“ת”ח ת”ח”

הרבה דברי שבח נאמרו וייאמרו אחר ארונו של הגאון החסיד הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע”ה, רבו של כפר חב”ד, אך אחד המוטיבים העיקריים בחייו היה עידוד האמונה בהתגלותו של הרבי מה”מ, כאשר הרב הכריז זאת באינספור אירועים והזדמנויות, כשהוא סבור שבבתים בהם חיים את ה”יחי” רואים חיות בכל ענייני הנהגת הבית    אנקדוטות של משיח אחר מיטתו

כפי שנכתב במסגרת זו בשבוע שעבר, הנהיג הרבי שליט”א בימי ה’שבעה’ על הרבי הריי”צ, שלמרות שמנהג חב”ד הוא שלא להספיד, אולם יש לספר סיפורים מהנפטר, ובעיקר כדי ש”והחי יתן אל לבו” ללמוד מדרכיו ואורחותיו ולהתחזק ללכת בדרך בה צעד.

לצערנו האירועים קורים בזה אחר זה, ובשבוע שעבר נפרדנו לפי שעה, עד שיקויים היעוד “הקיצו ורננו שוכני עפר”, מהגאון החסיד, מרא דאתרא דכפר חב”ד, הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע”ה.

נוסף לגאונותו המיוחדת והתבטלותו הנפלאה בפני הרבי, היה הרב אשכנזי הראשון אחרי השיחה הידועה של כ”ח בניסן תנש”א, שניסח את פסק הדין הברור כי הרבי הוא המלך המשיח, חתם עליו ופרסם אותו כאשר פסק דין זה התקבל על ידי הרבי שליט”א ב“ת”ח ת”ח”. לאחר מכן פסק דין זה הוקרא בשליחות כל רבני חב”ד בעולם, ובהכוונה מלאה מלמעלה על ידי הרבי שליט”א בעצמו, על ‘ציוני הקודש’ של רבותינו נשיאינו ברוסיה, וכן אצל מרן הבית יוסף, האר”י הקדוש בצפת, ועוד.

הרב אשכנזי היה גם מי שהכריע לבנות את הארמון למלך המשיח בכפר חב”ד, לאחר שהרבי ענה בשנת תשל”ח על הצעתו של ר’ זושא ריבקין (על ידי אחיו הרה”ח ר’ חיים ריבקין) לבנות לו בית בכפר חב”ד, והרבי הגיב: “בית? ארמון! אבל בינתיים להמתין”. אך בשנת תשנ”ב אמר הרבי לזוגתו של ר’ זושא לשאול על כך רב בארץ הקודש. כאשר עברה שוב ב’דולרים’ וסיפרה על הסכמת הרב אשכנזי, ענה הרבי: “כפי שהרב הורה כן תעשו, ובהצלחה רבה. ברכה והצלחה”. לאחר מכן קבע הרבי את מיקומו של הארמון “אצל בית אגודת חסידי חב”ד” — 770, נתן ‘משקה’, הורה לערוך את הנחת אבן הפינה, והתעניין באמצע הלילה אצל ר’ זושא מי היה נוכח במעמד. למרבה הצער, היו מי שלחצו והפריעו לכך — השתתפתי בעצמי באסיפה בבית הרב אודות הארמון, כשהרב רוצה לשמוע את כל הדעות מכל הסוגים. הוצעו הצעות שונות מה לעשות בבניין, ומדי פעם הרב שאל אותי האם אני מרוצה מהצעה זו או אחרת. היה שם מי שטען, שלא יעזור לנו שום דבר, ברגע שיפורסם כי בונים כאן ארמון למלך המשיח, מה שלא יהיה אופי הבניין, תהיה סערה תקשורתית וזה עלול לגרום להיפך קידוש השם וכו’. התקיימו בנושא עוד כמה אסיפות בבית הרב שברובן לא השתתפתי, והרב ניסה ‘ללכת בין הטיפות’ כדי להגיע להסכמה רחבה מקיר לקיר בנושא זה. למרבה הצער, זה לא הצליח, והדברים נעצרו נכון לרגע זה.

הרב אשכנזי גם היה האחד והמיוחד בין אלו שעמדו ללא חת אחרי ג’ תמוז תשנ”ד, בהפצת בשורת הגאולה והגואל. הוא השתתף בכינוס הראשון של “האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה” שהתקיימה חודשים ספורים אחרי ג’ תמוז, ודיבר שם בהתלהבות שהייתה לו הזכות (“ואינני יודע במה זכיתי”, כך אמר) להיאבק בעד “יחי אדוננו”, והוא סיפר כי הרבי שילם לו על כך בעניינים האישיים באופן שלמעלה מהמשוער לגמרי. הוא אמר שם כי רואים במוחש שדווקא בבתים של אלו שחיים עם ה”יחי”, מתחזקים ומוסיפים בחיות ובהתלהבות בכל ענייני הקדושה, לעומת אלו ש”רוצים להפיץ את המעיינות על ידי סתימת המעיין עצמו” ח”ו.

הוא הוסיף וסיפר כי שאל אישית את הגאון הרב מרדכי אליהו מה דעתו על כל זה, והרב אליהו אמר לו שדרך זו של “יחי אדוננו” היא הדרך ואין בלתה. הוכחה נוספת לכך, אמר הרב אשכנזי, היא ממה שהיה מקובל אצל חסידים שבשאלה גורלית, כשאין דרך לשאול את הרבי, שואלים ‘מתנגד’ ועושים להיפך. ו’קבלה’ זו הצילה הרבה נפשות בפועל ממש במלחמת העולם השניה בעת הסיפור של קבלת הוויזות ליפן (הוא סיפר אז באריכות את כל הסיפור). וכיוון שדעתם, או חוסר דעתם, של המתנגדים בנושא זה, היא צחוק ולעג מכל העניין, הרי לנו הוכחה נוספת שאנו צריכים לנהוג דווקא כך.

גם לאחר שהרב אשכנזי חזר להיות מהעומדים בראש ועד רבני חב”ד בארץ הקודש, המשיך לבוא לכינוסי “האגודה” ולדבר דברי חיזוק ועידוד, כשהוא מדגיש: לא שיניתי ח”ו את דעתי, ולא עזבתי את אלו שחיים עם ה”יחי”. הוא עמד בצמתי הכרעה לא פשוטים, כשהוא ניסה לנווט תמיד את הדברים שתהי’ הסכמה רחבה למטרת אחדות ושלום בין כולם כפי רצון הרבי.

‘יישר כוח’ שהכרזת

סיפר לי הרב בן ציון שי’ גרוסמן, שעמד בקשר חם עם הרב אשכנזי ע”ה.

שבועות ספורים אחרי ג’ תמוז תשנ”ד, התקיים סיום הרמב”ם בטבריה על יד ה’ציון’ של הרמב”ם, ואחריו התכנסו באולם האירועים לחגוג את סיום הרמב”ם. אחד הדוברים שם התחיל לדבר שצריכים להפסיק עם הדיבורים על משיח, או בסגנון הרב אשכנזי הנ”ל ש”רוצים להפיץ את המעיינות על ידי סתימת המעיין עצמו” ח”ו. הרב בן ציון גרוסמן היה במקום ולא הי’ יכול לעבור על כך בשתיקה. הוא נעמד והכריז בקול גדול שלוש פעמים “יחי”, כשכל הקהל עונה אחריו. הדובר לא נרגע והגיב: “עשית עכשיו מצווה גדולה, מצווה גדולה”. אחריו דיבר הרב מלכה, רבה הספרדי של טבריה, שהבין את ה”מצווה גדולה” כפשוטה, והקדיש את דבריו, בהמשך להכרזה על תוקף האמונה של חסידי חב”ד שאינם מתפעלים, וממשיכים באמונתם ללא מורא וללא בושה. כך נהפכה כל הקערה על פיה לטובה ולברכה.

למחרת, מספר הרב גרוסמן, התקשר אליו במיוחד הרב אשכנזי בהתרגשות עצומה (הרב גרוסמן אומר שאינו זוכר פעם נוספת של התרגשות כה עצומה אצל הרב אשכנזי כשדיבר עמו), ונתן לו יישר כח גדול על מה שעשה אתמול.

גם בכינוסים הבאים של “האגודה” באותן שנים המשיך הרב להגיע ולחזק ולעודד את האמונה במלך המשיח. כאמור, בצומת המרכזי בו הוא היה, לא היו הדברים קלים כל כך; ואכן, בשנים האחרונות, בעקבות מאורעות שונים בה היה נראה לו שנהגו שלא כשורה, הוא הגיע פחות לכינוסים אלו. אולם גם אז לא הפסיק להביע בהזדמנויות שונות את דעתו, שדווקא זו הדרך הנכונה.

בשנת תשס”ט, במעמד ברכת החמה ב–770 בכפר חב”ד, הכריז הרב אשכנזי בסיום המעמד “יחי אדוננו”, והיו לכך הדים רבים. לאחר מכן התקשר ר’ בן ציון גרוסמן אל הרב, להחזיר לו יישר כח על שחיזק ועודד רבים בכך.

הרב אשכנזי ענה לו ביישר–כח על דברי החיזוק והעידוד, ואמר לו כי היה רוצה לעשות זאת במקומות רבים הרבה יותר, אלא שהמצב המיוחד בו הוא נמצא אינו מאפשר לו תמיד לעשות זאת, ולכן הוא מודה במיוחד על דברי החיזוק והעידוד שיעזרו לו לעמוד בתוקף היכן שצריך.

פעמים רבות הופיע הרב אשכנזי, בהמשך לאחיו הרב חיים אשכנזי, בכינוסים של “התאחדות החסידים”, בבית משיח רעננה, ובמקומות נוספים שדגל משיח נישא שם בגלוי ובהדגשה, למרות הלחצים הכבדים שהופעלו עליו להדיר רגליו ממקומות אלו. הוא לא חשש לדבר בסגנון כזה גם במקומות שאורגנו על ידי כאלו שלא היו שבעי רצון מסגנון זה.

גם בסיום הרמב”ם הגדול שהיה ביד אליהו בי”א בניסן לפני כשנתיים, דיבר הרב על כך שההוכחה הטובה ביותר כי “הוא בחיים” היא כשרואים את “זרעו בחיים”. עד הנאום האחרון שלו, בכינוס של “התאחדות החסידים” בה’ טבת השתא בכפר חב”ד, בו דיבר על כך שכל מהותו של ה’ טבת הוא העובדה שהרבי נמצא אתנו ללא שום שינוי והוא יגאלנו.

‘יחי אדוננו’ במעמד ההכתרה

זכה הרב אשכנזי שהכרזת הקודש “יחי אדוננו”, בה דבק כל ימי חייו, תישמע באופן הרשמי והחזק ביותר בהלווייתו, מפי נציג וועד רבני אנ”ש, הגאון החסיד ר’ יוחנן גורארי’ רבה של חולון, מיד אחרי הקראת ההחלטה על ההכתרה של בנו הבכור הרה”ח ר’ מאיר אשכנזי שליט”א לממלא מקומו כרבה של כפר חב”ד.

כאמור, אין מספידים בליובאוויטש, אולם צריך להיות “והחי יתן אל לבו”. כשנלך בדרכים אותם לימד והורה, כפי שהרבי שליט”א מלך המשיח רוצה מאתנו, ובפרט ב”דבר היחיד שנותר בעבודת השליחות — קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש” — זה מה שיגרום גם לו נחת אמיתי ועליית נשמה אמיתית. והעיקר, העלי’ הגדולה ביותר של הנשמה היא כשתרד בגוף תיכף ומיד ממש, בהתגלות הרבי לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!