החיים חוזרים שוב למסלול הרגיל, אך לא ימלט מאף אחד ששוהה כאן, שלא יהא ניכר עליו ש

החיים חוזרים שוב למסלול הרגיל, אך לא ימלט מאף אחד ששוהה כאן, שלא יהא ניכר עליו שלפני זמן קצר חג את חודש החגים בצוותא עם כ״ק אד״ש. אפילו על הספסלים הגשמיים ניכר העניין… >> הרבי מודיע על צמצום ביחידויות של תלמידי הישיבה, וכותב השורות מחמיץ את היחידות הנכספת >> יומן חי, רווי ‘הרגשים’ חסידיים מחודש מר–חשוון תשל”ה

מאת הרב טוביה זילברשטרום
רב קהילת חב”ד, שיכון חב”ד ירושלים

הרבי מתעניין לגבי ה’רבראלאך’ שמגיעים לשמוע שידורים

ליוסי היקר, לאורך ימים ושנים טובות

מה שלומך והרגשתך? בוודאי מצב רוחך הוא עתה יעיל ביותר, כאשר סוף סוף מתגשם החלום שבחורים מ־770 באים לתורת אמת, ונקוה שמשימתם תעבור בהצלחה - ויותר כפי המשוער.

הנה כמה סיפורים, ובוודאי גם תעבירם הביתה:

ביחידות שהתקיימה ביום ראשון, נכנסו בני משפחה, ושאל הרבי בת כמה הבת, וענתה האם שנה וחצי. הוסיף הרבי שליט״א: “הרי בעוד חצי שנה צריכה להדליק נרות”. ענתה האם שכבר מדליקה, ואמר הרבי זאל זיין צוגעזונט [= שיהי’ לבריאות]. כן הוסיף ונתן לה מטבע של 1/2 דולר.

כמו כן נתן לעוד כמה אנשים ביחידות כספים - דולר או חצי וכדו’ - עבור אלו שהתחילו להדליק. ר’ גרשון העניך כהן סיפר לרבי שעושה השידורים בירושלים בלי תשלום, והתעניין הרבי מי בין הבאים לשמוע את השידורים, ואמר שבאים גם מהרבאהרל׳ך ועוד חסידים. ושאל הרבי: האם אין להם קשיים בחוג שלהם [כתוצאה מהשתתפותם]?, ואמר גרשון העניך שאמנם אין יודעים אם שמחים שם מזה, אך קשיים אין שם. והוסיף הרבי “שיהיה ומלאה הארץ דעה את הוי’”. וכך נמשכה אתמול יחידות עד לשעה 6 בבוקר. כמובן שזה פלא, כי זה בא בהמשך לעשרה לילות הידועים [של ימי חג הסוכות ושמחת תורה] שהרבי לא ישן.

בשבת קודש זו הייתה שיחה על צמצום ענין היחידות; אלו שיש להם יום הולדת וכו’ ומעתה הוא מברך את כולם. במילים אחרות: בחור הנמצא כאן כמה שנים, לא יוכל להיכנס בכל שנה לקראת יום ההולדת וכו’. אני מקווה בכל זאת שאהיה מהנכנסים ביחידות הבאה בח״י חשון הבעל”ט [יום הולדתו של כותב השורות - המלבה”ד]. כמובן שההכנה לזה דרושה וכבר מזמן ההתרגשות נמצאת, כאשר רק חושבים ומתארים איך שעומדים ליד פתח קודש הקודשים לחזות פני השכינה, וביחידות. בפרט שזו הפעם הראשונה, שלכן אני מקווה שיכניסו אותי בזמן.

נסיים בתקוה שתשמעו הכל מהשלוחים המתפזרים על קצווי תבל, וכמו שהרבי אמר בשיחות “‘תן לי יבנה וחכמיה’, מסוגל לפעול את ביטול ‘והלבנון באדיר יפול’”. המדובר בעיקר על החזרת שטחים, וכמו שהרבי אמר ביחידות לג’ייקובסון שלא ראה שום ענין טבעי שיעצור את הממשלה להחזיר השטחים זולת בזכות השלוחים הקשורים במבצע תורה וכו’.

ביום ד׳ נוסעים לקנדה ולאירופה, ובעז״ה בשבוע הבא לאה״ק. תהא נסיעתם צלחה.

להשתמע ולהתראות,

טוביה

בכל פינה שהולכים, אפשר לדבר עם יהודי על הדלקת נרות, ושרואים איך שענין זה מתקבל הרי זה מוסיף מרץ במבצע זה, ליכטיג מאכן די וועלט [= להאיר את העולם], ושוב צריך להשתדל בקרב השכנים והקרובים במיוחד. גם בבתי ספר, כולל בית יעקב וכדו׳ מדברים על זה, ואכן החלו להדליק.

כל אחד הולך לדרכו

מוצאי שבת קודש פרשת נח, תשל״ה

משפחה יקרה לאורך ימים ושנים טובות,

רב שלומות!

אקווה שמכתבי מוצא את כולכם במצב הנכון בגשמיות וברוחניות. הימים הולכים, הימים באים, בכלל ובפרט.

בכללות האורחים [של חודש תשרי] עוזבים לאט לאט את ‘בית חיינו’, כשכל אחד שאב מלא חופנים, כמובן לפי מה שהוא כלי לקבלה, ואף יותר מזה. השבוע כנראה יעזבו האורחים שעדיין שוהים פה, ובתוכם הקבוצה שנוסעת לארץ ישראל - ובלשון הרבי שליט״א “יבנה וחכמיה”.

החיים חוזרים שוב למסלול הרגיל, אך לא ימלט מאף אחד ששוהה כאן, שלא יהא ניכר עליו שלפני זמן קצר חג את חודש החגים בצוותא עם כ״ק אד״ש (אפילו על הספסלים הגשמיים ניכר העניין).

ובחיי הפרטיים - יום ההולדת קרב ובא, וכבר בשבת זו (כידוע) קיבלתי עליה לתורה. בשנה זו הוא מעבר לסוג אחר, וכמובן שבאין ערוך, גם בהכרה וגם בהשקפה וכו’ כשזה נחגג במחיצתו של כ״ק אד״ש. יתן ה׳ ונעלה על הדרך הסלולה לנחת רוח כ״ק אד״ש, וכמובן גם בנוגע להורי היקרים וכו’.

ובינתיים שבוע טוב ומבורך, וחורף נעים ומחומם ולהשתמע כל טוב,

טוביה

בקשר ליחידות [של כותב השורות לרגל יום הולדתו] עדיין אין לי ידיעה ברורה, אך בכל זאת אני מקווה להקרוב - ביום ח״י חשון.

 

“כיוון שנוסעים אתם בפרשת ‘לך לך מארצך’, לכיוון ‘אל הארץ אשר אראך’”

יום ראשון, י״א חשון תשל״ה

השלום והברכה וכל טוב סלה

לכולכם היקרים לאורך ימים ושנים טובות

אצרף הפעם מכתבי זה עם אחרון מהשלוחים שנוסעים לארץ ישראל לכפר חב״ד. שאר החבר’ה כבר נסעו בשבוע שעבר ובוודאי קבלתם כבר דיווח מההתרחשויות האחרונות בבית חיינו. כולל, מה שדיבר אליהם כ”ק אד”ש בהיפרדו מאיתם בפתח גן עדן התחתון, כאשר כולם הצטופפו כדי לקבל ברכת הפרידה. ביניהם עמד ר’ זושא וילימובסקי וכ״ק אד״ש פנה אליו ואמר, “היות שמפי השמועה בארץ ישראל ענין המבצעים הוא בחולשה, ועושים רק כדי לצאת ידי חובה, הרי אתה פרטיזן, ותראה שיהא זה בשטורעם”. ואל הבחורים פנה הרבי ואמר: שהגם שענין הדלקת נרות שבת לא שייך אליהם, אך מוטל עליהם שיראו שאחות או אמא או סבתא וכדו’ יעסקו בזה לזכות עוד נערות מבני ישראל.

אחר כך המשיך: כיוון שנוסעים אתם בפרשת ‘לך לך מארצך’, ולכיוון ‘אל הארץ אשר אראך’, שה׳ יעזור שיהיה ״והיה ברכה״. אחר כך חילק לכל אחד מהם דולר וביקש שיעסקו ב’מבצעים’, ובמיוחד בהדלקת הנרות עוד קודם שבת קודש, ושיהיה בהצלחה רבה. אחר כך כ״ק אד״ש יצא ועומד ניצב בפתח 770 עד שהאוטובוס נעלם מהאופק, כאשר כ״ק אד״ש מוחא כפיים בשירת ‘כי בשמחה תצאו וכו׳ ימחאו כף’.

מכאן ואילך, כל העניינים כאן נכנסים לסדרם. כמובן שבספסל הישיבה שוב לא כל כך דחוק כמקודם, אבל ב–770 אף פעם לא יחסר מי שימלא מקומות… כידוע שבימים אלה ימי בה״ב כ״ק אד”ש צם בהם, כך שלתפילת ערבית תמיד ישנו מנין מיוחד בזמן התפילה, כך שהבחורים לא משתתפים בו.

מעניין שביום חמישי שעבר כ”ק אד”ש לא הופיע לקריאת התורה בשעה המיוחלת, וכן לא יצא לתפילת מנחה בציבור. כמובן שבהדי כבשי דרחמנא למה לי, אך משערים כי אולי יש לזה שייכות על ההחלטה האיומה ההורסת כל מחיצה וכו׳ למטה מרגש אנושי מהמפד״ל מאותו יום, בכדי להצטרף שוב עבור הביינקלאך [כסאות השררה] המגוחכים, ומי מרגיש כמה בריאות הם גוזלים, ובפרט מכ״ק אד״ש, כמו שאמר פעם מישהו אודות מה שדווקא הרבי שליט״א קאכט זיך אין דעם, שכן מי עוד יודע ומרגיש ״מיהו יהודי ומהו יהודי - א נפש פון א אידען״. כמובן שמבחוץ אי אפשר לראות על פני קודשו שום תנועה, ומי יתן שלא יתן ויפריע וכו׳.

ובענייננו - כל הקאך הוא כדרישת כ״ק אד״ש בענין ‘יבנה וחכמיה’, להוסיף בכל מקום, בכל עיר וכפר, עוד ישיבה עוד לומדי תורה ואין להתפעל, וכמו שציטט הסיפור מהרבי הקודם, שבחשכה הגדולה הרי מי שרוצה עולה על מגדל ומדליק שם פנס אור ואליו נמשכים האנשים. כמו כן כאן, שרק ידליקו האור וממילא ימשכו יהודים, או שאינם יודעים שיהודים, או כאלו שיודעים אך עדיין לא בתחום של לומדי תורה, וכמו שסיים באחת השיחות מפרשת בראשית שהעניין של ‘תן לי יבנה וחכמיה’ היה קודם החורבן והיה בכוחו למנוע החורבן, אם לא משום גורמים זרים שהתערבו וכו׳ וכדמוכח מפשטות דברי הגמרא. וממש דעה והשקפה זו גייט אריין דא אין בלוט [= חודר בדם] מה שכ״ק אד״ש מחדיר בכולם - מצד אחד עולם החושך כפול ומכופל, ומצד השני התקווה העוז והביטחון אט קומט משיח [= הנה משיח בא], מבצעים, הדלקת נרות, יבנה וחכמיה וכו׳ אלו הגלולות שנותנים לחולה, ואז בטוח שבזכות זה יבריא ויגאל ממצבו ועד לגאולה קרובה על ידי איש ש”יכוף כל ישראל לילך בתורה ומצוות”.

בתקווה לבשורות טובות בכלל ובפרט, ובתקוה למכתבים שעד היום טרם נעניתי לשאלותיי,

טוביה

* * *

יום א׳ בערב.

המכתב עדיין כאן ואשלחהו מחר בעז״ה על ידי שבתי בלוך החוזר מחר.

הערב הייתה יחידות קצרה עבור אנשים מסוימים, משך כ־3 שעות, ביניהם י. גליצנשטיין. מתוך דבריו: [גם הוא קיבל צו התייצבות מהצבא, ושאל את הרבי אם לחזור ארצה]. בסוף היחידות הרבי שליט״א אמר לו בנוגע לצבא אזכיר על הציון שלא יהיו שום בלבולים, וכשתגיע ארצה תתעניין אצל אלו שכבר היו שם, ותעשה כמותם. כמו כן הרחיב אצלו הדיבור על הפצת היהדות והמעיינות שעוסק, שבזכות זה ‘יהא אצלו מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה’ וכמדובר בהתוועדות שאין זה שבלא לימוד יהא למדן, אלא אם יתייגע שעה יבין בשעה זו מה שאחר מבין באלף שעות. והוסיף דוגמה אם אתה עוסק במבצע תפילין, הרי כשיגיע זמן הנחת תפילין שלך - והרי מחויבים להתבונן קודם הנחת תפילין כמבואר בסידור - על כן יספיק התבוננות שלו בדקה מה שאחר מתבונן ב–1000 דקות.

כמו כן דיבר אתו על כולל (אף על פי שלא הבין השייכות אליו) שאין בזה תכלית לשבת 120 שנה בכולל בלא לעסוק בהפצת היהדות והמעיינות, ובכלל חב״ד האלט ניט פון דעם [לא מחזיקה מזה]. כמו כן אמר לו, די ערשטע פאר וואכן וועסט דאך זיין פארנומען מיט איבער געבן די שיחות פון יו״ט און גריסן פון דא. [בשבועות הראשונים תהיה עסוק בהעברת השיחות של יום–טוב, ודרישת שלום מכאן].

 

לפעמים מבטו של הרבי חודר כליות ולב התובע ‘אייכה? האם אתה לומד ומתפלל כדבעי?

מוצאי שבת קודש פרשת וירא, תשל”ה

שבוע טוב ומבורך לכולכם יקרים, לאורך ימים ושנים טובות

אשמח לשמוע שוב על מהלך העניינים, איך הסתדרו הקבוצה בירושלים ובכפר חב”ד, והאם החלו הנוטשים את הישיבה בעבר לחזור לצור מחצבתם. כמו כן כל העניינים הרגילים מתנהלים כסדרם. מ׳כאפט אריין נאך א מנחה, מעריב, קריאת התורה וכו׳ [חוטפים עוד מנחה עם הרבי, עוד מעריב ועוד קריאת התורה] שלא יתואר וישוער על ידי הקולמוס. זהו דבר שמוכרחים כאוויר לנשימה. נאך א קוק [עוד מבט], ולפעמים אור חוזר מבט חוזר וחודר תוך כליות ולב התובע ‘אייכה?’ ‘היכן אתה בעולם? האם אתה לומד ומתפלל כדבעי? ופה, אין הרגל נעשה טבע, כי בכל פעם המבט של הרבי הוא משהו חדש ושונה מקודם, שתובע מחדש ומוסיף מרץ שוב ושוב שלא להתייאש, ותמיד בתקוה. וכמו שמספרים שפעם הראו חתימתו של הרבי למישהו המבין כתב יד [גרפולוג] מבלי שידע על הרבי וכו’, והסביר שהוא אדם שתמיד הולך בוטח ותמיד מקווה, ואף שלפעמים כמעט מסתכל בייאוש על דבר מסוים, בכל זאת שוב יש לו תקוה וביטחון שאכן סוף כל סוף וועט מען דורכברעכן דעם חושך הגלות וכו’. [= ישברו את חושך הגלות]

כמו כן סדרי הישיבה הנם בתוקפם הרגיל. בכל לילי שבת קודש נמשך סדר חסידות כמה שעות, בפרט לאחר שהזיזו שוב את השעון אחורה, ולפעמים ימשך כ־3 עד 4 שעות. בסוף הסדר מוסר אחד הבחורים פלפול בחסידות בהרחבה והסברה בטוב טעם ודעת, ושוב זה מוסיף חיות בלימודים. ועל דרך זה במוצאי שבת קודש נמסר פלפול בנגלה. כמה טוב הדבר אילו היה כמוהו בארץ ישראל.

בנוסף לזה, מאז שבוע שעבר אנחנו שומעים שיעור פעמיים בשבוע מר׳ יואל כהן. בידוע על זה אין צורך להוסיף שמג״ש בחסידות כמוהו, אין כיום הן ברמת ההסברה והן ברמת הידיעה. השיעור הראשון נמשך קרוב לשעתיים, ואף אחד לא זז ולא יצא. כולם יושבים כמוקסמים שלא כדרך הרגיל שזה נכנס וזה יוצא.

להשתמע בבשורות טובת בגשמיות וברוחניות

טוביה

איזו ברכה מועלת יותר?

יום ראשון פרשת תולדות

משפחה יקרה, לאורך ימים ושנים טובות

רב שלומות!

שבת זו כמובן שוב הייתה מלאה וגדושה, אחר הפסק ארוך של שבתות ללא התוועדות. מיוחדת במינה הייתה שההתוועדות נמשכה עד שקיעת החמה, ומנחה גמרו קרוב לצאת הכוכבים, ואף על פי כן, הרבי יצא לביתו, וכמובן שכל הקהל הלך רק אז לסעוד סעודה שניה של שבת ובחיפזון כדי לחזור לתפילת ערבית.

שוב הייתה שיחה על ענין [סדרי] היחידות [החדשים], כך שגם אני שנקבע לי תור ליום זה - ״להיום״, כנראה לא אכנס, ואולי אכנס במשך הזמן העתיד, על כל פנים לא בזמן הקרוב.

הכנסתי פתקה לרבי על מעט משאלותיי, והרבי ענה בין הדברים שיהיה “הכל טוב וכו׳ בטוב הנראה ונגלה”. כמובן שזה מוסיף הרבה כאשר מקבלים ברכה אישית על עניינים הנוגעים.

[הרבי הוסיף והסביר, כביכול “לפצות” על השינויים בסדרי היחידות - המלבה”ד] שברכה הנאמרת בשבת קודש במעמד כמה עשיריות מישראל [בהתוועדות] עדיפה מזו שנאמרה ביחידות ולפי ערך המקבל. כמו כן האריך בשיחות אודות המצב השורר בעולם, באו״ם ובארץ ישראל ובקשר לפרשת השבוע ובסיום לתולדות ישמעאל, “על פני כל אחיו נפל”, וכדפרש״י משמת אברהם נפל, היינו אצלו הוא בקשר עם אברהם ויודע שהוא בן הגר המצרית שפחת שרה, אז יש לו קיום על פני אחיו, שכן משמת אברהם - אם מנתק עצמו מאברהם ורוצה לומר שהוא בן הגבירה, או אז נפל.

בוודאי הפעם בנימין [אחיו של כותב השורות, הרה”ח הרב בנימין שי’ זילברשטרום] יאריך בשיחות, ואת ספורט הקולמוס אעביר לידו.

ולהשתמע,

טוביה

(הרשימה היא מתוך ‘תשורה’ שיצאה לאור לכבוד שמחה במשפחה)