אהבת ה’

אהבת ה’

כ”ק אדמו”ר הזקן: האדם אשר חפץ להמשיך בעולם אור ה’ על ידי קיום המצוות, צריך לקיים תחילה סור מרע ועשה טוב. כי הנה איש זה הקב”ה ואשה זו כנסת ישראל. איש - הוא אש י’ ואשה - היא אש ה’. וכדי שימשיך יחוד י”ה על נפשו, צריך שבכל ענייני תענוגי בני אדם לא יהיה ליבו בוער באש התלהבות כי אם יהיה בקרירות וכמי שכפאו שד. שכן זהו התוכן הפנימי של הכתוב “איש כי תשטה אשתו וגו’ ונטמאה”, שהיא אסורה לבעלה, כך נשמה יהודית אשר שקועה בתאוות העולם במקום שכולה תהיה שקועה באהבת ה’ בלבד, לא תוכל לקבל את האור כי טוב מאת ה’.

(לקוטי תורה פרשת שלח מה, ב)

המים המרים

כ”ק אדמו”ר האמצעי: המים המרים המאררים שמשקים בהם את הסוטה, הם מבחינת “י”א ארורים דקליפה”, מה שגורם את “וצבתה בטנה” וכו’ (י”א ארורים דקליפה עניינם הוא עשר ספירות דקליפה וכתר דקליפה, שהם “י”א”).

(תורת חיים בראשית ח”א, לא, ג)

אד”מ

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: במדרש רבה מפרש על הפסוק “סרו מהר”: שטו בפריע. היינו שכי תשטה פירושו לסור מדרך הישר. לפיכך, “איש כי תשטה אשתו” - הפירוש הפנימי בזה הוא סטיית האדם מדבקותו בה’.                                                                                                                                 והנה במילה אדם נרמזים המחשבה, הדיבור והמעשה כך: אלף מלשון אולפנא ולימוד הרי זו החכמה והמחשבה. ד’ בראשי תבות - דיבור ומ’ בר”ת - מעשה. כי הנה ישנם מחשבה דיבור ומעשה בקדושה וישנם מחשבה דיבור ומעשה דקליפה, אד”ם דקדושה ולעומתו “קוף בפני אד”ם” בקליפה. וזהו שבמדבר מקום נחש שרף ועקרב אשר המה הקליפות, נאמר עליו: “אשר לא ישב אדם (דקדושה) שם”.

(אור התורה, פרשת נשא, עמ’ רנח)

עפר מקרקע המשכן

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: את המים המאררים שבהם משקים את הסוטה, מערבים עם עפר מקרקע המשכן. ואם נסתרה ונטמאה הייתה בטנה צבה וירכה נופלת. מכאן מוכרח שהעפר, אף שבקדושה הוא עניין הענוה ש”נפשי כעפר לכל תהיה”, בכל זאת, העפר הוא גם שורש הנפש הבהמית שהרי על ידי שמערבים ממנו במים נעשים הם מים מאררים ומרים, דינים קשים. כי הנה העפר כפי שהוא בקליפה עניינו עצבות וגסות.

(תורת שמואל תרכ”ז עמ’ שנו)

שטה מלשון הטיה ושטות

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: בספר השרשים בשרש שטה מפרש שיטים מלשון הטיה. וכמו הכתוב “כי תשטה אשתו” שפרש רש”י: תט מדרכי הצניעות. ועוד דרשו בגמרא מסכת סוטה על “כי תשטה אשתו”, מלשון שטות, שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. הרי ששטה ושטות עניינם אחד, העברה על דרך התורה, דרך האמת. התענוג בדברי העולם הוא עצמו עבירה אל דברי התורה המצוה: “קדש עצמך במותר לך”!

(קונטרס ומעיין, מאמר א’, פרק ראשון)

משקים את הסוטה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: שאל חסיד אחד את הרבי הריי”צ בהתוועדות: “מהו עניינו של המשקה”? וענהו הרבי: זהו כפי שמשקים את הסוטה. שאל החסיד: ומהי סוטה על פי חסידות, נפש הבהמית? ענהו הרבי: סוטה הינה נפש השכלית. וצריך ליתן לה משקה כדי שלא “תסובב” את המוח למסקנות שאין הן תואמות את רצון הנפש האלוקית!

(ספר השיחות, התוועדות שמחת תורה תרפ”ה)

מקרקע המשכן דווקא

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: הבעל שם טוב פירש: איש כי תשטה אשתו שהוא החומר והגוף שעל ידו נטה ושטה מדרך הישר,… אז והובא אל הכהן שהם תלמידי החכמים רופאי הנפשות. וזהו שכתוב ולקח הכהן מים קדושים, הם דברי תורה… אולם אם יתגאה בזה התלמיד חכם, לא יהיו דבריו נשמעים. והעצה לזה: שייקח הכהן מהעפר שבקרקע המשכן, כלומר שייקח הכהן את מידת השפלות שהיא כעפר שבקרקע המשכן, וייתן אל המים של תורה ומוסר.

לכאורה: מדוע העפר צריך להילקח מקרקע המשכן ולא די בסתם עפר שגם עליו נאמר: “ונפשי כעפר לכל תהיה”? אלא ללמדנו את דרגת “ביטול במציאות” שאף שהוא מקרקע המשכן בכל זאת העפר רואה עצמו בטל כעפר רגיל. ואכן כיבוש הנפש הבהמית נעשה על ידי “מים קדושים” - ענין התורה. ו”עפר המשכן” שעניינו ענוה וביטול.

(תורת מנחם כרך כח, ח”ב עמ’ 101)

פתגם השבוע בענייני גאולה

…מתבטלים הן טלטולי הגלות והן היפך המנוחה דהגלות פנימי בעבודת השם,

כולל - הביטול דכל ההעלמות וההסתרים דגלות, וכל השאלות בפרטי הגאולה ומשיח צדקנו, שזה בא מצד הגלות עצמה, מצד זה שנולדנו בגלות וגדלנו בגלות, במילא הרי אנו “אנשי גלות” רחמנא ליצלן, ונמצאים ב”מצב–גלותי” - שכל זה יתבטל, ויתהפך (על ידי תשובה אמיתית), על ידי גילוי אצל עצמו והדגשת הנשמה (חלק אלוקה ממעל ממש), שנמצאת למעלה מגלות, ונמצאת במצב של מנוחה, מעין שבת ומנוחה לחיי העולמים.

(משיחות ש”פ במדבר ויום ב’ דחגה”ש ה’תנש”א)