יודע מדוע מכונה בתואר זה, אינו אלא שליח המפד”ל לעידוד עליה. לאחר ויכוחים ארוכים, הרב עצמו החל לסגת מהתקפותיו.

חזרנו לבית כנסת חב”ד, לשם הגיעו עוד קבוצות שהלכו לבתי כנסת אחרים. קידשנו, טעמנו ‘מזונות’, ויצאנו לרחוב שם דיברו בפני העוברים ושבים על ‘מיהו יהודי’. ומשם שבנו לבסיס - הוא בית חיינו - 770.

 

יום טוב שני דשבועות. ההתוועדות התחילה בשעה 8 בערב, והסתיימה בשעה 1.20 בלילה. בסיום ההתוועדות, תפילת ערבית, הרבי הבדיל על הכוס, והחלה חלוקת ‘כוס של ברכה’. הרבי חילק, ושרו ניגונים ובהם את השיר “עזרני א–ל חי”. כולם שרו יחד והרבי עודד את השירה. כאשר שרו “כי אלוקים יושיע ציון”, היה שמח במיוחד. כאשר הרבי סיים את החלוקה, כיסה את הגביע בנייר, בירך ברכה אחרונה והחל לצאת עם הגביע בידו, והתחיל את הניגון ‘אתה בחרתנו’.

הרבי יצא מ–770 ועודד את השירה. גם הפעם הרבי נסע ללא ליווי משטרתי.

יום שישי, ח’ סיון. היום, הרבי קיבל ל’יחידות’ עד השעה 8 לפני קבלת שבת. בגלל ה’יחידות’, הרבי לא נסע היום הביתה.

היה שם אחד יוצא גרוזיה, שרצה להיכנס ל’יחידות’ [כנראה כאשר כבר הרבי סיים לקבל ל’יחידות’], המזכיר הרב בנימין קליין לא נתן לו להיכנס, אך הוא ממש בכה בדמעות. הרב קליין נכנס לרבי ושאל האם להכניסו, הרבי השיב בחיוב, והיהודי נכנס לפחות מחצי דקה.

 

שומרים על הרבי

מוצאי שבת נשא ט’ סיון. השבת היו בלי עין הרע, תשעה חתנים, שבעה עלו לתורה בבוקר ושניים במנחה [בשנים ההן כמות כזו של חתנים, הייתה זו עובדה חריגה].

השבת הרבי התוועד כרגיל. הרבי אמר לר’ יואל כהן, לשיר “יפרח בימיו”, ומאז הבינו שהשיר [מתוך הפרק של הרבי באותה שנה] התקבל על ידי הרבי, ומאז שרו אותו ביתר שאת ויתר עוז.

הרבי דיבר בהתוועדות על ‘מיהו יהודי’, ובאחד הניגונים הרבי מחא כפיים זמן רב, ואין לתאר במילים את ההרגשה הזאת. אחרי ההתוועדות, תפילת מנחה ואחרי התפילה הרבי החל ‘אתה בחרתנו’ ונכנס לחדרו. אנו כרגיל חיכינו בחוץ, וכאשר הרבי יצא שרנו בקול גדול, וליווינו את הרבי.

יש לציין שבגלל מה שקרה בשבת שעברה, השחורים תכננו הפגנה נגד סגירת הכביש [כביש השירות ליד 770], והמזכיר הרב גרונר הודיע לכולם שאין להתערב בכל הענין הזה, ואם יקרה משהו מצד השחורים, לתת למשטרה לטפל בזה. בפועל, כבר בליל שבת הגיעו שוטרים רבים ששמרו על האיזור כל הלילה. כאשר החלה ההתוועדות, באו שחורים להפגין, אך זה עבר ללא אירועים מיוחדים.

כאשר הרבי יצא מ–770 לביתו, הוא חצה את הרחוב לא במקום הרגיל, אלא לפני בית אידם [הכנסיה]. אל הרבי נלוו [מלבד השוטרים ששמרו על הסדר] עוד ששה בלשי חרש מטעם המשטרה, כולם לבושים במכנסיים קצרים וחולצות קצרות. הם הלכו ממש קרוב לרבי. אנו עצרנו בפניה לרחוב בו הרבי גר [פרזידנט], והבלשים יחד עם אחד מאנ”ש המשיכו עם הרבי עד שנכנס לביתו.

מוצאי שבת בהעלותך, ט”ז סיון. השבת חיכינו להתוועדות, אך לבסוף לא הייתה, לכן הכביש לא נחסם, אולם מתי שיצאנו מהתפילה, המשטרה חסמה עם ניידת את הגישה לכביש, עד שכל החסידים התפזרו.

 

הוראות רפואיות לסופר ‘המודיע’

יום ראשון י”ז סיון. היום הרבי קיבל ל’יחידות’. היחידות התחילה בשעה 8 בערב ונמשכה עד 12 בלילה. בין הנכנסים היה הרב נחום קפלן משיכון חב”ד בלוד.

היו אב ובנו ובתו שנכנסו ל’יחידות’ והרבי העניק לכל אחד מהם סידור.

סופר ‘המודיע’, הרב ב. ל., נכנס לרבי עבור בנו בן התשע עשרה של”ע התעוור ושותק. הוא שאל האם ללמד את בנו כתב ברייל [כתב של עיוורים] כי בנו אינו רוצה, כי חושש להתייאש. הרבי השיב שכן ילמד כתב זה, ואל לו להתייאש, בפרט שהיום יש הרבה גילויים במחקר. סיבת התעוורותו אינה ידועה, אך משערים שיש לו את המחלה הידועה ל”ע, והרופאים על ידי הקרנות מיותרות, פגעו במוחו וזוהי סיבת התעוורותו. הרבי הוסיף כי זה שהרופאים אומרים נואש, זה כדי להסיר מעצמם את האחריות. ר’ ב. שאל את הרבי, אם להוציא את בנו מהמרכז הרפואי בו נמצא [בארצות הברית], והרבי השיב שאדרבה, ככל שיותר יישאר שם, יותר טוב. הרבי אמר לו בנוגע לספרו, שיתן לו תשובה, וכן הערות לספרו.

מוצאי שבת קודש שלח כ”ג סיון. היום היתה התוועדות. הפעם הרבי דיבר בקצרה על ‘מיהו יהודי’.

תשעה חתנים, כן ירבו, ניגשו אל הרבי לקבל יין. תוך כדי חלוקה זו, הרבי קרא שלוש פעמים לנחמן מיידנצ’יק ונתן לו ‘משקה’ שישלח לחתונה של אחותו [גב’ מרים, בת ר’ שלמה מיידנצ’יק, נישאה לר’ חיים אברהם בליניצקי]. בסוף ההתוועדות הרבי התחיל לשיר ‘הנה מה טוב’ ונענע בידו הקדושה.

בתום ההתוועדות התקיימה תפילת מנחה עם הרבי, ובסיום התפילה, החל הרבי לשיר ‘נייט נייט’. כרגיל חיכינו לרבי שיצא מ–770, וכאשר יצא, סימן עם היד, והתפרצה שירה אדירה, וכך ליוינו את הרבי כרגיל.

 

האדמו”ר מסקולען נכנס ל’יחידות’

יום ראשון כ”ד סיון. היום הרבי דיבר בפני ה’מסיימות’ של ‘בית רבקה’. כולנו התאספנו ב’זאל’ הקטן. חשבנו שכרגיל במקרים כאלו, נשמע את הרבי מדבר דרך הרמקול, אך חיכינו זמן רב והרמקול בשקט, עד שתפסנו שהוא מקולקל. אני קפצתי מהחלון [של ה’זאל’ הקטן] ובאתי מסביב ל–770 וטיפסתי על הרשת, וכמעט נפלתי מגובה רב, אך ברוך ה’ לא קרה דבר. ראיתי את הרבי בצורה ברורה וגם הצלחתי לשמוע, אם כי הפסדתי את ההתחלה. השיחה נמשכה בערך חצי שעה.

היום נפטר ר’ פרץ הבלן [ר’ פרץ חן]. עוד ביום שישי האחרון דרש מבחורים כסף עבור הכניסה למקוה, כרגיל, ופתאום… תהא נפשו צרורה בצרור החיים. חשבנו שיביאו אותו לכאן והרבי ייצא, אך ההלוויה יצאה מויליאמסבורג.

הערב הרבי קיבל ל’יחידות’, ובין הנכנסים - האדמו”ר מסקולען [רבי אליעזר זוסיא פורטוגל] שמתגורר ברחוב ברוקלין [בשכונת קראון הייטס]. האדמו”ר נכנס ל’יחידות’ שנמשכה כשלושת רבעי שעה. כאשר יצא, הרבי ליוה אותו עד לפתח חדרו.

בסיום היחידות, בשעה 12 בלילה, התפללנו ערבית עם הרבי.

יום רביעי כ”ז סיון. [מזכירי הרבי, עבדו משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות ומספרים שילדיהם כמעט ולא ראו אותם, ולעיתים היו מגיעים ל’מזכירות’ כדי לראות את אבא. הקטע הבא ממחיש זאת. ש.ז.ב.]:

לפני תפילת מנחה היה משהו קצת מעניין. אשתו של המזכיר הרב לייבל גרונר, באה למזכירות עם בנה. היא נכנסה למזכירות ואת הילד הותירה בחוץ. לאחר זמן, הרב גרונר יצא מחדר המזכירות ונכנס לחדרו של הרבי. הילד שראה שאביו נכנס וסגר אחריו את הדלת, דפק על הדלת של הרבי כי ביקש להיכנס גם. הרבי צילצל בזמזם לאות שיכנס, אך הדלת לא נפתחה, כי הילד לא דחף את הדלת. כאשר יצא הרב גרונר מחדר הרבי, סיפרה לו אשתו שבנם הוא זה שדפק על הדלת. הרב גרונר הסמיק, וחייך קלות.

 

מוצאי שבת קורח, ראש חודש, ל’ סיון

היום היתה התוועדות שציפינו לה, והרבי דיבר בקצרה על ‘מיהו יהודי’. אחרי ההתוועדות תפילת מנחה, וכרגיל ליווינו את הרבי אחרי ההתוועדות. אחרי תפילת מנחה הרבי התחיל בשיר ‘אימתי קאתי מר’, וגם כשיצא מ–770 שרנו את אותו השיר.

הפעם כשהרבי הלך לביתו דרך רחוב ברוקלין, חצה את הכביש לא ברמזורים ובכלל לא כמו בכל שבת, כי שמעתי, כאשר בית אידם (הכנסיה) פתוחה, הרבי לא עובר לפני הבית אידם, וחוצה את הכביש עוד לפני כן. הרבי חיכה עד שיעברו המכוניות והוא עבר בין המכוניות עד שהגענו לרחוב בו גר הרבי, הבטנו אחרי הרבי עד שהרבי נכנס לביתו.