קצת יותר מקילומטר, זהו המרחק הקצר מבית חיינו, בית שאליו נשאו אלפי חסידים את עיני

קצת יותר מקילומטר, זהו המרחק הקצר מבית חיינו, בית שאליו נשאו אלפי חסידים את עיניהם, הבית הקדוש בו התגורר אדמו”ר הריי”צ ועד לגיהנום עלי אדמות -  בית הסוהר ‘שפאלרקע’.

“כולנו יצאנו אל הרחוב, המרכבה עמדה סבובה עם אנשי חיל מזויינים .. בצאתי אל הרחוב מבט עיני נפל על השעון הגדול התלוי בחלון בית מסחר השעונים מעבר לרחוב נגד מעוני, הציפערבלאָט הלבן כפני בני ביתי יחיו, וציוני מספר השעות השחורים כעורב, והראה הזמן עשרים מינוטין על שעה השלישית בקר”.

כנראה כבר אז היו חנויות בפינת הרחובות מאחוייא ופסטל, וברשימת המאסר מספר הרבי כי הצליח לראות שעון באחת מחנויות אלו, חנות לשעונים, ממנו למד את השעה העדכנית - 3.20 לפנות בוקר. אני מחפש את השעון עליו מדבר הרבי, מי יודע, אולי הוא קיים עדיין… אך לא. בתי המסחר בוודאי השתנו בתשעים השנים האחרונות…

אני ממשיך במסע, רגלית, מבית הרבי לכיוון שפאלרקע. נראה שהמסע החל מרחוב מאחוויא פינת רחוב פסטליה, המשיך לאורך הרחוב, וכעבור מספר דקות הרכב פנה לשדרות לליטעיינע, ומליטעיינע הגיע הרכב אל רחוב שפולערנא. רגעים ספורים מהפניה לרחוב הנורא הזה, הגיעו אל בית הסוהר שפולרקע [כך נראה קרוב לוודאי, בהתאמה לרשימת המאסר].

על המסלול והחוויות שחווה במהלך הנסיעה הקצרה, מספר אדמו”ר הריי”צ ברשימת המאסר שלו:

“ואראה, עומד בקרן הרחוב את ידיד ביתנו החסיד ר’ אליהו חיים שיחי’ אלטהויז, ופניו מפיקים בהלה ואימת חרדה, וארכין לו בראש, לאות ברכת פרידה, אבל ראיתי כי אינו מבין מאומה, ומצבו כאיש אשר עוד רגע יתפרץ בקול בכי, או התרגשות של מורך לב.

“כעבור רגע פנינו לשמאל ברחוב ליטעיינע, ופגשתי בהאברך מר פנחס בר’ אליהו חיים שי’ אלטהויז. פלצות אחזתני בראותי פניו הלבנים ועיניו השחורות בולטות וגובהו התקפל; מסתכל הוא, חפץ לראות, אבל כנראה אשר איננו רואה, ובעוד רגע פנינו לרחוב הימני היא שפאלערנא אשר ברחוב ההיא עומד הבית הגדול, מספר עשרים וארבעה - שפאלערקע ושפאלרקע זו סגורה ומסוגרת”.

ממאחוייא אני יוצא לרחוב פסטליה והוא רחב יותר. לאורך הרחוב יש בתי מסחר וחנויות משני צידי הרחוב. מפסטליה אני מגיע לשדרות ליטעיינע, וזהו כבר רחוב מאד רחב. התנועה בו סואנת מאוד. גם החנויות רחבות ידיים. גם כאן הבניה הינה עתיקה, אך מחודשת ומשופצת.

הרב אלטהויז עמד שם נדהם ומשתומם. לא ידע את נפשו. בשלב זה, באינסטינקט טבעי של בן לאביו, החליט לרוץ אחרי המכונית כדי לדעת לאן לוקחים את הרבי. כפי שסיפר בזיכרונותיו:

“…בפתע פתאום, וכי בעוד רגע יעלם הוא מאתנו והוא נמצא ונמסר בידי המשחיתים. מרוב השתוממות והתרגשות ישבתי על עגלה אשר עמדה אצלי לרדוף אחריו למקום אשר מוליכים אותו, אבל בתו הבכורה של רבינו שליט”א אחזה בי פתאום וברוב דמעות הנשפכים כמים מעיניה שאלה אותי: מה אתם עושים? אנה? למה? מפני מה? איזה תועלת?…”

בהמשך הרחוב, החנויות נעלמות, ומשני צידי השדרה בנייני מגורים בלבד. מהשדרה פונים לרחוב שפעלרנא - הרחוב הנורא בו ממוקם שפולרקע. חסידים סיפרו תמיד, כי תמיד העדיפו בדרכם ללכת דרך רחובות עוקפים ולא להיקלע לרחוב איום זה, בשל המבנה האימתני שעמד בטבורו.

“ובעוד רגע פנינו לרחוב הימני היא שפּאָלערנא אשר ברחוב ההיא עומד הבית הגדול, מספר עשרים וארבעה — שפּאָלערקע”.

אגב, לא רחוק משפולרקע עובר נהר הנייבה החוצה את פטרבורג. במרחק לא–גדול נמצא “פטרופבלסקי קרפוסט”, הלא הוא המבצר בו נאסר אדמו”ר הזקן.